Daf Yomi — Chullin 98 (חולין צח)Daf Yomi — Julín 98 (חולין צח)

Chapter 7: Gid HaNasheh (the sciatic nerve) · Thu, 6 August 2026Capítulo 7: Guid HaNashé (el nervio sciático) · jue, 6 de agosto de 2026
⚠️AI-generated study aid, built from the text of the daf. It does not replace learning the daf itself.Hoja generada por IA a partir del texto del daf. No reemplaza el estudio del daf mismo.דף עזר ללימוד שנוצר בבינה מלאכותית מתוך טקסט הדף. אינו מחליף את לימוד הדף עצמו.
📜 This is the daf itself — the Vilna page, not our writing. It is not AI-generated.Este es el daf mismo — la página de Vilna, no nuestra redacción. No está generado por IA.זהו הדף עצמו — דף וילנא, ולא כתיבה שלנו. הוא אינו מיוצר בבינה מלאכותית.
הדף הזה עדיין לא תורגם לעברית; למטה מופיעה הגרסה האנגלית.

The big picture (read this first)

Yesterday’s daf built the two roads to permitting a mixture: taste it, or — when nobody can taste it — fall back on a fixed ratio. Today the Gemara does the hard engineering work on that second road. Where does the number come from? What exactly do you count? And is the whole ratio even a real, general rule?

Today’s daf is the birth certificate of בְּשִׁשִּׁים — nullification in sixty, the number that still runs a modern kosher kitchen. And it turns out the number is not a tradition handed down at Sinai; it is derived, from a single cooked foreleg of a nazirite’s ram.

Three movements:

  1. Finishing the egg (98a top) — Abaye’s answer from 97b gets tested and re-tested: does a non-kosher egg really impart flavor, or only an egg with a chick inside it?
  2. Practical measuring (98a) — what counts toward the sixty (does a pot’s absorption help you?), what happens when the forbidden piece is less than an olive-bulk, and a wonderful sequence of earlier sages who permitted at forty-seven, forty-five, forty-three — before the number hardened.
  3. Sixty or a hundred? (98a end – 98b) — a dispute in the name of bar Kappara, both sides reading the same verse, and then a serious challenge: maybe the nazirite’s ram teaches nothing general at all, because מֵחִידּוּשׁ לָא גָּמְרִינַן — we do not derive rules from an anomaly.

Key concepts & terms

Term Meaning
בֵּיצַת אֶפְרוֹחַ — beitzat efroach An egg with a chick formed inside. Abaye’s whole answer: this imparts flavor; a chick-less non-kosher egg does not.
פָּירוּשֵׁי קָא מְפָרֵשׁ — peirushei ka mefaresh “It is explaining” — a baraita’s second clause isn’t a new case but a clarification of the first. A standard Talmudic repair.
אִי מִשּׁוּם הָא לָא אִירְיָא “If that’s your reason, it proves nothing” — the formula for rejecting an inference without rejecting the conclusion.
דִּיקּוּלָא — dikula The cooking vessel/pot (Aramaic). Its absorption cannot be counted on the permitted side alone.
כְּזֵיתָא תַּרְבָּא — k’zeita tarba An olive-bulk of forbidden fat — the standard unit of a forbidden quantity.
חֲצִי שִׁיעוּר אָסוּר מִן הַתּוֹרָה R’ Yochanan: a half-measure is Torah-forbidden. Hence no proportional discount for a small piece — still sixty.
לָא תְּזַלְזֵל בְּשִׁיעוּרִין דְּרַבָּנַן “Don’t treat rabbinic measures lightly” — Rav Ashi’s rebuke to his son.
בַּהֲדֵי דִּידַהּ / לְבַר מִינַּהּ “Including it” / “besides it” — the unresolved dilemma about whether sixty-one counts the forbidden item.
דְּבֵי נְשִׂיאָה — d’vei Nesi’ah “The house of the Nasi” — the Patriarch’s court, cited as a halachic body.
גּוּזְמָא — guzma Rhetorical exaggeration. R’ Chanina’s rescue of R’ Chiyya’s “is there even thirty?”
בְּשִׁשִּׁים / בְּמֵאָה Nullification in sixty or in one hundred — the dispute reported in bar Kappara’s name.
זְרוֹעַ בְּשֵׁלָה — zeroa besheila The nazirite’s “cooked foreleg” (Bamidbar 6:19) — the Torah source for both numbers.
הֶיתֵּר הַבָּא מִכְּלַל אִיסּוּר “A permitted thing emerging from a prohibition” — the baraita’s description of the nazir’s ram.
מִין בְּמִינוֹ לֹא בָּטֵיל R’ Yehuda: like mixed into like is never nullified (you can’t tell the flavors apart).
חִידּוּשׁ הוּא, וּמֵחִידּוּשׁ לָא גָּמְרִינַן “It is an anomaly, and we don’t derive from an anomaly” — the objection to using the ram at all.
מִדְּאוֹרָיְיתָא בְּרוּבָּא בָּטֵיל By Torah law, nullification is by simple majority — which is why 60/100 count as stringencies.
טַעַם כְּעִיקָּר — taam k’ikar Flavor has the status of substance. Rava’s reading of what the baraita’s “this” excludes.

El panorama general (leer esto primero)

El daf de ayer construyó los dos caminos para permitir una mezcla: probarla, o — cuando nadie puede saborearla — recurrir a una proporción fija. Hoy la Guemará hace el trabajo duro de ingeniería sobre ese segundo camino. ¿De dónde sale el número? ¿Qué es exactamente lo que se cuenta? ¿Y es esa proporción una regla general y real?

El daf de hoy es el acta de nacimiento de בְּשִׁשִּׁים — la anulación en sesenta, el número que todavía gobierna una cocina kosher moderna. Y resulta que el número no es una tradición entregada en Sinaí; se deriva, de una sola pata delantera cocida del carnero de un nazir.

Tres movimientos:

  1. Terminando con el huevo (comienzo de 98a) — la respuesta de Abaie de 97b es puesta a prueba una y otra vez: ¿un huevo no kosher realmente imparte sabor, o solo un huevo con un pollito dentro?
  2. Medir en la práctica (98a) — qué cuenta para los sesenta (¿ayuda lo que absorbió la olla?), qué pasa cuando el trozo prohibido es menor que el volumen de una aceituna, y una hermosa secuencia de sabios anteriores que permitieron con cuarenta y siete, cuarenta y cinco, cuarenta y tres — antes de que el número se endureciera.
  3. ¿Sesenta o cien? (final de 98a – 98b) — una disputa en nombre de bar Kapará, ambos lados leyendo el mismo versículo, y luego un desafío serio: quizá el carnero del nazir no enseña nada general en absoluto, porque מֵחִידּוּשׁ לָא גָּמְרִינַן — de una anomalía no derivamos reglas.

Conceptos y términos clave

Término Significado
בֵּיצַת אֶפְרוֹחַ — beitzat efróaj Un huevo con un pollito formado dentro. Toda la respuesta de Abaie: eso imparte sabor; un huevo no kosher sin pollito no.
פָּירוּשֵׁי קָא מְפָרֵשׁ — peirushei ka mefaresh “Está explicando” — la segunda cláusula de una baraita no es un caso nuevo sino una aclaración de la primera. Un arreglo talmúdico estándar.
אִי מִשּׁוּם הָא לָא אִירְיָא “Si es por eso, no prueba nada” — la fórmula para rechazar una inferencia sin rechazar la conclusión.
דִּיקּוּלָא — dikulá El recipiente de cocción, la olla (arameo). Su absorción no puede contarse solo del lado permitido.
כְּזֵיתָא תַּרְבָּא — kezeitá tarbá Un volumen de aceituna de grasa prohibida — la unidad estándar de una cantidad prohibida.
חֲצִי שִׁיעוּר אָסוּר מִן הַתּוֹרָה R’ Iojanán: media medida está prohibida por la Torá. De ahí que no haya descuento proporcional por un trozo pequeño — siguen siendo sesenta.
לָא תְּזַלְזֵל בְּשִׁיעוּרִין דְּרַבָּנַן “No tomes a la ligera las medidas rabínicas” — el reproche de Rav Ashi a su hijo.
בַּהֲדֵי דִּידַהּ / לְבַר מִינַּהּ “Incluyéndolo” / “además de él” — el dilema sin resolver sobre si los sesenta y uno cuentan el objeto prohibido.
דְּבֵי נְשִׂיאָה — devei Nesiá “La casa del Nasí” — la corte del Patriarca, citada como cuerpo halájico.
גּוּזְמָא — guzmá Exageración retórica. El rescate de R’ Janiná de la línea de R’ Jiiá “¿acaso hay siquiera treinta?”.
בְּשִׁשִּׁים / בְּמֵאָה Anulación en sesenta o en cien — la disputa reportada en nombre de bar Kapará.
זְרוֹעַ בְּשֵׁלָה — zeróa beshelá La “pata delantera cocida” del nazir (Bamidbar 6:19) — la fuente de la Torá para ambos números.
הֶיתֵּר הַבָּא מִכְּלַל אִיסּוּר “Algo permitido que surge de una prohibición” — la descripción que la baraita hace del carnero del nazir.
מִין בְּמִינוֹ לֹא בָּטֵיל R’ Iehudá: lo igual mezclado con lo igual nunca se anula (no puedes distinguir los sabores).
חִידּוּשׁ הוּא, וּמֵחִידּוּשׁ לָא גָּמְרִינַן “Es una anomalía, y de una anomalía no derivamos” — la objeción a usar el carnero en absoluto.
מִדְּאוֹרָיְיתָא בְּרוּבָּא בָּטֵיל Por ley de la Torá, la anulación es por simple mayoría — razón por la cual 60/100 cuentan como estricteces.
טַעַם כְּעִיקָּר — taam keikar El sabor tiene el estatus de sustancia. La lectura de Rava sobre qué excluye el “esto” de la baraita.

🃏 FlashcardsTarjetasכרטיסיות

The terms above, one per card. Read the term, recall what it means on this daf, then turn the card over and say whether you had it. Whatever you flag comes back at the end in a shorter second round.Los términos de arriba, uno por tarjeta. Lee el término, recuerda qué significa en este daf, luego gira la tarjeta y di si lo sabías. Lo que marques vuelve al final en una segunda ronda, más corta.המונחים שלמעלה, אחד לכל כרטיס. קראו את המונח, נסו להיזכר מה משמעותו בדף הזה, ואז הפכו את הכרטיס ואמרו אם ידעתם. כל מה שתסמנו יחזור בסוף בסיבוב שני, קצר יותר.

Tip: click the card, then space flips it, ← → move, 1 / 2 rate it.Consejo: pulsa en la tarjeta; la barra espaciadora la gira, ← → navegan, 1 / 2 califican.טיפ: הקישו על הכרטיס; מקש הרווח הופך אותו, ← → מדפדפים, 1 / 2 מדרגים.

Who’s who in today’s daf

Tannaim and the transitional generation

  • Rebbi (רבי, quoted as “Abba” by his sons) — Rabbi Yehuda HaNasi, last-generation Tanna, Beit Shearim then Tzippori, redactor of the Mishnah. Here he is the father who permitted at forty-seven (and, per the next story, at forty-five). Title tell: “Rebbi” standing alone always means him.
  • Rabban Gamliel bar Rebbi (רבן גמליאל בר רבי) — Rabban Gamliel III, son and successor of R’ Yehuda HaNasi as Nasi; transitional Tanna/first-generation Amora, Eretz Yisrael. Permits at 45.
  • Rabbi Shimon bar Rebbi (רבי שמעון בר רבי) — the other son of R’ Yehuda HaNasi, brother of Rabban Gamliel III, same transitional generation. Permits at 43.
  • Rabbi Chiyya (רבי חייא) — Chiyya Rabbah, transitional Tanna; born in Bavel, moved to Eretz Yisrael, close colleague-disciple of Rebbi. He of the “is there even thirty?” line. Look-alike alert: not to be confused with Rabbi Chiyya bar Abba, a much later Eretz-Yisrael Amora who also appears on this daf.
  • Rabbi Shimon ben Yochai (רבי שמעון בן יוחאי, RaShBY) — Tanna, 4th generation, Eretz Yisrael, a leading student of Rabbi Akiva. Here he reads “besheila” as “cooked with the whole ram.”
  • Rabbi Yehuda (רבי יהודה) — Rabbi Yehuda bar Ilai, Tanna, 4th generation, Eretz Yisrael, also a student of R’ Akiva and RaShBY’s frequent disputant. The daf’s anonymous holder of min b’mino lo batel.

Eretz-Yisrael Amoraim

  • Rabbi Yehoshua ben Levi (רבי יהושע בן לוי) — 1st-generation Eretz-Yisrael Amora, Lod; senior contemporary of Rabbi Yochanan. Both the “sixty” and the “one hundred” traditions run through him.
  • Rabbi Chanina (רבי חנינא) — Rabbi Chanina bar Chama, 1st-generation Eretz-Yisrael Amora, Tzippori, a disciple of Rebbi. He explains R’ Chiyya’s line as guzma.
  • Rabbi Yochanan (רבי יוחנן) — 2nd-generation Eretz-Yisrael Amora, head of the academy in Tiberias, the central figure of the Yerushalmi; famous disputant Reish Lakish. Quoted here for chatzi shiur asur min haTorah.
  • Rabbi Zeira (רבי זירא) — 3rd-generation Amora; born and trained in Bavel, then emigrated to Eretz Yisrael (Tiberias), where he is the classic exemplar of Babylonian rigor meeting EY tradition. He challenges Rav Shemen bar Abba.
  • Rav Shemen bar Abba (רב שמן בר אבא) — 3rd-generation Eretz-Yisrael Amora, Tiberias, a student of Rabbi Yochanan. Transmits the “sixty-one” ruling of the Nasi’s house.
  • Rabbi Yaakov bar Idi (רבי יעקב בר אידי) — 3rd-generation Eretz-Yisrael Amora, a leading transmitter of R’ Yehoshua ben Levi. Look-alike alert: distinct from Rav Idi bar Avin and from Rav Idi bar Idi bar Gershom, both of whom also appear on this daf.
  • Rabbi Shmuel bar Nachmani (רבי שמואל בר נחמני) — 3rd-generation Eretz-Yisrael Amora, the great aggadist of his generation, also transmitting R’ Yehoshua ben Levi. Paired here with R’ Yaakov bar Idi as “the two greatest of the generation.”
  • Rabbi Chiyya bar Abba (רבי חייא בר אבא) — 3rd-generation Eretz-Yisrael Amora, a student of Rabbi Yochanan. He reports the sixty version. (See the look-alike note on Rabbi Chiyya above.)
  • Rabbi Shmuel bar Rav Yitzchak (רבי שמואל בר רב יצחק) — 3rd-generation Amora, Bavel-born, active in Eretz Yisrael. He confronts R’ Chiyya bar Abba with the hundred version.
  • Rav Asi (רב אסי) — in the 60-vs-100 report, the Eretz-Yisrael Rav Asi/Assi, a colleague of Rabbi Ami in Tiberias, 3rd generation. Look-alike alert: spelled a hair away from Rav Ashi (רב אשי) the Babylonian redactor, and from Rav Assi the Babylonian colleague of Rav Ami. In the pot-of-fat story on 98a the texts read “Rav Asi” proposing and “Rav Ashi” answering, which most commentators treat as one Babylonian figure; I’d flag this as a genuine textual uncertainty rather than pretend it’s settled.
  • Rabbi Chelbo (רבי חלבו) — 3rd-generation Amora, Bavel-born and active in Eretz Yisrael, a regular transmitter of Rav Huna. States the “sixty-one besides it” version.
  • bar Kappara (בר קפרא) — the Eretz-Yisrael sage in whose name both the sixty and the hundred are reported. A genuinely obscure figure; the sources give us little beyond the name, and I would not want to guess at his generation or teachers.
  • Rabbi Nachum, Rabbi Biryam, Levi bar Perata, “a certain elder named Rabbi Yaakov” — the middle links in 98a’s long chain of transmission. All appear to be Eretz-Yisrael figures of the earlier Amoraic generations, but they are minor and poorly documented; honestly, the chain itself is the main thing we know about them.

Babylonian Amoraim

  • Rav Huna (רב הונא) — 2nd-generation Babylonian Amora, head of the academy at Sura, the foremost student of Rav. Quoted via R’ Chelbo on the sixty-one count.
  • Abaye (אביי) — 4th-generation Babylonian Amora, head of Pumbedita; raised by his uncle Rabbah bar Nachmani (his principal teacher). His lifelong dialectic with Rava defines the period. Here he narrows the baraita’s “this” to R’ Yehuda’s min b’mino.
  • Rava (רבא) — 4th-generation Babylonian Amora of Machoza, student of Rabbah and of Rav Nachman, Abaye’s great disputant (and the one whose view we usually follow). He reads the baraita’s “this” as being about taam k’ikar in kodashim. Look-alike alert: רבא (Rava) is a different person from רבה (Rabbah) — Rabbah bar Nachmani, the 3rd-generation head of Pumbedita and Abaye’s teacher. One letter, one generation apart.
  • Rav Idi bar Avin (רב אידי בר אבין) — 4th-generation Babylonian Amora, a contemporary of Abaye and Rava. He is the one pressing Abaye on the eggs, carried over from 97b.
  • Rav Ashi (רב אשי) — 6th-generation Babylonian Amora, head of the academy at Mata Mechasya (Sura) for roughly half a century, and the principal redactor of the Babylonian Talmud. Here, the father correcting his son on measures.
  • Mar bar Rav Ashi (מר בר רב אשי) — also called Tavyomi; 7th-generation Babylonian Amora, Rav Ashi’s son, later head of Sura. He proposes the thirty-half-olives shortcut. Look-alike alert: Mar bar Rav Ashi (the son) is not Rav Acha bar Rav Ashi, a separate, earlier figure who appeared on 97b in the salted-thigh dispute.

Quién es quién en el daf de hoy

Tanaím y la generación de transición

  • Rebí (רבי, citado como “mi padre” por sus hijos) — Rabí Iehudá HaNasí, tana de la última generación, Beit Shearim y luego Tzipori, redactor de la Mishná. Aquí es el padre que permitía con cuarenta y siete (y, según la historia siguiente, con cuarenta y cinco). Pista del título: “Rebí” a solas siempre se refiere a él.
  • Rabán Gamliel bar Rebí (רבן גמליאל בר רבי) — Rabán Gamliel III, hijo y sucesor de R’ Iehudá HaNasí como Nasí; tana/amorá de primera generación de transición, Erretz Israel. Permite con 45.
  • Rabí Shimón bar Rebí (רבי שמעון בר רבי) — el otro hijo de R’ Iehudá HaNasí, hermano de Rabán Gamliel III, la misma generación de transición. Permite con 43.
  • Rabí Jiiá (רבי חייא) — Jiiá Rabá, tana de transición; nacido en Bavel, se trasladó a Erretz Israel, cercano colega-discípulo de Rebí. El de la línea “¿acaso hay siquiera treinta?”. Alerta de parecido: no confundir con Rabí Jiiá bar Aba, un amorá de Erretz Israel mucho posterior que también aparece en este daf.
  • Rabí Shimón ben Iojái (רבי שמעון בן יוחאי, RaSHBI) — tana de 4ª generación, Erretz Israel, alumno destacado de Rabí Akivá. Aquí lee “beshelá” como “cocida con todo el carnero”.
  • Rabí Iehudá (רבי יהודה) — Rabí Iehudá bar Ilai, tana de 4ª generación, Erretz Israel, también alumno de R’ Akivá y contrincante frecuente de RaSHBI. El sostenedor anónimo de min bemino lo batel en el daf.

Amoraím de Erretz Israel

  • Rabí Iehoshúa ben Leví (רבי יהושע בן לוי) — amorá de Erretz Israel de 1ª generación, Lod; contemporáneo mayor de Rabí Iojanán. Tanto la tradición de “sesenta” como la de “cien” pasan por él.
  • Rabí Janiná (רבי חנינא) — Rabí Janiná bar Jama, amorá de Erretz Israel de 1ª generación, Tzipori, discípulo de Rebí. Explica la línea de R’ Jiiá como guzmá.
  • Rabí Iojanán (רבי יוחנן) — amorá de Erretz Israel de 2ª generación, cabeza de la academia de Tiberias, figura central del Ierushalmi; contrincante famoso: Reish Lakish. Citado aquí por jatzí shiur asur min haTorá.
  • Rabí Zeirá (רבי זירא) — amorá de 3ª generación; nacido y formado en Bavel, luego emigró a Erretz Israel (Tiberias), donde es el ejemplo clásico del rigor babilonio encontrándose con la tradición de Erretz Israel. Desafía a Rav Shemen bar Aba.
  • Rav Shemen bar Aba (רב שמן בר אבא) — amorá de Erretz Israel de 3ª generación, Tiberias, alumno de Rabí Iojanán. Transmite el dictamen de “sesenta y uno” de la casa del Nasí.
  • Rabí Iaacov bar Idi (רבי יעקב בר אידי) — amorá de Erretz Israel de 3ª generación, transmisor destacado de R’ Iehoshúa ben Leví. Alerta de parecido: distinto de Rav Idi bar Avín y de Rav Idi bar Idi bar Guershom, que también aparecen en este daf.
  • Rabí Shmuel bar Najmaní (רבי שמואל בר נחמני) — amorá de Erretz Israel de 3ª generación, el gran agadista de su generación, también transmisor de R’ Iehoshúa ben Leví. Emparejado aquí con R’ Iaacov bar Idi como “los dos más grandes de la generación”.
  • Rabí Jiiá bar Aba (רבי חייא בר אבא) — amorá de Erretz Israel de 3ª generación, alumno de Rabí Iojanán. Reporta la versión de sesenta. (Ver la nota de parecido sobre Rabí Jiiá, arriba.)
  • Rabí Shmuel bar Rav Itzjak (רבי שמואל בר רב יצחק) — amorá de 3ª generación, nacido en Bavel, activo en Erretz Israel. Confronta a R’ Jiiá bar Aba con la versión de cien.
  • Rav Asi (רב אסי) — en el reporte de 60-contra-100, el Rav Asi/Así de Erretz Israel, colega de Rabí Amí en Tiberias, 3ª generación. Alerta de parecido: se escribe a un pelo de Rav Ashi (רב אשי), el redactor babilonio, y de Rav Así, el colega babilonio de Rav Amí. En la historia de la olla de grasa en 98a los textos leen “Rav Asi” proponiendo y “Rav Ashi” respondiendo, lo que la mayoría de los comentaristas trata como una sola figura babilonia; lo señalaría como una incertidumbre textual genuina y no pretendería que está resuelto.
  • Rabí Jelbó (רבי חלבו) — amorá de 3ª generación, nacido en Bavel y activo en Erretz Israel, transmisor habitual de Rav Huna. Enuncia la versión de “sesenta y uno además de él”.
  • bar Kapará (בר קפרא) — el sabio de Erretz Israel en cuyo nombre se reportan ambas versiones, sesenta y cien. Una figura genuinamente oscura; las fuentes nos dan poco más que el nombre, y no querría aventurar su generación ni sus maestros.
  • Rabí Najum, Rabí Biriam, Leví bar Peratá, “un cierto anciano llamado Rabí Iaacov” — los eslabones intermedios de la larga cadena de transmisión de 98a. Todos parecen ser figuras de Erretz Israel de las generaciones amoraicas más tempranas, pero son menores y mal documentados; honestamente, la cadena misma es lo principal que sabemos de ellos.

Amoraím de Babilonia

  • Rav Huna (רב הונא) — amorá babilonio de 2ª generación, cabeza de la academia de Sura, el alumno más destacado de Rav. Citado vía R’ Jelbó sobre la cuenta de sesenta y uno.
  • Abaie (אביי) — amorá babilonio de 4ª generación, cabeza de Pumbedita; criado por su tío Rabá bar Najmaní (su maestro principal). Su dialéctica de toda la vida con Rava define el período. Aquí reduce el “esto” de la baraita al min bemino de R’ Iehudá.
  • Rava (רבא) — amorá babilonio de 4ª generación de Majozá, alumno de Rabá y de Rav Najmán, el gran contrincante de Abaie (y aquel cuya opinión suele seguirse). Lee el “esto” de la baraita como referido a taam keikar en kodashim. Alerta de parecido: רבא (Rava) es una persona distinta de רבה (Rabá) — Rabá bar Najmaní, cabeza de Pumbedita de la 3ª generación y maestro de Abaie. Una letra y una generación de diferencia.
  • Rav Idi bar Avín (רב אידי בר אבין) — amorá babilonio de 4ª generación, contemporáneo de Abaie y Rava. Es quien aprieta a Abaie con los huevos, viniendo de 97b.
  • Rav Ashi (רב אשי) — amorá babilonio de 6ª generación, cabeza de la academia de Matá Mejasiá (Sura) durante casi medio siglo, y el principal redactor del Talmud Babilonio. Aquí, el padre corrigiendo a su hijo sobre las medidas.
  • Mar bar Rav Ashi (מר בר רב אשי) — también llamado Taviomi; amorá babilonio de 7ª generación, hijo de Rav Ashi, más tarde cabeza de Sura. Propone el atajo de las treinta medias aceitunas. Alerta de parecido: Mar bar Rav Ashi (el hijo) no es Rav Aja bar Rav Ashi, una figura distinta y anterior que apareció en 97b en la disputa del muslo salado.

The whole Vilna page as it is printed — Gemara in the middle, Rashi and Tosafot in the margins, Mesoras HaShas and Ein Mishpat down the sides. Open it full size to read it comfortably, and tap any line underneath it for the English of that passage.La página de Vilna completa, tal como está impresa — la Guemará en el centro, Rashi y Tosafot en los márgenes, Masoret HaShas y Ein Mishpat a los lados. Ábrela a tamaño completo para leerla con comodidad; debajo está su texto, pasaje por pasaje.דף וילנא כולו כפי שהוא מודפס — הגמרא באמצע, רש״י ותוספות בשוליים, מסורת הש״ס ועין משפט בצדדים. פתחו אותו בגודל מלא כדי לקרוא בנוחות; מתחתיו מופיע הטקסט שלו, קטע אחר קטע.

חולין צ״ח. Open full sizeAbrir a tamaño completoפתיחה בגודל מלא

Line by line — tap one for its EnglishEl texto de la página, pasaje por pasajeטקסט הדף, קטע אחר קטע

an egg that contains a chick, as the chick imparts flavor to the food in which the egg is cooked. But with regard to an egg that does not contain a chick but is from a non-kosher bird, it does not impart flavor to the food with which it is cooked.
Rav Idi bar Avin raised an objection to this answer based on a baraita (Tosefta, Terumot 9:5): With regard to kosher eggs that one boiled with non-kosher eggs, if they have a ratio that allows the non-kosher eggs to impart flavor to the kosher eggs, they are all forbidden. This indicates that eggs from non-kosher birds do have flavor. Abaye answered: Here, too it is referring to an egg from a kosher bird that contains a chick. And why does the baraita call this a non-kosher egg, indicating that it is an egg from a non-kosher species? Since it has a chick inside, which causes the egg to be forbidden, the baraita calls it non-kosher.
The Gemara objects: But from the fact that the latter clause teaches: With regard to eggs that one boiled and a chick was found in one of them, if they have a ratio that allows the chick to impart flavor to them, they are all forbidden, it may be inferred that in the first clause we are dealing with an egg that does not have a chick inside.
The Gemara explains that this is an incorrect inference, as the latter clause is explaining the first clause, so that the baraita should be read as follows: With regard to kosher eggs that one boiled with non-kosher eggs, if they have a ratio that allows the non-kosher eggs to impart flavor to the kosher eggs, they are all forbidden. How so? It can be referring to a case where one boiled them and a chick was found in one of them.
The Gemara adds: So too it is reasonable to explain the baraita in this manner, as if it would enter your mind to say that the first clause is referring to a case where there is no chick in the egg, the latter clause is redundant: Now that the tanna has taught that in a case where there is no chick inside, the non-kosher egg imparts flavor to the kosher eggs and renders them forbidden, is it necessary for the tanna to teach that an egg that has a chick inside imparts flavor to the kosher eggs?
The Gemara rejects this argument: If it is due to that reason, there is no conclusive argument, i.e., the proof of the argument is inconclusive. The reason is that one can say that the tanna taught the latter clause to reveal the meaning of the first clause. The latter clause was stated so that you would not mistakenly say that the first clause is referring only to a case where the egg has a chick inside, but if there is no chick inside the kosher eggs would be permitted. Therefore, the tanna teaches the latter clause and specifies that it is referring to an egg that has a chick inside. By inference the first clause is referring to a case of an egg that does not have a chick inside, and even so it renders all of the other eggs forbidden.
new sugyaThe Gemara continues discussing the nullification of forbidden foods. There was once a certain olive-bulk of forbidden fat that fell into a pot of kosher meat. Rav Asi thought to measure the volume of the kosher meat together with that which the pot had absorbed. The Rabbis said to Rav Ashi: Is that to say that the pot absorbed the permitted meat but did not absorb the forbidden fat?
The Gemara relates a similar incident: There was once a certain half-olive-bulk of forbidden fat that fell into a pot of kosher meat. Mar bar Rav Ashi thought to measure the amount of kosher meat needed to nullify the forbidden fat as thirty half-olive-bulks, rather than sixty. His father, Rav Ashi, said to him: Have I not told you: Do not treat measures lightly even with regard to rabbinic prohibitions? And furthermore, didn’t Rabbi Yoḥanan say: A half-measure is prohibited by Torah law? Consequently, the half-olive-bulk of forbidden fat is nullified only in sixty times its volume of permitted meat.
new sugyaThe Gemara continues its discussion of nullifying forbidden foods. Rav Shemen bar Abba says that Rav Idi bar Idi bar Gershom says that Levi bar Perata says that Rabbi Naḥum says that Rabbi Biryam says in the name of a certain elder, and his name was Rabbi Ya’akov, that the Sages in the house of the Nasi said: If a non-kosher egg is mixed with kosher eggs, if there are sixty eggs they are all forbidden, but if there are sixty-one eggs they are all permitted.
Rabbi Zeira said to Rav Shemen bar Abba: See, one can infer from your words that you fix a limit to permit the eggs if there is a total of sixty-one eggs, including the non-kosher egg. This is a revelation, because the two most eminent Sages of the generation did not clarify this matter. These two eminent Sages were Rabbi Ya’akov bar Idi and Rabbi Shmuel bar Naḥmani, and both of them said in the name of Rabbi Yehoshua ben Levi: In a case where a non-kosher egg is mixed with kosher eggs, if there are sixty eggs they are all forbidden, but if there are sixty-one eggs they are all permitted.
And a dilemma was raised before these Sages: When Rabbi Yehoshua ben Levi said they are permitted if there are sixty-one eggs, does that mean there are sixty-one eggs altogether, with the non-kosher egg, or does it perhaps mean that there must be sixty-one kosher eggs aside from the non-kosher egg? And they did not resolve this dilemma. And yet, it appears as though the Master, Rav Shemen, has resolved the dilemma, because you implied that the mixture is kosher if there are a total of sixty-one eggs including the non-kosher egg.
The Gemara continues: It was stated that Rabbi Ḥelbo says that Rav Huna says: If a non-kosher egg becomes mixed with kosher eggs, if there are sixty kosher eggs in addition to that non-kosher egg, the entire mixture is forbidden. But if there are sixty-one kosher eggs in addition to that one non-kosher egg, the mixture is permitted.
new sugyaThere was a certain person who came before Rabban Gamliel bar Rabbi Yehuda HaNasi with a half-olive-bulk of non-kosher food that had been mixed with a larger amount of kosher food. Rabban Gamliel said to him: A similar case came before my father, and even though he did not measure the kosher food as being sixty times the volume of the non-kosher food, he nevertheless permitted the mixture due to the fact that there was forty-seven times as much kosher food as non-kosher food. And similarly, I will permit the mixture because I measure that the kosher food is forty-five times the volume of the non-kosher food.
Similarly there was a certain person who came before Rabbi Shimon bar Rabbi Yehuda HaNasi with a mixture of kosher and non-kosher food. Rabbi Shimon said to him: A similar case came before my father, and even though he did not measure the kosher food as being sixty times the volume of the non-kosher food, he nevertheless permitted the mixture due to the fact that there was forty-five times as much kosher food as non-kosher food. And similarly, I will permit the mixture because I measure that the kosher food is forty-three times the volume of the non-kosher food.
There was a certain man who came before Rabbi Ḥiyya with a mixture of kosher and non-kosher food. Rabbi Ḥiyya said to him: Is there even thirty times the volume of permitted food as forbidden food? Clearly, the mixture is forbidden.
The Gemara seeks to clarify: This indicates that the reason that he prohibited the mixture is that there was not thirty times as much kosher food as non-kosher food. But it may then be inferred that if there is thirty times as much kosher food as non-kosher food, one may assess, i.e., permit, the mixture. And this contradicts the halakha that non-kosher food is nullified only in a mixture containing sixty times as much kosher food as non-kosher food. Rabbi Ḥanina said: Rabbi Ḥiyya did not make this statement to set a halakhic principle, but merely as an exaggeration. There was not even thirty times the volume of kosher food, so it was obvious that the mixture was forbidden.
new sugyaRabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yehoshua ben Levi says in the name of bar Kappara: All the forbidden foods in the Torah are nullified when they are mixed with kosher food that is sixty times their volume. Rabbi Shmuel bar Rav Yitzḥak said before Rabbi Ḥiyya bar Abba: My teacher, you say this citing Rabbi Yehoshua ben Levi, who said that bar Kappara said it. But this is what Rav Asi says that Rabbi Yehoshua ben Levi says in the name of bar Kappara: All the forbidden foods in the Torah are nullified when they are mixed with kosher food that is one hundred times their volume.
The Gemara adds: And both of them learned their principles of nullification only from the term: “Cooked foreleg,” as it is written with regard to the nazirite’s ram: “And the priest shall take the cooked foreleg of the ram” (Numbers 6:19). And it is taught in a baraita: The verse states: “Cooked,”
חולין צ״ח: Open full sizeAbrir a tamaño completoפתיחה בגודל מלא

Line by line — tap one for its EnglishEl texto de la página, pasaje por pasajeטקסט הדף, קטע אחר קטע

and the term “cooked” indicates that the verse is referring only to a foreleg that is whole. Rabbi Shimon ben Yoḥai disagrees and says: The term “cooked” indicates that the verse is referring only to a foreleg that is cooked with the entire ram.
The Gemara clarifies their dispute: Everyone agrees that one cooks the foreleg with the rest of the ram. But one Sage holds that one first cuts the foreleg off the animal and then cooks it along with the rest of the animal. And one Sage, Rabbi Shimon bar Yoḥai, holds that one first cooks the entire ram and then cuts off the foreleg.
And if you wish, say that everyone agrees that one first cuts off the foreleg and then cooks it. But one Sage, Rabbi Shimon bar Yoḥai, holds that one cooks the foreleg with the rest of the ram, and one Sage holds that he cooks the foreleg in another pot, separate from the rest of the ram.
The foreleg of the nazirite’s ram is permitted to be eaten only by a priest, whereas the rest of the ram is eaten by the nazirite even if he is not a priest. Consequently, according to the first formulation, all agree that the principle of nullification may be derived from here, since all agree that the foreleg is cooked together with the rest of the ram, and yet it does not cause the rest of the ram to be forbidden to a non-priest. According to the latter formulation, the principle of nullification may be derived from here in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Yoḥai, who says that the foreleg is cooked together with the rest of the ram. But according to the latter formulation the first tanna holds that the foreleg is not cooked with the rest of the ram, in which case the principle of nullification cannot be derived from here.
The Gemara now returns to the dispute about whether non-kosher food is nullified in sixty or one hundred times its volume of kosher food, and explains how each opinion is derived from the halakha of the foreleg of the nazirite’s ram. The one who said that non-kosher food is nullified in sixty times its volume of kosher food holds that we assess the ratio of meat and bones of the foreleg to the meat and bones of the rest of the ram, and this is a ratio of one to sixty. The one who said that non-kosher food is nullified in one hundred times its volume of kosher food holds that we assess only the volume of the meat of the foreleg to the meat of the rest of the ram, and this is a ratio of one to one hundred.
The Gemara asks: And do we derive the principles of nullification from the case of the nazirite’s ram? But isn’t it taught in a baraita with regard to the nazirite’s ram, which absorbs the flavor of the foreleg with which it was cooked: This is a case of permitted meat that comes from the category of forbidden food, i.e., it is permitted despite the fact that it was cooked with forbidden food. The Gemara infers: What does the expression: This is, in the baraita serve to exclude? Does it not serve to exclude all the other forbidden foods that are in the Torah? This indicates that only the cooked foreleg of the nazirite’s ram is nullified in sixty or one hundred times its volume of permitted food, but other prohibited foods are not subject to the principle of nullification.
The Gemara answers that Abaye said: This emphasis is necessary only according to the opinion of Rabbi Yehuda, who said that in general, a type of food mixed with food of its own type is not nullified. Therefore the baraita teaches us that here, the flavor imparted by the foreleg to the rest of the nazirite’s ram is nullified.
The Gemara objects: Let Rabbi Yehuda learn from this case that all forbidden food can be nullified when it is mixed with permitted food of its own type. The Gemara explains: The Merciful One revealed in the Torah: “And he shall take of the blood of the bull and of the blood of the goat and put it upon the corners of the altar round about” (Leviticus 16:18). Both of these two bloods are mixed with each other, and although a bull has more blood than a goat has, the verse makes reference to the blood of the goat, indicating that it maintains its own identity and is not nullified.
The Gemara asks: And according to Rabbi Yehuda, what did you see that caused you to derive a principle from that verse with regard to the blood of the bull and the blood of the goat? Derive a principle from this verse about the foreleg of the nazirite’s ram. The Gemara answers: The case of the nazirite’s ram is a novelty, because even when nullification does apply one may not nullify a forbidden food ab initio, whereas here one is supposed to cook the foreleg together with the rest of the ram; and we do not learn principles from a novelty.
The Gemara challenges: If so, if Rabbi Yehuda does not consider the case of the nazirite’s ram a viable precedent for general halakhic principles, then let him also not learn from that case that when forbidden food is mixed with permitted food of a different type, it is nullified in either one hundred or sixty times its own volume. As discussed above, the two opinions in this regard are each based on the case of the nazirite’s ram.
The Gemara explains: Is that to say that we learn that forbidden food is nullified in sixty or one hundred times its volume of permitted food as a leniency? We learn it only as a stringency, as if it were not for this derivation, we would say that by Torah law forbidden food is nullified in a mixture in which there is a simple majority of permitted food.
Rava stated an alternative explanation of the term: This is, which appears in the baraita with regard to the nazirite’s ram: This limitation is necessary only for the principle that the halakhic status of the flavor of forbidden food is like that of its substance. If the flavor of sacrificial food is absorbed into another food, it renders that food forbidden, i.e., it is not nullified. Therefore, the baraita teaches us that here, in the case of the nazirite’s ram, the rest of the ram is permitted even to non-priests.

The daf laid out as it is printed: the Gemara in the middle, Rashi on the inner margin and Tosafot on the outer one. Nothing here was written by us.El daf con la disposición de la página impresa: la Guemará en el centro, Rashi en el margen interior y Tosafot en el exterior. Nada de esto fue escrito por nosotros.הדף בעימוד שבו הוא מודפס: הגמרא באמצע, רש״י בשוליים הפנימיים ותוספות בחיצוניים. שום דבר כאן לא נכתב על ידינו.

ShowMostrarהצגה

חולין צ״ח. Open on SefariaAbrir en Sefariaפתיחה בספריא

בביצת אפרוח — וה"ה בשאר בנמצא בה דם דשדא תיכלא בכולה ונראה דטמאה שהיא קלופה אפשר דאסורה ובירושלמי גבי גיעולי ביצים משמע דיש חילוק בין קלופות לשאין קלופות ושמא לענין זה נמי יש חילוק והא דלא משני הכא הא בקלופה הא בשאינה קלופה משום דסתם ביצים מבשלים אותן בקליפתן:

בְּבֵיצַת אֶפְרוֹחַ, אֲבָל טְמֵאָה – לָא.

an egg that contains a chick, as the chick imparts flavor to the food in which the egg is cooked. But with regard to an egg that does not contain a chick but is from a non-kosher bird, it does not impart flavor to the food with which it is cooked.

אפרוח — שהבשר נותן טעם ולא שנא טמאה ול"ש טהורה דנבלה היא:

אבל טמאה — בלא אפרוח לא:

אֵיתִיבֵיהּ: בֵּיצִים טְהוֹרוֹת שֶׁשְּׁלָקָן עִם בֵּיצִים טְמֵאוֹת, אִם יֵשׁ בָּהֶן בְּנוֹתֵן טַעַם – כּוּלָּן אֲסוּרוֹת. הָכָא נָמֵי בְּבֵיצַת אֶפְרוֹחַ, וְאַמַּאי קָרֵי לַהּ ״טְמֵאָה״? כֵּיוָן דְּאִית בַּהּ אֶפְרוֹחַ, קָרֵי לַהּ ״טְמֵאָה״.

Rav Idi bar Avin raised an objection to this answer based on a baraita (Tosefta, Terumot 9:5): With regard to kosher eggs that one boiled with non-kosher eggs, if they have a ratio that allows the non-kosher eggs to impart flavor to the kosher eggs, they are all forbidden. This indicates that eggs from non-kosher birds do have flavor. Abaye answered: Here, too it is referring to an egg from a kosher bird that contains a chick. And why does the baraita call this a non-kosher egg, indicating that it is an egg from a non-kosher species? Since it has a chick inside, which causes the egg to be forbidden, the baraita calls it non-kosher.

כיון דאית בה אפרוח קרי לה טמאה — ואפילו של עוף טהור:

וְהָא מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא: בֵּיצִים שֶׁשְּׁלָקָן וְנִמְצָא אֶפְרוֹחַ בְּאַחַת מֵהֶן, אִם יֵשׁ בָּהֶן בְּנוֹתֵן טַעַם – כּוּלָּן אֲסוּרוֹת, מִכְּלָל דְּרֵישָׁא דְּלֵית בַּהּ אֶפְרוֹחַ עָסְקִינַן.

The Gemara objects: But from the fact that the latter clause teaches: With regard to eggs that one boiled and a chick was found in one of them, if they have a ratio that allows the chick to impart flavor to them, they are all forbidden, it may be inferred that in the first clause we are dealing with an egg that does not have a chick inside.

ביצים — טהורות ששלקן כו':

מכלל דרישא — דנקט טמאה טמאה ממש קאמר ולאו אפרוח דאי בטהורה ואפרוח תרתי למה לי:

פירושי קא מפרש — הכא לא פריך א"ה אסורות אסורות למה לי וכן בכמה דוכתין ובכמה דוכתין פריך:

פָּירוּשֵׁי קָא מְפָרֵשׁ: בֵּיצִים טְהוֹרוֹת שֶׁשְּׁלָקָן עִם בֵּיצִים טְמֵאוֹת, אִם יֵשׁ בָּהֶן בְּנוֹתֵן טַעַם – כּוּלָּן אֲסוּרוֹת. כֵּיצַד? כְּגוֹן שֶׁשְּׁלָקָן וְנִמְצָא אֶפְרוֹחַ בְּאַחַת מֵהֶן.

The Gemara explains that this is an incorrect inference, as the latter clause is explaining the first clause, so that the baraita should be read as follows: With regard to kosher eggs that one boiled with non-kosher eggs, if they have a ratio that allows the non-kosher eggs to impart flavor to the kosher eggs, they are all forbidden. How so? It can be referring to a case where one boiled them and a chick was found in one of them.

כיצד ששלקן ונמצא אפרוח באחת מהם — וזו היא טומאתו וכולן מן הטהור:

הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא, דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ רֵישָׁא דְּלֵית בַּהּ אֶפְרוֹחַ – הַשְׁתָּא דְּלֵית בַּהּ אֶפְרוֹחַ אֲסוּרָה, דְּאִית בַּהּ אֶפְרוֹחַ מִיבַּעְיָא?

The Gemara adds: So too it is reasonable to explain the baraita in this manner, as if it would enter your mind to say that the first clause is referring to a case where there is no chick in the egg, the latter clause is redundant: Now that the tanna has taught that in a case where there is no chick inside, the non-kosher egg imparts flavor to the kosher eggs and renders them forbidden, is it necessary for the tanna to teach that an egg that has a chick inside imparts flavor to the kosher eggs?

השתא דלית בה אפרוח — אשמועינן דיהבא טעמא ואסורה ואע"ג דמיא בעלמא הוא:

יש בה אפרוח — אפילו טהורה:

מיבעיא — כ"ש דיהבא טעמא דהא אפרוח נבלה היא:

אִי מִשּׁוּם הָא לָא אִירְיָא, תְּנָא סֵיפָא לְגַלּוֹיֵי רֵישָׁא, שֶׁלֹּא תֹּאמַר: רֵישָׁא – דְּאִית בַּהּ אֶפְרוֹחַ, אֲבָל לֵית בַּהּ אֶפְרוֹחַ – שַׁרְיָא, תְּנָא סֵיפָא דְּאִית בַּהּ אֶפְרוֹחַ, מִכְּלָל דְּרֵישָׁא דְּלֵית בַּהּ אֶפְרוֹחַ, וַאֲפִילּוּ הָכִי אֲסִירָא.

The Gemara rejects this argument: If it is due to that reason, there is no conclusive argument, i.e., the proof of the argument is inconclusive. The reason is that one can say that the tanna taught the latter clause to reveal the meaning of the first clause. The latter clause was stated so that you would not mistakenly say that the first clause is referring only to a case where the egg has a chick inside, but if there is no chick inside the kosher eggs would be permitted. Therefore, the tanna teaches the latter clause and specifies that it is referring to an egg that has a chick inside. By inference the first clause is referring to a case of an egg that does not have a chick inside, and even so it renders all of the other eggs forbidden.

דנפל בדיקולא דבשרא — בערוך חברו בהדי היא ניימא ודיקולא שפיל פירוש קלתא וכתוב בתשובת הגאונים דהכי קאמר דנפל ליורה גדולה שיש בה שיעור דיקולא וקשה כיון דלאו לדיקולא נפל מאי קאמר סבר רב אשי לשעוריה במאי דבלעה דיקולא ובקונטרס פירש דיקולא קלחת וקלחת הוא כלי שמבשלין בה בשר כדאמר בהמוכר את הספינה (ב"ב עד.) כל שלשים יום מהפך להם גיהנם כבשר בקלחת ואפשר דקרי ליה דיקולא משום הרתיחות שעולות בתוכו שנקראים דקולי כדאמר פרק כל שעה (פסחים דף לט:) אמר רב יוסף לא ליחלט איניש תרתי חיטי בהדי הדדי דילמא אזל חדא בצדי דחברתה ולא סליק ליה דיקולא דמיא מד' רוחתא:

הָהוּא כְּזֵיתָא תַּרְבָּא דִּנְפַל בְּדִיקּוּלָא דְּבִשְׂרָא, סָבַר רַב אַסִּי לְשַׁעוֹרֵיהּ בְּמַאי דִּבְלַע דִּיקּוּלָא, אָמְרִי לֵיהּ רַבָּנַן לְרַב אָשֵׁי: אַטּוּ דְּהֶיתֵּרָא בָּלַע, דְּאִיסּוּרָא לָא בָּלַע?

new sugyaThe Gemara continues discussing the nullification of forbidden foods. There was once a certain olive-bulk of forbidden fat that fell into a pot of kosher meat. Rav Asi thought to measure the volume of the kosher meat together with that which the pot had absorbed. The Rabbis said to Rav Ashi: Is that to say that the pot absorbed the permitted meat but did not absorb the forbidden fat?

בדיקולא — קלחת:

סבר רב אשי לשעוריה — היתרא ולאוסופי עלה מה שבלעה קדרה כדי לבטל את האיסור והאיסור היה משער כמו שהוא בא לפנינו מצומקת:

רבנן — תלמידים:

דאיסורא לא בלע — בתמיה. אף האיסור נצטמק וכשנפל היה בו יותר אלא הכל משערים כמות שאנו רואים:

הָהוּא פַּלְגָא דְּזֵיתָא דְּתַרְבָּא דִּנְפַל בְּדִיקּוּלָא דְּבִשְׂרָא, סָבַר מָר בַּר רַב אָשֵׁי לְשַׁעוֹרֵיהּ בִּתְלָתִין פַּלְגֵי דְּזֵיתָא. אֲמַר לֵיהּ אֲבוּהּ: לָאו אָמֵינָא לָךְ לָא תְּזַלְזֵל בְּשִׁיעוּרִין דְּרַבָּנַן? וְעוֹד, הָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: חֲצִי שִׁיעוּר אָסוּר מִן הַתּוֹרָה.

The Gemara relates a similar incident: There was once a certain half-olive-bulk of forbidden fat that fell into a pot of kosher meat. Mar bar Rav Ashi thought to measure the amount of kosher meat needed to nullify the forbidden fat as thirty half-olive-bulks, rather than sixty. His father, Rav Ashi, said to him: Have I not told you: Do not treat measures lightly even with regard to rabbinic prohibitions? And furthermore, didn’t Rabbi Yoḥanan say: A half-measure is prohibited by Torah law? Consequently, the half-olive-bulk of forbidden fat is nullified only in sixty times its volume of permitted meat.

בתלתין פלגי דזיתי — משום דלא היה כשיעור היה מזלזל בבטולו ולא בעי ששים:

לא תזלזל בשיעורי דרבנן — כלומר אפילו במידי דלא מיתסר מדאורייתא לא תזלזל בשיעוריה ועוד הא מדאורייתא אסור דחצי שיעור אסור מן התורה וחצי שיעור מנין ת"ל כל חלב בפרק בתרא דיומא (דף עד.):

אָמַר רַב שֶׁמֶן בַּר אַבָּא, אָמַר רַב אִידִי בַּר אִידִי בַּר גֵּרְשֹׁם, אָמַר לֵוִי בַּר פְּרָטָא, אָמַר רַבִּי נַחוּם, אָמַר רַבִּי בִּירְיָים מִשּׁוּם זָקֵן אֶחָד, וְרַבִּי יַעֲקֹב שְׁמֵיהּ, דְּבֵי נְשִׂיאָה אָמְרוּ: בֵּיצָה בְּשִׁשִּׁים – אֲסוּרָה, בְּשִׁשִּׁים וְאַחַת – מוּתֶּרֶת.

new sugyaThe Gemara continues its discussion of nullifying forbidden foods. Rav Shemen bar Abba says that Rav Idi bar Idi bar Gershom says that Levi bar Perata says that Rabbi Naḥum says that Rabbi Biryam says in the name of a certain elder, and his name was Rabbi Ya’akov, that the Sages in the house of the Nasi said: If a non-kosher egg is mixed with kosher eggs, if there are sixty eggs they are all forbidden, but if there are sixty-one eggs they are all permitted.

אָמַר רַבִּי זֵירָא לְרַב שֶׁמֶן בַּר אַבָּא: רְאֵה שֶׁאַתָּה מֵטִיל בָּהּ גְּבוּל הֶיתֵּר, שֶׁהֲרֵי שְׁנֵי גְּדוֹלֵי הַדּוֹר לֹא פֵּירְשׁוּ אֶת הַדָּבָר. רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי, תַּרְוַיְיהוּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמְרִי: בֵּיצָה בְּשִׁשִּׁים – אֲסוּרָה, בְּשִׁשִּׁים וְאַחַת – מוּתֶּרֶת.

Rabbi Zeira said to Rav Shemen bar Abba: See, one can infer from your words that you fix a limit to permit the eggs if there is a total of sixty-one eggs, including the non-kosher egg. This is a revelation, because the two most eminent Sages of the generation did not clarify this matter. These two eminent Sages were Rabbi Ya’akov bar Idi and Rabbi Shmuel bar Naḥmani, and both of them said in the name of Rabbi Yehoshua ben Levi: In a case where a non-kosher egg is mixed with kosher eggs, if there are sixty eggs they are all forbidden, but if there are sixty-one eggs they are all permitted.

ראה שאתה מטיל בה גבול — ראה מה אתה עושה שלא תטעה ותכשיל הסמוכים עליך שאתה מטיל בה גבול להתירה בס' ואחת ואינך מפרש אי בהדי דידה אי לבר מינה והשומעים יעלה על דעתם בהדי דידה והרי שני גדולי הדור נשאלה מהם ולא פירשוה ומאן נינהו רבי יעקב בר אידי ורבי שמואל בר נחמני:

ואיבעיא להו בששים ואחד כו' — ומדלא פירש בהדיא בששים והיא מותרת ליכא למיפשט מידי דשמא רבי יהושע בן לוי עצמו הוא מסופק ומיהו קשה דלקמן קאמר רבי יהושע בן לוי כל איסורין שבתורה בששים משמע בששים של היתר כמו גיד בששים ואין גיד מן המנין ויש לומר דהתם משמיה דבר קפרא קאמר לה אבל הכא מדקאמר בששים אסור משמע שפיר דבששים של היתר נמי אסור להכי אית לן למימר דלדידיה הוה מספקא ליה:

וְאִיבַּעְיָא לְהוּ: בְּשִׁשִּׁים וְאַחַת, בַּהֲדֵי דִּידַהּ, אוֹ דִילְמָא לְבַר מִינַּהּ? וְלָא פְּשׁוּט, וּמָר פָּשֵׁיט לַהּ מִפְשָׁט.

And a dilemma was raised before these Sages: When Rabbi Yehoshua ben Levi said they are permitted if there are sixty-one eggs, does that mean there are sixty-one eggs altogether, with the non-kosher egg, or does it perhaps mean that there must be sixty-one kosher eggs aside from the non-kosher egg? And they did not resolve this dilemma. And yet, it appears as though the Master, Rav Shemen, has resolved the dilemma, because you implied that the mixture is kosher if there are a total of sixty-one eggs including the non-kosher egg.

ואיבעיא להו גרסינן:

פשיט מיפשט — שאינך מטיל שום ספק בדבר לומר ואיני יודע אם היא מן המנין של ס"א או לא:

אִתְּמַר, אָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ אָמַר רַב הוּנָא: בֵּיצָה בְּשִׁשִּׁים וְהִיא – אֲסוּרָה, בְּשִׁשִּׁים וְאַחַת וְהִיא – מוּתֶּרֶת.

The Gemara continues: It was stated that Rabbi Ḥelbo says that Rav Huna says: If a non-kosher egg becomes mixed with kosher eggs, if there are sixty kosher eggs in addition to that non-kosher egg, the entire mixture is forbidden. But if there are sixty-one kosher eggs in addition to that one non-kosher egg, the mixture is permitted.

בס' ואחת והיא — דהוו להו ס"ב:

הָהוּא דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל בַּר רַבִּי, אֲמַר לֵיהּ: אַבָּא לֹא שִׁיעֵר בְּאַרְבָּעִים וָשֶׁבַע, וַאֲנִי אֲשַׁעֵר בְּאַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ.

new sugyaThere was a certain person who came before Rabban Gamliel bar Rabbi Yehuda HaNasi with a half-olive-bulk of non-kosher food that had been mixed with a larger amount of kosher food. Rabban Gamliel said to him: A similar case came before my father, and even though he did not measure the kosher food as being sixty times the volume of the non-kosher food, he nevertheless permitted the mixture due to the fact that there was forty-seven times as much kosher food as non-kosher food. And similarly, I will permit the mixture because I measure that the kosher food is forty-five times the volume of the non-kosher food.

ההוא דאתא כו' — פלגא דזיתא דאיסורא הוה וכן עובדא דר"ש בר רבי:

אבא — הלא בא מעשה כזה לפניו ולא מצא אלא מ"ז והתיר שמע מינה לאו ס' בעי אף אני מתיר בזה שאיני מוצא בו אלא מ"ה. ולי נראה דהכי קאמר אבא לא שיער בארבעים ושבע אני אשער במ"ה בתמיה אבא בא לפניו מעשה והיה יכול לבטלו במ"ז ולא שיערו להתיר ואסר ואני אתירנו במ"ה וללשון זה אין צריך לפרש בחצי זית אלא אף בשיעור שלם:

הָהוּא דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר רַבִּי, אֲמַר לֵיהּ: אַבָּא לֹא שִׁיעֵר בְּאַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ, וַאֲנִי אֲשַׁעֵר בְּאַרְבָּעִים וְשָׁלֹשׁ.

Similarly there was a certain person who came before Rabbi Shimon bar Rabbi Yehuda HaNasi with a mixture of kosher and non-kosher food. Rabbi Shimon said to him: A similar case came before my father, and even though he did not measure the kosher food as being sixty times the volume of the non-kosher food, he nevertheless permitted the mixture due to the fact that there was forty-five times as much kosher food as non-kosher food. And similarly, I will permit the mixture because I measure that the kosher food is forty-three times the volume of the non-kosher food.

הָהוּא דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא, אֲמַר לֵיהּ: כְּלוּם יֵשׁ שְׁלֹשִׁים?

There was a certain man who came before Rabbi Ḥiyya with a mixture of kosher and non-kosher food. Rabbi Ḥiyya said to him: Is there even thirty times the volume of permitted food as forbidden food? Clearly, the mixture is forbidden.

טַעְמָא דְּלֵיכָּא שְׁלֹשִׁים, הָא אִיכָּא שְׁלֹשִׁים – מְשַׁעֲרִין? אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: גּוּזְמָא.

The Gemara seeks to clarify: This indicates that the reason that he prohibited the mixture is that there was not thirty times as much kosher food as non-kosher food. But it may then be inferred that if there is thirty times as much kosher food as non-kosher food, one may assess, i.e., permit, the mixture. And this contradicts the halakha that non-kosher food is nullified only in a mixture containing sixty times as much kosher food as non-kosher food. Rabbi Ḥanina said: Rabbi Ḥiyya did not make this statement to set a halakhic principle, but merely as an exaggeration. There was not even thirty times the volume of kosher food, so it was obvious that the mixture was forbidden.

הא איכא שלשים משערינן — בתמיה וכולי האי מי מזלזלין:

גוזמא — כלומר למה באת לישאל עליו והלא אפילו שלשים אין בו בהיתר כמות האיסור ולאו דוקא קאמר ליה אלא דבר שאינו יכול לעמוד כלומר כלום יש שם אפילו שלשים ואע"פ שאינו ניתר בכך:

כל איסורין שבתורה בששים — פירש בקונטרס דאף כי לא יהיב טעמא בעי ששים ואין נראה ומה שהביא ראיה מלקמן אפרש לקמן בעזרת הש"י:

אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מִשּׁוּם בַּר קַפָּרָא: כָּל אִיסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה בְּשִׁשִּׁים. אָמַר לְפָנָיו רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק: רַבִּי, אַתָּה אוֹמֵר כֵּן? הָכִי אָמַר רַב אַסִּי אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מִשּׁוּם בַּר קַפָּרָא: כָּל אִיסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה בְּמֵאָה!

new sugyaRabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yehoshua ben Levi says in the name of bar Kappara: All the forbidden foods in the Torah are nullified when they are mixed with kosher food that is sixty times their volume. Rabbi Shmuel bar Rav Yitzḥak said before Rabbi Ḥiyya bar Abba: My teacher, you say this citing Rabbi Yehoshua ben Levi, who said that bar Kappara said it. But this is what Rav Asi says that Rabbi Yehoshua ben Levi says in the name of bar Kappara: All the forbidden foods in the Torah are nullified when they are mixed with kosher food that is one hundred times their volume.

בס' — היכא דבדקניה ולא יהיב טעמא אי נמי ליכא למיקם אטעמא כגון מין ומינו אבל היכא דבדקניה ויהיב טעמא לעולם טעמא לא בטיל כדאמר בכמה דוכתין ולקמן (חולין דף צט.) נמי אמרינן יש בהן בנותן טעם בין שיש להעלות במאה ואחד ובין שאין כו' אסור וכי לא יהיב טעמא בעינן ששים לבטוליה כדלקמן דקתני אין בהן בנ"ט בין שיש להעלות כו' מותר דאמרינן אין בהן להעלות בק"א אלא במאי לאו בששים אלמא כי לא יהיב טעמא נמי בעינן ששים למר ומאה למר:

וּשְׁנֵיהֶם לֹא לְמָדוּהָ אֶלָּא מִ״זְּרוֹעַ בְּשֵׁלָה״, דִּכְתִיב: ״וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת הַזְּרֹעַ בְּשֵׁלָה וְגוֹ׳״, וְתַנְיָא: ״בְּשֵׁלָה״ –

The Gemara adds: And both of them learned their principles of nullification only from the term: “Cooked foreleg,” as it is written with regard to the nazirite’s ram: “And the priest shall take the cooked foreleg of the ram” (Numbers 6:19). And it is taught in a baraita: The verse states: “Cooked,”

ושניהם לא למדוה כו' — ואע"ג דאי אתי למילף מיניה מצית למילף אפילו היכא דיהיב טעמא דהא הכא איכא למימר דאי שלא במינו הוה יהיב טעמא אפילו הכי רבנן אחמור ואמור טעמא לא בטיל:

זרוע של איל נזיר הוא המורם ממנו ומניפין אותו וניתן לכהן ואסור לזרים והאיל כולו נאכל לבעליו דהא שלמים הוא:

חולין צ״ח: Open on SefariaAbrir en Sefariaפתיחה בספריא

אין בשלה אלא שלימה — לא נתפרש באיזה לשון:

אֵין ״בְּשֵׁלָה״ אֶלָּא שְׁלֵימָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: אֵין ״בְּשֵׁלָה״ אֶלָּא שֶׁנִּתְבַּשְּׁלָה עִם הָאַיִל.

and the term “cooked” indicates that the verse is referring only to a foreleg that is whole. Rabbi Shimon ben Yoḥai disagrees and says: The term “cooked” indicates that the verse is referring only to a foreleg that is cooked with the entire ram.

אין בשלה אלא שלימה — פירש בקונטרס דלא נתפרש באיזה לשון ונראה לפרש דמשמע בשלה כמו בשל לה למ"ד דגושה ומפיק ה"א כמו שיש לה כלומר כמו שהיא:

דכ"ע — ת"ק ור"ש:

בהדי איל מבשל לה — דאין מקרא יוצא מידי פשוטו וקרא משמע דעם האיל מבשלו:

ת"ק סבר מחתך לה — מן האיל והדר מבשל לה בהדיה ואשמועינן שלימה מבשלה ואינו מחתכה לחתיכות. ור"ש אתא לאשמועינן דכמות שהיא מחוברת לאיל מבשלה:

דְּכוּלֵּי עָלְמָא בַּהֲדֵי אַיִל מְבַשֵּׁל לַהּ, מָר סָבַר: מְחַתֵּךְ לַהּ וַהֲדַר מְבַשֵּׁל לַהּ, וּמָר סָבַר: מְבַשֵּׁל לַהּ וַהֲדַר מְחַתֵּךְ לַהּ.

The Gemara clarifies their dispute: Everyone agrees that one cooks the foreleg with the rest of the ram. But one Sage holds that one first cuts the foreleg off the animal and then cooks it along with the rest of the animal. And one Sage, Rabbi Shimon bar Yoḥai, holds that one first cooks the entire ram and then cuts off the foreleg.

דכולי עלמא בהדי איל מבשל לה — דאין מקרא יוצא מידי פשוטו אבל לאיכא דאמרי דבקדרה אחרת מבשל לה לתנא קמא מוציא אותו מידי פשוטו:

מר סבר מחתך לה והדר מבשל לה — פירש בקונטרס דהיינו ת"ק ושלימה דקאמר היינו דאין מחתכין לחתיכות והשתא לא הוי מר סבר קמא ללישנא קמא כמ"ס קמא דאיכא דאמרי דהוי ר"ש ונראה לפרש מר סבר מחתך לה והדר מבשל לה היינו ר"ש בן יוחאי אבל ת"ק סבר דמבשל והדר מחתך והיינו שלימה דקאמר שתהא מחוברת לאחר בישול והשתא הוי מר סבר קמא ר"ש בן יוחאי כמו לאידך לישנא ומיהו ללישנא בתרא צריך לומר שלימה היינו שלא יחתכנה חתיכות:

וְאִי בָּעֵית אֵימָא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא מְחַתֵּךְ לַהּ וַהֲדַר מְבַשֵּׁל לַהּ, מִיהוּ מָר סָבַר: בַּהֲדֵי אַיִל מְבַשֵּׁל לַהּ, וּמָר סָבַר: בִּקְדֵרָה אַחֶרֶת מְבַשֵּׁל לַהּ.

And if you wish, say that everyone agrees that one first cuts off the foreleg and then cooks it. But one Sage, Rabbi Shimon bar Yoḥai, holds that one cooks the foreleg with the rest of the ram, and one Sage holds that he cooks the foreleg in another pot, separate from the rest of the ram.

ללישנא קמא כו' — והשתא קא מסיים למלתיה דאמרן לעיל ושניהם לא למדוה. ללישנא קמא דאוקמינן דבין ת"ק ובין ר"ש בהדי איל מבשל לה ילפי הנך אמוראי דלעיל מזרוע בשלה אליבא דדברי הכל:

וללישנא בתרא — דאוקמינן ת"ק דבקדרה אחרת מבשל לה ילפי מילתייהו מדר"ש דחזינן דבשיל היתר בהדי איסור ובזרוע יש עצם הרבה ובשר מועט שהכתף אינו בכלל זרוע דתנן בפרק הזרוע (לקמן חולין דף קלד:) איזהו זרוע מן הפרק של ארכובה עד גף של יד אשפלדו"ן:

לְלִישָּׁנָא קַמָּא – אַלִּיבָּא דְּדִבְרֵי הַכֹּל, לְלִישָּׁנָא בָּתְרָא – אַלִּיבָּא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי.

The foreleg of the nazirite’s ram is permitted to be eaten only by a priest, whereas the rest of the ram is eaten by the nazirite even if he is not a priest. Consequently, according to the first formulation, all agree that the principle of nullification may be derived from here, since all agree that the foreleg is cooked together with the rest of the ram, and yet it does not cause the rest of the ram to be forbidden to a non-priest. According to the latter formulation, the principle of nullification may be derived from here in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Yoḥai, who says that the foreleg is cooked together with the rest of the ram. But according to the latter formulation the first tanna holds that the foreleg is not cooked with the rest of the ram, in which case the principle of nullification cannot be derived from here.

בשר ועצם — דזרוע:

בהדי בשר ועצמות — דאיל משערינן וקים להו לרבנן דששים איכא ושרייה רחמנא:

ומ"ד מאה — סבר עצם לא בעיא לשעוריה דהא לא פליט טעמא מינה וכי משערת בשר דזרוע בהדי בשר דאיל איכא מאה:

מַאן דְּאָמַר בְּשִׁשִּׁים, סָבַר: בָּשָׂר וַעֲצָמוֹת בַּהֲדֵי בָּשָׂר וַעֲצָמוֹת מְשַׁעֲרִינַן, וְהָוֵה לֵיהּ בְּשִׁשִּׁים. מַאן דְּאָמַר בְּמֵאָה, סָבַר: בָּשָׂר בַּהֲדֵי בָּשָׂר מְשַׁעֲרִינַן, וְהָוֵה לֵיהּ בְּמֵאָה.

The Gemara now returns to the dispute about whether non-kosher food is nullified in sixty or one hundred times its volume of kosher food, and explains how each opinion is derived from the halakha of the foreleg of the nazirite’s ram. The one who said that non-kosher food is nullified in sixty times its volume of kosher food holds that we assess the ratio of meat and bones of the foreleg to the meat and bones of the rest of the ram, and this is a ratio of one to sixty. The one who said that non-kosher food is nullified in one hundred times its volume of kosher food holds that we assess only the volume of the meat of the foreleg to the meat of the rest of the ram, and this is a ratio of one to one hundred.

ומאן דאמר בששים סבר בשר ועצמות כו' — לאו דרשא גמורה היא למילף מינה לענין מין בשאינו מינו דטעם כעיקר דאורייתא דהכא מין במינו הוא דמדאורייתא בטילה ברובא אלא בששים ומאה קבלה היתה בידם ואסמכוה אהאי קרא ומכל מקום פריך שפיר מהא דתניא זהו היתר הבא מכלל איסור דמשמע שיש כאן היתר דבעלמא אסור כיוצא בו:

זהו היתר — הניתר מכלל איסור שהרי בלע איל מן הזרוע והתירו לך הכתוב:

לאו למעוטי שאר איסורים — דלא ילפינן להו מיניה:

וּמִי יָלְפִינַן מִינַּהּ? וְהָתַנְיָא: זֶהוּ הֶיתֵּר הַבָּא מִכְּלַל אִיסּוּר, ״זֶהוּ״ לְמַעוֹטֵי מַאי? לָאו לְמַעוֹטֵי כׇּל אִיסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה!

The Gemara asks: And do we derive the principles of nullification from the case of the nazirite’s ram? But isn’t it taught in a baraita with regard to the nazirite’s ram, which absorbs the flavor of the foreleg with which it was cooked: This is a case of permitted meat that comes from the category of forbidden food, i.e., it is permitted despite the fact that it was cooked with forbidden food. The Gemara infers: What does the expression: This is, in the baraita serve to exclude? Does it not serve to exclude all the other forbidden foods that are in the Torah? This indicates that only the cooked foreleg of the nazirite’s ram is nullified in sixty or one hundred times its volume of permitted food, but other prohibited foods are not subject to the principle of nullification.

לאו למעוטי כל איסורין שבתורה — וא"ת ומאי קושיא דילמא היינו דוקא לענין שאין מבטלין איסור לכתחילה והכא שרי וי"ל דלשון זהו היתר הבא מכלל איסור משמע מכלל דבר האסור לאכילה:

לא נצרכא — האי זהו:

אלא לרבי יהודה דאמר — במנחות (דף כב:) מין במינו לא בטיל ובהאי איל בטיל להכי אמר זהו דלא ילפינן מיניה דליבטל מין במינו אבל מין בשאינו מינו ילפינן מיניה למאה וששים למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה:

אָמַר אַבָּיֵי: לֹא נִצְרְכָא אֶלָּא לְרַבִּי יְהוּדָה, דְּאָמַר מִין בְּמִינוֹ לֹא בָּטֵיל, קָא מַשְׁמַע לַן דְּהָכָא בָּטֵיל.

The Gemara answers that Abaye said: This emphasis is necessary only according to the opinion of Rabbi Yehuda, who said that in general, a type of food mixed with food of its own type is not nullified. Therefore the baraita teaches us that here, the flavor imparted by the foreleg to the rest of the nazirite’s ram is nullified.

וליגמר מיניה — לבטולי מין במינו:

ולקח מדם הפר ומדם השעיר — באחרי מות גבי קרנות מזבח הפנימי וקסבר רבי יהודה שמערה דם שניהם לכלי אחד והדבר ידוע שדם הפר מרובה מדם השעיר וקרי ליה דם השעיר אלמא לא מבטל ליה:

וְלִיגְמַר מִינֵּיהּ? גַּלִּי רַחֲמָנָא ״וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וּמִדַּם הַשָּׂעִיר״, תַּרְוַיְיהוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי נִינְהוּ וְלָא בָּטְלִי.

The Gemara objects: Let Rabbi Yehuda learn from this case that all forbidden food can be nullified when it is mixed with permitted food of its own type. The Gemara explains: The Merciful One revealed in the Torah: “And he shall take of the blood of the bull and of the blood of the goat and put it upon the corners of the altar round about” (Leviticus 16:18). Both of these two bloods are mixed with each other, and although a bull has more blood than a goat has, the verse makes reference to the blood of the goat, indicating that it maintains its own identity and is not nullified.

חדוש הוא — דלכתחלה היתר לבטל האיסור:

וּמַאי חָזֵית דְּגָמְרִינַן מֵהַאיְךְ, לִיגְמַר מֵהַאי? חִדּוּשׁ הוּא, וּמֵחִדּוּשׁ לָא גָּמְרִינַן.

The Gemara asks: And according to Rabbi Yehuda, what did you see that caused you to derive a principle from that verse with regard to the blood of the bull and the blood of the goat? Derive a principle from this verse about the foreleg of the nazirite’s ram. The Gemara answers: The case of the nazirite’s ram is a novelty, because even when nullification does apply one may not nullify a forbidden food ab initio, whereas here one is supposed to cook the foreleg together with the rest of the ram; and we do not learn principles from a novelty.

מאי חזית דגמרינן מהא כו' — ואף על גב דלחומרא מקשינן כיון דאיכא לאוקומי קרא דדם הפר בעולין כרבנן בהקומץ רבה (מנחות דף כב:) אית לן למילף מזרוע בשלה אע"ג דלקולא וכן בסמוך פריך דאדרבה ניגמר מהכא לקולא דאיכא לאוקומי קרא דחטאת ודמשרת להיתר מצטרף לאיסור וצריכי כדאמר בפרק שלשה מינין (נזיר דף לז:):

אִי הָכִי, לְמֵאָה וְשִׁשִּׁים נָמֵי לָא לִיגְמַר?

The Gemara challenges: If so, if Rabbi Yehuda does not consider the case of the nazirite’s ram a viable precedent for general halakhic principles, then let him also not learn from that case that when forbidden food is mixed with permitted food of a different type, it is nullified in either one hundred or sixty times its own volume. As discussed above, the two opinions in this regard are each based on the case of the nazirite’s ram.

אטו אנן — הא דגמרינן מיניה מאה או ששים קולא הוא דתימא חדוש הוא דחדיש רחמנא ואקיל גביה ולא גמרינן מיניה:

הא חומרא היא — דלא תימא ליבטול ברובא וחומרא שפיר גמרינן מיניה דכ"ש הוא ומה איל נזיר דאקיל גביה לא אקיל אלא במאה או בששים כ"ש באיסורי אחריני:

דמדאורייתא — כלומר אי לאו מהאי גמרינן ומשוינן ביטול טעם כשאר בטולי דאורייתא ברובא הוה לן לבטולי כדכתיב (שמות כג) אחרי רבים להטות:

אַטּוּ אֲנַן לְקוּלָּא גָּמְרִינַן? לְחוּמְרָא גָּמְרִינַן, דְּמִדְּאוֹרָיְיתָא בְּרוּבָּא בָּטֵיל.

The Gemara explains: Is that to say that we learn that forbidden food is nullified in sixty or one hundred times its volume of permitted food as a leniency? We learn it only as a stringency, as if it were not for this derivation, we would say that by Torah law forbidden food is nullified in a mixture in which there is a simple majority of permitted food.

לחומרא גמרינן דמדאורייתא ברובא בטיל — וא"ת הא תינח במינו אבל בשאינו מינו לא בטיל דטעם כעיקר דאורייתא וי"ל דלאו דרשא גמורה היא כדפרישית ולענין מין במינו גמרינן לחומרא ובשאינו מינו קים להו דביותר מששים למר ומאה למר פוסק הטעם ואסמכינהו נמי אהאי קרא ועוד דזימנין פוסק בפחות מששים או ממאה א"כ הא דילפינן לאסור עד ששים ומאה חומרא בעלמא הוא:

לטעם כעיקר — נותן טעם קים לן דאסור בקדשים כעיקר ממשו של איסור ולהא מילתא קתני זהו למעוטי שאר קדשים אבל חולין שפיר גמרינן מיניה למאה וששים דהא קים לן מאחרי רבים להטות דבטלי ברובא וילפינן מהכא להחמיר דלא ליבטיל אלא במאה ורבא לית ליה טעם כעיקר בחולין כדמפרש ואזיל מדאורייתא ברובא בטיל אלא מדרבנן והכי נמי שמעינן ליה לר' יוחנן במסכת ע"ז (דף סז.) כל שטעמו ולא ממשו אין לוקין עליו. והא דילפינן ליה בפסחים (דף מד.) מנזיר ומשרת ליתן טעם כעיקר סבירא להו אמוראי בתראי דאסמכתא בעלמא הוא ולאו מילף הוא דהוו להו נזיר וגיעולי עובדי כוכבים ב' כתובין הבאין כאחד אי נמי גיעולי עובדי כוכבים חדוש הוא כדאמרינן התם ומשרת להיתר מצטרף לאיסור:

רָבָא אָמַר: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לְטַעַם כְּעִיקָּר, דִּבְקָדָשִׁים אָסוּר, קָא מַשְׁמַע לַן דְּהָכָא שָׁרֵי.

Rava stated an alternative explanation of the term: This is, which appears in the baraita with regard to the nazirite’s ram: This limitation is necessary only for the principle that the halakhic status of the flavor of forbidden food is like that of its substance. If the flavor of sacrificial food is absorbed into another food, it renders that food forbidden, i.e., it is not nullified. Therefore, the baraita teaches us that here, in the case of the nazirite’s ram, the rest of the ram is permitted even to non-priests.

רבא אמר לא נצרכא אלא לטעם כעיקר דבקדשים אסור — פירש בקונטרס דזהו למעוטי שאר קדשים אבל חולין שפיר ילפינן מיניה למאה וששים דמדאורייתא בטלי ברוב וילפינן מהכא להחמיר דלא ליבטל אלא במאה וששים משמע דר"ל דטעם כעיקר דקאמר לאו לטעם גמור הוא דהא בטיל במאה וששים אלא טעם כל דהו קאמר וגם צ"ל דכה"ג אסור בקדשים ואע"ג דלא הוי אלא משהו וכי פריך וליגמר מיניה היינו דלישתרו אף בשר קדשים בק' וס' כזרוע בשלה והשתא תימה כיון דהכא לא איירי בטעם גמור אלא בכל שהוא מי דחקו לפרש דרבא אית ליה טעם כעיקר בחולין לאו דאורייתא כיון דהכא לא איירי בטעם גמור אלא בכל שהוא כדפרישית ועוד תימה דעל כרחיך אין כל שהוא אוסר בקדשים דלא אסר במשהו אלא עולין דוקא לרבנן ומין במינו לר' יהודה כדאמרינן בהדיא בהקומץ רבה (מנחות דף כב. כג.) וכן בפ' התערובת (זבחים עח.) אמר ר"ל הפגול והנותר והטמא שבללן זה בזה ואכלן פטור וקאמר שמע מינה נותן טעם ברוב לאו דאורייתא אלמא משמע דאפילו כדי נתינת טעם לא אסר במינו וזרוע בשלה וחטאת דשמעתין במינו עסקינן ועוד אמר בהקומץ רבה (מנחות דף כג:) שתי מנחות שנקמצו ונתערבו דבטל ברוב לרבנן דאמרי מין במינו בטיל אלמא אין כל שהוא אוסר בקדשים וכן בכמה דוכתין ונראה לפרש דהכא איירי בטעם גמור דבקדשים אסור מקרא דחטאת והוא הדין דבחולין אסור מקרא דמשרת אלא נקט קדשים משום דבזרוע בשלה דהוי קדשים קאי והכא שרי דפעמים שהזרוע ומקצת מן האיל היו חוץ לרוטב ונותן הזרוע טעם במה שחוץ וזימנין נמי שיש משמנונית הזרוע הרבה על אותו מקצת עד שלא יהא רוב באותו מקצת לבטלו ובכל ענין שיבשל התיר הכתוב ורבא לא פליג אר' יוחנן דמשרת אתא לטעם כעיקר ודרשה גמורה היא ולא אסמכתא דמדר"ע נשמע לרבנן דדריש לה להיתר מצטרף לאיסור דלקי והוא הדין דלרבנן דמוקי לה לטעם כעיקר נמי לקי והא דאמר אביי בפרק כל הבשר (לקמן חולין דף קח.) ש"מ טעמו ולא ממשו בעלמא דאורייתא דאי דרבנן מבשר בחלב מאי טעמא לא גמרינן להו דחדוש הוא אי חדוש הוא אע"ג דליכא נותן טעם נמי אמר לך רבא דרך בישול אסרה תורה פירוש לעולם דרבנן התם דיחוי בעלמא הוא כלומר מהכא לא תידוק ובפרק בתרא דמסכת ע"ז (דף סז.) דאמר רבי יוחנן טעמו ולא ממשו אסור ואין לוקין עליו והיינו במינו דמדאורייתא ברובא בטל וטעמו וממשו דקאמר התם דלוקין כגון שהאיסור בעין ומכירו וכי קתני טעמו ולא ממשו אסור ואין לוקין עליו ה"ה אפילו טעמו וממשו אם אין מכירו אלא מילתא דפסיקא נקט בכל ענין אי נמי נקט ולא ממשו לרבותא דאפ"ה אסור ועוד י"ל דהתם איירי בשלא במינו והיכא דאיכא כזית בכדי אכילת פרס קרי ליה טעמו וממשו והיכא דליכא כזית בכדי אכילת פרס קרי ליה טעמו ולא ממשו והרב רבי יוסף מאורליינ"ש היה מפרש דאע"ג דטעם כעיקר דאורייתא לא לקי אטעם אפי' שלא במינו דרבי יוחנן סבר לה כר"ע דיליף טעם כעיקר מגיעולי עובדי כוכבים וליכא אלא עשה דתעבירו באש דמצריך ליבון והגעלה ור"ת השיב לו דאית לן למימר דאהדרינהו לאיסוריה כדאמרי' בהלוקח עובר פרתו (בכורות טו:) דתנן הגוזז והעובד פי' בפסולי המוקדשין סופג את הארבעים ואע"ג דלא נפקא לן אלא מתזבח ולא גיזה אלא היינו טעמא משום דאהדריה לאיסוריה דלא תעבוד ולא תגוז מיהו לא דמי כל כך דהתם משמע ודאי דאהדריה והכי קאמר תזבח זביחה התרתי לך בקדשים שהוממו ולא גיזה והא דקאמר בירושלמי דערלה בפ' שני אמר ר' יוחנן כל נותני טעם אין לוקין עליהם חוץ מנותן טעם דנזיר י"ל דבהיתר מצטרף לאיסור איירי דהכי איתא בהדיא בפ' ואלו עוברין (פסחים דף מג:) ובפרק שלשה מינין (נזיר לה:) אמר ר' אבהו א"ר יוחנן כל איסורין שבתורה אין היתר מצטרף לאיסור חוץ מאיסורי נזיר וקרי ליה בירושלמי נותן טעם וא"ת אם טעם כעיקר דאורייתא מאי פריך בפ' אלו עוברין ובפ' שלשה מינין גבי שתי קופות אחת של חולין ואחת של תרומה ולפניהן שתי סאין כו' ופריך מיניה ואי אמרת כזית בכדי אכילת פרס דאורייתא אמאי אמרינן שאני אומר והשתא כי נמי אמרינן כזית בכדי אכילת פרס לאו דאורייתא תקשה ליה אמאי אמר שאני אומר כיון דטעם כעיקר דאורייתא וי"ל דהתם איירי במינו וכן משמע בסוף הערל (יבמות פב:) דמוקי לה ר"ל והוא שרבו חולין על התרומה ומין שלא במינו לא שייך רבוי וא"ת ואי במינו כיון דרבו בטלי להו ברובא אפי' איכא כזית בכדי אכילת פרס וי"ל דמ"מ פריך דאי כזית בכדי אכילת פרס דאורייתא יש לנו להחמיר אף במינו ולית לן למימר שאני אומר כיון דלקי בשאינו מינו ומיהו קשה דסוגיא דאלו עוברין (פסחים דף מג:) ודפרק שלשה מינין (נזיר דף לה:) אליבא דר' יוחנן ור' יוחנן מוקי לה בהערל (יבמות דף פב.) אע"ג דלא רבו וא"כ כי נמי כזית בכדי אכילת פרס לאו דאורייתא תקשי ליה אמאי אמרינן שאני אומר דכיון דלא רבו ספיקא דאורייתא היא וי"ל דהוה מצי למימר וליטעמיך וכי האי גוונא יש בכמה דוכתי:

The Vilna page served by shas.org, one PDF per amud.La página de Vilna servida por shas.org, un PDF por amud.דף וילנא מוגש על ידי shas.org, קובץ PDF אחד לכל עמוד.

Text from Sefaria. Gemara and translation from the William Davidson Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz, CC BY-NC 4.0. Rashi and Tosafot are the Vilna edition, public domain.Texto de Sefaria. La Guemará y su traducción provienen del Talmud William Davidson, con comentario del rabino Adin Even-Israel Steinsaltz (traducción al inglés), CC BY-NC 4.0. Rashi y Tosafot son de la edición de Vilna, de dominio público.הטקסט מתוך ספריא. הגמרא והתרגום מתוך תלמוד ויליאם דוידסון, עם פירושו של הרב עדין אבן־ישראל שטיינזלץ (התרגום לאנגלית), CC BY-NC 4.0. רש״י ותוספות הם ממהדורת וילנא, נחלת הכלל.

הדף הזה עדיין לא תורגם לעברית; למטה מופיעה הגרסה האנגלית.

Walking through the sugya, step by step

98a — Abaye finishes the egg answer (and gets pushed hard)

The answer. 97b ended with Rav Idi bar Avin’s needle: people call something tasteless “mere egg-water,” so how can a forbidden egg impart flavor? Abaye’s answer lands here: the case is בְּבֵיצַת אֶפְרוֹחַ — an egg with a chick in it. That imparts flavor. But a plain egg from a non-kosher bird, with no chick, לָא — it does not.

The objection. Rav Idi bar Avin cites a baraita (Tosefta, Terumot 9:5): kosher eggs boiled together with non-kosher eggs — if the ratio is such that they impart flavor, all are forbidden. So a non-kosher egg does have flavor. Abaye holds his ground: there too it means an egg with a chick — and the baraita calls it “non-kosher” precisely because the chick makes it forbidden.

The pushback. But the baraita’s second clause says explicitly, “eggs that one boiled and a chick was found in one of them” — so by inference the first clause must be talking about an egg without a chick.

Two ways to read a baraita. The Gemara offers פָּירוּשֵׁי קָא מְפָרֵשׁ — the second clause isn’t a new case, it is explaining the first: “all forbidden — how so? Where a chick was found in one of them.” And there’s a logic to support it: if the first clause already dealt with a chick-less egg, teaching the chick case afterward would be redundant (an obvious kal vachomer).

But the logic is refused. אִי מִשּׁוּם הָא לָא אִירְיָא — that proof is inconclusive. One can equally say the second clause was taught to reveal the first: so you wouldn’t mistakenly read the first clause as only about a chick-egg. On that reading the first clause really is a chick-less non-kosher egg, and it really does forbid. The Gemara leaves the reading unresolved and moves on — worth noting, because it means Abaye’s narrow reading is defended, not proven.

98a — What counts toward the sixty?

Case 1: don’t double-count the pot. An olive-bulk of forbidden fat (כְּזֵיתָא תַּרְבָּא) fell into a pot of kosher meat (דִּיקּוּלָא דְּבִשְׂרָא). Rav Asi thought to measure the permitted volume including what the pot had absorbed. The Rabbis shut it down with one line: אַטּוּ דְּהֶיתֵּרָא בָּלַע, דְּאִיסּוּרָא לָא בָּלַע? — “Is that to say the pot absorbed only the permitted meat and not the forbidden fat?” You can’t count the vessel’s absorption as pure credit on the permitted side of the ledger; it drank in both.

(A textual note: the manuscript tradition here has “Rav Asi” proposing and “Rav Ashi” being answered. Most likely one figure is intended — see “Who’s who” below.)

Case 2: no discount for a small piece. A half-olive-bulk of forbidden fat fell into a pot of meat. Mar bar Rav Ashi reasoned that you’d only need thirty half-olive-bulks to nullify it, not sixty. His father Rav Ashi answered with two blows: (i) לָא תְּזַלְזֵל בְּשִׁיעוּרִין דְּרַבָּנַן — “don’t treat the Sages’ measures lightly,” even for a rabbinic prohibition; and (ii) Rabbi Yochanan taught חֲצִי שִׁיעוּר אָסוּר מִן הַתּוֹרָה — a half-measure is forbidden by Torah law. A half-olive of forbidden fat is fully forbidden, so it needs a full sixty times its own volume.

98a — The egg in sixty-one, and a chain of transmission

The longest chain on the daf. Rav Shemen bar Abba → in the name of Rav Idi bar Idi bar Gershom → Levi bar Perata → Rabbi Nachum → Rabbi Biryam → “a certain elder, and his name was Rabbi Yaakov” → and they of the Nasi’s house (דְּבֵי נְשִׂיאָה) said: a non-kosher egg among sixty — forbidden; among sixty-one — permitted.

Why R’ Zeira was startled. Rabbi Zeira said to Rav Shemen bar Abba: “See that you are fixing a limit of permission!” — i.e. you have just resolved something the two greatest sages of the generation, Rabbi Yaakov bar Idi and Rabbi Shmuel bar Nachmani (both quoting Rabbi Yehoshua ben Levi), left open. They had said the same words — sixty forbidden, sixty-one permitted — and the question was raised before them:

בַּהֲדֵי דִּידַהּ, אוֹ דִילְמָא לְבַר מִינַּהּ? — is it sixty-one including the forbidden egg, or sixty-one besides it?

They didn’t resolve it. Rav Shemen’s phrasing implies the count includes it.

A third voice. Rabbi Chelbo in the name of Rav Huna states it the other way and explicitly: sixty and it — forbidden; sixty-one and it — permitted. That is, sixty-one kosher eggs besides the non-kosher one.

98a — Before the number hardened: 47, 45, 43, 30

A little gallery of cases that shows the ratio was once elastic:

  • Someone came before Rabban Gamliel bar Rebbi: “Father did not measure at forty-seven — and I will measure at forty-five.” (He permitted at a ratio of 45:1.)
  • Someone came before Rabbi Shimon bar Rebbi: “Father did not measure at forty-five — and I will measure at forty-three.”
  • Someone came before Rabbi Chiyya: “Is there even thirty?” — meaning, obviously not; forbidden.

But wait. If R’ Chiyya’s objection was “there isn’t even thirty,” does that imply that with thirty he would have permitted — against the sixty rule? Rabbi Chanina answers in a word: גּוּזְמָא — it was rhetorical exaggeration. There wasn’t remotely enough; he wasn’t legislating a threshold of thirty.

98a end — Sixty or one hundred?

Rabbi Chiyya bar Abba said Rabbi Yehoshua ben Levi in the name of bar Kappara: כָּל אִיסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה בְּשִׁשִּׁים — every Torah prohibition is nullified in sixty. Rabbi Shmuel bar Rav Yitzchak objects to his face: “My teacher, you say that?” — because Rav Asi reported the very same chain (R’ Yehoshua ben Levi in the name of bar Kappara) as saying בְּמֵאָה — in one hundred.

And both learned it from the same three words. Neither number is a tradition; both are read out of “זְרוֹעַ בְּשֵׁלָה” — the nazirite’s ram: “And the priest shall take the cooked foreleg of the ram” (Bamidbar 6:19). The foreleg belongs to the kohen; the rest of the ram is eaten by the nazir, kohen or not. Yet the Torah has them cooked together — and the rest of the ram stays permitted to a non-kohen. That is nullification, written into the Torah.

98b — Reading the verse, and then doubting the whole derivation

What does “בְּשֵׁלָה” mean? A tannaitic dispute:

  • The first tanna: אֵין “בְּשֵׁלָה” אֶלָּא שְׁלֵימָה — it means the foreleg must be whole.
  • Rabbi Shimon ben Yochai: it means the foreleg is cooked together with the whole ram.

Two ways to frame that dispute (two lishanot):

What both agree Where they split
First lishna The foreleg is cooked with the ram Cut it off first and then cook, or cook the whole ram and then cut?
Second lishna You cut it off first and then cook Cook it with the ram (RaShBY), or in a separate pot?

Why it matters: the nullification proof needs the foreleg to be cooked together with the ram. On the first lishna that’s agreed by all — the derivation is universal. On the second, it holds only according to RaShBY; the other tanna’s foreleg cooks alone, so nothing is derived.

Now the arithmetic of the dispute. How do sixty and a hundred come out of one animal?

  • בְּשִׁשִּׁים — you measure meat and bones of the foreleg against the meat and bones of the rest of the ram. That ratio is roughly 1:60.
  • בְּמֵאָה — you measure meat against meat only (bones don’t count). That ratio is 1:100.

One animal, two accounting methods, two halachic numbers. This is the most satisfying line on the daf.

The serious challenge. A baraita on the nazirite’s ram says: זֶהוּ הֶיתֵּר הַבָּא מִכְּלַל אִיסּוּר — “This is a permitted thing that emerges from within a prohibition.” That emphatic “זֶהוּ” — this must be excluding something. What? Presumably all other Torah prohibitions — meaning the ram is a one-off and teaches nothing general. So how can 60 or 100 be derived from it?

Abaye’s answer. The exclusion is narrow: it’s needed only for Rabbi Yehuda, who holds מִין בְּמִינוֹ לֹא בָּטֵיל — a food mixed with its own type is never nullified. The baraita tells us that here, exceptionally, it is nullified.

  • Objection: then let R’ Yehuda learn from here that min b’mino is always nullified!
  • Answer: the Torah revealed otherwise — “וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וּמִדַּם הַשָּׂעִיר” (Vayikra 16:18): the bull’s blood and the goat’s blood are mixed together, and the verse still names the goat’s blood separately — so like-in-like keeps its identity and is not nullified.
  • Objection: why derive from that verse rather than from the ram?
  • Answer: חִידּוּשׁ הוּא, וּמֵחִידּוּשׁ לָא גָּמְרִינַן — the ram is an anomaly, because normally one may not deliberately nullify a forbidden food, yet here the Torah instructs you to cook them together. And we don’t build general rules on anomalies.

Then the killer follow-up — and the elegant escape. If the ram is an anomaly, then don’t derive sixty or a hundred from it either! The answer is a beautiful piece of legal reasoning:

אַטּוּ אֲנַן לְקוּלָּא גָּמְרִינַן? לְחוּמְרָא גָּמְרִינַן, דְּמִדְּאוֹרָיְיתָא בְּרוּבָּא בָּטֵיל. “Are we deriving a leniency? We are deriving a stringency — because by Torah law nullification happens with a simple majority.”

That is, without this derivation the Torah-level rule would be the far more lenient rov — a bare majority of permitted food. Sixty and a hundred are restrictions, and a restriction may safely be learned even from an anomaly.

Rava’s alternative. Rava reads the baraita’s “זֶהוּ” differently: it is needed only for טַעַם כְּעִיקָּר — flavor counting as substance. In the realm of קָדָשִׁים (sacrificial food) absorbed flavor does forbid and is not nullified; the baraita therefore has to tell us that here, in the nazirite’s ram, the rest of the animal is permitted even to non-kohanim.

The distinctions, side by side

Every ratio the daf names, in the order it names them — the arc from an elastic number to a fixed one:

Ratio Whose How it was reached Where it stands
1:47 Rebbi “Father did not measure at forty-seven” — quoted by his son Already behind them when the sugya opens
1:45 Rabban Gamliel bar Rebbi “…and I will measure at forty-five” Superseded in turn by his brother
1:43 Rabbi Shimon bar Rebbi “Father did not measure at forty-five — and I will measure at forty-three” The lowest anyone actually permitted
1:30 Rabbi Chiyya “Is there even thirty?” — and he forbade No threshold at all: guzma, says R’ Chanina
1:60 bar Kappara, via R’ Yehoshua ben Levi Foreleg’s meat and bones against the ram’s meat and bones The number that hardened
1:100 bar Kappara, via R’ Yehoshua ben Levi Meat against meat only — bones excluded Same verse, different accounting

One line to carry with you

The number sixty is not a received tradition — it is an act of reading: one cooked foreleg in one ram, counted with its bones. And the reason we may learn from so strange a case at all is that we are learning a stringency — because left to the Torah’s own arithmetic, a simple majority would already have been enough.

Recorriendo la suguiá, paso a paso

98a — Abaie termina la respuesta del huevo (y lo aprietan fuerte)

La respuesta. 97b terminó con la aguja de Rav Idi bar Avín: la gente llama a algo insípido “mera agua de huevo”, ¿cómo puede entonces un huevo prohibido impartir sabor? La respuesta de Abaie llega aquí: el caso es בְּבֵיצַת אֶפְרוֹחַ — un huevo con un pollito dentro. Eso imparte sabor. Pero un huevo simple de un ave no kosher, sin pollito, לָא — no lo imparte.

La objeción. Rav Idi bar Avín cita una baraita (Tosefta, Trumot 9:5): huevos kosher hervidos junto con huevos no kosher — si la proporción es tal que imparten sabor, todos están prohibidos. Entonces un huevo no kosher sí tiene sabor. Abaie se mantiene firme: también allí se trata de un huevo con pollito — y la baraita lo llama “no kosher” precisamente porque el pollito lo prohíbe.

La réplica. Pero la segunda cláusula de la baraita dice explícitamente: “huevos que uno hirvió y se encontró un pollito en uno de ellos” — así que por inferencia la primera cláusula debe estar hablando de un huevo sin pollito.

Dos maneras de leer una baraita. La Guemará ofrece פָּירוּשֵׁי קָא מְפָרֵשׁ — la segunda cláusula no es un caso nuevo, está explicando la primera: “todos prohibidos — ¿cómo? Cuando se encontró un pollito en uno de ellos.” Y hay una lógica que lo respalda: si la primera cláusula ya trataba de un huevo sin pollito, enseñar después el caso del pollito sería redundante (un kal vajómer obvio).

Pero la lógica se rechaza. אִי מִשּׁוּם הָא לָא אִירְיָא — esa prueba no es concluyente. Igual se puede decir que la segunda cláusula se enseñó para revelar la primera: para que no leyeras erróneamente la primera cláusula como si tratara solo del huevo con pollito. En esa lectura la primera cláusula sí habla de un huevo no kosher sin pollito, y sí prohíbe. La Guemará deja la lectura sin resolver y sigue adelante — vale notarlo, porque significa que la lectura estrecha de Abaie queda defendida, no probada.

98a — ¿Qué cuenta para los sesenta?

Caso 1: no contar la olla dos veces. Un volumen de aceituna de grasa prohibida (כְּזֵיתָא תַּרְבָּא) cayó en una olla de carne kosher (דִּיקּוּלָא דְּבִשְׂרָא). Rav Asi pensó medir el volumen permitido incluyendo lo que la olla había absorbido. Los Rabinos lo desmontaron con una línea: אַטּוּ דְּהֶיתֵּרָא בָּלַע, דְּאִיסּוּרָא לָא בָּלַע? — “¿Acaso la olla absorbió solo la carne permitida y no la grasa prohibida?” No puedes anotar la absorción del recipiente como crédito puro del lado permitido del libro; se bebió las dos cosas.

(Una nota textual: la tradición manuscrita tiene aquí a “Rav Asi” proponiendo y a “Rav Ashi” recibiendo la respuesta. Lo más probable es que se trate de una sola figura — ver “Quién es quién” más abajo.)

Caso 2: sin descuento por un trozo pequeño. Medio volumen de aceituna de grasa prohibida cayó en una olla de carne. Mar bar Rav Ashi razonó que solo harían falta treinta medios volúmenes de aceituna para anularlo, no sesenta. Su padre Rav Ashi respondió con dos golpes: (i) לָא תְּזַלְזֵל בְּשִׁיעוּרִין דְּרַבָּנַן — “no tomes a la ligera las medidas de los Sabios”, incluso en una prohibición rabínica; y (ii) Rabí Iojanán enseñó חֲצִי שִׁיעוּר אָסוּר מִן הַתּוֹרָה — media medida está prohibida por ley de la Torá. Media aceituna de grasa prohibida está plenamente prohibida, así que necesita sesenta veces su propio volumen.

98a — El huevo en sesenta y uno, y una cadena de transmisión

La cadena más larga del daf. Rav Shemen bar Aba → en nombre de Rav Idi bar Idi bar Guershom → Leví bar Peratá → Rabí Najum → Rabí Biriam → “un cierto anciano, y su nombre era Rabí Iaacov” → y los de la casa del Nasí (דְּבֵי נְשִׂיאָה) dijeron: un huevo no kosher entre sesenta — prohibido; entre sesenta y uno — permitido.

Por qué R’ Zeirá se sobresaltó. Rabí Zeirá le dijo a Rav Shemen bar Aba: “¡Mira que estás fijando un límite de permisión!” — es decir, acabas de resolver algo que los dos sabios más grandes de la generación, Rabí Iaacov bar Idi y Rabí Shmuel bar Najmaní (ambos citando a Rabí Iehoshúa ben Leví), dejaron abierto. Ellos habían dicho las mismas palabras — sesenta prohibido, sesenta y uno permitido — y ante ellos se planteó la pregunta:

בַּהֲדֵי דִּידַהּ, אוֹ דִילְמָא לְבַר מִינַּהּ? — ¿son sesenta y uno incluyendo el huevo prohibido, o sesenta y uno además de él?

No lo resolvieron. La formulación de Rav Shemen implica que la cuenta lo incluye.

Una tercera voz. Rabí Jelbó en nombre de Rav Huna lo dice al revés y de forma explícita: sesenta y él — prohibido; sesenta y uno y él — permitido. Es decir, sesenta y un huevos kosher además del no kosher.

98a — Antes de que el número se endureciera: 47, 45, 43, 30

Una pequeña galería de casos que muestra que la proporción fue elástica en algún momento:

  • Alguien vino ante Rabán Gamliel bar Rebí: “Mi padre no medía con cuarenta y siete — y yo mediré con cuarenta y cinco.” (Permitió con una proporción de 45:1.)
  • Alguien vino ante Rabí Shimón bar Rebí: “Mi padre no medía con cuarenta y cinco — y yo mediré con cuarenta y tres.”
  • Alguien vino ante Rabí Jiiá: “¿Acaso hay siquiera treinta?” — es decir, evidentemente no; prohibido.

Pero espera. Si la objeción de R’ Jiiá era “no hay ni treinta”, ¿implica eso que con treinta habría permitido — contra la regla de sesenta? Rabí Janiná responde en una palabra: גּוּזְמָא — fue una exageración retórica. No había ni de cerca suficiente; no estaba legislando un umbral de treinta.

Final de 98a — ¿Sesenta o cien?

Rabí Jiiá bar Aba dijo en nombre de Rabí Iehoshúa ben Leví en nombre de bar Kapará: כָּל אִיסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה בְּשִׁשִּׁים — toda prohibición de la Torá se anula en sesenta. Rabí Shmuel bar Rav Itzjak objeta en su cara: “¿Maestro mío, tú dices eso?” — porque Rav Asi reportó exactamente la misma cadena (R’ Iehoshúa ben Leví en nombre de bar Kapará) diciendo בְּמֵאָה — en cien.

Y ambos lo aprendieron de las mismas tres palabras. Ninguno de los dos números es una tradición; ambos se leen en “זְרוֹעַ בְּשֵׁלָה” — el carnero del nazir: “Y el cohén tomará la pata delantera cocida del carnero” (Bamidbar 6:19). La pata pertenece al cohén; el resto del carnero lo come el nazir, sea cohén o no. Y sin embargo la Torá hace que se cocinen juntos — y el resto del carnero sigue permitido a un no-cohén. Eso es anulación, escrita dentro de la Torá.

98b — Leyendo el versículo, y luego dudando de toda la derivación

¿Qué significa “בְּשֵׁלָה”? Una disputa tanaítica:

  • El primer tana: אֵין “בְּשֵׁלָה” אֶלָּא שְׁלֵימָה — significa que la pata debe estar entera.
  • Rabí Shimón ben Iojái: significa que la pata se cocina junto con todo el carnero.

Dos maneras de encuadrar esa disputa (dos lishanot):

En qué coinciden ambos Dónde se separan
Primera lishná La pata sí se cocina con el carnero ¿Se corta primero y luego se cocina, o se cocina todo el carnero y luego se corta?
Segunda lishná Se corta primero y luego se cocina ¿Se cocina con el carnero (RaSHBI), o en una olla aparte?

Por qué importa: la prueba de la anulación necesita que la pata se cocine junto con el carnero. En la primera lishná eso lo acepta todo el mundo — la derivación es universal. En la segunda, solo se sostiene según RaSHBI; la pata del otro tana se cocina sola, así que no se deriva nada.

Ahora la aritmética de la disputa. ¿Cómo salen sesenta y cien de un solo animal?

  • בְּשִׁשִּׁים — mides carne y huesos de la pata contra la carne y los huesos del resto del carnero. Esa proporción es aproximadamente 1:60.
  • בְּמֵאָה — mides carne contra carne solamente (los huesos no cuentan). Esa proporción es 1:100.

Un animal, dos métodos de contabilidad, dos números halájicos. Esta es la línea más satisfactoria del daf.

El desafío serio. Una baraita sobre el carnero del nazir dice: זֶהוּ הֶיתֵּר הַבָּא מִכְּלַל אִיסּוּר — “Esto es algo permitido que surge desde dentro de una prohibición.” Ese enfático “זֶהוּ” — esto debe estar excluyendo algo. ¿Qué? Presumiblemente todas las demás prohibiciones de la Torá — o sea que el carnero es un caso único y no enseña nada general. ¿Cómo se pueden derivar entonces 60 o 100 de él?

La respuesta de Abaie. La exclusión es estrecha: hace falta solo para Rabí Iehudá, que sostiene מִין בְּמִינוֹ לֹא בָּטֵיל — una comida mezclada con su propia especie nunca se anula. La baraita nos dice que aquí, excepcionalmente, sí se anula.

  • Objeción: ¡entonces que R’ Iehudá aprenda de aquí que min bemino siempre se anula!
  • Respuesta: la Torá reveló lo contrario — “וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וּמִדַּם הַשָּׂעִיר” (Vaikrá 16:18): la sangre del toro y la del chivo se mezclan, y el versículo sigue nombrando la sangre del chivo aparte — así que lo igual dentro de lo igual conserva su identidad y no se anula.
  • Objeción: ¿por qué derivar de ese versículo y no del carnero?
  • Respuesta: חִידּוּשׁ הוּא, וּמֵחִידּוּשׁ לָא גָּמְרִינַן — el carnero es una anomalía, porque normalmente no se puede anular a propósito una comida prohibida, y aquí la Torá te indica cocinarlas juntas. Y no construimos reglas generales sobre anomalías.

Y entonces la réplica letal — y la salida elegante. Si el carnero es una anomalía, ¡entonces tampoco derives de él sesenta o cien! La respuesta es una hermosa pieza de razonamiento legal:

אַטּוּ אֲנַן לְקוּלָּא גָּמְרִינַן? לְחוּמְרָא גָּמְרִינַן, דְּמִדְּאוֹרָיְיתָא בְּרוּבָּא בָּטֵיל. “¿Acaso estamos derivando una indulgencia? Estamos derivando una estrictez — porque por ley de la Torá la anulación ocurre con una simple mayoría.”

Es decir, sin esta derivación la regla a nivel de Torá sería el rov, mucho más indulgente — una mayoría mínima de comida permitida. Sesenta y cien son restricciones, y una restricción puede aprenderse sin problema incluso de una anomalía.

La alternativa de Rava. Rava lee el “זֶהוּ” de la baraita de otra manera: hace falta solo para טַעַם כְּעִיקָּר — el sabor que cuenta como sustancia. En el ámbito de los קָדָשִׁים (comida consagrada) el sabor absorbido sí prohíbe y no se anula; la baraita tiene entonces que decirnos que aquí, en el carnero del nazir, el resto del animal está permitido incluso a los no-cohanim.

Las distinciones, lado a lado

Cada proporción que nombra el daf, en el orden en que la nombra — el arco de un número elástico a uno fijo:

Proporción De quién Cómo se llegó a ella En qué quedó
1:47 Rebí “Mi padre no medía con cuarenta y siete” — citado por su hijo Ya quedaba atrás cuando se abre la suguiá
1:45 Rabán Gamliel bar Rebí “…y yo mediré con cuarenta y cinco” Superada a su vez por su hermano
1:43 Rabí Shimón bar Rebí “Mi padre no medía con cuarenta y cinco — y yo mediré con cuarenta y tres” Lo más bajo que alguien permitió de hecho
1:30 Rabí Jiiá “¿Acaso hay siquiera treinta?” — y prohibió No es umbral alguno: guzmá, dice R’ Janiná
1:60 bar Kapará, vía R’ Iehoshúa ben Leví Carne y huesos de la pata contra la carne y los huesos del carnero El número que se fijó
1:100 bar Kapará, vía R’ Iehoshúa ben Leví Carne contra carne solamente — huesos excluidos El mismo versículo, otra contabilidad

Una línea para llevarte

El número sesenta no es una tradición recibida — es un acto de lectura: una pata delantera cocida en un carnero, contada con sus huesos. Y la razón por la que podemos aprender de un caso tan extraño es que estamos aprendiendo una estrictez — porque, dejado a la aritmética propia de la Torá, una simple mayoría ya habría bastado.

🎯 Test yourselfPonte a pruebaבחנו את עצמכם

Tip: click the card, then keys 1–4 answer and Enter moves on.Consejo: pulsa en la tarjeta; luego 1–4 responden y Enter continúa.טיפ: הקישו על הכרטיס; אחר כך 1–4 עונים ו-Enter ממשיך.

Tomorrow (Fri, 7 August 2026): Chullin 99 — the same "we don't derive from an anomaly" objection is turned on sacrificial food ("whatever touches its flesh shall be holy"), Ravina offers a third reading of the baraita's "this," and the sugya moves to the* place of the cut *between a permitted and a forbidden piece.

Mañana (vie, 7 de agosto de 2026): Julín 99 — la misma objeción de "no derivamos de una anomalía" se vuelve contra la comida consagrada ("todo lo que toque su carne será consagrado"), Ravina ofrece una tercera lectura del "esto" de la baraita, y la suguiá pasa al* lugar del corte *entre un trozo permitido y uno prohibido.