Daf Yomi — Chullin 132 (חולין קלב)Daf Yomi — Julín 132 (חולין קלב)דף יומי — חולין קלב

Chapter 10: HaZeroa VeHaLechayayim (the foreleg, the jaw, and the maw) · Wed, 9 September 2026Capítulo 10: HaZeroa VehaLejaiaim (la pata delantera, las quijadas y el cuajar) · mié, 9 de septiembre de 2026פרק 10: הזרוע והלחיים (הזרוע, הלחיים והקיבה — שלוש מתנות כהונה) · יום ד׳, 9 בספטמבר 2026
⚠️AI-generated study aid, built from the text of the daf. It does not replace learning the daf itself.Hoja generada por IA a partir del texto del daf. No reemplaza el estudio del daf mismo.דף עזר ללימוד שנוצר בבינה מלאכותית מתוך טקסט הדף. אינו מחליף את לימוד הדף עצמו.
📜 This is the daf itself — the Vilna page, not our writing. It is not AI-generated.Este es el daf mismo — la página de Vilna, no nuestra redacción. No está generado por IA.זהו הדף עצמו — דף וילנא, ולא כתיבה שלנו. הוא אינו מיוצר בבינה מלאכותית.

The big picture (read this first)

The daf opens mid-argument. Yesterday closed with Ulla handing the priestly gifts to a kohenet — the daughter of a priest — and Rava objecting: her meal-offering is eaten, a kohen’s is wholly burned, so surely “kohen” in the Torah means the man and not his daughter. Today Ulla turns the objection inside out: mitunakh — “from your own burden.” The very verse that had to spell out “Aaron and his sons” for the meal-offering proves that an unqualified “kohen” would ordinarily have swept the daughters in too. Otherwise, why bother excluding them?

The move to hold onto: when the Torah goes out of its way to say “males only” in one place, it quietly tells you that everywhere it didn’t say so, the females were included. The exception is the proof of the rule.

Three study-halls then line up on the question, and they split three ways on the same word. From there the daf turns to the edges of the obligation: is a hybrid (kilayim) or a koy — an animal no one can classify as domesticated or wild — subject to the gifts? The Rabbis and R’ Eliezer disagree, and the Gemara squeezes out a startling middle ruling: half the gifts.

Then a new mishna (still inside chapter 10) resets the frame to the practical question of the whole chapter: who is exempt? A firstborn lost in a herd, an animal slaughtered for a priest or a gentile, a partnership, a sale of innards with a gift still inside. The Gemara on it is the warmest stretch of the daf — Rabbi Tavla’s scheme to get a poor priest free partnerships, Rav Naḥman dismantling it, the butchers of Huzal twenty-two years under the ban, and Rav Ḥisda’s rulings on how the gifts are divided and how — like kings — they are eaten.

Key concepts & terms

Term Meaning
מַתְּנוֹת כְּהוּנָּה — mattenot kehuna The priestly gifts; here the foreleg, jaw, and maw owed to the kohen from a non-sacred animal.
כֹּהֶנֶת — kohenet A female priest — the daughter of a kohen. The daf’s opening question: may she receive the gifts?
מִטּוּנָךְ — mitunakh “From your own burden” — I answer your challenge with the very source you raised it from.
מִיעוּט אַחַר מִיעוּט — mi’ut achar mi’ut A restriction after a restriction — a doubled exclusion, which by rule serves to include rather than exclude.
סָתוּם מִן הַמְפוֹרָשׁ — satum min hameforash Learning the unspecified case from the explicit one — here, reading a bare “kohen” in light of “Aaron and his sons.”
כִּלְאַיִם — kilayim A hybrid — offspring of two species, e.g. a goat crossed with a ewe or with a doe.
כּוֹי — koy An animal of unresolved status, sharing traits of both domesticated (behema) and wild (chaya) animals.
שֶׂה וַאֲפִילּוּ מִקְצָת שֶׂה — seh va’afilu miktzat seh “A sheep — even partially a sheep”: is a half-domesticated animal bound by a law written for “a sheep”?
חוֹשְׁשִׁין לְזֶרַע הָאָב — choshshin lezera ha’av “We are concerned for the father’s seed” — does an animal’s species follow its sire, or only its dam?
חֲצִי מַתָּנוֹת — chatzi mattanot Half the gifts — the compromise the Rabbis are said to require when the species is in doubt.
הַדִּין עִם הַטַּבָּח — hadin im hatabach “The claim is with the slaughterer” — the kohen demands the gifts from whoever does the slaughtering, even a priest-butcher.
קָבַע מְסַחְתָּא — kava mesachta He set up a butcher’s stall — the point at which a priest-butcher becomes obligated without delay.
שַׁמְתָּא — shamta Excommunication; the ban Rav Ḥisda pronounces on a priest who withholds the gifts from a fellow priest.
לְמׇשְׁחָה — lemoshcha “For prominence” (Num. 18:8) — the gifts are eaten in a manner of greatness: roasted, and with mustard.

El panorama general (leer esto primero)

El daf abre en medio de una discusión. Ayer se cerró con Ulá entregándole los dones sacerdotales a una kohénet — la hija de un cohén — y Rava objetando: su ofrenda de harina se come, mientras que la de un cohén se quema por entero, así que seguramente “cohén” en la Torá significa el varón y no su hija. Hoy Ulá le da vuelta a la objeción: mitunaj — “de tu propia carga.” El mismísimo versículo que tuvo que deletrear “Aarón y sus hijos” para la ofrenda de harina prueba que un “cohén” sin calificar habría barrido también a las hijas. Si no, ¿para qué molestarse en excluirlas?

El movimiento que hay que retener: cuando la Torá se toma la molestia de decir “solo varones” en un lugar, te dice en voz baja que en todos los demás donde no lo dijo, las mujeres estaban incluidas. La excepción es la prueba de la regla.

Tres casas de estudio se alinean entonces sobre la cuestión, y se dividen en tres sobre la misma palabra. De ahí el daf pasa a los bordes de la obligación: ¿un híbrido (kilaim) o un koy — un animal que nadie puede clasificar como doméstico o salvaje — está sujeto a los dones? Los Sabios y Rabí Eliézer discrepan, y la Guemará exprime un sorprendente dictamen intermedio: la mitad de los dones.

Luego una nueva mishná (todavía dentro del capítulo 10) reajusta el marco a la cuestión práctica de todo el capítulo: ¿quién está exento? Un primogénito perdido en un rebaño, un animal degollado para un cohén o un gentil, una sociedad, una venta de entrañas con un don todavía dentro. La Guemará sobre ella es el tramo más cálido del daf — el esquema de Rabí Tavlá para conseguirle a un cohén pobre sociedades gratis, Rav Najmán desmontándolo, los carniceros de Huzal veintidós años bajo la excomunión, y los dictámenes de Rav Jisda sobre cómo se reparten los dones y cómo — como reyes — se comen.

Conceptos y términos clave

Término Significado
מַתְּנוֹת כְּהוּנָּה — matenot kehuná Los dones sacerdotales; aquí la pata delantera, la quijada y el cuajar que se le deben al cohén de un animal no consagrado.
כֹּהֶנֶת — kohénet Una cohén mujer — la hija de un cohén. La pregunta con que abre el daf: ¿puede recibir los dones?
מִטּוּנָךְ — mitunaj “De tu propia carga” — respondo a tu objeción con la misma fuente de la que la sacaste.
מִיעוּט אַחַר מִיעוּט — miut ajar miut Una restricción tras otra restricción — una exclusión doblada que, por regla, sirve para incluir en vez de excluir.
סָתוּם מִן הַמְפוֹרָשׁ — satum min hameforash Aprender el caso no especificado del explícito — aquí, leer un “cohén” a secas a la luz de “Aarón y sus hijos”.
כִּלְאַיִם — kilaim Un híbrido — la cría de dos especies, p. ej. una cabra cruzada con una oveja o con una cierva.
כּוֹי — koy Un animal de estatus irresuelto, que comparte rasgos tanto de los domésticos (behemá) como de los salvajes (jaiá).
שֶׂה וַאֲפִילּוּ מִקְצָת שֶׂה — se vaafilu miktzat se “Un cordero — aunque sea parcialmente cordero”: ¿un animal medio doméstico queda obligado por una ley escrita para “un cordero”?
חוֹשְׁשִׁין לְזֶרַע הָאָב — joshshin lezera haav “Nos preocupa la simiente del padre” — ¿la especie de un animal sigue a su progenitor macho, o solo a la madre?
חֲצִי מַתָּנוֹת — jatzí matanot La mitad de los dones — el compromiso que se dice que exigen los Sabios cuando la especie está en duda.
הַדִּין עִם הַטַּבָּח — hadín im hatabaj “El reclamo es contra el degollador” — el cohén exige los dones a quien haga el degüello, incluso un cohén-carnicero.
קָבַע מְסַחְתָּא — kavá mesajta Estableció un puesto de carnicería — el punto en que un cohén-carnicero queda obligado sin demora.
שַׁמְתָּא — shamta La excomunión; el cherem que Rav Jisda pronuncia sobre un cohén que retiene los dones a un colega cohén.
לְמׇשְׁחָה — lemoshjá “Para eminencia” (Núm. 18:8) — los dones se comen al modo de la grandeza: asados, y con mostaza.

התמונה הגדולה (לקרוא קודם)

הדף נפתח באמצע ויכוח. אתמול נחתם בעולא הנותן את מתנות הכהונה לכהנת — בת כהן — ורבא מקשה: מנחתה נאכלת, ומנחת כהן נשרפת כליל, ובוודאי ״כהן״ שבתורה הוא האיש ולא בתו. היום עולא הופך את הקושיה על פיה: מיטונך — ״מִשֶּׁלְּךָ״. אותו פסוק עצמו שנצרך לפרט ״אהרן ובניו״ במנחה מוכיח שכהן סתם היה מכניס גם את הבנות. ואם לא, למה לטרוח להוציאן?

המהלך שיש לאחוז בו: כשהתורה טורחת לומר ״זכרים בלבד״ במקום אחד, היא לוחשת לך שבכל מקום שבו לא אמרה כן — הנקבות בכלל. היוצא מן הכלל הוא ההוכחה לכלל.

שלוש ישיבות נערכות אז על השאלה, ונחלקות לשלוש על אותה מילה עצמה. משם עובר הדף אל קצות החיוב: האם כלאיים או כוי — בהמה שאיש אינו יכול לסווגה כבהמה או כחיה — חייבים במתנות? חכמים ורבי אליעזר נחלקים, והגמרא סוחטת פסק ביניים מפתיע: חצי מתנות.

אחר כך משנה חדשה (עדיין בתוך פרק י) מאפסת את המסגרת אל השאלה המעשית של כל הפרק: מי פטור? בכור שנתערב בעדר, השוחט לכהן או לגוי, שותפות, מכירת בני מעיים שהמתנה עדיין בתוכם. הגמרא עליה היא הקטע החמים ביותר בדף — תחבולת רבי טבלא להשיג לכהן עני שותפויות חינם, רב נחמן מפרקה, טבחי הוצל עשרים ושתיים שנה בשמתא, ופסקי רב חסדא כיצד מתחלקות המתנות וכיצד — כמלכים — הן נאכלות.

מושגים ומונחים מרכזיים

מונח פירוש
מַתְּנוֹת כְּהוּנָּה המתנות הניתנות לכהן; כאן הזרוע, הלחי והקיבה החייבים לכהן מבהמת חולין.
כֹּהֶנֶת כהן אישה — בתו של כהן. שאלת הפתיחה של הדף: האם היא מקבלת את המתנות?
מִטּוּנָךְ ״משלך״ — אני משיב על קושייתך מאותו מקור שממנו הקשית.
מִיעוּט אַחַר מִיעוּט מיעוט הבא לאחר מיעוט, שבכלל אינו בא אלא לרבות ולא למעט.
סָתוּם מִן הַמְפוֹרָשׁ ללמוד את הסתום מן המפורש — כאן, לקרוא ״כהן״ סתם לאור ״אהרן ובניו״.
כִּלְאַיִם ולד של שני מינים, למשל עז שנזדווגה לרחל או לצבייה.
כּוֹי בריה שמעמדה לא הוכרע, נושאת סימני בהמה וחיה כאחד.
שֶׂה וַאֲפִילּוּ מִקְצָת שֶׂה האם בהמה שהיא מקצת ״שה״ נכללת בדין שנכתב על ״שה״?
חוֹשְׁשִׁין לְזֶרַע הָאָב האם מין הוולד הולך אחר האב, או רק אחר האם?
חֲצִי מַתָּנוֹת הפשרה שחכמים אומרים לחייב בה כשהמין מסופק — הכהן נוטל מחצה.
הַדִּין עִם הַטַּבָּח הכהן תובע את המתנות ממי שעושה את השחיטה, אפילו טבח כהן.
קָבַע מְסַחְתָּא קבע חנות של טבח — הנקודה שבה טבח כהן מתחייב לאלתר.
שַׁמְתָּא נידוי; החרם שרב חסדא מטיל על כהן המונע מתנות מכהן חברו.
לְמׇשְׁחָה ״לגדולה״ (במדבר יח:ח) — המתנות נאכלות דרך גדולה: צלי, ובחרדל.

🃏 FlashcardsTarjetasכרטיסיות

The terms above, one per card. Read the term, recall what it means on this daf, then turn the card over and say whether you had it. Whatever you flag comes back at the end in a shorter second round.Los términos de arriba, uno por tarjeta. Lee el término, recuerda qué significa en este daf, luego gira la tarjeta y di si lo sabías. Lo que marques vuelve al final en una segunda ronda, más corta.המונחים שלמעלה, אחד לכל כרטיס. קראו את המונח, נסו להיזכר מה משמעותו בדף הזה, ואז הפכו את הכרטיס ואמרו אם ידעתם. כל מה שתסמנו יחזור בסוף בסיבוב שני, קצר יותר.

Tip: click the card, then space flips it, ← → move, 1 / 2 rate it.Consejo: pulsa en la tarjeta; la barra espaciadora la gira, ← → navegan, 1 / 2 califican.טיפ: הקישו על הכרטיס; מקש הרווח הופך אותו, ← → מדפדפים, 1 / 2 מדרגים.

Who’s who in today’s daf

Tannaim - The school of Rabbi Yishmael — the study-hall of the third-generation Tanna R’ Yishmael; reads a bare “kohen” as excluding the daughter. - The school of Rabbi Eliezer ben Yaakov — a Tannaitic study-hall (the name covers two sages of that name); reads the doubled “kohen” as including the daughter. - Rabbi Eliezer (ben Hyrcanus) — second-generation Tanna of Lod, disciple of R’ Yoḥanan ben Zakkai; exempts hybrids and the koy from the gifts. - Rabbi Shimon (bar Yoḥai) — fourth-generation Tanna, disciple of R’ Akiva; his baraita makes belief in the Temple service, not expertise, the test for a priest’s share.

Eretz-Yisrael Amoraim - Ulla (bar Yishmael) — third-generation Amora who traveled between the land and Babylon; gives the gifts to a female priest. - Rabbi Yoḥanan — second-generation Amora, head of the academy at Tiberias; rules (via Ravin) that a koy owes the Rabbis all the gifts. - Rabbi Yehoshua ben Levi — first-generation Amora of Lod; with the “elders of the south,” sets the two-or-three-week grace for a new priest-butcher. - Rabbi Aḥa bar Ḥanina “of the south” — Eretz-Yisrael Amora; carries R’ Yehoshua ben Levi’s ruling to Babylon. - Ravin and Rav Yitzḥak bar Yosef — Amoraim who shuttled teachings from the land to Babylon (“when Ravin came…”).

Babylonian Amoraim - Rava — fourth-generation Amora of Meḥoza; raises the challenge to Ulla, and teaches “the claim is with the slaughterer.” (Rava רבא, not Rabbah רבה.) - Rav Kahana, Rav Pappa, Rav Yeimar, Rav Idi bar Avin — later Amoraim, each an Israelite who ate the gifts “on account of his wife,” a priest’s daughter. (This Rav Kahana is the later one, a contemporary of Rav Pappa, not Rav’s disciple.) - Ravina and Mareimar — sixth-generation Amoraim of the Rav Ashi circle; Mareimar transmits the string of final rulings. - Rav Adda bar Ahava — the earlier one, a disciple of Rav; exempts the son of a female Levite from the five-sela redemption. - Rav Huna bar Ḥiyya — third-generation Amora, associate of Rav Sheshet; explains the Rabbis to mean “obligated in half the gifts.” - Rabbi Zeira — third-generation Amora (Babylon-born, emigrated to the land); objects from the koy baraita. - Rav Oshaya — an Amora who resolves the firstborn mishna; here best read as the transmitter who narrows the case to a priest’s re-sold firstborn. - Rabbi Tavla — Babylonian Amora, contemporary of Rav Naḥman; advises the poor priest to seek partnerships. - Rav Naḥman (bar Yaakov) — third-generation Amora of Neharde’a; overturns Rabbi Tavla’s scheme. - Rav Ḥisda — third-generation Amora of Sura; pronounces the ban and rules on dividing and eating the gifts. - Rabba bar Rav Sheila — Babylonian Amora; reports the butchers of Huzal under Rav Ḥisda’s ban. - Rava and Rav Naḥman bar Yitzḥak — fine a withholder a thigh, and a cloak, respectively (RNbY, fourth generation, head of Pumbedita). - Rabba bar bar Ḥana — Babylonian-born Amora who studied in the land; transmits R’ Yoḥanan on eating from an un-tithed animal.

Quién es quién en el daf de hoy

Tanaím - La escuela de Rabí Ishmael — la casa de estudio del tana de tercera generación R’ Ishmael; lee un “cohén” a secas como excluyendo a la hija. - La escuela de Rabí Eliézer ben Iaakov — una casa de estudio tanaítica (el nombre cubre a dos sabios de ese nombre); lee el “cohén” doblado como incluyendo a la hija. - Rabí Eliézer (ben Hurkanos) — tana de segunda generación de Lod, discípulo de R’ Iojanán ben Zakái; exime a los híbridos y al koy de los dones. - Rabí Shimón (bar Iojái) — tana de cuarta generación, discípulo de R’ Akivá; su baraíta hace de la creencia en el servicio del Templo, no de la pericia, la prueba para la parte de un cohén.

Amoraím de Erretz Israel - Ulá (bar Ishmael) — amorá de tercera generación que viajaba entre la Tierra y Babilonia; entrega los dones a una cohén mujer. - Rabí Iojanán — amorá de segunda generación, cabeza de la academia de Tiberíades; dictamina (por medio de Ravín) que un koy le debe a los Sabios todos los dones. - Rabí Iehoshúa ben Leví — amorá de primera generación de Lod; con los “ancianos del sur”, fija el plazo de gracia de dos o tres semanas para un cohén-carnicero nuevo. - Rabí Ajá bar Janiná “del sur” — amorá de Erretz Israel; lleva a Babilonia el dictamen de R’ Iehoshúa ben Leví. - Ravín y Rav Itzjak bar Iosef — amoraím que trasladaban enseñanzas de la Tierra a Babilonia (“cuando vino Ravín…”).

Amoraím babilónicos - Rava — amorá de cuarta generación de Mejozá; plantea el desafío a Ulá, y enseña “el reclamo es contra el degollador”. (Rava רבא, no Rabá רבה.) - Rav Kahaná, Rav Papa, Rav Iémar, Rav Idi bar Avín — amoraím tardíos, cada uno un israelita que comía los dones “por causa de su mujer”, hija de un cohén. (Este Rav Kahaná es el tardío, contemporáneo de Rav Papa, no el discípulo de Rav.) - Ravina y Mareimar — amoraím de sexta generación del círculo de Rav Ashi; Mareimar transmite la cadena de dictámenes finales. - Rav Adá bar Ahavá — el temprano, discípulo de Rav; exime al hijo de una levita del rescate de cinco selaím. - Rav Huná bar Jiiá — amorá de tercera generación, asociado de Rav Sheshet; explica que los Sabios quieren decir “obligado en la mitad de los dones”. - Rabí Zeirá — amorá de tercera generación (nacido en Babilonia, emigrado a la Tierra); objeta desde la baraíta del koy. - Rav Oshaiá — un amorá que resuelve la mishná del primogénito; aquí se lee mejor como el transmisor que reduce el caso a un primogénito de cohén revendido. - Rabí Tavlá — amorá babilónico, contemporáneo de Rav Najmán; le aconseja al cohén pobre buscar sociedades. - Rav Najmán (bar Iaakov) — amorá de tercera generación de Neardeá; anula el esquema de Rabí Tavlá. - Rav Jisda — amorá de tercera generación de Sura; pronuncia la excomunión y dictamina sobre repartir y comer los dones. - Rabá bar Rav Sheilá — amorá babilónico; informa de los carniceros de Huzal bajo la excomunión de Rav Jisda. - Rava y Rav Najmán bar Itzjak — multan a un retenedor con un muslo, y con un manto, respectivamente (RNbI, cuarta generación, cabeza de Pumbedita). - Rabá bar bar Janá — amorá nacido en Babilonia que estudió en la Tierra; transmite a R’ Iojanán sobre comer de un animal cuyos dones no fueron separados.

מי ומי בדף של היום

תנאים - דבי רבי ישמעאל — בית מדרשו של התנא בן הדור השלישי ר’ ישמעאל; קורא ״כהן״ סתם כממעט את הבת. - דבי רבי אליעזר בן יעקב — בית מדרש תנאי (השם מכסה שני חכמים בשם זה); קורא את ״כהן״ הכפול כמרבה את הבת. - רבי אליעזר (בן הורקנוס) — תנא בן הדור השני מלוד, תלמיד ר’ יוחנן בן זכאי; פוטר כלאיים וכוי מן המתנות. - רבי שמעון (בר יוחאי) — תנא בן הדור הרביעי, תלמיד ר’ עקיבא; ברייתתו עושה את האמונה בעבודת המקדש, לא הבקיאות, למבחן לחלקו של כהן.

אמוראי ארץ ישראל - עולא (בר ישמעאל) — אמורא בן הדור השלישי שנדד בין הארץ לבבל; נותן את המתנות לבת כהן. - רבי יוחנן — אמורא בן הדור השני, ראש הישיבה בטבריה; פוסק (דרך רבין) שכוי חייב לחכמים בכל המתנות. - רבי יהושע בן לוי — אמורא בן הדור הראשון מלוד; עם ״זקני דרום״ קובע את שהות החסד של שבועיים-שלושה לטבח כהן חדש. - רבי אחא בר חנינא ״מדרומא״ — אמורא ארץ-ישראלי; מביא לבבל את פסקו של ר’ יהושע בן לוי. - רבין ורב יצחק בר יוסף — אמוראים שהעבירו תורות מן הארץ לבבל (״כי אתא רבין…״).

אמוראי בבל - רבא — אמורא בן הדור הרביעי ממחוזא; מקשה על עולא, ומלמד ״הדין עם הטבח״. (רבא רבא, ולא רבה רבה.) - רב כהנא, רב פפא, רב יימר, רב אידי בר אבין — אמוראים מאוחרים, כל אחד ישראל שאכל את המתנות ״בשביל אשתו״, בת כהן. (רב כהנא זה המאוחר, בן דורו של רב פפא, לא תלמיד רב.) - רבינא ומרימר — אמוראים בני הדור השישי מחוג רב אשי; מרימר מוסר את שרשרת פסקי ההלכה החותמים. - רב אדא בר אהבה — הקדמון, תלמיד רב; פוטר את בן הלוויה מפדיון חמש סלעים. - רב הונא בר חייא — אמורא בן הדור השלישי, חברו של רב ששת; מפרש שחכמים מתכוונים ״חייב בחצי המתנות״. - רבי זירא — אמורא בן הדור השלישי (נולד בבבל, עלה לארץ); מקשה מברייתת הכוי. - רב אושעיא — אמורא המיישב את משנת הבכור; כאן נקרא כמוסר המצמצם את המקרה לבכור כהן שנמכר מחדש. - רבי טבלא — אמורא בבלי, בן דורו של רב נחמן; מייעץ לכהן העני לחפש שותפויות. - רב נחמן (בר יעקב) — אמורא בן הדור השלישי מנהרדעא; מבטל את תחבולת רבי טבלא. - רב חסדא — אמורא בן הדור השלישי מסורא; מטיל את הנידוי ופוסק על חלוקת המתנות ואכילתן. - רבה בר רב שילא — אמורא בבלי; מדווח על טבחי הוצל שבנידויו של רב חסדא. - רבא ורב נחמן בר יצחק — קונסים מונע מתנות בירך ובגלימה בהתאמה (רנב״י, דור רביעי, ראש פומבדיתא). - רבה בר בר חנה — אמורא יליד בבל שלמד בארץ; מוסר את ר’ יוחנן על אכילה מבהמה שמתנותיה לא הופרשו.

The whole Vilna page as it is printed — Gemara in the middle, Rashi and Tosafot in the margins, Mesoras HaShas and Ein Mishpat down the sides. Open it full size to read it comfortably, and tap any line underneath it for the English of that passage.La página de Vilna completa, tal como está impresa — la Guemará en el centro, Rashi y Tosafot en los márgenes, Masoret HaShas y Ein Mishpat a los lados. Ábrela a tamaño completo para leerla con comodidad; debajo está su texto, pasaje por pasaje.דף וילנא כולו כפי שהוא מודפס — הגמרא באמצע, רש״י ותוספות בשוליים, מסורת הש״ס ועין משפט בצדדים. פתחו אותו בגודל מלא כדי לקרוא בנוחות; מתחתיו מופיע הטקסט שלו, קטע אחר קטע.

חולין קל״ב. Open full sizeAbrir a tamaño completoפתיחה בגודל מלא

Line by line — tap one for its EnglishEl texto de la página, pasaje por pasajeטקסט הדף, קטע אחר קטע

from your burden [mitunakh], i.e., from that which you raise your objection, I can cite a proof for my practice: With regard to the meal offering of a priest, both Aaron and his sons are written in the passage discussing this offering: “And this is the law of the meal offering: The sons of Aaron shall offer it before the Lord, in front of the altar” (Leviticus 6:7). The verse emphasizes that these halakhot apply only to male priests and not to their daughters. This indicates that when the verse refers merely to priests, even their daughters are included. Accordingly, one may give gifts of the priesthood to the daughter of a priest.
The Gemara cites the opinions of various tanna’im with regard to the practice of Ulla: The school of Rabbi Yishmael taught: Anywhere that the Torah mentions a priest with regard to gifts of the priesthood, it is referring specifically to a priest and not a female priest, and let one derive the meaning of an unspecified reference to a priest from the explicit verse that states with regard to meal offerings: “Aaron and his sons.” This verse indicates that any reference to a priest excludes a priest’s daughter.
The school of Rabbi Eliezer ben Yaakov taught: In general, the reference to a priest in a verse serves to exclude a priest’s daughter. But when the verse mentions a priest with regard to gifts of the priesthood, it means to include even a female priest. This is because the verse mentions priests twice: “And this shall be the priests’ due from the people, from them that perform a slaughter, whether it be ox or sheep, that they shall give to the priest the foreleg, and the jaw, and the maw” (Deuteronomy 18:3). Since each reference to a priest excludes the daughter of a priest, this verse is a case of a restrictive expression following a restrictive expression, and there is a hermeneutical principle that a restrictive expression following a restrictive expression serves only to amplify the halakha and include additional cases, in this instance, the daughter of a priest.
The Gemara relates that Rav Kahana, who was an Israelite, partook of gifts of the priesthood on account of his wife, who was the daughter of a priest. Similarly, Rav Pappa partook of gifts of the priesthood on account of his wife, Rav Yeimar partook of gifts on account of his wife, and Rav Idi bar Avin partook of them on account of his wife.
Ravina said: Mareimar said to me that the halakha is in accordance with the opinion of Rav that it is uncertain whether or not Levites are obligated to give the gifts of the priesthood, and consequently, gifts are not removed from their possession to be given to the priests. And the halakha is in accordance with the opinion of Rav Ḥisda that one who damages or consumes gifts of the priesthood is exempt from payment. And the halakha is in accordance with the opinion of Ulla that gifts of the priesthood may be given to the daughter of a priest.
And in a case not previously discussed but related to the opinion of Ulla, the halakha is in accordance with the opinion of Rav Adda bar Ahava with regard to a female Levite, i.e., the daughter of a Levite, who gave birth to a firstborn boy, even if she is married to an Israelite, that her son is exempt from the obligation to give five sela to the priest for his redemption, as the child is considered the son of a Levite, and Levites are exempt from this obligation.
new sugyaThe Gemara cites a dispute with regard to the gifts of the foreleg, the jaw, and the maw. The Sages taught in a baraita: The obligation to give the foreleg, the jaw, and the maw applies even to a hybrid animal and to the animal known as a koy. Rabbi Eliezer says: A hybrid that results from the mating of a goat and a ewe is obligated to have gifts of the priesthood given from it, while a hybrid that results from the mating of a goat and a doe is exempt from having gifts of the priesthood given from it. This is because the verse states with regard to gifts of the priesthood: “Whether it be an ox or sheep” (Deuteronomy 18:3), i.e., a domesticated animal, and a doe is not a domesticated animal.
The Gemara asks: Now, we maintain (see 79b–80a) with regard to the mitzvot of covering the blood and giving the gifts of the priesthood that you do not find that Rabbi Eliezer and the Rabbis disagree except in the case of an animal born from a deer that mates with a female goat. And both Rabbi Eliezer and the Rabbis are uncertain whether one needs to be concerned with its paternity when determining the species of a hybrid animal, which would mean that this animal is part domesticated and part undomesticated, or whether one does not need to be concerned with paternity and the species of an animal is determined entirely by the species of its mother, in which case it is a domesticated animal.
And they disagree with regard to whether the obligation of the gifts applies to a sheep and even an animal that is partially a sheep, i.e., partially domesticated. One Sage, the Rabbis, holds that the obligation applies to a sheep and even an animal that is partially a sheep; and one Sage, Rabbi Eliezer, holds that we do not say that the obligation applies to a sheep and even an animal that is partially a sheep.
The Gemara concludes its question: Granted, it is understandable that Rabbi Eliezer deems the owner of a hybrid exempt from the mitzva to give the priestly gifts, as he holds that only in the case of a sheep is one obligated to give gifts of the priesthood, but not with regard to animals that are only partially sheep. But according to the opinion of the Rabbis, though indeed they hold that sheep and even animals that are partially sheep are subject to the obligation of giving gifts of the priesthood, let the priest take only half of the gifts. And with regard to the other half, let the owner of the animal say to him: Bring proof that one need not be concerned with its paternity and then you may take the other half. Rav Huna bar Ḥiyya said in response: What do the Rabbis mean when they say that the owner of this animal is obligated? They mean that he is obligated in half of the gifts.
Rabbi Zeira raises an objection to this response from a baraita: In the case of a koy, with regard to which it is uncertain whether it is a domesticated animal or an undomesticated one, there are ways in which its halakhot correspond to those of a domesticated animal, and there are ways in which its halakhot correspond to those of an undomesticated animal. And there are ways in which its halakhot correspond to those of both an undomesticated animal and a domesticated animal.
The baraita elaborates: How so? Its fat is forbidden like the forbidden fat of a domesticated animal, unlike that of an undomesticated one. And one is obligated to cover its blood from slaughter with dirt, like the blood of an undomesticated animal. And there are ways in which its halakhot correspond to both those of a domesticated animal and an undomesticated animal, as its blood and its sciatic nerve are forbidden like those of a domesticated animal and an undomesticated animal. And its owner is obligated to give the foreleg, the jaw, and the maw from it to the priest, as in the case of domesticated animals. And Rabbi Eliezer deems the owner of a koy exempt from the mitzva to give the gifts.
Rabbi Zeira asks: And if it is so that the Rabbis mean that the owner of a koy is obligated to give half of the gifts, then the baraita should have said that he is obligated to give half of the gifts from it. The Gemara responds: Since the tanna taught that its fat and its blood are forbidden, with regard to which it could not teach that half of its blood or half of its fat are forbidden, as it is impossible that half of it is forbidden while the other half is permitted, due to that reason the tanna did not teach that the owner of a koy is obligated in half of the gifts.
The Gemara relates that when Ravin came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that Rabbi Yoḥanan said: According to the Rabbis, a koy is obligated to have all of the gifts of the priesthood given from it. As it is taught in a baraita: The verse states with regard to the gifts of the priesthood: “Whether it be an ox or sheep” (Deuteronomy 18:3). Since the verse needed to state only “ox,” why must the verse state: “Whether it be an ox”? This phrase serves to include a hybrid in the obligation to give the gifts of the priesthood. And since the verse needed to state only “sheep,” why must the verse state: “Or sheep”? This phrase serves to include the koy in the obligation to give the gifts.
The Gemara asks: And according to the opinion of Rabbi Eliezer, who deems the owners of a koy and the offspring of a hybrid exempt from giving gifts of the priesthood from these animals, why do I need this phrase: “Whether it be an ox or sheep”? The Gemara responds: He requires it to divide between an ox and a sheep, indicating that one is obligated with regard to either animal alone. Were it not for this phrase, one might have concluded that he is obligated to give the gifts only after slaughtering both an ox and a sheep. The Gemara asks: And the Rabbis, who derive other halakhot from this phrase, from where do they derive to divide between an ox and a sheep? The Gemara responds: They derive it from the phrase: “From them that perform a slaughter” (Deuteronomy 18:3), which indicates that the obligation to give the gifts applies even to one animal.
The Gemara asks: And Rabbi Eliezer, what does he do with this phrase: “From them that perform a slaughter,” i.e., what does he derive from it? The Gemara responds: He requires it for a statement of Rava, as Rava said: If a priest seeks to claim gifts of the priesthood in court, the priest issues his demand with the butcher, even if the animal itself belongs to another individual.
MISHNA: With regard to a blemished firstborn animal, which one may slaughter and eat without being required to give the foreleg, jaw, and maw to the priest, that was intermingled with one hundred non-sacred animals, from which one is required to give those gifts, in a case when one hundred different people slaughter all of them, each slaughtering one animal, one exempts them all from giving the gifts, as each could claim that the animal that he slaughtered was the firstborn. If one person slaughtered them all, one exempts one of the animals for him.
One who slaughters the animal of a priest for the priest or the animal of a gentile for the gentile is exempt from the obligation to give the gifts of the foreleg, the jaw, and the maw. And an Israelite who enters into partnership with a priest or a gentile must mark the animal to indicate that it is jointly owned and exempt from the obligation to give the gifts. And if a priest sold his animal to an Israelite and said: The animal is sold except for the gifts with it, the Israelite is exempt from the obligation to give the gifts, as they are not his.
If the Israelite said to the one slaughtering the animal: Sell me the innards of a cow, and there were gifts included with it, i.e., the maw, the purchaser gives them to the priest and he does not deduct the value of the gifts from the money that he pays him. If he bought the innards from the slaughterer by weight, the purchaser gives the gifts, i.e., the maw, to the priest and deducts the value of the gifts from the money that he pays him.
GEMARA: The mishna teaches that if a firstborn animal was intermingled with one hundred non-sacred animals, each belonging to a different person, all of the animals are excluded from the obligation to give the gifts, due to the uncertainty of which animal is the firstborn. The Gemara asks: But why is this the halakha? Let the priest come upon each slaughterer with a claim from two sides, i.e., let the priest say to him: If this animal is a firstborn, it is completely mine; and if it is not a firstborn but is instead a non-sacred animal, then give me my gifts.
חולין קל״ב: Open full sizeAbrir a tamaño completoפתיחה בגודל מלא

Line by line — tap one for its EnglishEl texto de la página, pasaje por pasajeטקסט הדף, קטע אחר קטע

Rav Oshaya says in response: In general, a priest may issue such a claim. But the mishna is dealing with a case where the firstborn came into the possession of the priest when it was unblemished and thereafter it developed a permanent blemish, and the priest sold it to an Israelite in its blemished state. In such a case, the priest may not demand that the owner give him the entire animal with the claim that it is a firstborn, as he already received it once as a firstborn.
new sugyaThe mishna teaches that one who slaughters the animal of a priest for the priest or the animal of a gentile for the gentile is exempt from the obligation to give the gifts of the foreleg, the jaw, and the maw. The Gemara suggests: And let the tanna simply teach that a priest and a gentile are exempt from the obligation to give the gifts. Rava says in explanation: That is to say, i.e., the wording of the mishna indicates, that the demand of a priest who seeks to claim gifts of the priesthood is with the butcher, not with the owner of the animal. Even if the butcher is himself a priest, if he slaughters an animal on behalf of an Israelite he is obligated to give the gifts.
The Gemara adds: Rava also interpreted the verse in such a manner. The verse states: “This shall be the priests’ due from the people, from them that perform a slaughter, whether it be ox or sheep, that they shall give to the priest the foreleg, and the jaw, and the maw” (Deuteronomy 18:3). The verse specifies that the gifts are taken “from the people,” and not from the priests. When the verse states: “From them that perform a slaughter,” indicating that the gifts are given by anyone who slaughters an animal, you must say that this teaches that even a butcher who is a priest is included in the obligation to give the gifts.
new sugyaThe mishna teaches that the obligation to give the gifts of the priesthood does not apply to an animal jointly owned by an Israelite and a priest. The Gemara relates that the host [ushpizikhnei] of Rabbi Tavla was a priest and he was hard-pressed for money. He came before Rabbi Tavla to ask for advice. Rabbi Tavla said to him: Go and enter into a partnership with those Israelite butchers, to obtain part ownership of their animals, as since they will be exempt from the obligation to give the gifts on account of this partnership, they will agree to enter into a business partnership with you free of charge.
The priest heeded the advice of Rabbi Tavla and entered into a partnership with an Israelite butcher. Nevertheless, Rav Naḥman obligated the butcher to give the gifts of the priesthood from the animals he slaughtered. The priest said to Rav Naḥman: But Rabbi Tavla exempted us from this obligation. Rav Naḥman said to him: Go remove the gifts of the priesthood that are in your possession and give them to a priest, and if you will not do so, I will remove Rabbi Tavla from your ear [me’unakh], i.e., I will refute his basis for deeming you exempt.
Rabbi Tavla came before Rav Naḥman and said to him: What is the reason that the Master has done this and ruled in contradiction to the mishna? Rav Naḥman said to him: I ruled in this manner, as when Rabbi Aḥa bar Ḥanina of the south came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that Rabbi Yehoshua ben Levi and all the elders of the south said: With regard to a priest who becomes a butcher, for the first two or three weeks he is exempt from the obligation to give the gifts, as he has not yet established himself in the community as a butcher. But from this point forward he is obligated to give the gifts, as he is now known as a butcher.
Rabbi Tavla said to Rav Naḥman: And let the Master at least do for the priest in accordance with the opinion of Rabbi Aḥa bar Ḥanina and exempt him from giving the gifts for the first three weeks of his partnership. Rav Naḥman said to him: This statement of Rabbi Aḥa bar Ḥanina applies only when the priest did not immediately establish a butcher shop. In such a case, the priest is exempt until he becomes known as a recognized butcher. But here, he has already established a butcher shop and is therefore obligated to give the gifts without delay.
new sugyaRav Ḥisda said: With regard to a priest who slaughters an animal and does not separate gifts of the priesthood from them for another priest, let him be under the excommunication of the God of Israel. Rabba bar Rav Sheila said: These butchers of the city of Huzal have remained under the excommunication of Rav Ḥisda these last twenty-two years, as they have continuously refused to separate gifts of the priesthood for this period.
The Gemara asks: With regard to what halakha did Rabba bar Rav Sheila state that the butchers of Huzal have been under excommunication for twenty-two years? If we say that we do not excommunicate them for a period any longer than twenty-two years, but isn’t it taught in a baraita: In what case is this statement, that one is not excommunicated for committing a transgression, said? It is said with regard to a prohibition, for which one is liable to receive a relatively severe punishment, e.g., death or karet. But with regard to one who refuses to perform a positive mitzva, e.g., the court says to him: Perform the mitzva of sukka, and he does not do so, or: Perform the mitzva of taking the lulav, and he does not do so, or: Prepare ritual fringes for your garments, and he does not do so, the court strikes him an unlimited number of times, even until his soul departs. Accordingly, the butchers of Huzal should remain under excommunication indefinitely until they separate the gifts.
Rather, Rabba bar Rav Sheila means that because the butchers of Huzal have refused to give the gifts for so many years, we fine them even without forewarning. There was a case like this of a person who refused to give the gifts of the priesthood to a priest, where Rava fined him by taking the entire thigh of his animal and giving it to a priest. Similarly, Rav Naḥman bar Yitzḥak fined an individual who refused to give the gifts of the priesthood to a priest by taking his cloak and giving it to a priest.
new sugyaAnd Rav Ḥisda also says with regard to gifts of the priesthood: The foreleg is given to one priest and the maw is given to one priest, while the jaw is given to two priests. The Gemara asks: Is that so? But when Rav Yitzḥak bar Yosef came to Babylonia from Eretz Yisrael he said: In the West, Eretz Yisrael, we divide the gifts bone by bone, each of which is given to two priests.
The Gemara explains: There, in the case dealt with in Eretz Yisrael, the gifts were of a large bull. The Torah states: “That they shall give to the priest” (Deuteronomy 18:3). The use of the term “give” indicates that the gift given should be a substantial one. Even when one limb of the large bull was divided between two priests, each received a substantial portion. This is not the case with regard to the gifts of smaller animals, where each limb is not large enough to provide two substantial portions.
new sugyaRabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says: It is prohibited to partake of a slaughtered animal whose gifts have not yet been separated. Furthermore, Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says: Anyone who partakes of an animal whose gifts have not yet been separated is considered as though he consumes untithed produce. But the Gemara states: The halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan.
Rav Ḥisda says: Gifts of the priesthood may be consumed only when they are roasted, and they may be consumed only with mustard seasoning. What is the reason for this halakha? The verse states: “And the Lord spoke to Aaron: And I, behold, I have given you the charge of My gifts; of all the consecrated items of the children of Israel to you have I given them for prominence, and to your sons, as an eternal portion” (Numbers 18:8). The term “for prominence” means that the portions were given to the priests as a mark of greatness. Accordingly, they should be eaten in a manner that kings eat, i.e., roasted and with mustard.
And Rav Ḥisda says: One may not give a gift to any priest who is not an expert in the halakhot pertaining to all twenty-four gifts of the priesthood. The Gemara notes: But this is not correct, as it is taught in a baraita that Rabbi Shimon says: Any priest who does not believe in the validity of the Temple service has no portion in any of the gifts given to the priesthood, as it is stated: “He among the sons of Aaron, who offers [hamakriv] the blood of the peace offerings, and the fat, shall have the right thigh for a portion” (Leviticus 7:33). The word “hamakriv,” which literally means: Who brings it close, indicates that only one who believes in the validity of conveying the blood to the altar is entitled to receive the right thigh of the offering, as only one who believes in the rite would perform it.
The baraita continues: I have derived only that a priest does not have a share in the priestly gifts if he does not believe in this rite of conveying of the blood alone. From where do I derive to include fifteen additional sacrificial rites, such as the rites of a meal offering, i.e., the pouring of the oil and the mixing of the oil and the subsequent pouring of the oil; and the crumbling of meal offerings prepared in a shallow or deep pan or in an oven, whose handfuls are removed after they are baked and subsequently crumbled; and the salting of meal offerings (see Leviticus 2:13); and the waving of certain meal offerings; and the bringing of certain meal offerings to the southwestern corner of the altar before a handful is removed; and the removal of the handful; and the burning of offerings on the altar; and the squeezing of a bird offering to extract its blood; and the pinching of the nape of the neck of a bird offering;

The daf laid out as it is printed: the Gemara in the middle, Rashi on the inner margin and Tosafot on the outer one. Nothing here was written by us.El daf con la disposición de la página impresa: la Guemará en el centro, Rashi en el margen interior y Tosafot en el exterior. Nada de esto fue escrito por nosotros.הדף בעימוד שבו הוא מודפס: הגמרא באמצע, רש״י בשוליים הפנימיים ותוספות בחיצוניים. שום דבר כאן לא נכתב על ידינו.

ShowMostrarהצגה

חולין קל״ב. Open on SefariaAbrir en Sefariaפתיחה בספריא

מִטּוּנָךְ: ״אַהֲרֹן וּבָנָיו״ כְּתוּבִין בַּפָּרָשָׁה.

from your burden [mitunakh], i.e., from that which you raise your objection, I can cite a proof for my practice: With regard to the meal offering of a priest, both Aaron and his sons are written in the passage discussing this offering: “And this is the law of the meal offering: The sons of Aaron shall offer it before the Lord, in front of the altar” (Leviticus 6:7). The verse emphasizes that these halakhot apply only to male priests and not to their daughters. This indicates that when the verse refers merely to priests, even their daughters are included. Accordingly, one may give gifts of the priesthood to the daughter of a priest.

מטונך — הגעתיך. מש"ה אמרינן גבי מנחת כהנת דנאכלת דאהרן ובניו כתובין בפרשה וזאת תורת המנחה הקרב אותה בני אהרן וגו' וכיון דכתיב בהדיא בני אהרן למעוטי בנות אהרן אבל מתנות לא כתיב בהו אלא כהן גרידא ומשמע כהן ואפילו כהנת:

דבי רבי ישמעאל תנא כהן ולא כהנת — נראה דלא ממעט אלא בנשאת לזר אבל לא נשאת כיון דאכלה בתרומה דחמירא כ"ש דיהבי ליה מתנות ומיהו אפשר דלא יהבינן לה לר' ישמעאל:

דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל תָּנָא: ״כֹּהֵן״ – וְלֹא כֹּהֶנֶת, וְיִלְמוֹד סָתוּם מִן הַמְפוֹרָשׁ.

The Gemara cites the opinions of various tanna’im with regard to the practice of Ulla: The school of Rabbi Yishmael taught: Anywhere that the Torah mentions a priest with regard to gifts of the priesthood, it is referring specifically to a priest and not a female priest, and let one derive the meaning of an unspecified reference to a priest from the explicit verse that states with regard to meal offerings: “Aaron and his sons.” This verse indicates that any reference to a priest excludes a priest’s daughter.

סתום מן המפורש — כהן סתם דכתיב גבי מתנות ממפורש מבני אהרן דכתיב גבי מנחה דמה להלן כהן ולא כהנת דאהרן ובניו כתובין אף הכא כהן ולא כהנת:

דְּבֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב תָּנָא: ״כֹּהֵן״, וַאֲפִילּוּ כֹּהֶנֶת – הָוֵי מִיעוּט אַחַר מִיעוּט, וְאֵין מִיעוּט אַחַר מִיעוּט אֶלָּא לְרַבּוֹת.

The school of Rabbi Eliezer ben Yaakov taught: In general, the reference to a priest in a verse serves to exclude a priest’s daughter. But when the verse mentions a priest with regard to gifts of the priesthood, it means to include even a female priest. This is because the verse mentions priests twice: “And this shall be the priests’ due from the people, from them that perform a slaughter, whether it be ox or sheep, that they shall give to the priest the foreleg, and the jaw, and the maw” (Deuteronomy 18:3). Since each reference to a priest excludes the daughter of a priest, this verse is a case of a restrictive expression following a restrictive expression, and there is a hermeneutical principle that a restrictive expression following a restrictive expression serves only to amplify the halakha and include additional cases, in this instance, the daughter of a priest.

דבי ר' אליעזר בן יעקב תנא — בעלמא כהן ולא כהנת אבל כהן דכתיב גבי מתנות אפילו כהנת במשמע מאי טעמא הוי מיעוט כו' דברישיה דקרא כתיב וזה יהיה משפט הכהנים דמשמע כהנים ולא כהנות וכתיב בסיפיה דקרא ונתן לכהן הזרוע וגו' דמשמע נמי כהן למעוטי כהנת ואין מיעוט אחר מיעוט כו':

רב כהנא אכל בשביל אשתו — זהו רב כהנא שגלה מבבל לא"י דפרק הגוזל בתרא (ב"ק דף קיז.) שלא היה כהן כדאמרינן בסוף אלו עוברין (פסחים דף מט.) אמר רב כהנא אי לאו דנסיבת כהנתא לא גלאי ואחר יש שהיה כהן בפ"ק דקדושין (דף ח.) רב כהנא שקל סודרא בפדיון הבן. [וע"ע תוס' קדושין ח. ד"ה ר"כ ותוס' ב"ב קי. ד"ה ולא ובפסחים מט: ד"ה אמר]:

רַב כָּהֲנָא אָכַל בִּשְׁבִיל אִשְׁתּוֹ, רַב פָּפָּא אָכַל בִּשְׁבִיל אִשְׁתּוֹ, רַב יֵימַר אָכַל בִּשְׁבִיל אִשְׁתּוֹ, רַב אִידִי בַּר אָבִין אָכַל בִּשְׁבִיל אִשְׁתּוֹ.

The Gemara relates that Rav Kahana, who was an Israelite, partook of gifts of the priesthood on account of his wife, who was the daughter of a priest. Similarly, Rav Pappa partook of gifts of the priesthood on account of his wife, Rav Yeimar partook of gifts on account of his wife, and Rav Idi bar Avin partook of them on account of his wife.

רב כהנא — ישראל הוה ואשתו כהנת:

אכיל — מתנתא:

בשביל אשתו — שהיתה כהנת דס"ל כהן ואפי' כהנת:

אָמַר רָבִינָא: אֲמַר לִי מָרִימָר, הִלְכְתָא כְּוָותֵיהּ דְּרַב, וְהִלְכְתָא כְּוָותֵיהּ דְּרַב חִסְדָּא, וְהִלְכְתָא כְּוָותֵיהּ דְּעוּלָּא.

Ravina said: Mareimar said to me that the halakha is in accordance with the opinion of Rav that it is uncertain whether or not Levites are obligated to give the gifts of the priesthood, and consequently, gifts are not removed from their possession to be given to the priests. And the halakha is in accordance with the opinion of Rav Ḥisda that one who damages or consumes gifts of the priesthood is exempt from payment. And the halakha is in accordance with the opinion of Ulla that gifts of the priesthood may be given to the daughter of a priest.

הלכתא כותיה דרב חסדא — דאמר לעיל (חולין דף קל:) המזיק מתנות או שאכלן פטור מלשלם:

וְהִלְכְתָא כְּוָותֵיהּ דְּרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: לְוִיָּה שֶׁיָּלְדָה – בְּנָהּ פָּטוּר מֵחֲמֵשׁ סְלָעִים.

And in a case not previously discussed but related to the opinion of Ulla, the halakha is in accordance with the opinion of Rav Adda bar Ahava with regard to a female Levite, i.e., the daughter of a Levite, who gave birth to a firstborn boy, even if she is married to an Israelite, that her son is exempt from the obligation to give five sela to the priest for his redemption, as the child is considered the son of a Levite, and Levites are exempt from this obligation.

והלכתא כרב אדא בר אהבה — דפטר נמי בנה של לויה מפדיון הבן כבנו של לוי דתנן כהנים ולוים פטורים בפ"ב דבכורות (דף ג:) ואשמעינן רב אדא דלויה כלוי אליבא דמר בריה דרב יוסף דמוקי לה לדרב אדא בר אהבה בפ' יש בכור לנחלה (שם דף מז.) אפי' איעברא מישראל דבפטר רחם תלא רחמנא והרי רחם שיצא ממנו לאו דחיובא הוא ולאפוקי מדרב פפא דמוקים לה דאיעברא מעובד כוכבים אבל איעברא מישראל בתר אב אזלינן ליה וחייב:

תָּנוּ רַבָּנַן: הַזְּרוֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה נוֹהֲגִים בְּכִלְאַיִם וּבְכוֹי. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כִּלְאַיִם הַבָּא מִן הָעֵז וּמִן הָרָחֵל – חַיָּיב בְּמַתָּנוֹת, מִן הַתַּיִישׁ וּמִן הַצְּבִיָּיה – פָּטוּר מִן הַמַּתָּנוֹת.

new sugyaThe Gemara cites a dispute with regard to the gifts of the foreleg, the jaw, and the maw. The Sages taught in a baraita: The obligation to give the foreleg, the jaw, and the maw applies even to a hybrid animal and to the animal known as a koy. Rabbi Eliezer says: A hybrid that results from the mating of a goat and a ewe is obligated to have gifts of the priesthood given from it, while a hybrid that results from the mating of a goat and a doe is exempt from having gifts of the priesthood given from it. This is because the verse states with regard to gifts of the priesthood: “Whether it be an ox or sheep” (Deuteronomy 18:3), i.e., a domesticated animal, and a doe is not a domesticated animal.

מן התייש ומן הצביה פטור מן המתנות — דשה כתיב ולא צבי:

מִכְּדֵי קַיְימָא לַן דִּלְעִנְיַן כִּסּוּי הַדָּם וּמַתָּנוֹת לָא מַשְׁכַּחַתְּ לֵיהּ אֶלָּא בִּצְבִי הַבָּא עַל הַתְּיָישָׁה, וּבֵין לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֵּין לְרַבָּנַן מְסַפְּקָא לְהוּ אִי חוֹשְׁשִׁין לְזֶרַע הָאָב, אִי אֵין חוֹשְׁשִׁין.

The Gemara asks: Now, we maintain (see 79b–80a) with regard to the mitzvot of covering the blood and giving the gifts of the priesthood that you do not find that Rabbi Eliezer and the Rabbis disagree except in the case of an animal born from a deer that mates with a female goat. And both Rabbi Eliezer and the Rabbis are uncertain whether one needs to be concerned with its paternity when determining the species of a hybrid animal, which would mean that this animal is part domesticated and part undomesticated, or whether one does not need to be concerned with paternity and the species of an animal is determined entirely by the species of its mother, in which case it is a domesticated animal.

מכדי קי"ל — באותו ואת בנו (לעיל חולין דף פ.) דלענין כסוי הדם ומתנות לא משכחת לה פלוגתייהו דר' אליעזר ורבנן אלא בצבי כו' ר' אליעזר סבר שה ולא מקצת שה:

וּבְשֶׂה וַאֲפִילּוּ מִקְצָת שֶׂה קָמִיפַּלְגִי: מָר סָבַר: ״שֶׂה״ – וַאֲפִילּוּ מִקְצָת שֶׂה, וּמָר סָבַר: ״שֶׂה״ וַאֲפִילּוּ מִקְצָת שֶׂה לָא אָמְרִינַן.

And they disagree with regard to whether the obligation of the gifts applies to a sheep and even an animal that is partially a sheep, i.e., partially domesticated. One Sage, the Rabbis, holds that the obligation applies to a sheep and even an animal that is partially a sheep; and one Sage, Rabbi Eliezer, holds that we do not say that the obligation applies to a sheep and even an animal that is partially a sheep.

ה"ג מאי נוהגין נמי דקתני בחצי מתנות:

בִּשְׁלָמָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּפָטַר, קָסָבַר ״שֶׂה״ וְלֹא מִקְצָת שֶׂה, אֶלָּא לְרַבָּנַן, נְהִי נָמֵי דְּקָסָבְרִי ״שֶׂה״ וַאֲפִילּוּ מִקְצָת שֶׂה, פַּלְגָא לִשְׁקוֹל, וְאִידָּךְ פַּלְגָא לֵימָא לֵיהּ: אַיְיתִי רְאָיָה דְּאֵין חוֹשְׁשִׁין לְזֶרַע הָאָב וּשְׁקוֹל! אָמַר רַב הוּנָא בַּר חִיָּיא: מַאי חַיָּיב נָמֵי דְּקָא אָמַר – חַיָּיב בַּחֲצִי מַתָּנוֹת.

The Gemara concludes its question: Granted, it is understandable that Rabbi Eliezer deems the owner of a hybrid exempt from the mitzva to give the priestly gifts, as he holds that only in the case of a sheep is one obligated to give gifts of the priesthood, but not with regard to animals that are only partially sheep. But according to the opinion of the Rabbis, though indeed they hold that sheep and even animals that are partially sheep are subject to the obligation of giving gifts of the priesthood, let the priest take only half of the gifts. And with regard to the other half, let the owner of the animal say to him: Bring proof that one need not be concerned with its paternity and then you may take the other half. Rav Huna bar Ḥiyya said in response: What do the Rabbis mean when they say that the owner of this animal is obligated? They mean that he is obligated in half of the gifts.

בשלמא ר' אליעזר דפטר — כלאים הבא מן התייש ומן הצביה סבירא ליה שה ולא מקצת שה:

אידך פלגא לימא ליה — ישראל לכהן אייתי כו':

מאי חייב נמי — דקמחייבי רבנן:

מֵתִיב רַבִּי זֵירָא: כּוֹי – יֵשׁ בּוֹ דְּרָכִים שָׁוִין לַבְּהֵמָה, וְיֵשׁ בּוֹ דְּרָכִים שָׁוִין לַחַיָּה, וְיֵשׁ בּוֹ דְּרָכִים שָׁוִין לַחַיָּה וְלַבְּהֵמָה.

Rabbi Zeira raises an objection to this response from a baraita: In the case of a koy, with regard to which it is uncertain whether it is a domesticated animal or an undomesticated one, there are ways in which its halakhot correspond to those of a domesticated animal, and there are ways in which its halakhot correspond to those of an undomesticated animal. And there are ways in which its halakhot correspond to those of both an undomesticated animal and a domesticated animal.

חלבו אסור כחלב בהמה ודמו טעון כסוי כחיה וחייב במתנות כבהמה — הא דלא קתני הני תרתי דשוה לבהמה ביחד משום דניחא ליה למיתני דם וחלב בזה אחר זה שסמוכין בכל מקום:

כֵּיצַד? חֶלְבּוֹ אָסוּר כַּחֲלֵב בְּהֵמָה, וְדָמוֹ חַיָּיב לְכַסּוֹת כְּדַם הַחַיָּה, דְּרָכִים שָׁוִין לַבְּהֵמָה וְלַחַיָּה – שֶׁדָּמוֹ וְגִידוֹ אֲסוּרִין כִּבְהֵמָה וְחַיָּה, וְחַיָּיב בִּזְרוֹעַ וּלְחָיַיִם וְהַקֵּבָה, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹטֵר.

The baraita elaborates: How so? Its fat is forbidden like the forbidden fat of a domesticated animal, unlike that of an undomesticated one. And one is obligated to cover its blood from slaughter with dirt, like the blood of an undomesticated animal. And there are ways in which its halakhot correspond to both those of a domesticated animal and an undomesticated animal, as its blood and its sciatic nerve are forbidden like those of a domesticated animal and an undomesticated animal. And its owner is obligated to give the foreleg, the jaw, and the maw from it to the priest, as in the case of domesticated animals. And Rabbi Eliezer deems the owner of a koy exempt from the mitzva to give the gifts.

חלבו אסור כחלב בהמה — דאזלינן לחומרא בכולהו:

ואם איתא חייב בחצי מתנות מבעי ליה — בההיא דלעיל ניחא ליה טפי דלא תני בה חייב אלא נוהגין:

וְאִם אִיתָא, חַיָּיב בַּחֲצִי מַתָּנוֹת מִבְּעֵי לֵיהּ! אַיְּידֵי דִּתְנָא חֶלְבּוֹ וְדָמוֹ, דְּלָא מִתְּנֵי ״חֲצִי״ ״חֲצִי״, מִשּׁוּם הָכִי לָא קָא תָנֵי ״חֲצִי״.

Rabbi Zeira asks: And if it is so that the Rabbis mean that the owner of a koy is obligated to give half of the gifts, then the baraita should have said that he is obligated to give half of the gifts from it. The Gemara responds: Since the tanna taught that its fat and its blood are forbidden, with regard to which it could not teach that half of its blood or half of its fat are forbidden, as it is impossible that half of it is forbidden while the other half is permitted, due to that reason the tanna did not teach that the owner of a koy is obligated in half of the gifts.

ואם איתא — כדקאמרת דמחייבי רבנן בחצי מתנות אמאי קתני הכא וחייב בזרוע לחיים וקבה דמשמע בכולהו חייב:

ומהדר לאו דוקא קתני חייב בזרוע כו' אלא איידי דתנא רישא דדמו כולו טעון כסוי וחלבו אסור דלא מצי למיתני חצי חצי דהא לא אפשר שחצי חלבו אסור וחצי מותר וה"נ דחצי דמו טעון כסוי וחצי דמו אינו טעון ומשום רישא תנא סיפא ולא משום דוקא דה"ה דאינו חייב אלא בחצי מתנות:

כִּי אֲתָא רָבִין, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כּוֹי לְרַבָּנַן חַיָּיב בְּכוּלְּהוּ מַתָּנוֹת, דְּתַנְיָא: ״שׁוֹר״, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״אִם שׁוֹר״ – לְרַבּוֹת אֶת הַכִּלְאַיִם. ״שֶׂה״, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״אִם שֶׂה״ – לְרַבּוֹת אֶת הַכּוֹי.

The Gemara relates that when Ravin came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that Rabbi Yoḥanan said: According to the Rabbis, a koy is obligated to have all of the gifts of the priesthood given from it. As it is taught in a baraita: The verse states with regard to the gifts of the priesthood: “Whether it be an ox or sheep” (Deuteronomy 18:3). Since the verse needed to state only “ox,” why must the verse state: “Whether it be an ox”? This phrase serves to include a hybrid in the obligation to give the gifts of the priesthood. And since the verse needed to state only “sheep,” why must the verse state: “Or sheep”? This phrase serves to include the koy in the obligation to give the gifts.

שור — הוה מצי למימר:

וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, הַאי ״אִם״ לְמָה לִי? מִיבְּעֵי לֵיהּ לְחַלֵּק. וְרַבָּנַן, לְחַלֵּק מְנָא לְהוּ? נָפְקָא לְהוּ מֵ״אֵת זוֹבְחֵי הַזֶּבַח״.

The Gemara asks: And according to the opinion of Rabbi Eliezer, who deems the owners of a koy and the offspring of a hybrid exempt from giving gifts of the priesthood from these animals, why do I need this phrase: “Whether it be an ox or sheep”? The Gemara responds: He requires it to divide between an ox and a sheep, indicating that one is obligated with regard to either animal alone. Were it not for this phrase, one might have concluded that he is obligated to give the gifts only after slaughtering both an ox and a sheep. The Gemara asks: And the Rabbis, who derive other halakhot from this phrase, from where do they derive to divide between an ox and a sheep? The Gemara responds: They derive it from the phrase: “From them that perform a slaughter” (Deuteronomy 18:3), which indicates that the obligation to give the gifts applies even to one animal.

לחלק — דאי לא הוה כתיב אם הוה אמינא דאינו חייב במתנות עד שישחוט שה קמ"ל אם שאם שוחט שור בפני עצמו חייב ליתן מתנות:

הזבח — משמע אפילו זבח אחד:

וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, הַאי ״מֵאֵת זוֹבְחֵי הַזֶּבַח״ מַאי עָבֵיד לֵיהּ? מִבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְרָבָא, דְּאָמַר רָבָא: הַדִּין עִם הַטַּבָּח.

The Gemara asks: And Rabbi Eliezer, what does he do with this phrase: “From them that perform a slaughter,” i.e., what does he derive from it? The Gemara responds: He requires it for a statement of Rava, as Rava said: If a priest seeks to claim gifts of the priesthood in court, the priest issues his demand with the butcher, even if the animal itself belongs to another individual.

הדין עם הטבח — דינו של כהן לתבוע מן הטבח המתנות ואע"פ שאין הבהמה של טבח אלא משל אחרים:

בזמן שמאה שוחטים כולן פטורים — ע"כ כשכולן בעלי מומין איירי דאין שוחטין בכור אא"כ נפל בו מום ומדנתערב ואין מכירין בו א"כ גם האחרים בעלי מומין הם:

מַתְנִי׳ בְּכוֹר שֶׁנִּתְעָרֵב בְּמֵאָה, בִּזְמַן שֶׁמֵּאָה שׁוֹחֲטִין אֶת כּוּלָּן – פּוֹטְרִים אֶת כּוּלָּן, אֶחָד שׁוֹחֵט אֶת כּוּלָּן – פּוֹטְרִים לוֹ אֶחָד.

MISHNA: With regard to a blemished firstborn animal, which one may slaughter and eat without being required to give the foreleg, jaw, and maw to the priest, that was intermingled with one hundred non-sacred animals, from which one is required to give those gifts, in a case when one hundred different people slaughter all of them, each slaughtering one animal, one exempts them all from giving the gifts, as each could claim that the animal that he slaughtered was the firstborn. If one person slaughtered them all, one exempts one of the animals for him.

מתני' בכור — של ישראל שנתערב במאה בהמות אחרות:

בזמן שמאה — בני אדם שוחטין את הבהמות פוטרים את כולן ממתנות כהונה דכל אחד ואחד יכול לדחות את עצמו ולומר לכהן בכור שלי הוא וכן שני וכן שלישי:

ואם אחד שוחט את כולן — אין פוטרין אותם מאה בהמות מליתן מתנות לכהן אלא אחד הואיל שהוא שוחט את כולן אבל אחד יכול לפטור מן המתנות שאי אפשר שלא יהא הבכור אחד מהן ויכול לומר זה הוא ומן הבכור אין נותנים שאין קדושה חלה על קדושה:

וצריך לרשום — סימן על הבשר רגילין היו לרשום בשר שפטור מן המתנות והיו מכירין רישומיהן וא"ת כיון דלית ליה לכהן אלא חצי חצי ליפטר וחצי ליחייב מידי דהוי אצבי הבא על התיישה דמחייבי רבנן בחצי מתנות וי"ל דהתם כל שיות שבו מחייב והכא לא מחייב כל שיות שבו לכך פטרי לגמרי:

הַשּׁוֹחֵט לַכֹּהֵן וְלַגּוֹי – פָּטוּר מִן הַמַּתָּנוֹת, וְהַמִּשְׁתַּתֵּף עִמָּהֶן – צָרִיךְ שֶׁיִּרְשׁוֹם, וְאִם אָמַר: ״חוּץ מִן הַמַּתָּנוֹת״ – פָּטוּר מִן הַמַּתָּנוֹת.

One who slaughters the animal of a priest for the priest or the animal of a gentile for the gentile is exempt from the obligation to give the gifts of the foreleg, the jaw, and the maw. And an Israelite who enters into partnership with a priest or a gentile must mark the animal to indicate that it is jointly owned and exempt from the obligation to give the gifts. And if a priest sold his animal to an Israelite and said: The animal is sold except for the gifts with it, the Israelite is exempt from the obligation to give the gifts, as they are not his.

צריך שירשום — שיעשה בו סימן שיבינו הרואים שאינו כולו של ישראל:

אם אמר — כהן לישראל אני מוכר לך פרה זו חוץ מן המתנות שבה פטור ישראל מן המתנות:

ואם אמר — ישראל לחבירו טבח מכור לי כו' כדפרישנא לעיל (חולין דף קלא.):

אָמַר: ״מְכוֹר לִי בְּנֵי מֵעֶיהָ שֶׁל פָּרָה״, וְהָיוּ בָּהֶן מַתָּנוֹת – נוֹתְנָן לַכֹּהֵן, וְאֵינוֹ מְנַכֶּה לוֹ מִן הַדָּמִים. לְקָחָן הֵימֶנּוּ בְּמִשְׁקָל – נוֹתְנָן לַכֹּהֵן, וּמְנַכֶּה לוֹ מִן הַדָּמִים.

If the Israelite said to the one slaughtering the animal: Sell me the innards of a cow, and there were gifts included with it, i.e., the maw, the purchaser gives them to the priest and he does not deduct the value of the gifts from the money that he pays him. If he bought the innards from the slaughterer by weight, the purchaser gives the gifts, i.e., the maw, to the priest and deducts the value of the gifts from the money that he pays him.

אמאי יבא עליו משני צדדים — בפ"ב דבכורות (דף יח:) איכא פלוגתא גבי שתי רחלות אחת בכרה ואחת לא בכרה וילדו שני זכרים אחד לו ואחד לכהן והשני ירעה עד שיסתאב וחייב במתנות ור' יוסי פוטר והך סתמא כר"מ דבתוספתא (פ"ב דבכורות) מסיים בה דברי ר"מ ומפרש בגמ' טעמא דר"מ משום דבא עליו כהן משני צדדין ואע"ג שכבר לקח אחד והשתא לא מבעיא לר"מ דפריך הכא שפיר אלא אפילו רבי יוסי דפליג התם היינו משום דלא מצי אמר אי בכור הוא כוליה דידי הוא שכבר לקח אחד אבל הכא מודי משום דמצי אמר אי בכור הוא כוליה דידי הוא ומשני שמכרו לישראל במומו ואפי' לר"מ דמחייב התם משום דממה נפשך אית ליה מתנות גביה אבל הכא ספק גמור והמוציא מחבירו עליו הראיה:

גְּמָ׳ וְאַמַּאי? יָבֹא עָלָיו כֹּהֵן מִשְּׁנֵי צְדָדִין, וְלֵימָא לֵיהּ: אִי בְּכוֹר הוּא – כּוּלֵּיהּ דִּידִי הוּא, וְאִי לָאו בְּכוֹר הוּא – הַב לִי מַתְּנָתַאי.

GEMARA: The mishna teaches that if a firstborn animal was intermingled with one hundred non-sacred animals, each belonging to a different person, all of the animals are excluded from the obligation to give the gifts, due to the uncertainty of which animal is the firstborn. The Gemara asks: But why is this the halakha? Let the priest come upon each slaughterer with a claim from two sides, i.e., let the priest say to him: If this animal is a firstborn, it is completely mine; and if it is not a firstborn but is instead a non-sacred animal, then give me my gifts.

גמ' אמאי — פוטרים את כולן הא יכול לבא כהן עליו משני צדדין כלומר בשני כחות ולימא ליה אי בכור הוא כוליה דידי הוא:

חולין קל״ב: Open on SefariaAbrir en Sefariaפתיחה בספריא

אמר רב אושעיא — הכא במאי עסקינן דקתני מתניתין דפוטרין את כולן בבא אותו בכור ליד כהן ונפל בו מום קבוע:

אָמַר רַב אוֹשַׁעְיָא: בְּבָא לִידֵי כֹּהֵן וּמְכָרוֹ לְיִשְׂרָאֵל בְּמוּמוֹ.

Rav Oshaya says in response: In general, a priest may issue such a claim. But the mishna is dealing with a case where the firstborn came into the possession of the priest when it was unblemished and thereafter it developed a permanent blemish, and the priest sold it to an Israelite in its blemished state. In such a case, the priest may not demand that the owner give him the entire animal with the claim that it is a firstborn, as he already received it once as a firstborn.

וליתני כהן ועובד כוכבים כו' — דהא לא איקרו עם ומאי איריא דקתני השוחט:

זאת אומרת — מתניתין דקתני השוחט אתא לאשמועינן דבעלמא היכא דקשחיט בהמת ישראל הדין עם הטבח דינו של כהן לתבוע מתנותיו מן הטבח והכא כיון שהבהמה של כהן ועובד כוכבים הוא פטור הטבח מן המתנות והא לא מצינן למילף מכהן ועובד כוכבים לחוד:

הַשּׁוֹחֵט לַכֹּהֵן וְלַגּוֹי, פָּטוּר מִן הַמַּתָּנוֹת. וְלִיתְנֵי: כֹּהֵן וְגוֹי פְּטוּרִין מִן הַמַּתָּנוֹת? אָמַר רָבָא: זֹאת אוֹמֶרֶת, הַדִּין עִם הַטַּבָּח.

new sugyaThe mishna teaches that one who slaughters the animal of a priest for the priest or the animal of a gentile for the gentile is exempt from the obligation to give the gifts of the foreleg, the jaw, and the maw. The Gemara suggests: And let the tanna simply teach that a priest and a gentile are exempt from the obligation to give the gifts. Rava says in explanation: That is to say, i.e., the wording of the mishna indicates, that the demand of a priest who seeks to claim gifts of the priesthood is with the butcher, not with the owner of the animal. Even if the butcher is himself a priest, if he slaughters an animal on behalf of an Israelite he is obligated to give the gifts.

ולא מאת הכהנים — קס"ד דכהנים לא איקרו עם:

כשהוא אומר מאת זובחי הזבח — כלומר מי שהוא ואפילו כהן להביא כהן שנעשה טבח למכור אבל אבהמה שהוא שוחט לצרכו פטור:

דָּרֵשׁ רָבָא: ״מֵאֵת הָעָם״ – וְלֹא מֵאֵת הַכֹּהֲנִים, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ״מֵאֵת זוֹבְחֵי הַזֶּבַח״ – הֱוֵי אוֹמֵר אֲפִילּוּ טַבָּח כֹּהֵן בַּמַּשְׁמָע.

The Gemara adds: Rava also interpreted the verse in such a manner. The verse states: “This shall be the priests’ due from the people, from them that perform a slaughter, whether it be ox or sheep, that they shall give to the priest the foreleg, and the jaw, and the maw” (Deuteronomy 18:3). The verse specifies that the gifts are taken “from the people,” and not from the priests. When the verse states: “From them that perform a slaughter,” indicating that the gifts are given by anyone who slaughters an animal, you must say that this teaches that even a butcher who is a priest is included in the obligation to give the gifts.

כשהוא אומר מאת זובחי הזבח — דמיירי בטבח ולא קאי אעם דנמעט טבח כהן מדלא כתיב מאת העם זובחי הזבח וכתיב מאת זובחי יתירה הפסיק הענין דאכל שהוא טבח קאמר ואפילו כהן הואיל ושחיט בהמת ישראל אבל אם היתה שלו אפילו למכור רחמנא פטריה אלא דמדרבנן גזרו כשהוא טבח ליתן מתנות כהונה אפילו הבהמה שלו שלא ירגילו טבחי ישראל לשתף כהנים עמהם ליפטר מן המתנות ועד ג' שבתות דאיכא למימר דדידיה שחיט לא גזרו רבנן ואוקמוה על דין תורה ומכאן ואילך גזרו וכי קבע מסחתא מיד מוכח דלאו לדידיה שחיט ולכך גזרו לאלתר כדמוכח בסמוך ולא כפי' הקונטרס דפירש דחייב מה"ת בשוחט למכור דא"כ שנים או שלשה שבתות אמאי פטור אטו שלשה שבתות כתיבי בקרא ועוד אי מן התורה א"א שלא היה יודע ר' טבלא דבר זה אלא ודאי תקנת חכמים היא כדפירשנו ור' טבלא לא הוה שמיע ליה הך תקנתא עד דאמר ליה ר"נ:

והוה דחיקא ליה מילתא — דחוק ועני היה:

דמגו דפטרת להו ממתנתא — מזרוע לחיים וקבה כדאמרינן במתני' המשתתף עמהם פטור מן המתנות:

אוּשְׁפִּיזְכָנֵיהּ דְּרַבִּי טַבְלָא כֹּהֵן הֲוָה, וַהֲוָה דְּחִיק לֵיהּ מִלְּתָא. אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי טַבְלָא, אֲמַר לֵיהּ: זִיל אִישְׁתַּתַּף בַּהֲדֵי טַבָּחֵי יִשְׂרָאֵל, דְּמִגּוֹ דְּמִפַּטְרִי מִמַּתְּנָתָא, מִשְׁתַּתְּפִי בַּהֲדָךְ.

new sugyaThe mishna teaches that the obligation to give the gifts of the priesthood does not apply to an animal jointly owned by an Israelite and a priest. The Gemara relates that the host [ushpizikhnei] of Rabbi Tavla was a priest and he was hard-pressed for money. He came before Rabbi Tavla to ask for advice. Rabbi Tavla said to him: Go and enter into a partnership with those Israelite butchers, to obtain part ownership of their animals, as since they will be exempt from the obligation to give the gifts on account of this partnership, they will agree to enter into a business partnership with you free of charge.

חייביה — להאי ישראל שנשתתף עם אותו כהן:

זיל אפיק — הוצא אותם מתחת ידיך ותתנם לכהן:

מפיקנא לך כו' — כלומר כל ראיותיו וסייעותיו אמחה לו:

מאונך — מאזנך:

חַיְּיבֵיהּ רַב נַחְמָן, אֲמַר לֵיהּ: וְהָא רַבִּי טַבְלָא פַּטְרַן! אֲמַר לֵיהּ: זִיל אַפֵּיק, וְאִי לָא – מַפֵּיקְנָא לָךְ רַבִּי טַבְלָא מֵאוּנָּךְ.

The priest heeded the advice of Rabbi Tavla and entered into a partnership with an Israelite butcher. Nevertheless, Rav Naḥman obligated the butcher to give the gifts of the priesthood from the animals he slaughtered. The priest said to Rav Naḥman: But Rabbi Tavla exempted us from this obligation. Rav Naḥman said to him: Go remove the gifts of the priesthood that are in your possession and give them to a priest, and if you will not do so, I will remove Rabbi Tavla from your ear [me’unakh], i.e., I will refute his basis for deeming you exempt.

שתים ושלש שבתות פטור מן המתנות — לתתם לכהן אחר משום דאכתי לא קביע ואינן יודעין עדיין שהוא טבח אבל מכאן ואילך חייב הואיל דקביע:

אֲזַל רַבִּי טַבְלָא קַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן, אֲמַר לֵיהּ: מַאי טַעְמָא עָבֵיד מָר הָכִי? אֲמַר לֵיהּ: דְּכִי אֲתָא רַבִּי אַחָא בַּר חֲנִינָא מִדָּרוֹמָא, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, זִקְנֵי דָרוֹם אָמְרוּ: כֹּהֵן טַבָּח – שְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ שַׁבָּתוֹת פָּטוּר מִן הַמַּתָּנוֹת, מִכָּאן וְאֵילָךְ חַיָּיב בְּמַתָּנוֹת.

Rabbi Tavla came before Rav Naḥman and said to him: What is the reason that the Master has done this and ruled in contradiction to the mishna? Rav Naḥman said to him: I ruled in this manner, as when Rabbi Aḥa bar Ḥanina of the south came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that Rabbi Yehoshua ben Levi and all the elders of the south said: With regard to a priest who becomes a butcher, for the first two or three weeks he is exempt from the obligation to give the gifts, as he has not yet established himself in the community as a butcher. But from this point forward he is obligated to give the gifts, as he is now known as a butcher.

לעביד ליה מר הכי כדרבי אחא — ותפטרנו משתים ושלש שבתות:

א"ל הני מילי — דקא"ר אחא וזקני דרום דשתים ושלש שבתות פטור:

היכא דלא קבע מסחתא — חנות:

אבל הכא — האי טבח כהן כבר קבע חנותו וגלי אדעתיה דקביע:

אֲמַר לֵיהּ: וְלַעֲבֵיד לֵיהּ מָר מִיהַת כְּרַבִּי אַחָא בַּר חֲנִינָא! אֲמַר לֵיהּ: הָנֵי מִילֵּי דְּלָא קְבַע מְסַחְתָּא, אֲבָל הָכָא הָא קְבַע מְסַחְתָּא.

Rabbi Tavla said to Rav Naḥman: And let the Master at least do for the priest in accordance with the opinion of Rabbi Aḥa bar Ḥanina and exempt him from giving the gifts for the first three weeks of his partnership. Rav Naḥman said to him: This statement of Rabbi Aḥa bar Ḥanina applies only when the priest did not immediately establish a butcher shop. In such a case, the priest is exempt until he becomes known as a recognized butcher. But here, he has already established a butcher shop and is therefore obligated to give the gifts without delay.

דלא מפריש מתנתא — לכהן אחר:

הא עשרין ותרתין שנין — כלומר כבר עברו כ"ב שנה:

אָמַר רַב חִסְדָּא: הַאי כָּהֲנָא דְּלָא מַפְרֵישׁ מַתְּנָתָא – לֶיהֱוֵי בְּשַׁמְתָּא דֶּאֱלָהֵי יִשְׂרָאֵל. אָמַר רַבָּה בַּר רַב שֵׁילָא: הָנֵי טַבָּחֵי דְּהוּצָל קָיְימִי בְּשַׁמְתָּא דְּרַב חִסְדָּא הָא עֶשְׂרִים וְתַרְתֵּי שְׁנִין.

new sugyaRav Ḥisda said: With regard to a priest who slaughters an animal and does not separate gifts of the priesthood from them for another priest, let him be under the excommunication of the God of Israel. Rabba bar Rav Sheila said: These butchers of the city of Huzal have remained under the excommunication of Rav Ḥisda these last twenty-two years, as they have continuously refused to separate gifts of the priesthood for this period.

למאי הלכתא — קאמר הא עשרין ותרתין שנין:

אילימא — דמאחר שעמדו בשמתא כ"ב שנה תו לא משמתינן להו:

והתניא בד"א — דתו לא משמתינן להו:

במצות ל"ת — דאית ביה מיתה או כרת דקם ליה בדרבה מיניה:

כגון אומרים לו עשה סוכה עשה לולב — שאין בהן חסרון כיס כולי האי:

לְמַאי הִלְכְתָא? אִילֵּימָא דְּתוּ לָא מְשַׁמְּתִינַן לְהוּ – וְהָא תַּנְיָא: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּמִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה, אֲבָל בְּמִצְוַת עֲשֵׂה, כְּגוֹן אוֹמְרִים לוֹ ״עֲשֵׂה סוּכָּה״ וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה, ״לוּלָב״ וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה, ״עֲשֵׂה צִיצִית״ וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה – מַכִּין אוֹתוֹ עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשׁוֹ!

The Gemara asks: With regard to what halakha did Rabba bar Rav Sheila state that the butchers of Huzal have been under excommunication for twenty-two years? If we say that we do not excommunicate them for a period any longer than twenty-two years, but isn’t it taught in a baraita: In what case is this statement, that one is not excommunicated for committing a transgression, said? It is said with regard to a prohibition, for which one is liable to receive a relatively severe punishment, e.g., death or karet. But with regard to one who refuses to perform a positive mitzva, e.g., the court says to him: Perform the mitzva of sukka, and he does not do so, or: Perform the mitzva of taking the lulav, and he does not do so, or: Prepare ritual fringes for your garments, and he does not do so, the court strikes him an unlimited number of times, even until his soul departs. Accordingly, the butchers of Huzal should remain under excommunication indefinitely until they separate the gifts.

אלא — הא קמ"ל רבה מאחר שעמדו בשמתייהו כ"ב שנה קנסינן להו בלא התראה אבל קודם לכן לא:

קנים אטמא — כל הירך היה גוזל ממי שלא היה רוצה לתת המתנות לכהן והיה נותנה לכהן:

אֶלָּא, דְּקָנְסִינַן לְהוּ בְּלָא אַתְרַיְיתָא, כִּי הָא דְּרָבָא קָנֵיס אַטְמָא, רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק קָנֵיס גְּלִימָא.

Rather, Rabba bar Rav Sheila means that because the butchers of Huzal have refused to give the gifts for so many years, we fine them even without forewarning. There was a case like this of a person who refused to give the gifts of the priesthood to a priest, where Rava fined him by taking the entire thigh of his animal and giving it to a priest. Similarly, Rav Naḥman bar Yitzḥak fined an individual who refused to give the gifts of the priesthood to a priest by taking his cloak and giving it to a priest.

ואמר רב חסדא — מתנות כהונה כך היא נחלקת זרוע היה נותן ישראל לכהן אחד וקבה לכהן אחד ולחיים לשני כהנים:

גרמא גרמא — כל עצם ועצם היה מחלק לשנים:

וְאָמַר רַב חִסְדָּא: זְרוֹעַ לְאֶחָד, וְקֵבָה לְאֶחָד, לְחָיַיִם לִשְׁנַיִים. אִינִי? וְהָא כִּי אֲתָא רַב יִצְחָק בַּר יוֹסֵף אָמַר: בְּמַעְרְבָא פָּלְגִינַן לְהוּ גַּרְמָא גַּרְמָא!

new sugyaAnd Rav Ḥisda also says with regard to gifts of the priesthood: The foreleg is given to one priest and the maw is given to one priest, while the jaw is given to two priests. The Gemara asks: Is that so? But when Rav Yitzḥak bar Yosef came to Babylonia from Eretz Yisrael he said: In the West, Eretz Yisrael, we divide the gifts bone by bone, each of which is given to two priests.

התם בדתורא — בשור הגדול שאבריו גדולים ביותר דאפילו היה מחלק האבר לשנים עדיין יש בכל חלק וחלק שיעור נתינה מעליא אבל בבהמה דקה אם היה מחלק האבר לשנים לא היה בכל חלק נתינה מעלייתא ורחמנא אמר ונתן לכהן נתינה יפה:

הָתָם בִּדְתוֹרָא.

The Gemara explains: There, in the case dealt with in Eretz Yisrael, the gifts were of a large bull. The Torah states: “That they shall give to the priest” (Deuteronomy 18:3). The use of the term “give” indicates that the gift given should be a substantial one. Even when one limb of the large bull was divided between two priests, each received a substantial portion. This is not the case with regard to the gifts of smaller animals, where each limb is not large enough to provide two substantial portions.

אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אָסוּר לֶאֱכוֹל מִבְּהֵמָה שֶׁלֹּא הוּרְמָה מַתְּנוֹתֶיהָ. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל הָאוֹכֵל מִבְּהֵמָה שֶׁלֹּא הוּרְמָה מַתְּנוֹתֶיהָ – כְּאִילּוּ אוֹכֵל טְבָלִים, וְלֵית הִלְכְתָא כְּוָותֵיהּ.

new sugyaRabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says: It is prohibited to partake of a slaughtered animal whose gifts have not yet been separated. Furthermore, Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says: Anyone who partakes of an animal whose gifts have not yet been separated is considered as though he consumes untithed produce. But the Gemara states: The halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan.

כאילו אוכל טבלים — ממש דמתנות ילפינן נתינה נתינה מתרומה בפ' ראשית הגז (לקמן חולין דף קלו.):

למשחה — במתנות כהונה כתיב בויקח קרח לך נתתים למשחה כל מתנות שנתתי לך בכהונתך נתתי לך לגדולה כדמתרגמינן לרבותא:

אָמַר רַב חִסְדָּא: מַתְּנוֹת כְּהוּנָּה אֵין נֶאֱכָלוֹת אֶלָּא צָלִי, וְאֵין נֶאֱכָלוֹת אֶלָּא בְּחַרְדָּל. מַאי טַעְמָא? אָמַר קְרָא: ״לְמׇשְׁחָה״ – לִגְדוּלָּה, כְּדֶרֶךְ שֶׁהַמְּלָכִים אוֹכְלִים.

Rav Ḥisda says: Gifts of the priesthood may be consumed only when they are roasted, and they may be consumed only with mustard seasoning. What is the reason for this halakha? The verse states: “And the Lord spoke to Aaron: And I, behold, I have given you the charge of My gifts; of all the consecrated items of the children of Israel to you have I given them for prominence, and to your sons, as an eternal portion” (Numbers 18:8). The term “for prominence” means that the portions were given to the priests as a mark of greatness. Accordingly, they should be eaten in a manner that kings eat, i.e., roasted and with mustard.

אין נאכלין אלא צלי ואלא בחרדל — וא"ת דבפ' כל התדיר (זבחים דף צ:) אמרי' ובכולן רשאין הכהנים לשנות באכילה לאוכלן צלויין שלוקין מבושלין ואמר בגמרא טעמא משום דכתיב בהו למשחה פירוש לגדולה כדרך שהמלכים אוכלין ונראה דודאי כמו שטוב לו ונהנה יותר מצי אכיל להו אבל אדם שטוב לו צלי כשלוק ומבושל יאכל צלי שהוא דרך גדולה יותר:

עשרים וארבע — לקמן בפירקין (חולין קלג:) חשיב להו:

שאינו בקי בהן — היאך דין מתנה היאך נאכלין בגדולה:

שאינו מודה בעבודה — שאמר בלבו דברי הבל הן ולא צוה המקום להקריב לו קרבנות אלא משה בדה מלבו:

אין לו חלק בכהונה — אין לו חלק בקדשים:

המקריב — היא הולכה:

וְאָמַר רַב חִסְדָּא: עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מַתְּנוֹת כְּהוּנָּה, כׇּל כֹּהֵן שֶׁאֵינוֹ בָּקִי בָּהֶן – אֵין נוֹתְנִין לוֹ מַתָּנָה. וְלָאו מִילְּתָא הִיא, דְּתַנְיָא: רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כׇּל כֹּהֵן שֶׁאֵינוֹ מוֹדֶה בָּעֲבוֹדָה – אֵין לוֹ חֵלֶק בַּכְּהוּנָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הַמַּקְרִיב אֶת דַּם הַשְּׁלָמִים וְאֶת הַחֵלֶב מִבְּנֵי אַהֲרֹן לוֹ תִהְיֶה שׁוֹק הַיָּמִין לְמָנָה״.

And Rav Ḥisda says: One may not give a gift to any priest who is not an expert in the halakhot pertaining to all twenty-four gifts of the priesthood. The Gemara notes: But this is not correct, as it is taught in a baraita that Rabbi Shimon says: Any priest who does not believe in the validity of the Temple service has no portion in any of the gifts given to the priesthood, as it is stated: “He among the sons of Aaron, who offers [hamakriv] the blood of the peace offerings, and the fat, shall have the right thigh for a portion” (Leviticus 7:33). The word “hamakriv,” which literally means: Who brings it close, indicates that only one who believes in the validity of conveying the blood to the altar is entitled to receive the right thigh of the offering, as only one who believes in the rite would perform it.

ולאו מילתא היא דתניא כו' — הוה מצי למימר מדאמרינן בריש פירקין המחזיקין בתורת ה' יש להם מנת משמע מחזיק אפילו שאין בקי:

היציקות והבלילות — שנותן שמן במנחה ובוללה וחוזר ונותן עליה שמן לקיים בה מצות יציקה ויצק עליה שמן כדאמרינן באלו מנחות דכולן צריכות שלשה מתנות שמן:

הפתיתות — מנחת מחבת ומרחשת ומנחת מאפה תנור שהיו נקמצות לאחר אפיה פותתן ומחזירן לסולתן וקומץ דכתיב פתות אותה פתים וגו':

המליחות — במלח תמלח (ויקרא ב):

התנופות — מוליך ומביא. ולא כל המנחות טעונות תנופה והגשה והתם מפרש להו יש טעונות תנופה ולא הגשה הגשה ולא תנופה לא תנופה ולא הגשה. ומה היא הגשה מגישה כשהיא בכלי קודם קמיצה ומגיעה לקרן מערבית דרומית כנגד חודה של קרן במנחות (סא.) ובסוטה (יד:):

והמליקות גרסינן ולא גרסינן וההקרבות — דהא איהו חשיבא ברישא ובהדיא פרט בה קרא (שם ז) המקריב את זבח השלמים והיא הולכה:

אֵין לִי אֶלָּא זֶה בִּלְבַד, מִנַּיִן לְרַבּוֹת חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה עֲבוֹדוֹת, כְּגוֹן: הַיְּצִיקוֹת, וְהַבְּלִילוֹת, וְהַפְּתִיתוֹת, וְהַמְּלִיחוֹת, תְּנוּפוֹת, וְהַגָּשׁוֹת, [וְהַקְּמִיצוֹת], הַקְטָרוֹת, (וְהַמְּצִיּוֹת), [וְהַמְּלִיקוֹת],

The baraita continues: I have derived only that a priest does not have a share in the priestly gifts if he does not believe in this rite of conveying of the blood alone. From where do I derive to include fifteen additional sacrificial rites, such as the rites of a meal offering, i.e., the pouring of the oil and the mixing of the oil and the subsequent pouring of the oil; and the crumbling of meal offerings prepared in a shallow or deep pan or in an oven, whose handfuls are removed after they are baked and subsequently crumbled; and the salting of meal offerings (see Leviticus 2:13); and the waving of certain meal offerings; and the bringing of certain meal offerings to the southwestern corner of the altar before a handful is removed; and the removal of the handful; and the burning of offerings on the altar; and the squeezing of a bird offering to extract its blood; and the pinching of the nape of the neck of a bird offering;

The Vilna page served by shas.org, one PDF per amud.La página de Vilna servida por shas.org, un PDF por amud.דף וילנא מוגש על ידי shas.org, קובץ PDF אחד לכל עמוד.

Text from Sefaria. Gemara and translation from the William Davidson Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz, CC BY-NC 4.0. Rashi and Tosafot are the Vilna edition, public domain.Texto de Sefaria. La Guemará y su traducción provienen del Talmud William Davidson, con comentario del rabino Adin Even-Israel Steinsaltz (traducción al inglés), CC BY-NC 4.0. Rashi y Tosafot son de la edición de Vilna, de dominio público.הטקסט מתוך ספריא. הגמרא והתרגום מתוך תלמוד ויליאם דוידסון, עם פירושו של הרב עדין אבן־ישראל שטיינזלץ (התרגום לאנגלית), CC BY-NC 4.0. רש״י ותוספות הם ממהדורת וילנא, נחלת הכלל.

Walking through the sugya, step by step

132a — the kohenet, the hybrid, and the koy

Ulla’s answer — “from your own burden.” Rava had argued that “kohen” excludes the daughter. Ulla replies mitunakh: the meal-offering passage writes “Aaron and his sons” (Lev. 6:7) precisely because a plain “kohen” would have included the daughters — so the very need to exclude them there proves they are included wherever the Torah does not exclude them. Hand the gifts to the kohenet.

Three schools, one word. The Gemara lines up the tannaitic readings of “kohen”: - School of R’ Yishmael: “kohen” — and not kohenet; learn the unqualified “kohen” from the explicit “Aaron and his sons” (satum min hameforash). She is excluded. - School of R’ Eliezer ben Yaakov: “kohen” — even kohenet. Deut. 18:3 says “kohen” twice, and each exclusion is a restriction after a restriction, which serves only to amplify (ein mi’ut achar mi’ut ela lerabot). She is included.

And in practice. Rav Kahana, Rav Pappa, Rav Yeimar, and Rav Idi bar Avin — Israelites all — each ate the gifts “on account of his wife,” a priest’s daughter. Ravina reports Mareimar’s ruling: the halakha is like Rav (Levites’ status stays in doubt, so the gifts are not forced from them), like Rav Ḥisda (no payment for damaging the gifts), and like Ulla (the gifts may go to a kohenet). And like Rav Adda bar Ahava: a female Levite who bears a son — even to an Israelite — that son is exempt from the five-sela redemption, counted as a Levite’s child.

The hybrid and the koy. A baraita: the foreleg, jaw, and maw apply to a hybrid and to a koy. R’ Eliezer distinguishes: a hybrid of goat and ewe is obligated; of goat and doe (tzviya), exempt — for the verse says “ox or sheep” (Deut. 18:3), a domesticated animal, and a doe is not one. The Gemara narrows the live dispute to a deer that mated with a female goat: both sides are unsure whether paternity counts (choshshin lezera ha’av), and so they really argue over “a sheep — even partially a sheep.” The Rabbis say partial counts; R’ Eliezer says it does not.

The half-gift. If the Rabbis hold “even partially a sheep,” why not have the priest take half and demand proof for the rest? Rav Huna bar Ḥiyya: that is exactly what “obligated” means here — obligated in half the gifts. R’ Zeira objects from the koy baraita, which lists a koy as obligated in the gifts — not “in half.” The answer: the same baraita teaches that its fat and blood are forbidden, and you cannot forbid “half” a fat or “half” a blood — so to keep the list uniform, it simply omitted the word “half” for the gifts too.

R’ Yoḥanan’s harder line. When Ravin came, he reported R’ Yoḥanan: for the Rabbis a koy owes all the gifts. The proof: “im shor” (why the extra “if”?) includes the hybrid; “im seh” includes the koy. R’ Eliezer needs “im” instead to divide — obligation on either animal alone — and the Rabbis get “to divide” from “from those who slaughter” (me’et zovchei hazavach). And R’ Eliezer uses that phrase for Rava’s teaching: the claim is with the slaughterer (hadin im hatabach).

132a (Mishna) — who is exempt from the gifts

The chapter’s new mishna gathers the exemptions: - A blemished firstborn (itself exempt) lost among a hundred ordinary animals: if a hundred people each slaughter one, all are exempt (each pleads his was the firstborn); if one person slaughters all, one animal is exempt for him. - One who slaughters for a priest or for a gentile is exempt. A partner with them must mark the animal. If the seller said “except for the gifts,” the buyer is exempt. - “Sell me a cow’s innards,” gifts included: he gives them to the kohen and does not deduct their value; if he bought by weight, he gives them and does deduct.

132b — Rabbi Tavla, the ban, and the king’s table

Why not claim from both sides? On the hundred-animal case: let the priest tell each slaughterer, “if it is the firstborn, it is all mine; if not, give me my gifts”! Rav Oshaya: the mishna speaks of a firstborn that already came to a priest and was sold on to an Israelite with its blemish — so the priest cannot now claim the whole animal.

“The claim is with the slaughterer.” Why say “slaughters for a priest or gentile” rather than simply “a priest and a gentile are exempt”? Rava: to teach hadin im hatabach — a priest-butcher slaughtering for an Israelite is obligated. Rava reads it from the verse: “from the people” — not from the priests — yet “from those who slaughter” — even a priest-butcher is included.

Rabbi Tavla’s scheme. A poor priest, Rabbi Tavla’s host, was told: partner with the Israelite butchers — since the partnership makes them exempt from the gifts, they will take you on for free. Rav Naḥman obligated the butcher anyway. “But Rabbi Tavla exempted us!” — “Go remove the gifts, or I will remove Rabbi Tavla from your ear” (i.e., refute him). Rabbi Tavla came to ask why. Rav Naḥman cited R’ Yehoshua ben Levi and the elders of the south: a priest-butcher is exempt for his first two or three weeks, obligated thereafter. “Then grant him the weeks!” — “That is only when he has not set up a stall; here he established a butcher shop (kava mesachta),” so he owes at once.

The ban of Huzal. Rav Ḥisda: a priest who withholds the gifts — let him be under the ban of the God of Israel. Rabba bar Rav Sheila: the butchers of Huzal have been under Rav Ḥisda’s ban twenty-two years. For what point? Not “we ban no longer than that” — a baraita has one struck until his soul departs over a neglected positive mitzva (sukka, lulav, tzitzit), so the ban could stand indefinitely. Rather: we fine them without warning (b’lo atrayta) — as Rava seized a thigh and Rav Naḥman bar Yitzḥak a cloak from withholders.

Dividing, and the king’s table. Rav Ḥisda: foreleg to one priest, maw to one, jaw split to two. But in the West they divide bone by bone, each to two! — There it was a large bull, whose limbs are big enough to satisfy two apiece. Rabba bar bar Ḥana / R’ Yoḥanan: it is forbidden to eat from an animal whose gifts are unseparated — like eating tevalim — but the halakha is not so. Rav Ḥisda: the gifts are eaten only roasted, only with mustard — from “for prominence” (lemoshcha), the way kings eat. And: withhold a gift from a priest not expert in all twenty-four gifts — but that is wrong, for R’ Shimon makes the test belief in the Temple service, not expertise (the baraita’s list of rites runs into 133a).

The distinctions, side by side

The koy is the daf’s model of one case weighed on several tests at once — sometimes ruled like a domesticated animal, sometimes like a wild one, sometimes stringent as both.

Test applied to the koy Ruled like… The resulting law
Its forbidden fat (chelev) domesticated (behema) forbidden to eat
Covering its blood after slaughter wild (chaya) required
Its blood and its sciatic nerve both forbidden
The foreleg, jaw, and maw domesticated (per the Rabbis) obligated — R’ Eliezer exempts

One line to carry with you

Read the exception as a witness for the rule: because one verse had to say “the sons of Aaron,” every other “kohen” was quietly holding the door open for his daughter all along.

Recorriendo la suguiá, paso a paso

132a — la kohénet, el híbrido y el koy

La respuesta de Ulá — “de tu propia carga”. Rava había argumentado que “cohén” excluye a la hija. Ulá responde mitunaj: el pasaje de la ofrenda de harina escribe “Aarón y sus hijos” (Lev. 6:7) precisamente porque un “cohén” a secas habría incluido a las hijas — así que la mera necesidad de excluirlas allí prueba que están incluidas dondequiera que la Torá no las excluya. Dale los dones a la kohénet.

Tres escuelas, una palabra. La Guemará alinea las lecturas tanaíticas de “cohén”: - Escuela de R’ Ishmael: “cohén” — y no kohénet; aprende el “cohén” sin calificar del explícito “Aarón y sus hijos” (satum min hameforash). Ella queda excluida. - Escuela de R’ Eliézer ben Iaakov: “cohén” — incluso kohénet. Deut. 18:3 dice “cohén” dos veces, y cada exclusión es una restricción tras otra restricción, que solo sirve para ampliar (ein miut ajar miut ela lerabot). Ella queda incluida.

Y en la práctica. Rav Kahaná, Rav Papa, Rav Iémar y Rav Idi bar Avín — israelitas todos — cada uno comió los dones “por causa de su mujer”, hija de un cohén. Ravina informa del dictamen de Mareimar: la halajá es como Rav (el estatus de los levitas queda en duda, así que los dones no se les arrancan), como Rav Jisda (no hay pago por dañar los dones), y como Ulá (los dones pueden ir a una kohénet). Y como Rav Adá bar Ahavá: una levita que pare un hijo — aun de un israelita — ese hijo está exento del rescate de cinco selaím, contado como hijo de un levita.

El híbrido y el koy. Una baraíta: la pata delantera, la quijada y el cuajar se aplican a un híbrido y a un koy. R’ Eliézer distingue: un híbrido de cabra y oveja está obligado; de cabra y cierva (tzviiá), exento — pues el versículo dice “buey o cordero” (Deut. 18:3), un animal doméstico, y una cierva no lo es. La Guemará reduce la disputa viva a un ciervo que se apareó con una cabra hembra: ambos lados dudan si la paternidad cuenta (joshshin lezera haav), y así en verdad discuten sobre “un cordero — aunque sea parcialmente cordero”. Los Sabios dicen que lo parcial cuenta; R’ Eliézer dice que no.

El medio don. Si los Sabios sostienen “aunque sea parcialmente cordero”, ¿por qué no que el cohén tome la mitad y exija prueba por el resto? Rav Huná bar Jiiá: eso es exactamente lo que significa “obligado” aquí — obligado en la mitad de los dones. R’ Zeirá objeta desde la baraíta del koy, que lista al koy como obligado en los dones — no “en la mitad”. La respuesta: la misma baraíta enseña que su grasa y su sangre están prohibidas, y no puedes prohibir “la mitad” de una grasa o “la mitad” de una sangre — así que, para mantener la lista uniforme, sencillamente omitió la palabra “mitad” también para los dones.

La línea más dura de R’ Iojanán. Cuando vino Ravín, informó de R’ Iojanán: para los Sabios un koy debe todos los dones. La prueba: “im shor” (¿para qué el “si” de más?) incluye al híbrido; “im se” incluye al koy. R’ Eliézer necesita “im” en cambio para dividir — obligación sobre cualquiera de los dos animales por separado — y los Sabios obtienen “el dividir” de “de los que degüellan” (meet zovjei hazévaj). Y R’ Eliézer usa esa frase para la enseñanza de Rava: el reclamo es contra el degollador (hadín im hatabaj).

132a (Mishná) — quién está exento de los dones

La nueva mishná del capítulo reúne las exenciones: - Un primogénito con defecto (él mismo exento) perdido entre cien animales comunes: si cien personas degüellan uno cada una, todas están exentas (cada una alega que el suyo era el primogénito); si una sola persona los degüella todos, un animal le queda exento. - Quien degüella para un cohén o para un gentil está exento. Un socio con ellos debe marcar el animal. Si el vendedor dijo “excepto los dones”, el comprador está exento. - “Véndeme las entrañas de una vaca”, dones incluidos: se los da al cohén y no descuenta su valor; si compró por peso, se los da y sí descuenta.

132b — Rabí Tavlá, la excomunión y la mesa del rey

¿Por qué no reclamar de ambos lados? Sobre el caso de los cien animales: ¡que el cohén le diga a cada degollador, “si es el primogénito, es todo mío; si no, dame mis dones”! Rav Oshaiá: la mishná habla de un primogénito que ya llegó a un cohén y fue revendido a un israelita con su defecto — así que el cohén ya no puede reclamar el animal entero.

“El reclamo es contra el degollador”. ¿Por qué decir “degüella para un cohén o un gentil” en vez de simplemente “un cohén y un gentil están exentos”? Rava: para enseñar hadín im hatabaj — un cohén-carnicero que degüella para un israelita está obligado. Rava lo lee del versículo: “de parte del pueblo” — no de los cohanim — pero “de los que degüellan” — incluso un cohén-carnicero queda incluido.

El esquema de Rabí Tavlá. A un cohén pobre, huésped de Rabí Tavlá, se le dijo: asóciate con los carniceros israelitas — dado que la sociedad los hace a ellos exentos de los dones, te tomarán gratis. Rav Najmán obligó al carnicero de todos modos. “¡Pero Rabí Tavlá nos eximió!” — “Ve y quita los dones, o le quitaré a Rabí Tavlá de tu oreja” (es decir, lo refutaré). Rabí Tavlá vino a preguntar por qué. Rav Najmán citó a R’ Iehoshúa ben Leví y los ancianos del sur: un cohén-carnicero está exento sus primeras dos o tres semanas, obligado en adelante. “¡Entonces concédele las semanas!” — “Eso es solo cuando no ha establecido un puesto; aquí estableció una carnicería (kavá mesajta),” así que debe de inmediato.

La excomunión de Huzal. Rav Jisda: un cohén que retiene los dones — que quede bajo la excomunión del Dios de Israel. Rabá bar Rav Sheilá: los carniceros de Huzal llevan bajo la excomunión de Rav Jisda veintidós años. ¿A qué fin? No “no excomulgamos por más que eso” — una baraíta tiene a uno golpeado hasta que su alma parte por una mitzvá positiva descuidada (sucá, lulav, tzitzit), de modo que la excomunión podría durar indefinidamente. Más bien: los multamos sin advertencia (belo atraiitá) — como Rava apresó un muslo y Rav Najmán bar Itzjak un manto a retenedores.

Repartir, y la mesa del rey. Rav Jisda: la pata delantera a un cohén, el cuajar a uno, la quijada partida entre dos. Pero en el Oeste dividen hueso por hueso, cada uno entre dos! — Allí se trataba de un toro grande, cuyos miembros son bastante grandes como para saciar a dos cada uno. Rabá bar bar Janá / R’ Iojanán: está prohibido comer de un animal cuyos dones no se separaron — como comer tevalim — pero la halajá no es así. Rav Jisda: los dones se comen solo asados, solo con mostaza — de “para eminencia” (lemoshjá), al modo en que comen los reyes. Y: retén un don a un cohén no experto en los veinticuatro dones — pero eso es incorrecto, pues R’ Shimón hace de la prueba la creencia en el servicio del Templo, no la pericia (la lista de ritos de la baraíta se prolonga hasta 133a).

Las distinciones, lado a lado

El koy es el modelo del daf de un solo caso pesado en varias pruebas a la vez — a veces juzgado como animal doméstico, a veces como salvaje, a veces estricto como ambos.

Prueba aplicada al koy Juzgado como… La ley resultante
Su grasa prohibida (jélev) doméstico (behemá) prohibido comerla
Cubrir su sangre tras el degüello salvaje (jaiá) requerido
Su sangre y su nervio ciático ambos prohibidos
La pata delantera, la quijada y el cuajar doméstico (según los Sabios) obligado — R’ Eliézer exime

Una línea para llevarte

Lee la excepción como testigo de la regla: porque un versículo tuvo que decir “los hijos de Aarón”, cada otro “cohén” venía sosteniéndole la puerta abierta a su hija todo el tiempo.

עוברים על הסוגיה, צעד אחר צעד

קלב ע״א — הכהנת, הכלאיים והכוי

תשובת עולא — ״משלך״. רבא טען ש״כהן״ ממעט את הבת. עולא משיב מיטונך: פרשת המנחה כותבת ״אהרן ובניו״ (ויקרא ו:ז) דווקא משום ש״כהן״ סתם היה מרבה את הבנות — ומעצם הצורך למעטן שם מוכח שהן בכלל בכל מקום שהתורה אינה ממעטת. תן את המתנות לכהנת.

שלוש ישיבות, מילה אחת. הגמרא עורכת את קריאות התנאים של ״כהן״: - דבי ר’ ישמעאל: ״כהן״ — ולא כהנת; ילמד ״כהן״ הסתום מן המפורש ״אהרן ובניו״ (סתום מן המפורש). היא מוצאת. - דבי ר’ אליעזר בן יעקב: ״כהן״ — ואפילו כהנת. דברים יח:ג אומר ״כהן״ פעמיים, וכל מיעוט הוא מיעוט אחר מיעוט, ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות. היא בכלל.

ולמעשה. רב כהנא, רב פפא, רב יימר ורב אידי בר אבין — ישראלים כולם — כל אחד אכל את המתנות ״בשביל אשתו״, בת כהן. רבינא מוסר את פסק מרימר: הלכה כרב (מעמד הלוויים נשאר בספק, ולכן אין מוציאים מהם את המתנות), כרב חסדא (אין תשלום על היזק המתנות), וכעולא (המתנות ניתנות לכהנת). וכרב אדא בר אהבה: לוויה שילדה בן — אפילו לישראל — בנה פטור מחמש סלעים, נחשב לבן לוי.

הכלאיים והכוי. ברייתא: הזרוע, הלחי והקיבה נוהגים בכלאיים ובכוי. ר’ אליעזר מחלק: כלאי עז ורחל חייב; עז וצבייה, פטור — שהפסוק אומר ״שור או שה״ (דברים יח:ג), בהמה, וצבייה אינה בהמה. הגמרא מצמצמת את המחלוקת החיה לצבי שבא על העז: שני הצדדים מסופקים אם חוששין לזרע האב, וכך הם באמת נחלקים ב״שה ואפילו מקצת שה״. חכמים אומרים שמקצת נחשב; ר’ אליעזר אומר שלא.

חצי מתנה. אם חכמים סוברים ״ואפילו מקצת שה״, מדוע לא ייטול הכהן מחצה ויתבע ראיה על השאר? רב הונא בר חייא: זהו בדיוק פירוש ״חייב״ כאן — חייב בחצי המתנות. ר’ זירא מקשה מברייתת הכוי, המונה כוי כחייב במתנות — לא ״בחצי״. התירוץ: אותה ברייתא מלמדת שחלבו ודמו אסורים, ואי אפשר לאסור ״חצי״ חלב או ״חצי״ דם — ולכן, כדי לשמור על אחידות הרשימה, השמיטה את ״חצי״ גם במתנות.

קו נוקשה יותר של ר’ יוחנן. כי אתא רבין, מסר את ר’ יוחנן: לחכמים כוי חייב בכל המתנות. הראיה: ״אם שור״ (למה ה״אם״ המיותר?) מרבה את הכלאיים; ״אם שה״ מרבה את הכוי. ר’ אליעזר צריך את ה״אם״ לחלק — חיוב על כל בהמה בפני עצמה — וחכמים לומדים ״לחלק״ מ״מאת זובחי הזבח״. ור’ אליעזר משתמש באותו ביטוי לתורת רבא: הדין עם הטבח.

קלב ע״א (משנה) — מי פטור מן המתנות

המשנה החדשה של הפרק מכנסת את הפטורים: - בכור בעל מום (הפטור מעצמו) שנתערב במאה בהמות חולין: אם מאה בני אדם שחטו אחת כל אחד, כולם פטורים (כל אחד טוען שלו היה הבכור); אם אדם אחד שחט את כולן, בהמה אחת פטורה לו. - השוחט לכהן ולגוי — פטור מן המתנות. שותף עמהם צריך לרשום את בהמתו. אמר המוכר ״חוץ מן המתנות״ — הלוקח פטור. - ״מכור לי בני מעיה של פרה״ והמתנות בכללן: נותנן לכהן ואינו מנכה לו מן הדמים; לקח במשקל — נותנן ומנכה לו.

קלב ע״ב — רבי טבלא, הנידוי ושולחן המלך

מדוע לא לתבוע משני הצדדים? על מקרה מאה הבהמות: יאמר הכהן לכל שוחט, ״אם בכור הוא — כולו שלי; ואם לאו — תן לי מתנותי״! רב אושעיא: המשנה מדברת בבכור שכבר בא לידי כהן ונמכר לישראל במומו — ולכן אין הכהן יכול עוד לתבוע את הבהמה כולה.

״הדין עם הטבח״. מדוע לומר ״שוחט לכהן ולגוי״ ולא סתם ״כהן וגוי פטורין״? רבא: ללמד הדין עם הטבח — טבח כהן השוחט לישראל חייב. רבא לומד מן הפסוק: ״מאת העם״ — ולא מאת הכהנים — וכשהוא אומר ״מאת זובחי הזבח״ — אפילו טבח כהן במשמע.

תחבולת רבי טבלא. לכהן עני, אכסנאי של רבי טבלא, נאמר: השתתף עם טבחי ישראל — מתוך שהשותפות פוטרת אותם מן המתנות, יקבלוך בחינם. רב נחמן חייב את הטבח בכל זאת. ״אבל רבי טבלא פטרנו!״ — ״זיל אפיק את המתנות, ואם לאו — מפיקנא לך רבי טבלא מאונך״ (כלומר, אפריך אותו). בא רבי טבלא לשאול מדוע. רב נחמן הביא את ר’ יהושע בן לוי וזקני דרום: טבח כהן פטור שבועיים-שלושה הראשונים, חייב מכאן ואילך. ״אם כן, תן לו את השבועות!״ — ״זה רק במי שלא קבע חנות; כאן קבע מסחתא,״ ולכן חייב מיד.

נידוי הוצל. רב חסדא: כהן המונע את המתנות — יהא בשמתא דאלהי ישראל. רבה בר רב שילא: טבחי הוצל בנידויו של רב חסדא עשרים ושתיים שנה. למאי? לא ״שאין מנדים יותר מזה״ — ברייתא יש בה אחד שמכין אותו עד שתצא נפשו על מצוות עשה שביטל (סוכה, לולב, ציצית), ולכן הנידוי יכול לעמוד לעד. אלא: קונסים אותם בלא התראה — כמו רבא שתפס ירך ורב נחמן בר יצחק שתפס גלימה ממונעים.

חלוקה, ושולחן המלך. רב חסדא: הזרוע לכהן אחד, הקיבה לאחד, הלחי נחלקת לשניים. ובמערבא מחלקים עצם עצם, כל אחת לשניים! — שם היה שור גדול, שאבריו גדולים דיים לשבע שניים כל אחד. רבה בר בר חנה / ר’ יוחנן: אסור לאכול מבהמה שמתנותיה לא הופרשו — כאוכל טבלים — ואין הלכה כן. רב חסדא: המתנות נאכלות צלי בלבד, בחרדל בלבד — מ״למשחה״, דרך שאוכלים מלכים. ועוד: מונעים מתנה מכהן שאינו בקי בעשרים וארבע המתנות — אך אין זה כן, שהרי ר’ שמעון עושה את המבחן אמונה בעבודת המקדש, לא בקיאות (רשימת העבודות שבברייתא נמשכת אל קלג ע״א).

ההבחנות, זו מול זו

הכוי הוא הדגם של הדף למקרה יחיד הנשקל בכמה מבחנים בבת אחת — לעתים נידון כבהמה, לעתים כחיה, לעתים מחמירים בו כשניהם.

המבחן על הכוי נידון כ… הדין היוצא
חלבו האסור בהמה אסור באכילה
כיסוי דמו לאחר שחיטה חיה חובה
דמו וגיד הנשה שלו שניהם אסורים
הזרוע, הלחי והקיבה בהמה (לחכמים) חייב — ר’ אליעזר פוטר

שורה אחת לקחת אתכם

קִראו את היוצא מן הכלל כעד לכלל: משום שפסוק אחד נצרך לומר ״בני אהרן״, כל ״כהן״ אחר היה מחזיק את הדלת פתוחה לבתו כל הזמן.

🎯 Test yourselfPonte a pruebaבחנו את עצמכם

Tip: click the card, then keys 1–4 answer and Enter moves on.Consejo: pulsa en la tarjeta; luego 1–4 responden y Enter continúa.טיפ: הקישו על הכרטיס; אחר כך 1–4 עונים ו-Enter ממשיך.

Tomorrow (Thu, 10 September 2026): Chullin 133 — The rest of the fifteen Temple rites a priest must believe in to have a share in the gifts, and Rav's rule that the jaw is not given to a kohen who does not know how to remove its forbidden veins.

Mañana (jue, 10 de septiembre de 2026): Julín 133 — El resto de los quince ritos del Templo en los que un cohén debe creer para tener parte en los dones, y la regla de Rav de que la quijada no se le da a un cohén que no sabe quitarle sus venas prohibidas.

מחר (יום ה׳, 10 בספטמבר 2026): חולין קלג — המשך חמש עשרה עבודות המקדש שכהן צריך להאמין בהן כדי שיהיה לו חלק במתנות, ופסק רב שאין נותנים את הלחי לכהן שאינו יודע לנקר את גידיה האסורים.