Chapter 7: Gid HaNasheh (the sciatic nerve) · Fri, 7 August 2026Capítulo 7: Guid HaNashé (el nervio sciático) · vie, 7 de agosto de 2026
⚠️AI-generated study aid, built from the text of the daf. It does not replace learning the daf itself.Hoja generada por IA a partir del texto del daf. No reemplaza el estudio del daf mismo.דף עזר ללימוד שנוצר בבינה מלאכותית מתוך טקסט הדף. אינו מחליף את לימוד הדף עצמו.
📜 This is the daf itself — the Vilna page, not our writing. It is not AI-generated.Este es el daf mismo — la página de Vilna, no nuestra redacción. No está generado por IA.זהו הדף עצמו — דף וילנא, ולא כתיבה שלנו. הוא אינו מיוצר בבינה מלאכותית.
הדף הזה עדיין לא תורגם לעברית; למטה מופיעה הגרסה האנגלית.
The big picture (read this first)
Yesterday’s daf derived nullification in sixty from the cooked foreleg of the nazirite’s
ram — and then immediately threatened to demolish the derivation, because מֵחִדּוּשׁ לָא
גָּמְרִינַן, we do not learn general rules from an anomaly. Today opens by rescuing it with
one of the most useful moves in the Talmud, and then turns from theory to the kitchen.
If a source is too anomalous to teach us anything, that objection only bites when you are
using it to be lenient. Learn a stringency from it and the objection evaporates —
because without the derivation you would have been more lenient still.
Three movements:
Rescuing sixty (99a) — the anomaly objection is answered by asking what direction the
derivation runs in. Then Ravina finds a different job for a word in the baraita.
Is it sixty or a hundred? (99a–99b) — Abaye corners Rav Dimi with a mishnah in Orla
about teruma beans and lentils, Rav Dimi falls silent, and then Abaye rescues him —
before learning that some prohibitions need nearly two hundred.
Does a sinew have taste at all? (99b) — the halachic bottom line of the whole chapter
arrives almost casually, through a story about a man sent back to ask his question twice.
Key concepts & terms
Term
Meaning
מֵחִדּוּשׁ לָא גָּמְרִינַן(mechiddush lo gamrinan)
We do not derive general rules from an anomalous case — but only when deriving a leniency.
לְקוּלָּא / לְחוּמְרָא(lekula / lechumra)
Toward leniency / toward stringency. The direction of a derivation decides whether the anomaly objection applies.
בְּרוּבָּא בָּטֵיל(berubba batel)
Nullified in a simple majority — what Torah law would say without the derivation from the nazirite’s ram.
מְקוֹם הַחֲתָךְ(mekom hachatach)
The surface of the cut where a forbidden piece was severed from a permitted one; normally forbidden.
גְּרִיסִין(grisin)
Split beans — the teruma food in the Orla case, cooked with non-sacred lentils.
Sinews impart no taste — the accepted halacha, which makes the gid removable without forbidding the meat.
El panorama general (leer esto primero)
El daf de ayer derivó la anulación en sesenta de la pata delantera cocida del carnero del
nazir — y acto seguido amenazó con demoler esa misma derivación, porque מֵחִדּוּשׁ לָא
גָּמְרִינַן, de una anomalía no aprendemos reglas generales. Hoy la página empieza rescatándola
con uno de los recursos más útiles del Talmud, y luego pasa de la teoría a la cocina.
Si una fuente es demasiado anómala para enseñarnos algo, esa objeción solo muerde cuando la
estás usando para ser indulgente. Aprende de ella una estrictez y la objeción se
evapora — porque sin la derivación habrías sido todavía más indulgente.
Tres movimientos:
El rescate de sesenta (99a) — la objeción de la anomalía se responde preguntando en qué
dirección corre la derivación. Después Ravina le encuentra otra tarea a una palabra de la baraita.
¿Son sesenta o cien? (99a–99b) — Abaie acorrala a Rav Dimi con una mishná de Orlá
sobre habas y lentejas de trumá, Rav Dimi se queda callado, y luego Abaie lo rescata a él —
antes de que aprendamos que algunas prohibiciones exigen casi doscientos.
¿Un nervio tiene sabor? (99b) — la conclusión halájica de todo el capítulo llega casi de
pasada, a través de una historia sobre un hombre al que hacen volver a preguntar dos veces.
Conceptos y términos clave
Término
Significado
מֵחִדּוּשׁ לָא גָּמְרִינַן(mejidush lo gamrinan)
No derivamos reglas generales de un caso anómalo — pero solo cuando se deriva una indulgencia.
לְקוּלָּא / לְחוּמְרָא(lekulá / lejumrá)
Hacia la indulgencia / hacia la estrictez. La dirección de una derivación decide si aplica la objeción de la anomalía.
בְּרוּבָּא בָּטֵיל(berubá batel)
Anulado en una simple mayoría — lo que diría la ley de la Torá sin la derivación del carnero del nazir.
מְקוֹם הַחֲתָךְ(mekom hajatáj)
La superficie del corte por donde se separó un trozo prohibido de uno permitido; normalmente prohibida.
גְּרִיסִין(grisín)
Habas partidas — la comida de trumá del caso de Orlá, cocida con lentejas no consagradas.
Los nervios no imparten sabor — la halajá aceptada, que permite quitar el guid sin prohibir la carne.
🃏 FlashcardsTarjetasכרטיסיות
The terms above, one per card. Read the term, recall what it means on this daf, then turn the card over and say whether you had it. Whatever you flag comes back at the end in a shorter second round.Los términos de arriba, uno por tarjeta. Lee el término, recuerda qué significa en este daf, luego gira la tarjeta y di si lo sabías. Lo que marques vuelve al final en una segunda ronda, más corta.המונחים שלמעלה, אחד לכל כרטיס. קראו את המונח, נסו להיזכר מה משמעותו בדף הזה, ואז הפכו את הכרטיס ואמרו אם ידעתם. כל מה שתסמנו יחזור בסוף בסיבוב שני, קצר יותר.
Tip: click the card, then space flips it, ← → move, 1 / 2 rate it.Consejo: pulsa en la tarjeta; la barra espaciadora la gira, ← → navegan, 1 / 2 califican.טיפ: הקישו על הכרטיס; מקש הרווח הופך אותו, ← → מדפדפים, 1 / 2 מדרגים.
Who’s who in today’s daf
Tannaim
Rabbi Yehuda (bar Ilai) — fourth-generation Tanna, student of Rabbi Akiva; the anonymous
“Rabbi Yehuda” of the Mishnah. Here: brine’s measure, and min bemino is never nullified.
Rabbi Yishmael b’Rabbi Yochanan ben Beroka — fourth-generation Tanna, son of Rabbi
Yochanan ben Beroka. His ruling that sinews have no taste becomes the halacha.
Eretz-Yisrael Amoraim
Rabbi Chanina (bar Chama) — first generation, Tzippori; a leading colleague-student of
Rebbi. Here: permits the thigh, twice.
Rabbi Yehoshua ben Levi — first generation, Lod; contemporary of Rabbi Yochanan. The
lenient ruling is transmitted in his name.
Rabbi Yochanan (bar Nappacha) — second generation, head of the Tiberias academy. Named
here only as background to the transmission.
Rabbi Ami (Rabbi Ammi) — third generation, succeeded Rabbi Yochanan’s circle in Tiberias.
Sends questioners to a more lenient colleague rather than rule strictly for them.
Rabbi Yosei b’Rabbi Chanina — second generation, Caesarea; student of Rabbi Yochanan.
Source of “not all measures are equal.”
Rabbi Yitzchak ben Chalov — a minor figure known mainly as a transmitter of lenient rulings
in Rabbi Yehoshua ben Levi’s name; I would not want to guess at more than that.
Rabbi Yehuda bar Zevina — an obscure figure; he appears here as the sceptic at the gate,
and I would not want to place his generation confidently.
Babylonian Amoraim
Rav Huna — second generation, head of the academy at Sura and the foremost student of Rav.
Here: the mishnah’s measure means meat cooked with turnip-heads.
Abaye — fourth generation, head of Pumbedita; the great disputant of Rava. Here he both
demolishes Rav Dimi’s position and then supplies its defence.
Rav Dimi — fourth generation; a traveller between Eretz Yisrael and Babylonia who
transmitted Eretz-Yisrael teachings. Here on the receiving end of Abaye’s questioning.
Rav Shmuel bar Rav Yitzchak — third generation; his “one hundred” is the position under
examination all through 99a–99b.
Ravina — fifth/sixth generation, of the circle that redacted the Talmud. Here: the word
זֶה teaches about the place of the cut.
A look-alike worth flagging:Rabbi Chanina (Eretz-Yisrael Amora, above) is not Rabbi Yosei
b’Rabbi Chanina, who is his junior by a generation and belongs to Caesarea.
Quién es quién en el daf de hoy
Tanaím
Rabí Iehudá (bar Ilai) — tana de la cuarta generación, alumno de Rabí Akivá; el “Rabí Iehudá”
anónimo de la Mishná. Aquí: la medida de la salmuera, y que min bemino nunca se anula.
Rabí Ishmael hijo de Rabí Iojanán ben Beroká — tana de la cuarta generación, hijo de Rabí
Iojanán ben Beroká. Su dictamen de que los nervios no tienen sabor se convierte en la halajá.
Amoraím de Erretz Israel
Rabí Janiná (bar Jama) — primera generación, Tzipori; destacado colega-alumno de Rebí.
Aquí: permite el muslo, dos veces.
Rabí Iehoshúa ben Leví — primera generación, Lod; contemporáneo de Rabí Iojanán. El
dictamen indulgente se transmite en su nombre.
Rabí Iojanán (bar Napajá) — segunda generación, cabeza de la academia de Tiberias. Nombrado
aquí solo como trasfondo de la transmisión.
Rabí Amí (Rabí Amí) — tercera generación, sucedió al círculo de Rabí Iojanán en Tiberias.
Envía a quienes preguntan a un colega más indulgente en lugar de dictaminar con estrictez para ellos.
Rabí Iosí bar Rabí Janiná — segunda generación, Cesarea; alumno de Rabí Iojanán. Fuente de
“no todas las medidas son iguales”.
Rabí Itzjak ben Jalov — una figura menor, conocida sobre todo como transmisor de dictámenes
indulgentes en nombre de Rabí Iehoshúa ben Leví; no querría aventurar más que eso.
Rabí Iehudá bar Zevina — una figura oscura; aparece aquí como el escéptico en la puerta, y no
querría situar su generación con confianza.
Amoraím de Babilonia
Rav Huna — segunda generación, cabeza de la academia de Sura y el alumno más destacado de Rav.
Aquí: la medida de la mishná significa carne cocida con cabezas de nabo.
Abaie — cuarta generación, cabeza de Pumbedita; el gran contrincante de Rava. Aquí demuele la
posición de Rav Dimi y luego aporta su defensa.
Rav Dimi — cuarta generación; un viajero entre Erretz Israel y Babilonia que transmitía
enseñanzas de Erretz Israel. Aquí, del lado que recibe las preguntas de Abaie.
Rav Shmuel bar Rav Itzjak — tercera generación; su “cien” es la posición bajo examen a lo
largo de todo 99a–99b.
Ravina — quinta/sexta generación, del círculo que redactó el Talmud. Aquí: la palabra
זֶה enseña sobre el lugar del corte.
Un parecido que vale señalar:Rabí Janiná (amorá de Erretz Israel, arriba) no es Rabí Iosí
bar Rabí Janiná, que es una generación menor que él y pertenece a Cesarea.
The whole Vilna page as it is printed — Gemara in the middle, Rashi and Tosafot in the margins, Mesoras HaShas and Ein Mishpat down the sides. Open it full size to read it comfortably, and tap any line underneath it for the English of that passage.La página de Vilna completa, tal como está impresa — la Guemará en el centro, Rashi y Tosafot en los márgenes, Masoret HaShas y Ein Mishpat a los lados. Ábrela a tamaño completo para leerla con comodidad; debajo está su texto, pasaje por pasaje.דף וילנא כולו כפי שהוא מודפס — הגמרא באמצע, רש״י ותוספות בשוליים, מסורת הש״ס ועין משפט בצדדים. פתחו אותו בגודל מלא כדי לקרוא בנוחות; מתחתיו מופיע הטקסט שלו, קטע אחר קטע.
Line by line — tap one for its EnglishEl texto de la página, pasaje por pasajeטקסט הדף, קטע אחר קטע
The Gemara objects: Let us learn from the case of the nazirite’s ram that the flavor of sacrificial food can be nullified. The Gemara explains: The Merciful One revealed in the Torah with regard to the sin offering: “Whatever shall touch its flesh shall be holy” (Leviticus 6:20). This teaches that the halakhic status of any food that touches and absorbs flavor from a sin offering becomes like it, so that if the sin offering is disqualified, this food shall also be disqualified, and if the sin offering is valid, this food may be eaten in accordance with the stringencies that apply to a sin offering.
The Gemara asks: And what did you see to indicate that we learn the principle of nullification concerning sacrificial food from that verse of the sin offering? Derive it instead from this verse concerning the foreleg of the nazirite’s ram. The Gemara answers: This case of the nazirite’s ram is a novelty, and we do not learn principles from a novelty.
The Gemara objects: If so, if the case of the nazirite’s ram is not a viable precedent for general halakhic principles, then one should also not learn from that case that when forbidden food is mixed with permitted food of a different type, it is nullified in either one hundred or sixty times its own volume. As discussed above, the two opinions in this regard are both based on the case of the nazirite’s ram. The Gemara responds: Is that to say that we learn that forbidden food is nullified in sixty or one hundred times its volume of permitted food as a leniency? We learn it only as a stringency, as if it were not for this derivation, one would say that by Torah law forbidden food is nullified in a mixture in which there is a simple majority of permitted food.
Ravina said an alternative explanation of the term: This is, that appears in the baraita with regard to the nazirite’s ram. This limitation is necessary only for the place where the foreleg is cut from the body of the ram, as it was said that in a case where permitted and forbidden foods were attached and one cut the forbidden section from the permitted section, the place of the cut on the permitted part is generally forbidden. But here, in the case of the nazirite’s ram, it is permitted.
new sugyaThe Gemara returns to discussing the statement of Rabbi Shmuel bar Rav Yitzḥak (98a) that forbidden food is nullified in a mixture only if there is one hundred times its volume of permitted food. Rav Dimi sat and said this halakha.
Abaye said to him: And is it true that all the forbidden foods in the Torah that are mixed with permitted foods are nullified only in a mixture containing one hundred times their volume of permitted food? But didn’t we learn in a mishna (Orla 2:6): Why did the Sages say that with regard to anyone who leavens non-sacred food with a leavening agent that is terumaor flavors it with spices of terumaor mixesteruma into non-sacred food, thereby making the food forbidden for non-priests, the halakha is to be stringent if he mixed one type of food that is teruma with non-sacred food of the same type. But the halakha is to be lenient and to be stringent if he mixed one type of teruma with non-sacred food of a different type.
And it is taught in the latter clause, i.e., in the following mishna (Orla 2:7): When it is stated that the halakha is to be lenient and to be stringent if he mixed one type of teruma with non-sacred food not of its type, how is this accomplished? For example, in a case of split beans of teruma that were cooked with non-sacred lentils, if there are enough split beans relative to the lentils to impart flavor to the lentils, then regardless of whether there are enough lentils to neutralize the split beans in one hundred and one times their volume, i.e., the volume of the lentils is one hundred and one times the volume of the split beans, or whether there are not enough lentils to neutralize the split beans in one hundred and one times their volume, the entire mixture is forbidden to a non-priest.
Conversely, if there are not enough split beans of teruma to impart flavor to the lentils, then regardless of whether there are enough lentils to neutralize the split beans in one hundred and one times their volume, or whether there are not enough lentils to neutralize the split beans in one hundred and one times their volume, the mixture is permitted even to a non-priest.
Abaye commented: When the mishna says that there are not enough lentils to neutralize the split beans in one hundred and one times their volume, and nevertheless if the split beans did not impart flavor to the lentils, the mixture is permitted, in what amount of lentils are the split beans nullified? Is it not that the split beans are permitted because they are mixed with sixty times their volume of non-sacred lentils? This contradicts the opinion of Rabbi Shmuel bar Rav Yitzḥak.
Line by line — tap one for its EnglishEl texto de la página, pasaje por pasajeטקסט הדף, קטע אחר קטע
Rav Dimi answered Abaye: No, the mishna means that although there is not one hundred and one times as much non-sacred food as teruma, the teruma is nullified because there is one hundred times its volume of non-sacred food.
Abaye responded: But since the first clause states that it is nullified in one hundred times its volume, it must be that the latter clause is referring to a case where there is sixty times its volume. As the mishna (Orla 2:6) teaches in the first clause: When it is stated that the halakha is to be stringent if one type of teruma is mixed with non-sacred food of its type, how is this accomplished? For example, in a case of leaven ofterumawheat that fell into dough made of non-sacred wheat, and there is enoughterumato cause the non-sacred wheat to become leavened, whether there is enough non-sacred wheat to neutralize the terumain one hundred and one times its volume, or whether there is not enough non-sacred wheat to neutralize the terumain one hundred and one times its volume, the entire dough is forbidden to a non-priest.
But if there is not enough non-sacred wheat to neutralize the terumain one hundred and one times its volume, then whether there is enough terumato cause the non-sacred wheat to become leavened or whether there is not enough terumato cause the non-sacred wheat to become leavened, the entire dough is forbidden to a non-priest. Would you suggest that both the first clause and the latter clause are stating that the teruma is nullified in one hundred times its volume?
Rav Dimi answered: No. The first clause is referring to a case where the teruma is mixed with one hundred and one times its volume of non-sacred food, and the latter clause is referring to a case where the teruma is mixed with one hundred times its volume of non-sacred food.
Abaye asked Rav Dimi: If so, when the mishna states that if there is enough terumato cause the non-sacred wheat to become leavened the entire mixture is forbidden to non-priests, why is that the case? If leaven is mixed with one hundred and one times its volume of non-sacred wheat it will have no leavening effect, so why is it not nullified? Rav Dimi did not have an answer and was silent.
Abaye said to him: Perhaps leaven is different, because its leavening properties are potent, and there are some forms of leaven that can have an effect on such a large quantity of dough. Rav Dimi said to him: You reminded me of a matter that Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said: Not all the measures are equal, because the measure required in order to nullify non-kosher fish brine is close to two hundred times its volume. As we learned in a mishna (Terumot 10:8): The brine of a non-kosher fish is forbidden. Rabbi Yehuda says: A quarter-log of non-kosher fish brine renders kosher food forbidden even if it is mixed with two se’a of permitted food, which is one hundred ninety-two times as much as a quarter-log.
The Gemara asks: How can Rabbi Yehuda say that fish brine is nullified at all? Doesn’t Rabbi Yehuda say that a type of food mixed with food of its own type is not nullified? The Gemara answers: Brine is different because it is merely sweat, i.e., it does not have the halakhic status of the fish itself.
new sugyaThe mishna (96b) teaches: How does one measure whether there is enough sciatic nerve to impart flavor to the meat of the entire thigh? One relates to it as though the sciatic nerve were meat and the thigh were a turnip. If the meat would impart flavor to the turnip when they were cooked together, then the entire thigh is forbidden. The Gemara states that Rav Huna says: The mishna means that it is measured like meat cooked in a pot with turnip heads. The Gemara notes that the mishna is not in accordance with the opinion of this tanna, as it is taught in a baraita: Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, says: Sciatic nerves do not impart flavor at all.
There was a certain man who came before Rabbi Ḥanina to ask about the status of a thigh of an animal that was cooked with its sciatic nerve, and Rabbi Yehuda bar Zevina was sitting at the gate. When the man left, Rabbi Yehuda bar Zevina said to him: What did Rabbi Ḥanina say to you? The man said to him: He permitted me to eat the thigh.
Rabbi Yehuda bar Zevina said to him: Bring the animal before him again; perhaps he did not fully understand the question. When the man returned to Rabbi Ḥanina, Rabbi Ḥanina said: Who is this person who is bothering me? Go and say to the individual who is sitting at the gate, i.e., Rabbi Yehuda bar Zevina: Sciatic nerves do not impart flavor. Consequently, he can remove the sciatic nerve and the rest of the meat is permitted.
When people would come before Rabbi Ami to ask about the halakha of a thigh that was cooked with the sciatic nerve inside, he would send them before Rabbi Yitzḥak ben Ḥalov, who would rule leniently about this issue and say that is was permitted, in the name of Rabbi Yehoshua ben Levi. Rabbi Ami himself did not hold accordingly, but he did not wish to rule stringently for others. And the halakha is that sciatic nerves do not impart flavor at all.
new sugyaThe mishna states (96b): With regard to a sciatic nerve that was cooked with other sinews, when one identifies the sciatic nerve and removes it, the other sinews are forbidden if the sciatic nerve was large enough to impart flavor. And if he does not identify it, all the sinews are forbidden because each one could be the sciatic nerve. The Gemara challenges: Let the sciatic nerve be nullified by a simple majority.
The daf laid out as it is printed: the Gemara in the middle, Rashi on the inner margin and Tosafot on the outer one. Nothing here was written by us.El daf con la disposición de la página impresa: la Guemará en el centro, Rashi en el margen interior y Tosafot en el exterior. Nada de esto fue escrito por nosotros.הדף בעימוד שבו הוא מודפס: הגמרא באמצע, רש״י בשוליים הפנימיים ותוספות בחיצוניים. שום דבר כאן לא נכתב על ידינו.
גלי רחמנא גבי חטאת כו' — הקשה ר"ת דהאי קרא דחטאת מייתי הכא לטעם כעיקר ובפ' אלו עוברין (פסחים דף מה.) מוקי להיתר מצטרף לאיסור לכ"ע וטעם כעיקר מפיק ליה ממשרת ולר"ע מגיעולי עובדי כוכבים לכך נראה לר"ת דגרסינן הכא לא נצרכא אלא להיתר מצטרף לאיסור דבכל ענין התיר הכתוב ואפילו יש חצי זית בעין משמנונית של זרוע על חתיכת האיל שחוץ לרוטב ומיהו א"צ להגיה הספרים דאיכא למימר דנקט הדרשה הפשוטה דאי לאו קרא דמשרת ודגיעולי עובדי כוכבים דאתו לטעם כעיקר הוה מוקמי קרא דחטאת לטעם כעיקר ולא להיתר מצטרף לאיסור וכי האי גוונא איכא בכמה דוכתין ועוד י"ל דסוגיא דהכא אתיא כי סוגיא דנזיר פ' שלשה מינין (נזיר דף לז:) דגרסינן התם ורבנן תיפוק להו דהיתר מצטרף לאיסור מחטאת ומשני התם נמי לטעם כעיקר הוא דאתא ואע"ג דמשרת נמי אתי לטעם כעיקר מצרך צריכי דאי כתב רחמנא חטאת הוה אמינא נזיר לא אתי מיניה דנזיר מקדשים לא ילפינן ואי כתב רחמנא נזיר הוה אמינא חטאת מנזיר לא ילפינן דחמיר איסורו דאפי' חרצן אסיר ליה:
תאכל כחמור שבה — רבינו חננאל גריס תאכל כחמור שבהן משמע דאיכא חומרא בשלמים דליכא בחטאת כגון שבשל שלמים דאתמול בקדירה דחטאת דהיום דרמינן עלייהו חומרא דחטאת לאסור לזרים לנשים ולעבדים וחומרא דשלמים שאין נאכלין אלא עד הלילה וחטאת של היום זמן אכילתה עד למחר:
The Gemara objects: Let us learn from the case of the nazirite’s ram that the flavor of sacrificial food can be nullified. The Gemara explains: The Merciful One revealed in the Torah with regard to the sin offering: “Whatever shall touch its flesh shall be holy” (Leviticus 6:20). This teaches that the halakhic status of any food that touches and absorbs flavor from a sin offering becomes like it, so that if the sin offering is disqualified, this food shall also be disqualified, and if the sin offering is valid, this food may be eaten in accordance with the stringencies that apply to a sin offering.
וליגמר מיניה — למשרי אף שאר קדשים בששים או מאה כגון נותר או פגול:
להיות כמוה — הנוגע בה ובלע ממנה:
שאם פסולה — היא יפסל הבולע:
ואם כשרה — היא תאכל זו כחמור שבחטאת שאפי' הן שלמים אסורין ליאכל אלא לזכרי כהונה ליום ולילה ולפנים מן הקלעים. ומהכא גמרינן לכל איסורי קדשים דלא בטלי לגמרי:
The Gemara asks: And what did you see to indicate that we learn the principle of nullification concerning sacrificial food from that verse of the sin offering? Derive it instead from this verse concerning the foreleg of the nazirite’s ram. The Gemara answers: This case of the nazirite’s ram is a novelty, and we do not learn principles from a novelty.
ליגמר מהאי — וליבטלו בק':
אלא חדוש הוא — ל"ג אלא:
חדוש הוא — כדפרישית דלכתחלה מבטלינן ליה ומייתינן ליה לידי כך בידים:
The Gemara objects: If so, if the case of the nazirite’s ram is not a viable precedent for general halakhic principles, then one should also not learn from that case that when forbidden food is mixed with permitted food of a different type, it is nullified in either one hundred or sixty times its own volume. As discussed above, the two opinions in this regard are both based on the case of the nazirite’s ram. The Gemara responds: Is that to say that we learn that forbidden food is nullified in sixty or one hundred times its volume of permitted food as a leniency? We learn it only as a stringency, as if it were not for this derivation, one would say that by Torah law forbidden food is nullified in a mixture in which there is a simple majority of permitted food.
לא נצרכא אלא למקום חתך — דבעלמא אסור כגון שהוציא העובר את ידו לחוץ דנפקא לן בפ' בהמה המקשה (לעיל חולין דף סח:) דמקום חתך אסור מדאצטריך פרסה החזיר אכול מקום חתך מכלל דאי לא החזירה אסור ונראה דשאר קדשים כגון חזה ושוק ואימורין שרי נמי מקום חתך שלהם דהא לא אשכחן קרא בזרוע בשלה יותר מבשאר קדשים ואי ילפי בהו מעובר דאסור מקום חתך בזרוע בשלה נמי ליתסר אלא בכולן לא אסר הכתוב מקום חתך דזרוע בשלה וחזה ושוק ואימורים צוה הכתוב להסיר ולא מקום חתך והא דקאמר הכא דבעלמא אסור היינו באבר שיצא לחוץ והכא שרי בכל הקדשים ולכך לא פריך הכא מאי חזית דגמרת כו' כדפריך אאינך:
Ravina said an alternative explanation of the term: This is, that appears in the baraita with regard to the nazirite’s ram. This limitation is necessary only for the place where the foreleg is cut from the body of the ram, as it was said that in a case where permitted and forbidden foods were attached and one cut the forbidden section from the permitted section, the place of the cut on the permitted part is generally forbidden. But here, in the case of the nazirite’s ram, it is permitted.
לא נצרכא — זהו:
אלא למקום חתך — דבעלמא בכל איסור והיתר המחוברים כגון הוציא העובר את ידו וכגון אבר המדולדל כולן אסורין כדאמרינן בבהמה המקשה (לעיל חולין דף סח:):
new sugyaThe Gemara returns to discussing the statement of Rabbi Shmuel bar Rav Yitzḥak (98a) that forbidden food is nullified in a mixture only if there is one hundred times its volume of permitted food. Rav Dimi sat and said this halakha.
Abaye said to him: And is it true that all the forbidden foods in the Torah that are mixed with permitted foods are nullified only in a mixture containing one hundred times their volume of permitted food? But didn’t we learn in a mishna (Orla 2:6): Why did the Sages say that with regard to anyone who leavens non-sacred food with a leavening agent that is terumaor flavors it with spices of terumaor mixesteruma into non-sacred food, thereby making the food forbidden for non-priests, the halakha is to be stringent if he mixed one type of food that is teruma with non-sacred food of the same type. But the halakha is to be lenient and to be stringent if he mixed one type of teruma with non-sacred food of a different type.
למה אמרו — המחמץ לאיזו איסור אמרו לתרומה שהמחמץ חולין בשאור שלה או מתבל קדרה חולין בתבלי תרומה או מדמע ומבשל חולין ותרומה יחד שאנו הולכים אחריו להחמיר:
למין ומינו — אמרו כן דאזלינן ביה לחומרא כדקתני לקמיה:
And it is taught in the latter clause, i.e., in the following mishna (Orla 2:7): When it is stated that the halakha is to be lenient and to be stringent if he mixed one type of teruma with non-sacred food not of its type, how is this accomplished? For example, in a case of split beans of teruma that were cooked with non-sacred lentils, if there are enough split beans relative to the lentils to impart flavor to the lentils, then regardless of whether there are enough lentils to neutralize the split beans in one hundred and one times their volume, i.e., the volume of the lentils is one hundred and one times the volume of the split beans, or whether there are not enough lentils to neutralize the split beans in one hundred and one times their volume, the entire mixture is forbidden to a non-priest.
גריסין — של פול דתרומה:
שנתבשלו עם עדשים — של חולין וטעמנום ויש בהם טעם תרומה בחולין אע"פ שיש בחולין מאה ואחד שתרומה דינה לבטל בכך דנפקא לן בספרי מקראי מכל חלבו את מקדשו ממנו שאם נפל בתוכו הרי הוא מקדשו ובתרומת מעשר משתעי קרא שהיא אחד ממאה וקאמר שאם חזרה לתוך התשעים ותשעה מקדשתן מכאן אמרו תרומה במאה עם האסור אסורה במאה והיא מותרת והכא כיון דנותנת טעם אע"פ שיש כאן היתר כדי לבטל איסור אסור דטעמא לא בטיל הרי להחמיר:
אין בהם בנותן טעם אע"פ שאין בהן כדי להעלות מותר — פי' בקונטרס וכי בעינן מאה ואחד היינו היכא דאיסור בעיניה אבל הכא דליתיה בעיניה לא בעינן מאה ואחד אלמא צ"ל לפירושו דהכא מיירי כגון שהסיר הגריסים מתוך העדשים דאז אי אפשר להסירם שאינו מכירן ואיכא ממשות האיסור היה צריך מאה ואחד וקשה לפירושו אמאי נקט רישא שאור של חטים שנפל לתוך עיסה של חטין דהוי מין במינו אפי' בשלא במינו נמי בעינן מאה ואחד היכא דאיתיה לאיסור בעיניה וי"ל דנקט מין במינו דאפילו הסיר אחרי כן השאור בעינן מאה ואחד לבטל אבל שלא במינו לא בעינן ונראה דא"צ לדחוק כן דשאינו מינו בטל בששים כשאר איסורין אפילו איתיה לאיסורא בעיניה כיון דאינו מכירו ובמינו הוא דבעינן מאה ואחד דהא דדרשינן בספרי את מקדשו ממנו ממנו שנפל לתוכו הרי הוא מקדשו במינו כתיב:
Conversely, if there are not enough split beans of teruma to impart flavor to the lentils, then regardless of whether there are enough lentils to neutralize the split beans in one hundred and one times their volume, or whether there are not enough lentils to neutralize the split beans in one hundred and one times their volume, the mixture is permitted even to a non-priest.
אין בהן בנותן טעם — אע"פ שאין כאן היתר כדי לבטל מותר דכי בעינן אחד ממאה היכא דאיסורא בעיניה הוא כגון חטין בחטין או כל דבר שלא נתבשל אבל הכא דליתיה בעיניה לא בעינן אחד ומאה הרי להקל אבל מין ומינו לעולם להחמיר כדאמרינן לקמן דלא מישתרי עד דאיכא תרתי לטיבותא אין נותן טעם ואחד ומאה:
אלא במאי לאו בששים — וא"ת הא דבטל הכא בששים היינו דטעמיה כהן ואפי' בפחות היה בטל אי טעמיה כהן ואין נותן טעם ולא כמו שפירש בקונטרס לעיל אבל בסתמא בעינן מאה ואחד לבטלה דהא רישא נמי דקתני אם יש בהן בנותן טעם אסור אפי' יש בהן להעלות במאה ואחד על כרחך איירי בטעמיה כהן וי"ל דממשנה יתירה דייק דבסיפא הוה ליה למיתני אין בהן בנותן טעם מותר ותו לא ושפיר ידעינן דאבין יש לו להעלות במאה ואחד ובין אין לו להעלות במאה ואחד דארישא קאי אלא להכי הדר תנא לאשמועינן דבבציר ממאה ואחד יש שיעור לבטל נתינת טעם:
Abaye commented: When the mishna says that there are not enough lentils to neutralize the split beans in one hundred and one times their volume, and nevertheless if the split beans did not impart flavor to the lentils, the mixture is permitted, in what amount of lentils are the split beans nullified? Is it not that the split beans are permitted because they are mixed with sixty times their volume of non-sacred lentils? This contradicts the opinion of Rabbi Shmuel bar Rav Yitzḥak.
קתני מיהא דכי לא יהיב טעמא לא בעינן מאה ואחד ובמאי בטיל לאו בששים אלמא ביטולא היכא דליכא טעמא בששים הוא:
לא במאה — והכי קאמר אין בהן אחד ומאה של היתר אלא מאה של היתר לבד האיסור מותר:
לָא, בְּמֵאָה.
Rav Dimi answered Abaye: No, the mishna means that although there is not one hundred and one times as much non-sacred food as teruma, the teruma is nullified because there is one hundred times its volume of non-sacred food.
לא במאה — פי' בקונטרס והכי קאמר אין בהן להעלות בק"א של היתר אלא מאה של היתר לבד האיסור מותר ופריך והא מדרישא מין במינו שאתה הולך בו כל שעה להחמיר אפ"ה בטיל במאה כי ליכא נותן טעם דקתני אין בהן להעלות כו' בין אין בו כדי להחמיץ אסור וס"ד מאה ואחד בהדי איסור קאמר אלמא במאה בטיל מכלל דסיפא בששים דחילוק זה ביניהם דזה אינו צריך ק"א כשאין נותן טעם וזה צריך וזה הפירוש דחוק מאד דמאי ס"ד דמסדר הש"ס שיהא לשון המשנה משונה סיפא מרישא דכיון שפירש ק"א דסיפא היינו מאה ואחד של היתר למה לא יהיה מאה ואחד דרישא דמין במינו מאה ואחד של היתר כמו שמתרץ לבסוף ולא היה לו לטעות בכך ועוד דפריך במאה ואחד אמאי לא בטיל מי דחקו להצריך מאה ואחד של היתר ונראה דמשום האי פירכא דחקו בקונטרס לפרש בק"א של היתר מדפריך עליה כיון דמוקמת בק"א של היתר אמאי לא בטיל ונראה לפרש לא במאה כלומר מאה עם האיסור והמקשה סלקא דעתיה דמאה בלא איסור קאמר לכך פריך מדרישא בק"א ואין להעלות בק"א אסור היינו במאה של היתר וחד של איסור כמו בכל דוכתין דתרומה עולה בק"א היינו עם האיסור כדדרשינן ממנו שנפל בתוכו הרי הוא מקדשו הוי סיפא בששים דאי בק"א מאי חומרא במין במינו ממין בשאינו מינו דתרוייהו בק"א של היתר בטלי בפחות לא בטלי ומשני דרישא בעי' ק"א עם האיסור וסיפא מאה עם האיסור ואין בו להעלות בק"א דרישא וסיפא הוי פירושו ק"א עם האיסור והא דפריך וכי יש בו להחמיץ בק"א אמאי לא בטלי מילתא באפי נפשה היא ולאו אמאי דמשני קאי ומשום דחמוץ אין בו נתינת טעם גמור כשאר נתינת טעם קשיא ליה אמאי לא בטיל בק"א דלא הוי אלא כמו העמדה דחלב בעלמא דתנן בפרק כל הבשר (לקמן חולין דף קטז.) המעמיד בעור הקבה אם יש בה בנותן טעם אסורה משמע הא ליכא נותן טעם שרי אע"פ שהעמיד החלב משום דהעמדה לא חשיבא טעמא והוא הדין חימוץ ומשני שאור שאני דחמוצו קשה:
והא מדרישא — שאתה הולך בו כל שעה להחמיר במין ומינו אפ"ה בטיל במאה כי ליכא נותן טעם מכלל דסיפא במין ושאינו מינו בששים שהרי זה חילוק שביניהם שזה אינו צריך מאה ואחד כשאינו נותן טעם וזה צריך:
דקתני רישא שאור של חטים כו' — דהיינו מין ומינו:
יש בו כדי לחמץ — דהיינו נותן טעם לעולם אסור:
אין בו אחד ומאה — אפילו אין בו כדי לחמץ אסור והיינו להחמיר דהא במין ושאינו מינו אמרו כי ליכא טעמא לא בעי ק"א והכא בעינן ק"א אלמא בהא דקא חמיר מינה אי איכא ק"א שרי וקא סלקא דעתך בק"א בהדי איסורא קאמר אלמא במאה בטיל:
Abaye responded: But since the first clause states that it is nullified in one hundred times its volume, it must be that the latter clause is referring to a case where there is sixty times its volume. As the mishna (Orla 2:6) teaches in the first clause: When it is stated that the halakha is to be stringent if one type of teruma is mixed with non-sacred food of its type, how is this accomplished? For example, in a case of leaven ofterumawheat that fell into dough made of non-sacred wheat, and there is enoughterumato cause the non-sacred wheat to become leavened, whether there is enough non-sacred wheat to neutralize the terumain one hundred and one times its volume, or whether there is not enough non-sacred wheat to neutralize the terumain one hundred and one times its volume, the entire dough is forbidden to a non-priest.
But if there is not enough non-sacred wheat to neutralize the terumain one hundred and one times its volume, then whether there is enough terumato cause the non-sacred wheat to become leavened or whether there is not enough terumato cause the non-sacred wheat to become leavened, the entire dough is forbidden to a non-priest. Would you suggest that both the first clause and the latter clause are stating that the teruma is nullified in one hundred times its volume?
לא רישא במאה וחד — לבד מאיסורא:
וסיפא במאה — לבד מאיסורא:
לָא, רֵישָׁא בִּמְאָה וְחַד, וְסֵיפָא בִּמְאָה.
Rav Dimi answered: No. The first clause is referring to a case where the teruma is mixed with one hundred and one times its volume of non-sacred food, and the latter clause is referring to a case where the teruma is mixed with one hundred times its volume of non-sacred food.
ופרכינן אי רישא במאה וחד דהיתר קאמר אמאי קתני יש בו כדי לחמץ אע"פ שיש מאה ואחד אסור וכי איכא דיהיב טעמא כולי האי:
Abaye asked Rav Dimi: If so, when the mishna states that if there is enough terumato cause the non-sacred wheat to become leavened the entire mixture is forbidden to non-priests, why is that the case? If leaven is mixed with one hundred and one times its volume of non-sacred wheat it will have no leavening effect, so why is it not nullified? Rav Dimi did not have an answer and was silent.
אמר ליה — אביי:
דלמא שאני שאור שחימוצו קשה — ויש שקשה מחבירו:
לא כל השיעורים שוים — ליתן טעם:
רביעית — של ציר טמא אוסר סאתים של ציר טהור או של דבר אחר וסאתים הוו מאתן רביעיות נכי תמני. קב ארבעה לוגין ולוג ד' רביעיות שש עשרה לקב וסאה ששת קבין לשלשה קבין מ"ח רביעיות וכן ארבעה זימנין:
Abaye said to him: Perhaps leaven is different, because its leavening properties are potent, and there are some forms of leaven that can have an effect on such a large quantity of dough. Rav Dimi said to him: You reminded me of a matter that Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said: Not all the measures are equal, because the measure required in order to nullify non-kosher fish brine is close to two hundred times its volume. As we learned in a mishna (Terumot 10:8): The brine of a non-kosher fish is forbidden. Rabbi Yehuda says: A quarter-log of non-kosher fish brine renders kosher food forbidden even if it is mixed with two se’a of permitted food, which is one hundred ninety-two times as much as a quarter-log.
The Gemara asks: How can Rabbi Yehuda say that fish brine is nullified at all? Doesn’t Rabbi Yehuda say that a type of food mixed with food of its own type is not nullified? The Gemara answers: Brine is different because it is merely sweat, i.e., it does not have the halakhic status of the fish itself.
והאמר רבי יהודה מין במינו לא בטיל — הקשה ר"ת לישני הא דידיה הא דרביה משמיה דרבן גמליאל כדמשני בפ' התערובות (זבחים עט.) וי"ל דהכא אית ליה שינויא אחריתי וא"ת והלא סתם ציר יש בו מים כדאמרינן בהלוקח בהמה (בכורות כב.) הלוקח ציר מעם הארץ משיקו במים והוא טהור וא"כ אמרת סלק את מינו כמי שאינו ושאין מינו רבה עליו ומבטלו וי"ל דהכא מיירי בציר שאין בו מים דקתני רישא דג טמא שכבשו עם דג טהור כל גרב שהוא מחזיק סאתים אם יש בו משקל עשרה זוזים ביהודה שהוא חמש זוזים בגליל דג טמא צירו אסור פי' דג טמא צירו אסור ובגרב עצמו של דגים אין נותן מים פן יתקלקלו הדגים אי נמי י"ל מדקאמר שיעורו קרוב למאתים אלמא כל המאתים מבטלים הרביעית דאי לא בטלי ליה אלא המים לחודייהו א"כ לא הוו קרוב למאתים:
שאני ציר דזיעה בעלמא הוא — פי' לא אסור אלא מדרבנן ומיהו ציר שרצים אסור דאורייתא דתניא בהעור והרוטב (לקמן חולין קכ.) הטמאים לאסור צירן ורוטבן וקיפה שלהן ודרשא גמורה היא דהא קאמר התם וצריכי דאי כתב שרצים כו' ובפ"ק דבכורות (דף ו:) דפריך טעמא דכתב רחמנא גמל גמל ולר"ש את הגמל הא לאו הכי הוה אמינא חלב בהמה טמאה שרי והתניא הטמאים לאסור צירן ורוטבן כו' אע"ג דבתורת כהנים דריש נמי גבי דגים שקץ לאסור צירן ורוטבן וקיפה שלהן אסמכתא בעלמא היא והא דפריך פרק כל הבשר (לקמן חולין דף קיב:) לרב דאסר בשר שחוטה דאימלח עם בשר טרפה מהטמאים לאסור צירן ופריך ליה מדג טהור שמלחו עם דג טמא מותר פריך שפיר מדג אבשר דהא לכל הפחות צירו אסור מדרבנן אלא ש"מ דהא דשרי הכא בשמלחן זה עם זה משום דלא בלע הוא וקצת תימה כיון דצריך קרא בשרץ ובבהמה טמאה נמי דריש ליה בת"כ מדכתיב טמאים הם לכם ודגים דליכא קרא לא אסיר מדאורייתא היכי מייתי רבא התם ראיה מהטמאים לאסור ציר של טרפה:
בראשי לפתות — ירק של לפת. ולי נראה שראש הלפת מתוק מזנבו וטעם הבשר ניכר בזנבות הלפת בשיעור מועט אבל בראשי לפתות אינו ניכר אלא בשיעור גמור:
מתניתין — דקתני גיד אף ע"פ שמכירו אוסר את התבשיל מפני טעמו דלא כי האי תנא:
new sugyaThe mishna (96b) teaches: How does one measure whether there is enough sciatic nerve to impart flavor to the meat of the entire thigh? One relates to it as though the sciatic nerve were meat and the thigh were a turnip. If the meat would impart flavor to the turnip when they were cooked together, then the entire thigh is forbidden. The Gemara states that Rav Huna says: The mishna means that it is measured like meat cooked in a pot with turnip heads. The Gemara notes that the mishna is not in accordance with the opinion of this tanna, as it is taught in a baraita: Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, says: Sciatic nerves do not impart flavor at all.
בראשי לפתות — פי' בקונטרס ירק של לפת ואין משמע כן בסנהדרין בפרק כ"ג (סנהדרין דף יט:) דקאמר שנעשה בשרו כראשי לפתות משמע שהן השרשין שבקרקע וכן בשבת (דף קיח:) אמרינן מכבדו בראשי שומין ודגים גדולים:
There was a certain man who came before Rabbi Ḥanina to ask about the status of a thigh of an animal that was cooked with its sciatic nerve, and Rabbi Yehuda bar Zevina was sitting at the gate. When the man left, Rabbi Yehuda bar Zevina said to him: What did Rabbi Ḥanina say to you? The man said to him: He permitted me to eat the thigh.
Rabbi Yehuda bar Zevina said to him: Bring the animal before him again; perhaps he did not fully understand the question. When the man returned to Rabbi Ḥanina, Rabbi Ḥanina said: Who is this person who is bothering me? Go and say to the individual who is sitting at the gate, i.e., Rabbi Yehuda bar Zevina: Sciatic nerves do not impart flavor. Consequently, he can remove the sciatic nerve and the rest of the meat is permitted.
וליה לא סבירא ליה — לרבי אמי לאכשורינהו ומיהו כיון דמשמיה דרבי יהושע בן לוי שרי ליה לא מחי בידייהו:
והילכתא אין בגידים בנותן טעם — ובין נתבשל ובין נמלח ובין נצלה משליכו ומותר. ודוקא בו אבל שמנו יש בו בנ"ט ואם לא נטל שמנו אוסר:
When people would come before Rabbi Ami to ask about the halakha of a thigh that was cooked with the sciatic nerve inside, he would send them before Rabbi Yitzḥak ben Ḥalov, who would rule leniently about this issue and say that is was permitted, in the name of Rabbi Yehoshua ben Levi. Rabbi Ami himself did not hold accordingly, but he did not wish to rule stringently for others. And the halakha is that sciatic nerves do not impart flavor at all.
והלכתא אין בגידין בנ"ט — למאי דקיימא לן אין בגידין בנותן טעם גיד הנשה אסור בהנאה דהכי מפרש פרק כל שעה (פסחים דף כב.) דפריך לרבי אבהו דאמר כל מקום שנאמר לא תאכלו כו' משמע נמי איסור הנאה ופריך והרי גיד כו' ומשני כשהותרה נבלה היא וגידה הותרה ומסיק דלמאן דאמר אין בגידין בנותן טעם ה"נ דאסור ואין לתמוה על מה שמוכרין ניקור בשר לעובדי כוכבים אע"פ שמעורב בו גיד דעובד כוכבים אינו נותן מעות אלא על דבר שיש בו טעם ולא על הגיד ומיהו ירך שלימה אסור לשלוח לעובד כוכבים לפי שמתכבד בו טפי כשהוא שלם ומתניתין (לעיל חולין דף צג:) דשולח אדם ירך לעובד כוכבים כו' מוקי לה התם דלא כר"ש דאמר אין בגידין בנותן טעם וגיד הנשה אסור בהנאה:
והלכתא אין בגידין בנותן טעם — פי' הקונטרס דווקא בו אבל שמנו יש בו נותן טעם ואי לא ניטל שמנו אסור ולעיל (חולין דף צז. ד"ה שאני) פירשתי בשם הרב ר"מ דלא החמירו בשומן יותר מבגיד גבי שאני חלב דמפעפע:
new sugyaThe mishna states (96b): With regard to a sciatic nerve that was cooked with other sinews, when one identifies the sciatic nerve and removes it, the other sinews are forbidden if the sciatic nerve was large enough to impart flavor. And if he does not identify it, all the sinews are forbidden because each one could be the sciatic nerve. The Gemara challenges: Let the sciatic nerve be nullified by a simple majority.
The Vilna page served by shas.org, one PDF per amud.La página de Vilna servida por shas.org, un PDF por amud.דף וילנא מוגש על ידי shas.org, קובץ PDF אחד לכל עמוד.
Text from Sefaria. Gemara and translation from the William Davidson Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz, CC BY-NC 4.0. Rashi and Tosafot are the Vilna edition, public domain.Texto de Sefaria. La Guemará y su traducción provienen del Talmud William Davidson, con comentario del rabino Adin Even-Israel Steinsaltz (traducción al inglés), CC BY-NC 4.0. Rashi y Tosafot son de la edición de Vilna, de dominio público.הטקסט מתוך ספריא. הגמרא והתרגום מתוך תלמוד ויליאם דוידסון, עם פירושו של הרב עדין אבן־ישראל שטיינזלץ (התרגום לאנגלית), CC BY-NC 4.0. רש״י ותוספות הם ממהדורת וילנא, נחלת הכלל.
הדף הזה עדיין לא תורגם לעברית; למטה מופיעה הגרסה האנגלית.
Walking through the sugya, step by step
99a — Why the anomaly objection does not sink sixty
The setup. Where do we learn that the flavor of sacrificial food is not simply nullified?
From the sin offering: ״כׇּל אֲשֶׁר יִגַּע בִּבְשָׂרָהּ יִקְדָּשׁ״ — “whatever touches its flesh shall
become holy” (Vayikra 6:20). Whatever absorbs flavor from a sin offering takes on its status:
disqualified if it was disqualified, and eaten under a sin offering’s stringencies if it was valid.
The question. Why go to the sin offering at all? Learn it from the nazirite’s ram, where
flavor is nullified in sixty:
וּמַאי חָזֵית דְּגָמְרִינַן מֵהַאיְךְ, לִיגְמַר מֵהַאי? חִדּוּשׁ הוּא, וּמֵחִדּוּשׁ לָא גָּמְרִינַן.
“And what did you see that we learn from that — let us learn from this! It is an anomaly,
and from an anomaly we do not learn.”
The objection that matters. If the nazirite’s ram is disqualified as a source, then the whole
of yesterday’s daf collapses: the sixty and the hundred were both derived from it.
The answer — mind the direction.
אַטּוּ אֲנַן לְקוּלָּא קָא גָמְרִינַן? לְחוּמְרָא קָא גָמְרִינַן, דְּמִדְּאוֹרָיְיתָא בְּרוּבָּא בָּטֵיל.
“Is it that we learn from it as a leniency? We learn from it as a stringency — for by
Torah law it would be nullified in a simple majority.”
This is the hinge of the page. Left to itself, Torah law would nullify a forbidden food in a bare
majority — fifty-one to forty-nine. The nazirite’s ram is what pushes the bar up to sixty. So
the derivation only ever makes us stricter, and “we do not learn from an anomaly” is a rule
about not extending an anomaly’s leniencies.
Ravina’s footnote. Ravina finds a different job for the word זֶה in the baraita about the
ram: it is needed for מְקוֹם הַחֲתָךְ, the place of the cut. Normally, when you slice a forbidden
piece away from a permitted one, the cut surface of the permitted part is forbidden. In the
nazirite’s ram, it is permitted.
99a — Abaye corners Rav Dimi: sixty, or a hundred?
The claim under attack. Rav Shmuel bar Rav Yitzchak had said (98a) that nullification requires
a hundred. Rav Dimi sat and taught it.
Abaye’s challenge, from a pair of mishnayos in Orla (2:6–7). Teruma mixed into non-sacred
food is treated stringently when it is mixed with its own kind, and “leniently and
stringently” when mixed with a different kind. The different-kind case: גְּרִיסִין, split
beans of teruma, cooked with non-sacred lentils.
If the beans are enough to impart flavor — forbidden, whether or not there are 101 parts.
If they are not enough to impart flavor — permitted, whether or not there are 101 parts.
The needle. Take that last clause: fewer than 101 parts, no flavor imparted, and still
permitted. So in what quantity were the beans nullified? Sixty — against Rav Shmuel bar
Rav Yitzchak.
99b — Rav Dimi falls silent, and Abaye rescues him
Rav Dimi’s first answer. The mishnah means: fewer than 101, but there are 100.
Abaye presses. Then read the first clause — teruma leaven falling into non-sacred dough.
If the first clause is about 100 and the second is also about 100, what is the difference between
them? Rav Dimi retreats a step: the first clause is 101, the second is 100.
The killing blow. If so, why does the mishnah say that when the leaven is enough to leaven
the dough the whole is forbidden? At 101 parts leaven cannot leaven anything — so why is it
not nullified? אִישְׁתִּיק — Rav Dimi was silent.
And then Abaye hands him the answer. Note who is speaking; the man who just won the
argument supplies the defence:
דִּלְמָא שָׁאנֵי שְׂאוֹר דְּחִימּוּצוֹ קָשֶׁה.
“Perhaps leaven is different, because its leavening power is harsh” — some leaven really can
work on that much dough.
Rav Dimi’s recovery — and a startling measure. “You have reminded me,” he says, of Rabbi
Yosei b’Rabbi Chanina: לֹא כׇּל הַשִּׁיעוּרִין שָׁוִין — not all measures are equal. The measure for
צִיר, fish brine, is close to two hundred. As the mishnah teaches (Terumot 10:8): the brine
of a non-kosher fish is forbidden; Rabbi Yehuda says a quarter-log forbids two se’ah — a
ratio of about 192 to 1.
A loose thread pulled. But Rabbi Yehuda holds מִין בְּמִינוֹ לֹא בָּטֵיל, like with like is never
nullified — so how is brine nullified at any ratio? Answer: שָׁאנֵי צִיר, דְּזֵיעָה בְּעָלְמָא הוּא —
brine is different, it is mere sweat. It is not the fish itself, so it is not “its own kind.”
99b — Do sinews impart taste? The chapter’s practical bottom line
Back to the mishnah (96b): how do you measure whether the gid imparts flavor to the thigh?
Treat the nerve as meat and the thigh as a turnip. Rav Huna: כְּבָשָׂר בְּרָאשֵׁי לְפָתוֹת — like meat
cooked with turnip-heads.
But the mishnah has an opponent, and he is about to win:
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר: אֵין בְּגִידִין בְּנוֹתֵן טַעַם.
“Sinews impart no taste at all.”
If a sinew has no taste, the entire measuring apparatus is unnecessary: remove the nerve and
the thigh is fine.
The story. A man brought Rabbi Chanina a thigh cooked with its gid, and Rabbi Chanina
permitted it. Rabbi Yehuda bar Zevina, sitting at the gate, told him to go back — perhaps he did
not understand the question. The man returned. Rabbi Chanina: “Who is this bothering me? Go
tell the one sitting at the gate: sinews impart no taste. Remove the nerve, and the rest is
permitted.” He had understood the question perfectly the first time.
The quieter story. When people came to Rabbi Ami with this question, he would send them to
Rabbi Yitzchak ben Chalov, who permitted it in the name of Rabbi Yehoshua ben Levi. Rabbi Ami
did not hold that way himself — but he was unwilling to impose his own stringency on others.
וְהִלְכְתָא: אֵין בְּגִידִין בְּנוֹתֵן טַעַם — and the halacha is that sinews impart no taste.
99b end — A cliffhanger
The mishnah also said: a gid cooked with other sinews, and he cannot identify which is which
— all are forbidden. The Gemara asks the obvious question: לִיבַּטֵיל בְּרוּבָּא, let it simply be
nullified by the majority! The answer waits for tomorrow’s first line.
The distinctions, side by side
לֹא כׇּל הַשִּׁיעוּרִין שָׁוִין — not all measures are equal. Every ratio the daf handles, and what each one is doing there:
The measure
What it governs
Where it comes from
What it shows
רוֹב — a bare majority
Torah law left to itself
מִדְּאוֹרָיְיתָא בְּרוּבָּא בָּטֵיל
The floor. Everything above it is a stringency — which is why an anomaly may teach it
1:60
Torah prohibitions generally
The nazirite’s ram, meat and bones
Abaye’s reading of the Orla beans: under 101, no flavor, still permitted
1:100
Rav Shmuel bar Rav Yitzchak’s claim, taught by Rav Dimi
The same ram, meat against meat
Cornered by Abaye until אִישְׁתִּיק — Rav Dimi fell silent
≈1:192
צִיר, the brine of a non-kosher fish
R’ Yehuda: a quarter-log forbids two se’ah
The measures are not one system; and brine is only זֵיעָה בְּעָלְמָא, mere sweat
One line to carry with you
“We do not learn from an anomaly” is not a rule about sources — it is a rule about
directions. An odd case cannot make you lenient; it can always make you strict.
Recorriendo la suguiá, paso a paso
99a — Por qué la objeción de la anomalía no hunde a sesenta
El planteo. ¿De dónde aprendemos que el sabor de una comida consagrada no se anula sin más?
Del sacrificio por el pecado: ״כׇּל אֲשֶׁר יִגַּע בִּבְשָׂרָהּ יִקְדָּשׁ״ — “todo lo que toque su carne
será consagrado” (Vaikrá 6:20). Todo lo que absorbe sabor de un sacrificio por el pecado adopta su
estatus: descalificado si aquel estaba descalificado, y comido con las estricteces de un sacrificio
por el pecado si era válido.
La pregunta. ¿Para qué recurrir al sacrificio por el pecado? Aprendámoslo del carnero del nazir,
donde el sabor sí se anula en sesenta:
וּמַאי חָזֵית דְּגָמְרִינַן מֵהַאיְךְ, לִיגְמַר מֵהַאי? חִדּוּשׁ הוּא, וּמֵחִדּוּשׁ לָא גָּמְרִינַן.
“¿Y qué viste para que aprendamos de aquel — aprendamos de este! Es una anomalía,
y de una anomalía no aprendemos.”
La objeción que importa. Si el carnero del nazir queda descalificado como fuente, entonces todo
el daf de ayer se derrumba: los sesenta y los cien se derivaron de él.
La respuesta — atención a la dirección.
אַטּוּ אֲנַן לְקוּלָּא קָא גָמְרִינַן? לְחוּמְרָא קָא גָמְרִינַן, דְּמִדְּאוֹרָיְיתָא בְּרוּבָּא בָּטֵיל.
“¿Acaso aprendemos de él para ser indulgentes? Aprendemos para ser estrictos — porque por
ley de la Torá se anularía en una simple mayoría.”
Este es el gozne de la página. Dejada a su suerte, la ley de la Torá anularía una comida prohibida
con una mayoría mínima — cincuenta y uno contra cuarenta y nueve. Es el carnero del nazir el que
sube la vara a sesenta. Así que la derivación solo nos hace más estrictos, y “de una anomalía no
aprendemos” es una regla sobre no extender las indulgencias de una anomalía.
La nota al pie de Ravina. Ravina le encuentra otra tarea a la palabra זֶה en la baraita del
carnero: hace falta para מְקוֹם הַחֲתָךְ, el lugar del corte. Normalmente, cuando cortas un trozo
prohibido separándolo de uno permitido, la superficie del corte de la parte permitida queda
prohibida. En el carnero del nazir, está permitida.
99a — Abaie acorrala a Rav Dimi: ¿sesenta, o cien?
La afirmación bajo ataque. Rav Shmuel bar Rav Itzjak había dicho (98a) que la anulación requiere
cien. Rav Dimi se sentó y lo enseñó.
El desafío de Abaie, desde un par de mishnaiot en Orlá (2:6–7). La trumá mezclada con comida
no consagrada se trata con estrictez cuando se mezcla con su propia especie, y “con
indulgencia y con estrictez” cuando se mezcla con una especie distinta. El caso de especie
distinta: גְּרִיסִין, habas partidas de trumá, cocidas con lentejas no consagradas.
Si las habas son suficientes para impartir sabor — prohibido, haya o no 101 partes.
Si no son suficientes para impartir sabor — permitido, haya o no 101 partes.
La aguja. Toma esa última cláusula: menos de 101 partes, ningún sabor impartido, y sin embargo
permitido. ¿Entonces en qué cantidad se anularon las habas? En sesenta — contra Rav Shmuel bar
Rav Itzjak.
99b — Rav Dimi se queda callado, y Abaie lo rescata
La primera respuesta de Rav Dimi. La mishná quiere decir: menos de 101, pero hay 100.
Abaie aprieta. Entonces lee la primera cláusula — levadura de trumá que cae en masa no
consagrada. Si la primera cláusula habla de 100 y la segunda también habla de 100, ¿cuál es la
diferencia entre ellas? Rav Dimi retrocede un paso: la primera cláusula es 101, la segunda es 100.
El golpe de gracia. Si es así, ¿por qué dice la mishná que cuando la levadura es suficiente
para leudar la masa todo queda prohibido? Con 101 partes la levadura no puede leudar nada — ¿por
qué entonces no se anula? אִישְׁתִּיק — Rav Dimi se quedó callado.
Y entonces Abaie le entrega la respuesta. Fíjate quién habla; el hombre que acaba de ganar la
discusión aporta la defensa:
דִּלְמָא שָׁאנֵי שְׂאוֹר דְּחִימּוּצוֹ קָשֶׁה.
“Quizá la levadura es distinta, porque su poder de leudar es fuerte” — hay levadura que
realmente puede actuar sobre esa cantidad de masa.
La recuperación de Rav Dimi — y una medida asombrosa. “Me has recordado”, dice, a Rabí
Iosí bar Rabí Janiná: לֹא כׇּל הַשִּׁיעוּרִין שָׁוִין — no todas las medidas son iguales. La medida para
צִיר, la salmuera de pescado, es cercana a doscientos. Como enseña la mishná (Trumot 10:8):
la salmuera de un pescado no kosher está prohibida; Rabí Iehudá dice que un cuarto de log
prohíbe dos seá — una proporción de unos 192 a 1.
Un hilo suelto que se tira. Pero Rabí Iehudá sostiene מִין בְּמִינוֹ לֹא בָּטֵיל, lo igual con lo
igual nunca se anula — ¿cómo se anula entonces la salmuera en cualquier proporción? Respuesta:
שָׁאנֵי צִיר, דְּזֵיעָה בְּעָלְמָא הוּא — la salmuera es distinta, es mero sudor. No es el pescado
mismo, así que no es “su propia especie”.
99b — ¿Los nervios imparten sabor? La conclusión práctica del capítulo
De vuelta a la mishná (96b): ¿cómo se mide si el guid imparte sabor al muslo? Trata al nervio
como carne y al muslo como nabo. Rav Huna: כְּבָשָׂר בְּרָאשֵׁי לְפָתוֹת — como carne cocida con
cabezas de nabo.
Pero la mishná tiene un oponente, y está a punto de ganar:
Si un nervio no tiene sabor, todo el aparato de medición es innecesario: quita el nervio y el muslo
está bien.
La historia. Un hombre le llevó a Rabí Janiná un muslo cocido con su guid, y Rabí Janiná lo
permitió. Rabí Iehudá bar Zevina, sentado en la puerta, le dijo que volviera — quizá no entendió
la pregunta. El hombre regresó. Rabí Janiná: “¿Quién es este que me molesta? Ve y dile al que
está sentado en la puerta: los nervios no imparten sabor. Quita el nervio, y el resto está
permitido.” Había entendido la pregunta perfectamente la primera vez.
La historia más callada. Cuando la gente venía a Rabí Amí con esta pregunta, él los enviaba a
Rabí Itzjak ben Jalov, que lo permitía en nombre de Rabí Iehoshúa ben Leví. Rabí Amí no
sostenía así él mismo — pero no estaba dispuesto a imponerles a otros su propia estrictez.
וְהִלְכְתָא: אֵין בְּגִידִין בְּנוֹתֵן טַעַם — y la halajá es que los nervios no imparten sabor.
Final de 99b — Un final en suspenso
La mishná también decía: un guid cocido con otros nervios, sin poder distinguir cuál es cuál —
todos están prohibidos. La Guemará hace la pregunta obvia: לִיבַּטֵיל בְּרוּבָּא, ¡que simplemente
se anule por la mayoría! La respuesta espera a la primera línea de mañana.
Las distinciones, lado a lado
לֹא כׇּל הַשִּׁיעוּרִין שָׁוִין — no todas las medidas son iguales. Cada proporción que maneja el daf, y qué hace cada una ahí:
La medida
Qué gobierna
De dónde viene
Qué muestra
רוֹב — mayoría simple
La ley de la Torá dejada a sí misma
מִדְּאוֹרָיְיתָא בְּרוּבָּא בָּטֵיל
El piso. Todo lo que está por encima es una restricción — por eso una anomalía puede enseñarlo
1:60
Las prohibiciones de la Torá en general
El carnero del nazir, carne y huesos
La lectura de Abaie de las habas de Orlá: menos de 101, sin sabor, y permitido igual
1:100
La afirmación de Rav Shmuel bar Rav Itzjak, enseñada por Rav Dimi
El mismo carnero, carne contra carne
Acorralada por Abaie hasta que אִישְׁתִּיק — Rav Dimi calló
≈1:192
צִיר, la salmuera de un pescado no kosher
R’ Iehudá: un cuarto de log prohíbe dos seá
Las medidas no son un solo sistema; y la salmuera es solo זֵיעָה בְּעָלְמָא, mero sudor
Una línea para llevarte
“De una anomalía no aprendemos” no es una regla sobre fuentes — es una regla sobre
direcciones. Un caso raro no puede volverte indulgente; siempre puede volverte estricto.
🎯 Test yourselfPonte a pruebaבחנו את עצמכם
Tip: click the card, then keys 1–4 answer and Enter moves on.Consejo: pulsa en la tarjeta; luego 1–4 responden y Enter continúa.טיפ: הקישו על הכרטיס; אחר כך 1–4 עונים ו-Enter ממשיך.
Tomorrow (Sat, 8 August 2026):
Chullin 100 — why some forbidden things are never nullified at all: a **בְּרִיָּה**, a whole entity, and a **חֲתִיכָה הָרְאוּיָה לְהִתְכַּבֵּד** — a piece good enough to serve a guest.
Mañana (sáb, 8 de agosto de 2026):
Julín 100 — por qué algunas cosas prohibidas no se anulan nunca: una **בְּרִיָּה**, una entidad entera, y una **חֲתִיכָה הָרְאוּיָה לְהִתְכַּבֵּד** — un trozo lo bastante bueno para servirle a un invitado.