Chapter 9: HaOr VeHaRotev (the hide and the gravy) · Fri, 4 September 2026Capítulo 9: HaOr VeHaRotev (la piel y el caldo) · vie, 4 de septiembre de 2026פרק 9: העור והרוטב (העור והרוטב — טומאת אוכלין ואבר מן החי) · יום ו׳, 4 בספטמבר 2026
⚠️AI-generated study aid, built from the text of the daf. It does not replace learning the daf itself.Hoja generada por IA a partir del texto del daf. No reemplaza el estudio del daf mismo.דף עזר ללימוד שנוצר בבינה מלאכותית מתוך טקסט הדף. אינו מחליף את לימוד הדף עצמו.
📜 This is the daf itself — the Vilna page, not our writing. It is not AI-generated.Este es el daf mismo — la página de Vilna, no nuestra redacción. No está generado por IA.זהו הדף עצמו — דף וילנא, ולא כתיבה שלנו. הוא אינו מיוצר בבינה מלאכותית.
The big picture (read this first)
Today’s page has two very different halves, joined by a single instinct — reading one small word for
more than it seems to say.
The first half is a tour of creeping things and the verses that catch them. The Torah’s eight sheratzim
defile, but which mice? A mouse that swims out to sea? A mouse that (people believed) grows straight out
of the ground, half its body still earth? Everything turns on the phrase “הַשּׁוֹרֵץ עַל הָאָרֶץ” — “that
creeps upon the earth” — and the daf pulls it two ways at once:
Read “that creeps” as anywhere it creeps and you have swept the sea-mouse in. Read it as
that breeds (mashritz) and you have swept the earth-mouse out, since a creature born of mud does
not breed. The Gemara wants both catches — and needs an extra “upon the earth” to pay for them.
Out of this grammar grows a stretch of wonder and folklore: the salamander born of fire, R’ Akiva’s cry of
“how great are Your works,” the claim that every land animal has a sea twin except the weasel, and the
crossbred snake-and-lizard that produced the deadly arvad.
The second half is pure tohorot, and it plants a seed that will grow for three whole dapim. The mishna
takes a limb or a piece of flesh half-torn from a living animal and left dangling, and asks the
question the rest of the chapter lives on: is a thing that is neither fully attached nor fully detached
treated as attached, or as detached — and is the answer the same for every law? A dangling limb turns out
to be detached for food-impurity yet attached for carcass-impurity; dried figs are detached for
impurity yet attached for Shabbat. One object, two verdicts, depending on which question you ask of it.
Key concepts & terms
Term
Meaning
הַשּׁוֹרֵץ(hashoretz)
“That creeps.” Read one way it means creeping anywhere, even in the sea (so a sea-mouse would defile); read another it means that breeds (mashritz), which would exclude a mouse born of earth. The daf plays the two readings against each other.
The half-flesh, half-earth mouse — believed to generate spontaneously from mud. Because it “does not breed,” a reading of hashoretz as breeds would leave it pure; the word ba-sheretz is brought to include it anyway.
עַל הָאָרֶץ(al ha-aretz)
“Upon the earth.” Made to do double duty — one instance excludes a sea-mouse, the other excludes a case of floating uncertain impurity. The daf notes the phrase is written twice.
סְפֵק טוּמְאָה צָפָה(sfek tum’a tzafa)
Uncertain floating impurity. If you may or may not have touched a source floating on water, you stay pure — even in a private domain, where uncertain impurity is usually deemed impure (Rav Yitzḥak bar Avdimi).
סָלָמַנְדְּרָא(salamandra)
The salamander, thought to be generated from fire; smearing its blood was believed to make one fireproof. R’ Akiva’s example of a creature that lives where others instantly die.
A limb or flesh partially severed and left hanging from the animal. Not yet a “limb from the living” nor severed flesh — the mishna’s central case.
טוּמְאַת אֳכָלִין(tum’at ochalin)
Food-impurity — the lesser impurity a food item contracts and transmits to other food and liquid, once one intends to eat it.
הֶכְשֵׁר(hechsher)
Being rendered susceptible to impurity through contact with one of the seven liquids (water, blood, wine, etc.). Without it, food cannot become impure.
כִּי יִפּוֹל / עַד שֶׁיִּפּוֹל(ki yipol / ad she-yipol)
“If it falls / until it falls.” The verse that makes a hanging limb not a carcass until it drops off completely — even if joined by a single hair.
יָד(yad)
A handle — an inedible or unsusceptible appendage that, when the food it carries is touched, transmits or receives impurity for it. The question here: does the whole animal become a handle for its dangling limb?
מוּחְלֶפֶת הַשִּׁיטָה(muchlefet ha-shita)
“The attribution is reversed.” R’ Yoḥanan’s move to resolve a contradiction in R’ Meir by swapping the names on an outside mishna (Tevul Yom).
El panorama general (leer esto primero)
El daf de hoy tiene dos mitades muy distintas, unidas por un solo instinto — leer una palabra pequeña por
más de lo que parece decir.
La primera mitad es un recorrido por los reptiles y los versículos que los atrapan. Los ocho sheratzim de
la Torá imparten impureza, pero ¿cuáles ratones? ¿Un ratón que nada mar adentro? ¿Un ratón que (se creía)
crece directamente del suelo, con la mitad de su cuerpo aún tierra? Todo gira sobre la frase “הַשּׁוֹרֵץ עַל
הָאָרֶץ” — “que repta sobre la tierra” — y el daf la tira en dos direcciones a la vez:
Lee “que repta” como dondequiera que repta y ya has barrido dentro al ratón de mar. Léela como
que cría (mashritz) y ya has barrido fuera al ratón de tierra, pues una criatura nacida del barro
no cría. La Guemará quiere las dos capturas — y necesita un “sobre la tierra” de más para pagarlas.
De esta gramática brota un tramo de asombro y folclore: la salamandra nacida del fuego, el grito de R’ Akivá
de “cuán grandes son Tus obras,” la afirmación de que todo animal de tierra tiene un gemelo de mar salvo la
comadreja, y la serpiente cruzada con el lagarto que engendró al mortal arvad.
La segunda mitad es puro toharot, y planta una semilla que crecerá durante tres dapim enteros. La mishná
toma un miembro o un trozo de carne medio arrancados de un animal vivo y dejados colgando, y plantea la
pregunta de la que vive el resto del capítulo: una cosa que no está ni del todo adherida ni del todo
separada, ¿se trata como adherida, o como separada — y es la respuesta la misma para toda ley? Un miembro
colgante resulta estar separado para la impureza de alimentos y sin embargo adherido para la impureza
de cadáver; los higos secos están separados para la impureza y sin embargo adheridos para Shabat. Un
objeto, dos veredictos, según qué pregunta se le haga.
Conceptos y términos clave
Término
Significado
הַשּׁוֹרֵץ(hashoretz)
“Que repta.” Leído de un modo significa reptar en cualquier lugar, aun en el mar (así un ratón de mar impartiría impureza); leído de otro significa que cría (mashritz), lo que excluiría a un ratón nacido de la tierra. El daf enfrenta las dos lecturas.
El ratón mitad carne, mitad tierra — que se creía se generaba espontáneamente del barro. Como “no cría,” una lectura de hashoretz como cría lo dejaría puro; se trae ba-sheretz para incluirlo igualmente.
עַל הָאָרֶץ(al haáretz)
“Sobre la tierra.” Se le hace cumplir doble función — una instancia excluye a un ratón de mar, la otra excluye un caso de impureza incierta flotante. El daf observa que la frase está escrita dos veces.
סְפֵק טוּמְאָה צָפָה(sfek tumá tzafá)
Impureza incierta flotante. Si pudiste o no haber tocado una fuente que flota sobre el agua, permaneces puro — aun en dominio privado, donde la impureza incierta suele reputarse impura (Rav Itzjak bar Avdimi).
סָלָמַנְדְּרָא(salamandra)
La salamandra, que se creía generada del fuego; untarse su sangre supuestamente hacía a uno a prueba de fuego. El ejemplo de R’ Akivá de una criatura que vive donde otras mueren al instante.
Un miembro o carne medio arrancados y dejados colgando del animal. Todavía no un “miembro del vivo” ni carne separada — el caso central de la mishná.
טוּמְאַת אֳכָלִין(tumat ojalín)
Impureza de alimentos — la impureza menor que un alimento contrae y transmite a otro alimento y líquido, una vez que uno se propone comerlo.
הֶכְשֵׁר(hejsher)
Ser hecho susceptible a la impureza por contacto con uno de los siete líquidos (agua, sangre, vino, etc.). Sin él, un alimento no puede volverse impuro.
כִּי יִפּוֹל / עַד שֶׁיִּפּוֹל(ki yipol / ad sheyipol)
“Si cae / hasta que cae.” El versículo que hace que un miembro colgante no sea un cadáver hasta que se desprende del todo — aun unido por un solo pelo.
יָד(iad)
Un asa — un apéndice no comestible o no susceptible que, cuando se toca el alimento que porta, transmite o recibe impureza por él. Aquí: ¿se vuelve el animal entero un asa para su miembro colgante?
מוּחְלֶפֶת הַשִּׁיטָה(mujlefet ha-shitá)
“La atribución está invertida.” El recurso de R’ Iojanán ante una contradicción en R’ Meir — intercambiar los nombres en una mishná externa (Tevul Iom).
התמונה הגדולה (לקרוא קודם)
לדף של היום שתי מחציות שונות מאוד, המחוברות בחוש אחד — לקרוא מילה קטנה ביותר ממה שהיא נראית אומרת.
המחצית הראשונה היא סיור בין השרצים והפסוקים התופסים אותם. שמונת השרצים שבתורה מטמאים, אך אילו עכברים? עכבר
השוחה אל הים? עכבר ש(כך האמינו) גדל היישר מן הקרקע, חציו עדיין אדמה? הכול סובב על הצירוף “הַשּׁוֹרֵץ עַל
הָאָרֶץ”, והדף מושך אותו לשני כיוונים בבת אחת:
קִראו “השורץ” ככל מקום שהוא שורץ וכבר כללתם את עכבר הים. קִראו אותו כמי שמשריץ (פרה ורבה) וכבר
הוצאתם את עכבר האדמה, שהרי בריה הנוצרת מן הבוץ אינה משרצת. הגמרא רוצה את שתי התפיסות — וזקוקה ל”על הארץ”
נוסף כדי לשלם עליהן.
מן הדקדוק הזה צומח קטע של פליאה ואגדה: הסלמנדרה הנוצרת מן האש, קריאת ר’ עקיבא “מה רבו מעשיך ה’”, הטענה שלכל
בריית יבשה יש תאום ים חוץ מן החולדה, והנחש שהורבע עם הצב והוליד את הערוד הממית.
המחצית השנייה היא טהרות טהורות, והיא שותלת זרע שיצמח שלושה דפים שלמים. המשנה לוקחת אבר או חתיכת בשר שנתלשו
למחצה מבהמה חיה ונותרו מדולדלים, ושואלת את השאלה שממנה חי כל שאר הפרק — דבר שאינו מחובר לגמרי ואינו תלוש
לגמרי, נחשב כמחובר או כתלוש, והאם התשובה זהה לכל הלכה? אבר מדולדל מתברר כתלוש לטומאת אוכלין ובכל זאת
כמחובר לטומאת נבלה; תאנים יבשות תלושות לטומאה ובכל זאת מחוברות לשבת. עצם אחד, שני פסקים, לפי איזו
שאלה שואלים בו.
מושגים ומונחים מרכזיים
מונח
משמעות
הַשּׁוֹרֵץ
נקרא באופן אחד — שורץ בכל מקום, אף בים (וכך עכבר הים היה מטמא); ובאופן אחר — מי שמשריץ (פרה ורבה), מה שהיה מוציא עכבר הנוצר מן האדמה. הדף מעמיד את שתי הקריאות זו מול זו.
עַכְבָּר שֶׁחֶצְיוֹ בָּשָׂר וְחֶצְיוֹ אֲדָמָה
עכבר שסברו שנוצר מאליו מן הבוץ. כיוון ש”אינו משריץ”, קריאת “השורץ” כמשריץ הייתה מותירה אותו טהור; מביאים “בשרץ” כדי לרבותו בכל זאת.
עַל הָאָרֶץ
נעשה כפול תפקיד — מיעוט אחד מוציא עכבר ים, והשני מוציא ספק טומאה צפה. הדף מציין שהצירוף כתוב פעמיים.
סְפֵק טוּמְאָה צָפָה
אם ספק נגעת במקור הצף על המים, אתה טהור — אף ברשות היחיד, ששם ספק טומאה טמא בדרך כלל (רב יצחק בר אבדימי).
סָלָמַנְדְּרָא
בריה שסברו שנוצרת מן האש; הסך מדמה נחשב חסין אש. דוגמת ר’ עקיבא לבריה החיה במקום שבו אחרות מתות מיד.
הָאֵבֶר וְהַבָּשָׂר הַמְדוּלְדָּלִין
אבר או בשר שנתלשו למחצה ונותרו תלויים בבהמה. עדיין אינם “אבר מן החי” ואינם בשר תלוש — המקרה המרכזי במשנה.
טוּמְאַת אֳכָלִין
הטומאה הקלה שאוכל קולט ומעביר לאוכל ולמשקה אחר, לאחר שחישבו עליו לאכילה.
הֶכְשֵׁר
ההכשרה לקבל טומאה על ידי מגע עם אחד משבעת המשקים (מים, דם, יין וכו’). בלעדיו אין האוכל מקבל טומאה.
כִּי יִפּוֹל / עַד שֶׁיִּפּוֹל
הפסוק שעושה אבר מדולדל לְמי שאינו נבלה עד שייפול לגמרי — אף אם הוא מחובר בחוט השערה.
יָד
בית אחיזה — טפל שאינו מקבל טומאה בעצמו אך מעביר או מקבל טומאה עבור האוכל המחובר לו. כאן — האם כל הבהמה נעשית יד לאבר המדולדל?
מוּחְלֶפֶת הַשִּׁיטָה
תשובת ר’ יוחנן לסתירה בדברי ר’ מאיר — להחליף את שמות החולקים במשנה שבמסכת טבול יום.
🃏 FlashcardsTarjetasכרטיסיות
The terms above, one per card. Read the term, recall what it means on this daf, then turn the card over and say whether you had it. Whatever you flag comes back at the end in a shorter second round.Los términos de arriba, uno por tarjeta. Lee el término, recuerda qué significa en este daf, luego gira la tarjeta y di si lo sabías. Lo que marques vuelve al final en una segunda ronda, más corta.המונחים שלמעלה, אחד לכל כרטיס. קראו את המונח, נסו להיזכר מה משמעותו בדף הזה, ואז הפכו את הכרטיס ואמרו אם ידעתם. כל מה שתסמנו יחזור בסוף בסיבוב שני, קצר יותר.
Tip: click the card, then space flips it, ← → move, 1 / 2 rate it.Consejo: pulsa en la tarjeta; la barra espaciadora la gira, ← → navegan, 1 / 2 califican.טיפ: הקישו על הכרטיס; מקש הרווח הופך אותו, ← → מדפדפים, 1 / 2 מדרגים.
Who’s who in today’s daf
Tannaim
Rabbi Akiva — second–third-generation Tanna of Bnei Brak, the towering master of his generation; here
he reaches the verse of the creeping things and bursts out, “How great are Your works, O Lord.”
Rav Huna bar Torta — a Tanna (the title Rav here is not the Amora Rav Huna); he tells the story of
the snake crossbred with the great lizard that produced an arvad. A minor figure; I would not build a
biography on him.
Rabbi Shimon the Righteous(R’ Shimon he-Ḥasid) — the sage who explains the arvad as divine
measure-for-measure. The name is used of more than one figure and I would not identify him confidently;
he is not the Second-Temple high priest Shimon HaTzaddik.
Rabbi Meir and Rabbi Shimon (bar Yoḥai) — third-generation Tannaim, both students of R’ Akiva;
they dispute the mishna at the foot of the page over whether the animal’s own blood renders a dangling
limb susceptible to impurity.
Amoraim
Rav (Abba Arikha) — first-generation Babylonian Amora, founder of the academy at Sura; here he calls
the birth of the arvad “a miracle within a miracle,” a calamity aimed at the wicked.
Shmuel — first-generation Amora of Nehardea, Rav’s great colleague; his ruling (via Rav Ḥiyya bar
Ashi) that figs dried on the tree are detached for impurity yet attached for Shabbat anchors the second
half.
Rav Ḥiyya bar Ashi — Babylonian Amora who transmits Shmuel’s ruling. (Not to be confused with Rav
Ashi, the much later redactor.)
Rav Yitzḥak bar Avdimi — early Babylonian Amora; source of the rule that “upon the earth” excludes
floating uncertain impurity.
Rabbi Zeira — third-generation Amora who went up from Bavel to Tiberias; supplies the verse yoshvei
ḥeled for the weasel’s uniqueness.
Rav Huna, son of Rav Yehoshua — fourth–fifth-generation Babylonian Amora; the beavers of Neresh “are
not of the settled land.”
Rav Pappa — fifth-generation Babylonian Amora, student of Abaye and Rava, whose own academy was at
Neresh; his sharp sayings about Neresh, Nehar Pekod and Pumbedita punctuate the aggada.
Rav Giddel — Babylonian Amora, here transmitting Rav’s quip about the thief of Neresh.
Rabba (bar Naḥmani) — third-generation head of Pumbedita; opens the amoraic reading of the mishna’s
dispute (the animal as a “handle”). (Rabbah, רבה — not Rava, רבא, who appears above in the
sea-mouse sugya; both are on this page.)
Abaye — fourth-generation head of Pumbedita; reframes the dispute as “grasp the small part and the
large does not rise with it.”
Rabbi Yoḥanan — second-generation Eretz-Yisrael Amora of Tiberias; endorses Abaye’s reading and
raises the contradiction in R’ Meir from Tevul Yom.
Rava (bar Yosef bar Ḥama) — fourth-generation head of Maḥoza; fields the challenge of “one of the
Sages” over how to read the sea-mouse verses.
Quién es quién en el daf de hoy
Tanaítas
Rabí Akivá — tanaíta de segunda–tercera generación de Bnei Brak, el maestro descollante de su
generación; aquí llega al versículo de los reptiles y prorrumpe: “¡Cuán grandes son Tus obras, oh Señor!”
Rav Huná bar Torta — un tanaíta (el título Rav aquí no es el Amorá Rav Huná); cuenta la historia de
la serpiente cruzada con el gran lagarto que engendró un arvad. Figura menor; no construiría una biografía
sobre él.
Rabí Shimon el Piadoso(R’ Shimon he-Jasid) — el sabio que explica el arvad como medida por medida
divina. El nombre se usa de más de una figura y no lo identificaría con seguridad; no es el sumo sacerdote
del Segundo Templo Shimon HaTzadik.
Rabí Meir y Rabí Shimon (bar Iojái) — tanaítas de tercera generación, discípulos de R’ Akivá;
disputan la mishná al pie de la página sobre si la propia sangre del animal hace susceptible a un miembro
colgante.
Amoraítas
Rav (Aba Arija) — Amorá babilonio de primera generación, fundador de la academia de Sura; aquí llama al
nacimiento del arvad “un milagro dentro de un milagro,” una calamidad dirigida a los malvados.
Shmuel — Amorá de primera generación de Nehardea, el gran colega de Rav; su fallo (vía Rav Jiiá bar
Ashí) de que los higos secados en el árbol están separados para la impureza y adheridos para Shabat ancla la
segunda mitad.
Rav Jiiá bar Ashí — Amorá babilonio que transmite el fallo de Shmuel. (No confundir con Rav Ashí, el
redactor mucho posterior.)
Rav Itzjak bar Avdimí — Amorá babilonio temprano; fuente de la regla de que “sobre la tierra” excluye la
impureza incierta flotante.
Rabí Zeira — Amorá de tercera generación que subió de Bavel a Tiberíades; aporta el versículo ioshvei
jéled para la singularidad de la comadreja.
Rav Huná, hijo de Rav Iehoshúa — Amorá babilonio de cuarta–quinta generación; los castores de Neresh “no
son de la tierra habitada.”
Rav Papa — Amorá babilonio de quinta generación, discípulo de Abaie y Rava, cuya propia academia estaba
en Neresh; sus dichos punzantes sobre Neresh, Nehar Pekod y Pumbedita puntúan la aggadá.
Rav Guidel — Amorá babilonio, aquí transmitiendo la ocurrencia de Rav sobre el ladrón de Neresh.
Rabá (bar Najmaní) — cabeza de tercera generación de Pumbedita; abre la lectura amoraíta de la disputa de
la mishná (el animal como “asa”). (Rabá, רבה — no Rava, רבא, que aparece arriba en la suguiá del
ratón de mar; ambos están en esta página.)
Abaie — cabeza de cuarta generación de Pumbedita; reformula la disputa como “toma la parte pequeña y la
grande no sube con ella.”
Rabí Iojanán — Amorá de segunda generación de Éretz Israel, de Tiberíades; respalda la lectura de Abaie y
plantea la contradicción en R’ Meir desde Tevul Iom.
Rava (bar Iosef bar Jama) — cabeza de cuarta generación de Mejozá; enfrenta el desafío de “uno de los
sabios” sobre cómo leer los versículos del ratón de mar.
מי ומי בדף של היום
תנאים
רבי עקיבא — תנא בדור השני–שלישי מבני ברק, גדול חכמי דורו; כאן הוא מגיע לפסוק השרצים ופורץ בקריאה “מה רבו
מעשיך ה’”.
רב הונא בר תורתא — תנא (התואר “רב” כאן אינו האמורא רב הונא); הוא מספר את מעשה הנחש שהורבע עם הצב והוליד
ערוד. דמות שולית; לא הייתי בונה עליו תולדות חיים.
רבי שמעון החסיד — החכם המסביר את הערוד כמידה כנגד מידה משמים. השם נאמר על יותר מדמות אחת ולא הייתי מזהה
אותו בוודאות; אין הוא שמעון הצדיק הכהן הגדול מימי בית שני.
רבי מאיר ורבי שמעון (בר יוחאי) — תנאים בדור השלישי, תלמידי ר’ עקיבא; הם חולקים במשנה שבתחתית העמוד אם
דם הבהמה עצמו מכשיר את האבר המדולדל.
אמוראים
רב (אבא אריכא) — אמורא בבלי בדור הראשון, מייסד ישיבת סורא; כאן הוא מכנה את לידת הערוד “נס בתוך נס”, פורענות
המכוונת אל הרשעים.
שמואל — אמורא בדור הראשון מנהרדעא, חברו הגדול של רב; פסקו (דרך רב חייא בר אשי) שתאנים שיבשו באילן תלושות
לטומאה ומחוברות לשבת מעגן את המחצית השנייה.
רב חייא בר אשי — אמורא בבלי המוסר את פסק שמואל. (לא להתבלבל עם רב אשי, עורך הגמרא המאוחר בהרבה.)
רב יצחק בר אבדימי — אמורא בבלי קדום; מקור הכלל ש”על הארץ” ממעט ספק טומאה צפה.
רבי זירא — אמורא בדור השלישי שעלה מבבל לטבריה; מביא את הפסוק “יושבי חלד” לייחוד החולדה.
רב הונא בריה דרב יהושע — אמורא בבלי בדור הרביעי–חמישי; ביברי נרש “אינן מן היישוב”.
רב פפא — אמורא בבלי בדור החמישי, תלמיד אביי ורבא, שישיבתו שלו הייתה בנרש; אמרותיו החדות על נרש, נהר פקוד
ופומבדיתא מנקדות את האגדה.
רב גידל — אמורא בבלי, כאן מוסר את חידודו של רב על גנב נרש.
רבה (בר נחמני) — ראש ישיבת פומבדיתא בדור השלישי; פותח את הקריאה האמוראית במחלוקת המשנה (הבהמה כ”יד”). (רבה
— לא רבא, המופיע למעלה בסוגיית עכבר הים; שניהם בדף הזה.)
אביי — ראש ישיבת פומבדיתא בדור הרביעי; מנסח מחדש את המחלוקת כ”אוחז בקטן ואין גדול עולה עמו”.
רבי יוחנן — אמורא ארץ-ישראלי בדור השני מטבריה; מאמץ את קריאת אביי ומקשה על ר’ מאיר מטבול יום.
רבא (בר יוסף בר חמא) — ראש ישיבת מחוזא בדור הרביעי; משיב על קושיית “ההוא מדרבנן” כיצד לקרוא את פסוקי עכבר
הים.
The whole Vilna page as it is printed — Gemara in the middle, Rashi and Tosafot in the margins, Mesoras HaShas and Ein Mishpat down the sides. Open it full size to read it comfortably, and tap any line underneath it for the English of that passage.La página de Vilna completa, tal como está impresa — la Guemará en el centro, Rashi y Tosafot en los márgenes, Masoret HaShas y Ein Mishpat a los lados. Ábrela a tamaño completo para leerla con comodidad; debajo está su texto, pasaje por pasaje.דף וילנא כולו כפי שהוא מודפס — הגמרא באמצע, רש״י ותוספות בשוליים, מסורת הש״ס ועין משפט בצדדים. פתחו אותו בגודל מלא כדי לקרוא בנוחות; מתחתיו מופיע הטקסט שלו, קטע אחר קטע.
Line by line — tap one for its EnglishEl texto de la página, pasaje por pasajeטקסט הדף, קטע אחר קטע
Therefore, the verse states: “That creep,” indicating that creeping animals impart impurity anywhere that they creep, including the sea, as these animals can float in the sea. Consequently, the phrase “upon the earth” is understood as indicating that a sea mouse does not impart impurity.
The baraita raises an alternative interpretation: Or perhaps the term “that creep [hashoretz]” should not be interpreted in this manner, as it could rather be interpreted to mean that any creeping animal that breeds [hammashritz] imparts impurity, but a creeping animal that does not breed does not impart impurity. I shall therefore exclude a mouse that is half-flesh half-earth, i.e., that generates spontaneously from the earth, as it does not breed and therefore does not impart impurity.
But ostensibly, the halakha of a mouse that is half-flesh half-earth is subject to logical inference: Since the verse deems a weasel impure and deems a mouse impure, then just as “weasel” is referring to any animal whose name is weasel, so too, “mouse” is referring to any animal whose name is mouse, even a mouse that is half-flesh half-earth.
Or perhaps go this way: One might think that just as a weasel breeds, so too, “mouse” is referring to a mouse that breeds, excluding one that generates from the earth, which does not impart impurity. Therefore, the verse states: “And these are they which are impure to you among the creeping animals that creep upon the earth.” The term “among the creeping animals” is interpreted as including a spontaneously generated mouse. Therefore, the term “that creep” is interpreted as indicating that creeping animals impart impurity on land and in the sea, and the phrase “upon the earth” teaches that a sea mouse is not included in the category of mouse and does not impart impurity.
One of the Sages said to Rava: Say the interpretation of the verse differently. The term “among the creeping animals” serves to include a mouse that is half-flesh half-earth among those that impart impurity. The term “that creep” teaches that any animal that creeps imparts impurity, and even a sea mouse. And if one should reject this interpretation due to the phrase “upon the earth,” which seems to indicate that a sea mouse does not impart impurity, that phrase teaches that a creeping animal imparts impurity only when it is on land, but if it descended to the sea it does not impart impurity.
Rava said to him: Your suggestion is not logical. According to your opinion, a sea mouse, which is in the sea, imparts impurity. And since you consider the sea a location of impurity, it is impossible to suggest that a mouse does not impart impurity when it is located in the sea. Since both land and sea are places of impurity, what difference does it make for me if the mouse is located here on land, and what difference does it make for me if it is located there in the sea?
The Gemara asks: How can the baraita interpret the phrase “upon the earth” as teaching that a sea mouse does not impart impurity? Isn’t this phrase: “Upon the earth,” necessary to exclude a case of uncertainty involving a floating source of impurity? If a person is uncertain whether he touched a source of impurity that is floating in the water, he remains pure even if the incident took place in a private domain, where a case of uncertain impurity is generally deemed impure. As Rav Yitzḥak bar Avdimi said: The phrase “upon the earth” is written to exclude a case of uncertainty involving a floating source of impurity.
The Gemara answers: The phrase “upon the earth” is written two times in the passage. One instance is written to exclude a case of uncertainty involving a source of impurity that is floating, and the other instance teaches that a sea mouse does not impart impurity.
new sugyaWith regard to the topic of the eight creeping animals mentioned in the Torah, the Sages taught in a baraita: The verse: “The great lizard after its kinds” (Leviticus 11:29) includes in the category of creeping animals the arvad, a type of snake, and also the creeping animals called nefilim and salamander [salamandera].
Apropos the salamander, which was thought to generate from fire, the baraita continues: When Rabbi Akiva would reach this verse in Leviticus, he would say in exclamation: “How great are Your works, O Lord” (Psalms 104:24). You have creatures that grow in the sea and you have creatures that grow on land. If those in the sea would ascend to the land they would immediately die. If those that are on land would descend to the sea they would immediately die.
Similarly, you have creatures that grow in the fire and you have creatures that grow in the air. If those in the fire would ascend to the air they would immediately die. If those in the air would descend to the fire they would immediately die. Therefore, “how great are Your works, O Lord.”
new sugyaThe Gemara continues to discuss creatures living in a particular environment. The Sages taught in a baraita (Tosefta, Kilayim 5:10): For every animal that exists on land there is an equivalent animal in the sea, except for the weasel, which exists only on land. Rabbi Zeira said: What is the verse from which it is derived? It is written: “Listen all you inhabitants of the world [ḥeled]” (Psalms 49:2). Dry land is called ḥeled because it is the sole habitat for the weasel [ḥulda].
In continuation of the discussion of creatures living in a particular environment, Rav Huna the son of Rav Yehoshua said: The beavers of the region of Neresh are not from the settled area, because they live only in the water and not on dry land. Consequently, one who eats their meat is not liable to receive lashes for violating the prohibition: “And every creeping animal that creeps upon the earth is a detestable thing; it shall not be eaten” (Leviticus 11:41).
new sugyaApropos the region surrounding Neresh, Rav Pappa said: The people of the city of Neresh shall be placed under excommunication, as they are all wicked, including its fat, its hide, and its tail, i.e., all types of people, both old and young. The Gemara continues to discuss Neresh. The verse states: “Oh land, land, land hear the word of the Lord” (Jeremiah 22:29). Rav Pappa said: This verse is appropriate with regard to the inhabitants of Neresh, as Neresh does not want to listen to the word of the Lord.
Furthermore, Rav Giddel said that Rav said: If a resident of Neresh kisses you, count your teeth to make sure he did not steal one. And if a resident of the city of Nehar Pekod accompanies you on a journey, it is because of the beautiful jacket that he sees on you and wants to steal from you. If a resident of Pumbedita accompanies you on a journey, change your lodging place because there is a concern that he will rob you.
new sugyaThe Gemara returns to discussing different types of creatures. Rav Huna bar Torta said: Once I went to the city of Va’ad and I saw that the locals were in the practice of placing a snake wrapped around a great lizard in order to breed the two. After a period of time, an arvad, a snake that bites and kills people, emerged from between them.
And when I came before Rabbi Shimon the Righteous, he explained why this crossbreeding created an arvad and said to me: The Holy One, Blessed be He, said: These residents of Va’ad caused the emergence of a creature that I did not create in My world by crossbreeding a snake and a great lizard; so too, I will bring upon them a punishment, the hazard of this uniquely dangerous creature that I did not create in My world, i.e., an arvad.
The Gemara objects: But didn’t the Master say: All different animals whose method of procreation and period of gestation are the same are able to reproduce and raise offspring together. But all animals whose method of procreation and period of gestation are not the same cannot reproduce and raise offspring together. And the gestation period for a great lizard and a snake are not equal.
Rav says: It was a miracle within a miracle that they were able to reproduce and a new creature was born. The Gemara asks: Why is this considered a miracle? It was a calamity because an arvad was born. The Gemara answers: What is meant by a miracle within a miracle? It was a miraculous calamity for the wicked people, to punish them for their actions.
MISHNA:The limb of an animal, with flesh, sinews, and bones, and the flesh of an animal, that were partially severed and remain hanging from the animal do not have the halakhic status of a limb severed from a living animal, which imparts impurity like an unslaughtered carcass, or of flesh severed from a living animal, which is ritually pure, respectively. If one had intent to eat the limb or the flesh, the limb or flesh becomes impure if it comes in contact with a source of impurity, and they impart impurity as food to other foods and liquids, although they remain in their place attached to the animal. But in order for them to become impure, they need to be rendered susceptible to impurity through contact with one of the seven liquids that facilitate susceptibility.
Line by line — tap one for its EnglishEl texto de la página, pasaje por pasajeטקסט הדף, קטע אחר קטע
If the animal was slaughtered, although this act of slaughter does not render it permitted for consumption by a Jew (see 73b), the limb and the flesh were thereby rendered susceptible to impurity by coming in contact with the blood of the slaughtered animal, as blood is one of the seven liquids; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Shimon says: They were not rendered susceptible to impurity through the animal’s own blood; they are rendered susceptible only once they have been wet with another liquid.
If the animal died without slaughter, the hanging flesh needs to be rendered susceptible to impurity in order to become impure, as its halakhic status is that of flesh severed from a living animal, which is ritually pure and does not have the status of an unslaughtered carcass. The hanging limb imparts impurity as a limb severed from a living animal but does not impart impurity as the limb of an unslaughtered carcass; this is the statement of Rabbi Meir. And Rabbi Shimon deems the limb ritually pure.
GEMARA: The mishna states that the limb of an animal that was partially severed and remains hanging from the animal imparts impurity as food if one had intent to eat it. The Gemara infers: It imparts impurity as food, yes, but it does not impart the impurity of a carcass, which can be transmitted to people and utensils in addition to food.
The Gemara asks: What are the circumstances? If the limb can heal and reattach to the animal’s body then it should not be susceptible even to impurity as food. And if it cannot heal, it should impart the impurity of a carcass as well.
The Gemara answers: Actually, the mishna is discussing a case where the limb will not heal, and the reason that the limb does not impart impurity of a carcass is that the impurity of a carcass is different and unique, as the Merciful One states with regard to the impurity of a carcass: “And if any of their carcass fall upon any sowing seed” (Leviticus 11:37), indicating that the severed limb of an animal is not considered a carcass until it completely falls from the animal.
This explanation is also taught in a baraita: With regard to the limb and the flesh of an animal that were partially severed and remain hanging from the animal and are connected to the animal by a connector the size of a strand of hair, one might have thought that they impart the impurity of a carcass. Therefore, the verse states: “And if any of the carcass fall,” indicating that a severed limb does not impart the impurity of a carcass until it completely falls from the animal. And nevertheless, despite the fact that it is not considered severed with regard to the impurity of a carcass, such a limb is considered severed with regard to being susceptible to impurity as food.
This explanation supports the opinion of Rav Ḥiyya bar Ashi, as Rav Ḥiyya bar Ashi said that Shmuel said: With regard to figs that dried while still attached to their tree, despite the fact that they are still attached, they are considered as if they have been picked and are susceptible to impurity as food. But with regard to one who picks them on Shabbat they are considered attached, and he is liable to bring a sin offering. Just as a partially severed limb of an animal is considered both attached and severed with regard to different halakhot, so too this dried fruit is considered both attached and detached with regard to different halakhot.
Let us say that a baraita (Tosefta, Okatzin 2:11) supports the opinion of Shmuel, who holds that dried figs still attached to the tree are considered as if they are detached with regard to susceptibility to impurity as food: Vegetables that dried while they are attached to their plant, such as cabbage and gourd, which become hard as wood and inedible when dried, are not susceptible to impurity as food. But if one cut them when they were still moist and then dried them in order to use them for fuel, or, in the case of gourds, to make utensils out of them, they are susceptible to impurity as food.
The Gemara asks: Does it enter your mind that if one cut them and dried them they are susceptible to impurity as food? Such a vegetable is merely wood, and it is inedible. And Rabbi Yitzḥak says: The baraita is discussing a case where one cut the vegetables when they were still moist in order to dry them. The novelty of the baraita is that even though one intends to dry the vegetables and render them inedible, as long as they are still moist they are susceptible to impurity as food.
The Gemara infers: The reason for this halakha in the baraita is that it is discussing cabbage and gourd: Since one dried them, they are inedible and consequently are not susceptible to impurity as food. But other types of produce, which are edible when dried, are susceptible to impurity.
The Gemara explains the suggested support to Shmuel: What are the circumstances? If one dried both the produce itself and its stems, isn’t it obvious that the produce is no longer considered attached to the plant and is susceptible to impurity? If so, it would be unnecessary for the baraita to teach this. Rather, isn’t the baraita discussing a case where one dried the produce without drying its stems? Accordingly, in such a case the produce is considered detached with regard to impurity even though it is considered attached with regard to Shabbat, in accordance with the statement of Shmuel.
The Gemara rejects this interpretation: The baraita is not necessarily discussing that case. Actually, the baraita is discussing a case where both the produce itself and its stems were dried. And although it appears that the halakha is obvious in such a case, it was necessary for the baraita to mention it in order to teach the latter clause of the baraita: In a case where one cut the cabbage and gourd when they were still moist in order to dry them, they are susceptible to impurity as long as they are still moist.
The Gemara suggests: Come and hear a challenge to the opinion of Shmuel from a baraita: In the case of a tree from which a branch broke off, and the branch has fruit attached to it, even if the fruit is still moist it is considered detached from the tree. But if the branch did not break off, and the fruit dried on the tree, it is considered attached. What, isn’t the ruling of the baraita that just as in the first clause the fruit on the detached branch is considered detached with regard to all matters, the halakhot of both Shabbat and impurity, so too in the latter clause the fruit that dried on the tree is considered attached to the tree with regard to all matters, even the transmission of impurity, contrary to the opinion of Shmuel?
The Gemara rejects this challenge: Are the cases comparable? This case is as it is, and that case is as it is. In the first clause of the baraita, the fruit on the detached branch is considered detached with regard to all matters. In the latter clause of the baraita, the dried fruit on the tree is considered attached with regard to Shabbat but detached with regard to impurity.
new sugyaThe mishna teaches: If the animal was slaughtered, Rabbi Meir holds that with the blood of the slaughtered animal the limb and the flesh were rendered susceptible to impurity. Rabbi Shimon says that they were not rendered susceptible with the animal’s own blood. The Gemara asks: With regard to what principle do Rabbi Meir and Rabbi Shimon disagree?
Rabba said: The mishna is discussing a case where the blood of the slaughtered animal came into contact with the body of the animal but not with the partially severed limb. The tanna’im agree that if an appendage that constitutes a handle is rendered susceptible to impurity, the food to which it is attached is also rendered susceptible. But they disagree with regard to whether an animal constitutes a handle for its limb. One Sage, Rabbi Shimon, holds that an animal does not constitute a handle for its limb, and therefore the limb is not rendered susceptible to contract impurity along with the body of the animal. And one Sage, Rabbi Meir, holds that an animal constitutes a handle for its limb, and therefore the limb is rendered susceptible along with the body of the animal.
Abaye said a different explanation of the dispute between Rabbi Meir and Rabbi Shimon: The mishna is discussing a case where the blood of the slaughtered animal came into contact with the body of the animal but not with the partially severed limb, and both tanna’im agree that an animal does not constitute a handle for its limb. But they also agree that if the liquid comes into contact with only part of the food it renders the entire item susceptible to impurity. Therefore, if the partially severed limb is considered part of the animal it is rendered susceptible to impurity along with the animal. Rabbi Meir and Rabbi Shimon disagree with regard to whether the limb is considered part of the animal, and generally speaking, with regard to any case where a small part of an item is hanging off the larger part such that if one grasps and lifts the small part the large part does not ascend with it.
One Sage, Rabbi Meir, holds that although if one grasps and lifts the small part the large part does not ascend with it, the small part is still considered one and the same with the large part. Therefore, a partially severed limb is rendered susceptible to impurity along with the body of the animal. And one Sage, Rabbi Shimon, holds that the small part is not considered one and the same with the large part in such a case, and therefore the partially severed limb is not rendered susceptible to impurity along with the body of the animal.
And Rabbi Yoḥanan also holds in accordance with the explanation of Abaye that the tanna’imdisagree with regard to the status of a small part of an item that is hanging off the larger part such that one grasps the small part and the large part does not ascend with it.
As Rabbi Yoḥanan raises a contradiction between one statement of Rabbi Meir and another statement of Rabbi Meir: Did Rabbi Meir actually say that even in a case where one grasps the small part of an item and the large part does not ascend with it, the small part is still considered one and the same with the large part?
One can raise a contradiction to this statement from a mishna (Tevul Yom 3:1): With regard to a piece of food that was sliced from a larger piece of food and remains partially connected to the larger piece, the entire item is considered one and the same with regard to impurity. If one who was previously ritually impure and immersed that day and is waiting for nightfall for the purification process to be completed touched either piece of the item, the entire item becomes impure.
The daf laid out as it is printed: the Gemara in the middle, Rashi on the inner margin and Tosafot on the outer one. Nothing here was written by us.El daf con la disposición de la página impresa: la Guemará en el centro, Rashi en el margen interior y Tosafot en el exterior. Nada de esto fue escrito por nosotros.הדף בעימוד שבו הוא מודפס: הגמרא באמצע, רש״י בשוליים הפנימיים ותוספות בחיצוניים. שום דבר כאן לא נכתב על ידינו.
Therefore, the verse states: “That creep,” indicating that creeping animals impart impurity anywhere that they creep, including the sea, as these animals can float in the sea. Consequently, the phrase “upon the earth” is understood as indicating that a sea mouse does not impart impurity.
ת"ל השורץ — הוה ליה למימר וזה לכם הטמא בשרץ הארץ וכתיב בשרץ השורץ על הארץ אייתר ליה השורץ לדרוש כל מקום שהוא יכול לשרוץ לרחוש ולנוע והרי אף בים הוא שט שמינו עכבר הארץ הלכך ע"כ על הארץ למין הארץ הוא דאתא ולאו למעוטי ירד לים:
The baraita raises an alternative interpretation: Or perhaps the term “that creep [hashoretz]” should not be interpreted in this manner, as it could rather be interpreted to mean that any creeping animal that breeds [hammashritz] imparts impurity, but a creeping animal that does not breed does not impart impurity. I shall therefore exclude a mouse that is half-flesh half-earth, i.e., that generates spontaneously from the earth, as it does not breed and therefore does not impart impurity.
או אינו — אומר השורץ לדרשה זו אלא למעוטי עכבר הנוצר מאדמה:
שאין פרה ורבה — כלומר שלא היה מפריה ורביה של עכבר לפי שנוצר מאליו הואיל שאינו משריץ טהור דהאי שורץ לשון פרו וישרצו הוא (שמות א) ולא לשון ריחוש וניענוע ולעולם ירד לים לא יטמא דהכי קאמר על הארץ ואפילו עכבר הים ירד לים לא יטמא ואפילו של יבשה והשורץ ופרה ורבה יטמא שאינו שורץ לא יטמא:
But ostensibly, the halakha of a mouse that is half-flesh half-earth is subject to logical inference: Since the verse deems a weasel impure and deems a mouse impure, then just as “weasel” is referring to any animal whose name is weasel, so too, “mouse” is referring to any animal whose name is mouse, even a mouse that is half-flesh half-earth.
ודין הוא — דלא נימעטיה מכלל טומאה ולא נדרוש הכי דהא טימא כל ששמו עכבר וניחא ליה למדרש השורץ לרבויי ירד לים ולא למעוטי האי. ולקמיה פריך הא מטהר עכבר הים ממיעוטא דעל הארץ ומאי חזית דמיעוטא לעכבר הים ורבוי לירד לים:
תלמוד לומר בשרץ — וא"ת למה לי קרא דבשרץ ממילא כיון דאיכא לאקושי לקולא ולחומרא לחומרא מקשינן דהא לעיל אי לא על הארץ למעוטי עכבר שבים הוה אזלינן לחומרא ואומר רבינו יצחק דאצטריך בשרץ לעכבר שחציו בשר וחציו אדמה משום דהשורץ משמע טפי כל שהוא משריץ:
Or perhaps go this way: One might think that just as a weasel breeds, so too, “mouse” is referring to a mouse that breeds, excluding one that generates from the earth, which does not impart impurity. Therefore, the verse states: “And these are they which are impure to you among the creeping animals that creep upon the earth.” The term “among the creeping animals” is interpreted as including a spontaneously generated mouse. Therefore, the term “that creep” is interpreted as indicating that creeping animals impart impurity on land and in the sea, and the phrase “upon the earth” teaches that a sea mouse is not included in the category of mouse and does not impart impurity.
בשרץ — קרא יתירא הוא דהא כתיב בתרוייהו אלה הטמאים לכם בכל השרץ:
One of the Sages said to Rava: Say the interpretation of the verse differently. The term “among the creeping animals” serves to include a mouse that is half-flesh half-earth among those that impart impurity. The term “that creep” teaches that any animal that creeps imparts impurity, and even a sea mouse. And if one should reject this interpretation due to the phrase “upon the earth,” which seems to indicate that a sea mouse does not impart impurity, that phrase teaches that a creeping animal imparts impurity only when it is on land, but if it descended to the sea it does not impart impurity.
ואימא השורץ — לא דרשינן ליה הכי כל מקום שהוא רוחש ולרבות עכבר הארץ שירד לים אלא הכי דרשינן השורץ כל שהוא פרה ורבה לרבות עכבר הים ומיעוט דעל הארץ דמשמע על הארץ יטמא ולאו שרץ הים אתא לאורויי דאחד זה ואחד זה על הארץ יטמאו ירדו לים אין מטמאין:
מה לי הכא ומה לי הכא — ומ"מ אצטריך השורץ כל מקום ששורץ דלא נמעט מעל הארץ תרוייהו ירד לים ועכבר שבים:
Rava said to him: Your suggestion is not logical. According to your opinion, a sea mouse, which is in the sea, imparts impurity. And since you consider the sea a location of impurity, it is impossible to suggest that a mouse does not impart impurity when it is located in the sea. Since both land and sea are places of impurity, what difference does it make for me if the mouse is located here on land, and what difference does it make for me if it is located there in the sea?
א"ל ומאחר דשויתיה לים מקום טומאה — דמרבית מין הים לטומאה:
מה לי — בעודו בים מה לי יצא לחוץ אין נוח לדרוש המקראות במדה זו אלא לומר דבר המקובל:
The Gemara asks: How can the baraita interpret the phrase “upon the earth” as teaching that a sea mouse does not impart impurity? Isn’t this phrase: “Upon the earth,” necessary to exclude a case of uncertainty involving a floating source of impurity? If a person is uncertain whether he touched a source of impurity that is floating in the water, he remains pure even if the incident took place in a private domain, where a case of uncertain impurity is generally deemed impure. As Rav Yitzḥak bar Avdimi said: The phrase “upon the earth” is written to exclude a case of uncertainty involving a floating source of impurity.
ופרכינן האי על הארץ מיבעי ליה להוציא ספק טומאה צפה — שרץ מת צף על המים ספק נגע ספק לא נגע אף ברשות היחיד ספקו טהור ומהאי קרא נפקא לן בפרק בתרא דנזיר (דף סד.) כתיב השרץ כל מקום ששורץ ואפילו על המים וכתיב על הארץ הא כיצד כאן בטומאת ודאי כאן בטומאת ספק:
תַּרְתֵּי ״עַל הָאָרֶץ״ כְּתִיבִי.
The Gemara answers: The phrase “upon the earth” is written two times in the passage. One instance is written to exclude a case of uncertainty involving a source of impurity that is floating, and the other instance teaches that a sea mouse does not impart impurity.
new sugyaWith regard to the topic of the eight creeping animals mentioned in the Torah, the Sages taught in a baraita: The verse: “The great lizard after its kinds” (Leviticus 11:29) includes in the category of creeping animals the arvad, a type of snake, and also the creeping animals called nefilim and salamander [salamandera].
ערוד — מן הצב ומן הנחש הוא בא כדלקמן:
וכן הנפילים — שרץ מין צב:
וסלמנדרא — שרץ הנוצר מן האור מעצי הדס על ידי כשפים והסך מדמו אין האור שולט בו וקים ליה לר"ע דמינא דצב הוא:
Apropos the salamander, which was thought to generate from fire, the baraita continues: When Rabbi Akiva would reach this verse in Leviticus, he would say in exclamation: “How great are Your works, O Lord” (Psalms 104:24). You have creatures that grow in the sea and you have creatures that grow on land. If those in the sea would ascend to the land they would immediately die. If those that are on land would descend to the sea they would immediately die.
Similarly, you have creatures that grow in the fire and you have creatures that grow in the air. If those in the fire would ascend to the air they would immediately die. If those in the air would descend to the fire they would immediately die. Therefore, “how great are Your works, O Lord.”
new sugyaThe Gemara continues to discuss creatures living in a particular environment. The Sages taught in a baraita (Tosefta, Kilayim 5:10): For every animal that exists on land there is an equivalent animal in the sea, except for the weasel, which exists only on land. Rabbi Zeira said: What is the verse from which it is derived? It is written: “Listen all you inhabitants of the world [ḥeled]” (Psalms 49:2). Dry land is called ḥeled because it is the sole habitat for the weasel [ḥulda].
יושבי חלד — יושבי הארץ שהוא מקום מיושב לחולדות:
הני ביברי דנרש אינן מן הישוב — פירש בקונטרס ביברונ"ש בלע"ז שאין לוקים עליהן משום השרץ השורץ שהן גדלות במים ור"ת אומר דגרסינן ביברי ונרש ועיירות הן כדמשמע בכיצד מעברין (עירובין דף נו.) הני מעלות ומורדות דביברי ונרש אזקינן ובפ"ק דסוטה (דף י.) גבי וירד שמשון תמנתה ויעל יהודה תמנתה אמר רב פפא חדא תמנת הואי דמהאי גיסא סלקי ומהאי נחתי כמו [שם] ורדיניא וביברי [ושוקא] דנרש וקאי הכא אקרא דאייתי לעיל האזינו כל יושבי חלד וקאמר דהני אינן מן הישוב כלומר בכלל יושבי חלד כי רשעים הם וכיוצא בזה אמר פ"ק דקדושין (דף מ:) כל שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ אינו מן הישוב והיינו דאמר רב פפא בסמוך בשמתא נרש כו':
In continuation of the discussion of creatures living in a particular environment, Rav Huna the son of Rav Yehoshua said: The beavers of the region of Neresh are not from the settled area, because they live only in the water and not on dry land. Consequently, one who eats their meat is not liable to receive lashes for violating the prohibition: “And every creeping animal that creeps upon the earth is a detestable thing; it shall not be eaten” (Leviticus 11:41).
ביברי דנרש — חיות המצויות באותו מקום ביברונ"ש בלע"ז:
new sugyaApropos the region surrounding Neresh, Rav Pappa said: The people of the city of Neresh shall be placed under excommunication, as they are all wicked, including its fat, its hide, and its tail, i.e., all types of people, both old and young. The Gemara continues to discuss Neresh. The verse states: “Oh land, land, land hear the word of the Lord” (Jeremiah 22:29). Rav Pappa said: This verse is appropriate with regard to the inhabitants of Neresh, as Neresh does not want to listen to the word of the Lord.
בשמתא נרש — כלומר כל יושביה רשעים כולם יהיו בשמתא:
תרביה משכיה ואליתיה — החלב והעור עם הבשר והאליה כלומר כולן כקטן כגדול:
Furthermore, Rav Giddel said that Rav said: If a resident of Neresh kisses you, count your teeth to make sure he did not steal one. And if a resident of the city of Nehar Pekod accompanies you on a journey, it is because of the beautiful jacket that he sees on you and wants to steal from you. If a resident of Pumbedita accompanies you on a journey, change your lodging place because there is a concern that he will rob you.
נרשאה נשקיך מני ככיך — אם נשקך אחד מיושבי נרש מנה שניך אם תמצאם כולם כי מוחזק גנב הוא:
new sugyaThe Gemara returns to discussing different types of creatures. Rav Huna bar Torta said: Once I went to the city of Va’ad and I saw that the locals were in the practice of placing a snake wrapped around a great lizard in order to breed the two. After a period of time, an arvad, a snake that bites and kills people, emerged from between them.
לוועד — מקום רשעים ומרביעי כלאים:
כרוך על הצב — כל שעה היה מצוי אצלו והיה נזקק עמו כדאמרינן בקדושין (דף עט:) בכרוכין אחריה ובבכורות (דף כד.) חזיר שכרוך אחר רחל כלומר נמשך ושוכן אצלו תמיד:
יצא ערוד מביניהם — והיה נושך בני אדם וממית כדאמרינן בברכות (דף לג.) גבי ערוד דרבי חנינא בן דוסא:
And when I came before Rabbi Shimon the Righteous, he explained why this crossbreeding created an arvad and said to me: The Holy One, Blessed be He, said: These residents of Va’ad caused the emergence of a creature that I did not create in My world by crossbreeding a snake and a great lizard; so too, I will bring upon them a punishment, the hazard of this uniquely dangerous creature that I did not create in My world, i.e., an arvad.
The Gemara objects: But didn’t the Master say: All different animals whose method of procreation and period of gestation are the same are able to reproduce and raise offspring together. But all animals whose method of procreation and period of gestation are not the same cannot reproduce and raise offspring together. And the gestation period for a great lizard and a snake are not equal.
תשמישן שוה — שמשמשין שניהם פנים כנגד פנים כגון אדם או פנים כנגד עורף כגון בהמה:
ועיבורן — ימי עיבור:
יולדים זה מזה — מתעברים זה מזה:
ומגדלין — מניקים זה בנו של זה. וימי עיבורו של נחש אינו שוה לא לשרץ ובהמה וחיה כדאמרינן בפ"ק דבכורות (דף ח.) שועל וכל מיני שרצים לששה חדשים ונחש לשבע שנים ואמרינן התם ולאותו רשע נחש לא מצינו חבר והיאך יצא אותו ערוד מצב ומנחש:
Rav says: It was a miracle within a miracle that they were able to reproduce and a new creature was born. The Gemara asks: Why is this considered a miracle? It was a calamity because an arvad was born. The Gemara answers: What is meant by a miracle within a miracle? It was a miraculous calamity for the wicked people, to punish them for their actions.
MISHNA:The limb of an animal, with flesh, sinews, and bones, and the flesh of an animal, that were partially severed and remain hanging from the animal do not have the halakhic status of a limb severed from a living animal, which imparts impurity like an unslaughtered carcass, or of flesh severed from a living animal, which is ritually pure, respectively. If one had intent to eat the limb or the flesh, the limb or flesh becomes impure if it comes in contact with a source of impurity, and they impart impurity as food to other foods and liquids, although they remain in their place attached to the animal. But in order for them to become impure, they need to be rendered susceptible to impurity through contact with one of the seven liquids that facilitate susceptibility.
מתני' המדולדלין בבהמה — נתלש ממנה אבר בשר גידים ועצמות או נתלש ממנה בשר לבדו ועדיין הן מעורים בה במקצת. ויש הפרש בין אבר מן החי לבשר מן החי שהאבר מטמא אדם וכלים כנבלה והבשר שאינו אבר טהור מכלום כדילפינן לקמן בפירקין (חולין דף קכח:):
במקומן — אע"פ שהן מחוברין אם חישב עליהן להאכילן לעובד כוכבים הוי אוכל לקבל טומאה ולטמא אחרים דטומאת עצמן אין בהן עד שיתלשו כולן כדילפינן בגמרא אבל מקבלים טומאה מן השרץ ומטמאין בה את אחרים:
וצריכין הכשר — לבא במים פעם אחת לאחר שנדלדלו ושוב מקבלים טומאה עולמית. וליכא למימר בהאי אבר שסופו לטמא טומאה חמורה דאינו מטמא טומאת אבר מן החי עד שימות ושמא לא יבא לידי טומאה חמורה דשמא ישחטנה ואין שחיטה עושה ניפול:
If the animal was slaughtered, although this act of slaughter does not render it permitted for consumption by a Jew (see 73b), the limb and the flesh were thereby rendered susceptible to impurity by coming in contact with the blood of the slaughtered animal, as blood is one of the seven liquids; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Shimon says: They were not rendered susceptible to impurity through the animal’s own blood; they are rendered susceptible only once they have been wet with another liquid.
מתה הבהמה הבשר — שנדלדל צריך הכשר לקבל טומאה מן השרץ אם לא הוכשר משנדלדל דטומאת נבלה אין בו כדאמר בבהמה המקשה (שם דף עג:) דמיתה עושה ניפול ואינו כמתנבל עמה במיתתה אלא כפרוש מחיים ובשר הפורש מן החי טהור:
האבר מטמא משום אבר מן החי כו' — כדפרישית טעמא דמיתה עושה ניפול כמו שנופל סמוך למיתה ואינו נבלה הלכך אינו מטמא משום נבלה. ובגמרא מפרש מאי איכא בין אבר מן החי לאבר מן הנבלה:
If the animal died without slaughter, the hanging flesh needs to be rendered susceptible to impurity in order to become impure, as its halakhic status is that of flesh severed from a living animal, which is ritually pure and does not have the status of an unslaughtered carcass. The hanging limb imparts impurity as a limb severed from a living animal but does not impart impurity as the limb of an unslaughtered carcass; this is the statement of Rabbi Meir. And Rabbi Shimon deems the limb ritually pure.
גמ' טומאת נבלות לא — דלא הוי כתלושין לגמרי דליטמא האבר כשאר אבר מן החי דאמר לקמן שהוא מטמא אדם וכלים:
GEMARA: The mishna states that the limb of an animal that was partially severed and remains hanging from the animal imparts impurity as food if one had intent to eat it. The Gemara infers: It imparts impurity as food, yes, but it does not impart the impurity of a carcass, which can be transmitted to people and utensils in addition to food.
The Gemara asks: What are the circumstances? If the limb can heal and reattach to the animal’s body then it should not be susceptible even to impurity as food. And if it cannot heal, it should impart the impurity of a carcass as well.
כי יפול מנבלתם — אינו קרוי נבלה עד שיפול לגמרי וגבי שרצים כתיב דאבר מן החי דידהו נמי מטמא כדלקמן ובתרי קראי כתיב גבי שרצים כי יפול חד כי יפול מנבלתם עליו יטמא (ויקרא יא) וכתיב (שם) וכי יפול מנבלתם על כל זרע וגו' חד לאבר מן הבהמה דמיתה עושה ניפול אתא:
The Gemara answers: Actually, the mishna is discussing a case where the limb will not heal, and the reason that the limb does not impart impurity of a carcass is that the impurity of a carcass is different and unique, as the Merciful One states with regard to the impurity of a carcass: “And if any of their carcass fall upon any sowing seed” (Leviticus 11:37), indicating that the severed limb of an animal is not considered a carcass until it completely falls from the animal.
דרחמנא אמר כי יפול עד שיפול — תימה מאי משמע כי יפול לענין זה דאבר המדולדל ועוד דהאי קרא בשרצים כתיב ונראה דהכי דריש כי יפול מהם במותם ואמר בפרק בהמה המקשה (לעיל חולין דף עד.) מיתה עושה ניפול וא"כ ממילא שמעינן דקודם מיתה אינה עושה ניפול ואבהמה דרשי ליה דאמר התם מיתה עושה ניפול ואין שחיטה עושה ניפול ופירש בקונטרס דמקרא יתירא דרשינן ואם אינו ענין לשרצים תנהו ענין לבהמה דבת שחיטה היא:
This explanation is also taught in a baraita: With regard to the limb and the flesh of an animal that were partially severed and remain hanging from the animal and are connected to the animal by a connector the size of a strand of hair, one might have thought that they impart the impurity of a carcass. Therefore, the verse states: “And if any of the carcass fall,” indicating that a severed limb does not impart the impurity of a carcass until it completely falls from the animal. And nevertheless, despite the fact that it is not considered severed with regard to the impurity of a carcass, such a limb is considered severed with regard to being susceptible to impurity as food.
טומאת נבלה — שמזכיר כאן הש"ס לאו דוקא אלא היינו טומאת אבר מן החי:
מסייע ליה כו' שצמקו באיביהן — שיבשו באילן:
חייב חטאת — אם לא יבשו עוקציהן. אלמא אע"ג דלענין שבת מחוברין נינהו מטמאין טומאת אוכלין:
This explanation supports the opinion of Rav Ḥiyya bar Ashi, as Rav Ḥiyya bar Ashi said that Shmuel said: With regard to figs that dried while still attached to their tree, despite the fact that they are still attached, they are considered as if they have been picked and are susceptible to impurity as food. But with regard to one who picks them on Shabbat they are considered attached, and he is liable to bring a sin offering. Just as a partially severed limb of an animal is considered both attached and severed with regard to different halakhot, so too this dried fruit is considered both attached and detached with regard to different halakhot.
מסייע ליה לרב חייא כו' — וא"ת למאי מייתי ליה סייעתא אי להא דאמר תאנים שצמקו באיביהן מטמאין טומאת אוכלין טפי הוה ליה למסייעיה ממתניתין ונראה דמייתי סייעתא אמאי דקאמר התולש מהן בשבת חייב חטאת דמשמע נמי מברייתא דלאו לכל מילי הוה כתלוש מדקא ממעט טומאת נבלה כלומר טומאת אבר מן החי ומקרא ממעט ליה ובמתניתין ליתיה בפירוש אלא מדיוקא שמעינן ליה טומאת אוכלין אין טומאת נבלות לא:
לימא מסייע ליה — לשמואל:
כגון הכרוב והדלעת — שלאחר שהן יבשים הרי הן כעץ ואינן ראויין לאכילה:
אין מטמאין טומאת אוכלין — דהא לאו אוכל נינהו וקא ס"ד דהיא גופה לא איצטריך דעץ לא יטמא אלא למימרא דהני הוא דכי צמקו באיביהן טהורין אבל שאר פירות הנאכלין בצימוקן מקבלין טומאה ואשמעינן דכתלושין דמו:
קצצן — לחין על מנת ליבשן אע"פ שאין עומדין למאכל אלא לעץ כגון דלעת לעשות הימנה כלי וכרוב להסקה אפ"ה כל זמן שהן לחין מטמאין:
Let us say that a baraita (Tosefta, Okatzin 2:11) supports the opinion of Shmuel, who holds that dried figs still attached to the tree are considered as if they are detached with regard to susceptibility to impurity as food: Vegetables that dried while they are attached to their plant, such as cabbage and gourd, which become hard as wood and inedible when dried, are not susceptible to impurity as food. But if one cut them when they were still moist and then dried them in order to use them for fuel, or, in the case of gourds, to make utensils out of them, they are susceptible to impurity as food.
The Gemara asks: Does it enter your mind that if one cut them and dried them they are susceptible to impurity as food? Such a vegetable is merely wood, and it is inedible. And Rabbi Yitzḥak says: The baraita is discussing a case where one cut the vegetables when they were still moist in order to dry them. The novelty of the baraita is that even though one intends to dry the vegetables and render them inedible, as long as they are still moist they are susceptible to impurity as food.
קתני רישא מיהת ירקות שצמקו באיביהן כגון הכרוב והדלעת טעמא דהני כי יבשו לאו אוכלין נינהו הא שאר פירות מטמאין באיביהן:
The Gemara infers: The reason for this halakha in the baraita is that it is discussing cabbage and gourd: Since one dried them, they are inedible and consequently are not susceptible to impurity as food. But other types of produce, which are edible when dried, are susceptible to impurity.
The Gemara explains the suggested support to Shmuel: What are the circumstances? If one dried both the produce itself and its stems, isn’t it obvious that the produce is no longer considered attached to the plant and is susceptible to impurity? If so, it would be unnecessary for the baraita to teach this. Rather, isn’t the baraita discussing a case where one dried the produce without drying its stems? Accordingly, in such a case the produce is considered detached with regard to impurity even though it is considered attached with regard to Shabbat, in accordance with the statement of Shmuel.
לעולם הן ועוקציהן — ודקא קשיא לן מאי קמ"ל משום סיפא תנייה דאשמועינן קצצן לחין ע"מ ליבשן מטמאין טומאת אוכלים:
The Gemara rejects this interpretation: The baraita is not necessarily discussing that case. Actually, the baraita is discussing a case where both the produce itself and its stems were dried. And although it appears that the halakha is obvious in such a case, it was necessary for the baraita to mention it in order to teach the latter clause of the baraita: In a case where one cut the cabbage and gourd when they were still moist in order to dry them, they are susceptible to impurity as long as they are still moist.
וקצצן על מנת ליבשן איצטריכא ליה — וא"ת ליתני הכי כרוב ודלעת שקצצן על מנת ליבשן מטמא טומאת אוכלין למה ליה למתני רישא שצמקו באיביהן וי"ל דהכי מתני ליה טפי שפיר הכרוב והדלעת שצמקו כו' ואם לא צמקו אלא קצצן ע"מ ליבש כו':
שנפשח — נתלש ממנו ענף ובאותו ענף יש פירות:
הרי הן כתלושין — ואפילו הן לחין:
יבשו — פירות האילן שלא נפשח הרי הן כמחוברין:
מאי לאו אף מחוברין — דקאמר לכל דבריהם קאמר ואפילו לענין טומאה וקשיא לשמואל:
The Gemara suggests: Come and hear a challenge to the opinion of Shmuel from a baraita: In the case of a tree from which a branch broke off, and the branch has fruit attached to it, even if the fruit is still moist it is considered detached from the tree. But if the branch did not break off, and the fruit dried on the tree, it is considered attached. What, isn’t the ruling of the baraita that just as in the first clause the fruit on the detached branch is considered detached with regard to all matters, the halakhot of both Shabbat and impurity, so too in the latter clause the fruit that dried on the tree is considered attached to the tree with regard to all matters, even the transmission of impurity, contrary to the opinion of Shmuel?
הא כדאיתא והא כדאיתא — תלושין שנפשח לכל דבריהם הוו תלושין בין לענין חיוב טומאה בין לענין שבת ומחוברין דקתני גבי יבשו לשבת קאמר ולא לטומאה והיינו כשמואל:
The Gemara rejects this challenge: Are the cases comparable? This case is as it is, and that case is as it is. In the first clause of the baraita, the fruit on the detached branch is considered detached with regard to all matters. In the latter clause of the baraita, the dried fruit on the tree is considered attached with regard to Shabbat but detached with regard to impurity.
new sugyaThe mishna teaches: If the animal was slaughtered, Rabbi Meir holds that with the blood of the slaughtered animal the limb and the flesh were rendered susceptible to impurity. Rabbi Shimon says that they were not rendered susceptible with the animal’s own blood. The Gemara asks: With regard to what principle do Rabbi Meir and Rabbi Shimon disagree?
אמר רבה בבהמה נעשית יד לאבר קמיפלגי — ותרוייהו אית להו יש יד להכשר ומיהו רבי שמעון סבר אין בהמה כולה נעשית יד לאבר אחד הלכך לא הביאה לו הכשר ורבי מאיר סבר בהמה נעשית יד לאבר:
Rabba said: The mishna is discussing a case where the blood of the slaughtered animal came into contact with the body of the animal but not with the partially severed limb. The tanna’im agree that if an appendage that constitutes a handle is rendered susceptible to impurity, the food to which it is attached is also rendered susceptible. But they disagree with regard to whether an animal constitutes a handle for its limb. One Sage, Rabbi Shimon, holds that an animal does not constitute a handle for its limb, and therefore the limb is not rendered susceptible to contract impurity along with the body of the animal. And one Sage, Rabbi Meir, holds that an animal constitutes a handle for its limb, and therefore the limb is rendered susceptible along with the body of the animal.
ומר סבר אין בהמה נעשית יד לאבר — נראה דרבה מצי סבר דלר"ש שחיטה מכשרת ולא דם וה"ק אין בהמה נעשית יד לאבר הא אם נעשית יד לאבר היה מוכשר משחיטת בהמה אע"פ שהוא אסור באכילה מדרבנן וכן סברי כולהו אמוראי דמפרשי מתניתין לבר מר' אחא דאמר בנתקנח הדם בין סימן לסימן קמיפלגי דלדידיה דם מכשיר לר"ש וצ"ל דלרב אחא לא שמיע ליה ברייתא דהשוחט (לעיל חולין דף לו.) דשמעינן מיניה דלר' שמעון שחיטה מכשיר ולא דם אבל שאר אמוראי דהכא הוו ידעי לה שפיר דהא רב פפא נמי מפרש לה לפלוגתייהו בסמוך ובפרק השוחט (גז"ש) אמר רב פפא עלה דברייתא הכל מודים היכא דאיתיה לדם כו' אלמא ידע לה:
אביי אמר — אין טעמייהו משום יד דכ"ע אין בהמה נעשית יד לאבר אחד אלא טעמא דרבי מאיר משום דכולה חדא חשיב ליה ואע"ג דכי אוחז את הקטן באבר ובשר המדולדל אין גדול עולה עמו אלא נתלש מיד הואיל וכשאוחז בגדול עולה קטן עמו חד הוא ור' שמעון סבר אינו כמוהו:
Abaye said a different explanation of the dispute between Rabbi Meir and Rabbi Shimon: The mishna is discussing a case where the blood of the slaughtered animal came into contact with the body of the animal but not with the partially severed limb, and both tanna’im agree that an animal does not constitute a handle for its limb. But they also agree that if the liquid comes into contact with only part of the food it renders the entire item susceptible to impurity. Therefore, if the partially severed limb is considered part of the animal it is rendered susceptible to impurity along with the animal. Rabbi Meir and Rabbi Shimon disagree with regard to whether the limb is considered part of the animal, and generally speaking, with regard to any case where a small part of an item is hanging off the larger part such that if one grasps and lifts the small part the large part does not ascend with it.
One Sage, Rabbi Meir, holds that although if one grasps and lifts the small part the large part does not ascend with it, the small part is still considered one and the same with the large part. Therefore, a partially severed limb is rendered susceptible to impurity along with the body of the animal. And one Sage, Rabbi Shimon, holds that the small part is not considered one and the same with the large part in such a case, and therefore the partially severed limb is not rendered susceptible to impurity along with the body of the animal.
And Rabbi Yoḥanan also holds in accordance with the explanation of Abaye that the tanna’imdisagree with regard to the status of a small part of an item that is hanging off the larger part such that one grasps the small part and the large part does not ascend with it.
As Rabbi Yoḥanan raises a contradiction between one statement of Rabbi Meir and another statement of Rabbi Meir: Did Rabbi Meir actually say that even in a case where one grasps the small part of an item and the large part does not ascend with it, the small part is still considered one and the same with the large part?
One can raise a contradiction to this statement from a mishna (Tevul Yom 3:1): With regard to a piece of food that was sliced from a larger piece of food and remains partially connected to the larger piece, the entire item is considered one and the same with regard to impurity. If one who was previously ritually impure and immersed that day and is waiting for nightfall for the purification process to be completed touched either piece of the item, the entire item becomes impure.
The Vilna page served by shas.org, one PDF per amud.La página de Vilna servida por shas.org, un PDF por amud.דף וילנא מוגש על ידי shas.org, קובץ PDF אחד לכל עמוד.
Text from Sefaria. Gemara and translation from the William Davidson Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz, CC BY-NC 4.0. Rashi and Tosafot are the Vilna edition, public domain.Texto de Sefaria. La Guemará y su traducción provienen del Talmud William Davidson, con comentario del rabino Adin Even-Israel Steinsaltz (traducción al inglés), CC BY-NC 4.0. Rashi y Tosafot son de la edición de Vilna, de dominio público.הטקסט מתוך ספריא. הגמרא והתרגום מתוך תלמוד ויליאם דוידסון, עם פירושו של הרב עדין אבן־ישראל שטיינזלץ (התרגום לאנגלית), CC BY-NC 4.0. רש״י ותוספות הם ממהדורת וילנא, נחלת הכלל.
Walking through the sugya, step by step
127a — Two ways to read “that creeps”
The starting reading.“תַּלְמוּד לוֹמַר הַשּׁוֹרֵץ – כׇּל מָקוֹם שֶׁשּׁוֹרֵץ” — “that creeps” teaches that
creeping animals defile anywhere they creep, the sea included. On this reading, “upon the earth” is the
limiting word that keeps a genuine sea-mouse out.
The rival reading.“אוֹ אֵינוֹ… יָכוֹל כׇּל הַמַּשְׁרִיץ יְטַמֵּא” — or perhaps hashoretz means that
breeds (mashritz): only a breeding creature defiles, which would exclude the half-earth mouse, since
a creature born of mud does not breed. Logic pushes back and forth — a mouse is a mouse “whatever its
name,” so include it; a mouse is like a weasel, which breeds, so exclude it — until the verse “בַּשֶּׁרֶץ”
is brought to include the half-earth mouse after all.
Rava and the sea.“אֲמַר לֵיהּ הָהוּא מִדְּרַבָּנַן לְרָבָא” — one of the Sages presses Rava to flip the
derivations, letting bashoretz include the earth-mouse and hashoretz include the sea-mouse. Rava cuts it
off: “וּמֵאַחַר דְּשַׁוִּיתֵיהּ לְיָם מְקוֹם טוּמְאָה, מָה לִי הָכָא, מָה לִי הָכָא” — once you have made the
sea a place of impurity, what difference is here from there? You cannot in the same breath make the sea a
place of impurity and then exempt a mouse for being in it.
Paying for the second lesson.“וְהַאי עַל הָאָרֶץ מִיבְּעֵי לֵיהּ לְהוֹצִיא סְפֵק טוּמְאָה צָפָה” — but
“upon the earth” is needed for something else: Rav Yitzḥak bar Avdimi’s rule that floating uncertain
impurity leaves you pure even in a private domain. How can one phrase teach two things? “תַּרְתֵּי עַל
הָאָרֶץ כְּתִיבִי” — “upon the earth” is written twice. One instance excludes the sea-mouse, the other
excludes floating doubt.
127a — Creatures of sea, land, fire and air
R’ Akiva’s wonder. The verse “הַצָּב לְמִינֵהוּ” is expanded to include the arvad, the nefilim and
the salamander. Reaching it, “וּכְשֶׁהָיָה רַבִּי עֲקִיבָא מַגִּיעַ לְפָסוּק זֶה” R’ Akiva would exclaim
“מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה׳” — there are creatures of the sea that die on land, of the land that die in
the sea, of the fire (the salamander) that die in air, and of the air that die in fire.
The weasel’s loneliness.“כֹּל שֶׁיֵּשׁ בַּיַּבָּשָׁה יֵשׁ בַּיָּם, חוּץ מִן הַחוּלְדָּה” — every land
creature has a sea counterpart except the weasel. R’ Zeira anchors it in “הַאֲזִינוּ כׇּל יֹשְׁבֵי חָלֶד” —
dry land is ḥeled, the weasel’s (ḥulda) sole home.
Neresh and the arvad. A run of sharp Amoraic sayings about the untrustworthy folk of Neresh, Nehar
Pekod and Pumbedita gives way to Rav Huna bar Torta’s tale: he saw a snake wound about a great lizard, and
in time a deadly arvad emerged. Since a snake and a lizard have unequal gestation and cannot breed, Rav
calls it “נֵס בְּתוֹךְ נֵס” — a miracle within a miracle, a calamity contrived to punish the wicked who
forced the crossbreeding.
127a (mishna) — The limb and flesh left hanging
“הָאֵבֶר וְהַבָּשָׂר הַמְדוּלְדָּלִין בַּבְּהֵמָה, מְטַמְּאִין טוּמְאַת אֳכָלִין בִּמְקוֹמָן, וּצְרִיכִין הֶכְשֵׁר”
— a limb (with bone and sinew) or a piece of flesh partially severed and still dangling from a living
animal is not yet a limb-from-the-living (which would defile like a carcass) nor severed flesh (which is
pure). If one intends to eat it, it can catch food-impurity in place — but only after it is rendered
susceptible by a liquid.
127b — Slaughtered, or died
Slaughtered:“נִשְׁחֲטָה הַבְּהֵמָה – הוּכְשְׁרוּ בְּדָמֶיהָ” — R’ Meir says the animal’s own blood
renders the dangling limb and flesh susceptible. R’ Shimon: they were not rendered susceptible by
that blood.
Died (no slaughter): the flesh still needs hechsher; the limb defiles as a limb-from-the-living
but not as the limb of a carcass (R’ Meir), because death “makes it fall” and it counts as separated
before death. R’ Shimon deems the limb pure.
Why not a carcass?“הֵיכִי דָמֵי?” — if the limb can heal it should not even take food-impurity; if it
cannot, it should defile as a carcass. The answer: “כִּי יִפּוֹל – עַד שֶׁיִּפּוֹל” — the verse’s “if it
falls” means a limb is a carcass only once it has fully fallen off; joined even by a hair, it is not.
Yet — the daf stresses — it is detached enough for food-impurity.
127b — Attached here, detached there
“מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַב חִיָּיא בַּר אָשֵׁי” — this supports Shmuel’s ruling: figs that dried on the tree
take food-impurity (treated as picked), yet one who picks them on Shabbat is liable for a sin-offering
(treated as attached). One object, split down the middle by which law is asking.
The Gemara tests the principle against dried cabbage and gourd (inedible when dried, so not susceptible,
whereas other produce is), against fruit on a branch that broke off (detached for everything) versus
fruit dried on the tree (attached for Shabbat, detached for impurity), and settles each with “הָא
כִּדְאִיתָא וְהָא כִּדְאִיתָא” — this case as it is, that case as it is.
127b — Why do R’ Meir and R’ Shimon really disagree?
The blood touched the animal’s body but not the dangling limb. So the dispute is how the limb relates to
the body:
Rabba:“בִּבְהֵמָה נַעֲשֵׂית יָד לְאֵבֶר קָמִיפַּלְגִי” — whether the animal becomes a handle for
its limb. R’ Meir: yes, so the limb is rendered susceptible along with the body. R’ Shimon: no.
Abaye: they agree the animal is no handle; they split on whether a small part hanging off a large one
— where you “אוֹחֵז בְּקָטָן וְאֵין גָּדוֹל עוֹלֶה עִמּוֹ”, grasp the small and the large does not rise
with it — still counts as one body with it. R’ Yoḥanan reads the dispute the same way.
R’ Yoḥanan’s snag. He sets R’ Meir against R’ Meir: here R’ Meir treats “grasp the small, the large does
not rise” as one — but in Tevul Yom (3:1) a partially sliced piece of teruma seems to say the reverse.
His resolution, carried onto 128a, is “מוּחְלֶפֶת הַשִּׁיטָה” — the names in that mishna are reversed.
The distinctions, side by side
The second half keeps asking one thing of very different objects: attached, or detached — and for which
law? Every cell traces to the walkthrough above.
Case
For food / carcass impurity
For Shabbat / attachment
Dangling limb or flesh (meduldal)
Detached — takes food-impurity
Attached — not a carcass “until it falls”
Figs dried on the tree (Shmuel)
Detached — takes food-impurity
Attached — picking is a Shabbat ḥatat
Fruit on a branch that broke off (nifshach)
Detached
Detached — for all matters
Fruit dried on the standing tree (yavshu)
Detached
Attached — for Shabbat
One line to carry with you
A single object can be detached for one law and attached for another in the very same instant — the
Torah is not asking “is it joined?” but “is it joined for this?”
Recorriendo la suguiá, paso a paso
127a — Dos modos de leer “que repta”
La lectura de partida.“תַּלְמוּד לוֹמַר הַשּׁוֹרֵץ – כׇּל מָקוֹם שֶׁשּׁוֹרֵץ” — “que repta” enseña que los
reptiles imparten impureza dondequiera que reptan, el mar incluido. En esta lectura, “sobre la tierra” es la
palabra limitante que mantiene fuera a un genuino ratón de mar.
La lectura rival.“אוֹ אֵינוֹ… יָכוֹל כׇּל הַמַּשְׁרִיץ יְטַמֵּא” — o quizá hashoretz significa que cría
(mashritz): solo una criatura que cría imparte impureza, lo que excluiría al ratón de tierra, pues una
criatura nacida del barro no cría. La lógica va y viene — un ratón es un ratón “cualquiera sea su nombre,” así
que inclúyelo; un ratón es como una comadreja, que cría, así que exclúyelo — hasta que se trae el versículo
“בַּשֶּׁרֶץ” para incluir al ratón de tierra después de todo.
Rava y el mar.“אֲמַר לֵיהּ הָהוּא מִדְּרַבָּנַן לְרָבָא” — uno de los sabios presiona a Rava para invertir
las derivaciones, dejando que ba-sheretz incluya al ratón de tierra y hashoretz incluya al ratón de mar.
Rava lo corta: “וּמֵאַחַר דְּשַׁוִּיתֵיהּ לְיָם מְקוֹם טוּמְאָה, מָה לִי הָכָא, מָה לִי הָכָא” — una vez que has
hecho del mar un lugar de impureza, ¿qué diferencia hay aquí de allá? No puedes de una vez hacer del mar un
lugar de impureza y luego eximir a un ratón por estar en él.
Pagando la segunda lección.“וְהַאי עַל הָאָרֶץ מִיבְּעֵי לֵיהּ לְהוֹצִיא סְפֵק טוּמְאָה צָפָה” — pero “sobre
la tierra” hace falta para otra cosa: la regla de Rav Itzjak bar Avdimí de que la impureza incierta flotante
te deja puro aun en dominio privado. ¿Cómo puede una frase enseñar dos cosas? “תַּרְתֵּי עַל הָאָרֶץ כְּתִיבִי”
— “sobre la tierra” está escrito dos veces. Una instancia excluye al ratón de mar, la otra excluye la duda
flotante.
127a — Criaturas de mar, tierra, fuego y aire
El asombro de R’ Akivá. El versículo “הַצָּב לְמִינֵהוּ” se expande para incluir al arvad, los nefilim
y la salamandra. Al llegar a él, “וּכְשֶׁהָיָה רַבִּי עֲקִיבָא מַגִּיעַ לְפָסוּק זֶה” R’ Akivá exclamaba “מָה
רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה׳” — hay criaturas del mar que mueren en tierra, de la tierra que mueren en el mar,
del fuego (la salamandra) que mueren en el aire, y del aire que mueren en el fuego.
La soledad de la comadreja.“כֹּל שֶׁיֵּשׁ בַּיַּבָּשָׁה יֵשׁ בַּיָּם, חוּץ מִן הַחוּלְדָּה” — todo animal de
tierra tiene un contrapunto de mar salvo la comadreja. R’ Zeira lo ancla en “הַאֲזִינוּ כׇּל יֹשְׁבֵי חָלֶד” —
la tierra seca es jéled, único hogar de la comadreja (juldá).
Neresh y el arvad. Una serie de dichos amoraítas punzantes sobre la gente poco fiable de Neresh, Nehar
Pekod y Pumbedita da paso al relato de Rav Huná bar Torta: vio una serpiente enroscada en un gran lagarto, y
con el tiempo emergió un mortal arvad. Como una serpiente y un lagarto tienen gestaciones desiguales y no
pueden cruzarse, Rav lo llama “נֵס בְּתוֹךְ נֵס” — un milagro dentro de un milagro, una calamidad urdida
para castigar a los malvados que forzaron el cruce.
127a (mishná) — El miembro y la carne dejados colgando
“הָאֵבֶר וְהַבָּשָׂר הַמְדוּלְדָּלִין בַּבְּהֵמָה, מְטַמְּאִין טוּמְאַת אֳכָלִין בִּמְקוֹמָן, וּצְרִיכִין הֶכְשֵׁר”
— un miembro (con hueso y tendón) o un trozo de carne medio arrancados y aún colgando de un animal vivo
no es todavía un miembro-del-vivo (que impartiría impureza como un cadáver) ni carne separada (que es pura).
Si uno se propone comerlo, puede contraer impureza de alimentos en su lugar — pero solo tras ser hecho
susceptible por un líquido.
127b — Degollado, o muerto
Degollado:“נִשְׁחֲטָה הַבְּהֵמָה – הוּכְשְׁרוּ בְּדָמֶיהָ” — R’ Meir dice que la propia sangre del animal
hace susceptibles al miembro y a la carne colgantes. R’ Shimon:no fueron hechos susceptibles por esa
sangre.
Muerto (sin degüello): la carne aún necesita hejsher; el miembro imparte como miembro-del-vivo pero
no como miembro de un cadáver (R’ Meir), porque la muerte “lo hace caer” y cuenta como separado antes de la
muerte. R’ Shimon reputa puro al miembro.
¿Por qué no un cadáver?“הֵיכִי דָמֵי?” — si el miembro puede sanar no debería siquiera contraer impureza
de alimentos; si no puede, debería impartir como un cadáver. La respuesta: “כִּי יִפּוֹל – עַד שֶׁיִּפּוֹל” —
el “si cae” del versículo significa que un miembro es un cadáver solo una vez que se ha desprendido del
todo; unido aun por un pelo, no lo es. Y sin embargo — recalca el daf — está lo bastante separado para la
impureza de alimentos.
127b — Adherido aquí, separado allá
“מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַב חִיָּיא בַּר אָשֵׁי” — esto apoya el fallo de Shmuel: los higos secados en el árbol
contraen impureza de alimentos (tratados como cosechados), pero quien los cosecha en Shabat es pasible de una
ofrenda de pecado (tratados como adheridos). Un objeto, partido por la mitad según qué ley pregunte.
La Guemará prueba el principio contra la col y la calabaza secas (incomibles al secarse, así que no
susceptibles, mientras otros productos sí), contra la fruta de una rama que se desgajó (separada para todo)
frente a la fruta secada en el árbol (adherida para Shabat, separada para la impureza), y zanja cada una
con “הָא כִּדְאִיתָא וְהָא כִּדְאִיתָא” — este caso como es, aquel caso como es.
127b — ¿Por qué disputan en verdad R’ Meir y R’ Shimon?
La sangre tocó el cuerpo del animal pero no el miembro colgante. Así que la disputa es cómo se relaciona el
miembro con el cuerpo:
Rabá:“בִּבְהֵמָה נַעֲשֵׂית יָד לְאֵבֶר קָמִיפַּלְגִי” — si el animal se vuelve un asa para su miembro.
R’ Meir: sí, así que el miembro se hace susceptible junto con el cuerpo. R’ Shimon: no.
Abaie: concuerdan en que el animal no es un asa; se dividen en si una parte pequeña que cuelga de una
grande — donde “אוֹחֵז בְּקָטָן וְאֵין גָּדוֹל עוֹלֶה עִמּוֹ”, tomas la pequeña y la grande no sube con ella
— cuenta aún como un solo cuerpo con ella. R’ Iojanán lee la disputa igual.
El tropiezo de R’ Iojanán. Enfrenta a R’ Meir con R’ Meir: aquí R’ Meir trata “toma la pequeña, la grande
no sube” como uno — pero en Tevul Iom (3:1) un trozo de trumá medio cortado parece decir lo contrario. Su
resolución, llevada a 128a, es “מוּחְלֶפֶת הַשִּׁיטָה” — los nombres en esa mishná están invertidos.
Las distinciones, lado a lado
La segunda mitad sigue preguntando una sola cosa a objetos muy distintos: ¿adherido, o separado — y para cuál
ley? Cada celda se remonta al recorrido de arriba.
Caso
Para impureza de alimentos / cadáver
Para Shabat / adhesión
Miembro o carne colgantes (meduldal)
Separado — contrae impureza de alimentos
Adherido — no es cadáver “hasta que cae”
Higos secados en el árbol (Shmuel)
Separado — contrae impureza de alimentos
Adherido — cosecharlos es jatat de Shabat
Fruta en una rama que se desgajó (nifshaj)
Separado
Separado — para todo asunto
Fruta secada en el árbol en pie (iavshu)
Separado
Adherido — para Shabat
Una línea para llevarte
Un solo objeto puede estar separado para una ley y adherido para otra en el mismísimo instante — la Torá
no pregunta “¿está unido?” sino “¿está unido para esto?”
עוברים על הסוגיה, צעד אחר צעד
קכז ע”א — שתי דרכים לקרוא “השורץ”
הקריאה הפותחת.“תַּלְמוּד לוֹמַר הַשּׁוֹרֵץ – כׇּל מָקוֹם שֶׁשּׁוֹרֵץ” — “השורץ” מלמד שהשרצים מטמאים בכל מקום
שהם שורצים, ובכללם הים. לפי קריאה זו, “על הארץ” היא מילת המיעוט המוציאה עכבר ים אמיתי.
הקריאה היריבה.“אוֹ אֵינוֹ… יָכוֹל כׇּל הַמַּשְׁרִיץ יְטַמֵּא” — או שמא “השורץ” משמעו מי שמשריץ: רק בריה
המשרצת מטמאה, מה שיוציא את עכבר האדמה, שהרי בריה הנוצרת מן הבוץ אינה משרצת. ההיגיון נע הלוך ושוב — עכבר הוא
עכבר “כל ששמו עכבר”, אז לרבותו; עכבר דומה לחולדה שמשרצת, אז למעטו — עד שמובא הפסוק “בַּשֶּׁרֶץ” כדי לרבות
את עכבר האדמה בכל זאת.
רבא והים.“אֲמַר לֵיהּ הָהוּא מִדְּרַבָּנַן לְרָבָא” — אחד החכמים לוחץ על רבא להפוך את הדרשות, שיהא “בשרץ”
מרבה את עכבר האדמה ו”השורץ” מרבה את עכבר הים. רבא חותך זאת — “וּמֵאַחַר דְּשַׁוִּיתֵיהּ לְיָם מְקוֹם טוּמְאָה, מָה
לִי הָכָא, מָה לִי הָכָא” — מאחר שעשית את הים מקום טומאה, מה לי כאן ומה לי שם? אי אתה יכול בנשימה אחת לעשות
את הים מקום טומאה ואז לפטור עכבר מפני שהוא בתוכו.
התשלום על הלימוד השני.“וְהַאי עַל הָאָרֶץ מִיבְּעֵי לֵיהּ לְהוֹצִיא סְפֵק טוּמְאָה צָפָה” — אך “על הארץ”
נצרך לדבר אחר — כללו של רב יצחק בר אבדימי שספק טומאה צפה מותיר טהור אף ברשות היחיד. כיצד יכול צירוף אחד ללמד
שניים? “תַּרְתֵּי עַל הָאָרֶץ כְּתִיבִי” — “על הארץ” כתוב פעמיים. מיעוט אחד מוציא עכבר ים, והשני מוציא ספק
צף.
קכז ע”א — בריות הים, היבשה, האש והאוויר
פליאת ר’ עקיבא. הפסוק “הַצָּב לְמִינֵהוּ” מתרבה לכלול את הערוד, הנפילים והסלמנדרה. כשהיה מגיע אליו,
“וּכְשֶׁהָיָה רַבִּי עֲקִיבָא מַגִּיעַ לְפָסוּק זֶה” היה קורא “מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה׳” — יש בריות ים המתות
ביבשה, בריות יבשה המתות בים, בריות אש (הסלמנדרה) המתות באוויר, ובריות אוויר המתות באש.
בדידות החולדה.“כֹּל שֶׁיֵּשׁ בַּיַּבָּשָׁה יֵשׁ בַּיָּם, חוּץ מִן הַחוּלְדָּה” — לכל בריית יבשה יש מקבילה
בים חוץ מן החולדה. ר’ זירא מעגן זאת ב“הַאֲזִינוּ כׇּל יֹשְׁבֵי חָלֶד” — היבשה היא “חלד”, ביתה היחיד של החולדה.
נרש והערוד. שורה של אמרות אמוראיות חדות על אנשי נרש, נהר פקוד ופומבדיתא שאין לבטוח בהם מפנה מקום למעשה של רב
הונא בר תורתא — הוא ראה נחש כרוך על צב, ובבוא הזמן יצא מביניהם ערוד ממית. כיוון שלנחש ולצב זמני עיבור שונים
ואינם יכולים להתרבות זה מזה, קורא לו רב “נֵס בְּתוֹךְ נֵס” — נס בתוך נס, פורענות שנרקמה לענוש את הרשעים
שכפו את ההרבעה.
קכז ע”א (משנה) — האבר והבשר שנותרו מדולדלים
“הָאֵבֶר וְהַבָּשָׂר הַמְדוּלְדָּלִין בַּבְּהֵמָה, מְטַמְּאִין טוּמְאַת אֳכָלִין בִּמְקוֹמָן, וּצְרִיכִין הֶכְשֵׁר”
— אבר (עם עצם וגיד) או חתיכת בשר שנתלשו למחצה ועדיין תלויים בבהמה חיה עדיין אינם אבר מן החי (שהיה מטמא
כנבלה) ואינם בשר תלוש (שטהור). אם חישב עליהם לאכילה, הם עשויים לקלוט טומאת אוכלין במקומם — אך רק לאחר
שהוכשרו במשקה.
קכז ע”ב — נשחטה, או מתה
נשחטה:“נִשְׁחֲטָה הַבְּהֵמָה – הוּכְשְׁרוּ בְּדָמֶיהָ” — ר’ מאיר אומר שדם הבהמה עצמו מכשיר את האבר והבשר
המדולדלים. ר’ שמעון:לא הוכשרו בדם זה.
מתה (בלא שחיטה): הבשר עדיין צריך הכשר; האבר מטמא משום אבר מן החי אך לא משום אבר נבלה (ר’ מאיר), שהמיתה
“עושה ניפול” והוא נחשב כפרוש קודם המיתה. ר’ שמעון מטהר את האבר.
מדוע לא נבלה?“הֵיכִי דָמֵי?” — אם האבר יכול להעלות ארוכה לא יטמא אף טומאת אוכלין; ואם אינו יכול, יטמא אף
משום נבלה. התשובה — “כִּי יִפּוֹל – עַד שֶׁיִּפּוֹל” — “כי יפול” שבפסוק פירושו שהאבר נבלה רק משנפל לגמרי;
מחובר אף בחוט השערה, אינו. ובכל זאת — מדגיש הדף — כן הוא תלוש דיו לטומאת אוכלין.
קכז ע”ב — מחובר כאן, תלוש שם
“מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַב חִיָּיא בַּר אָשֵׁי” — זה מסייע לפסק שמואל — תאנים שיבשו באילן מטמאות טומאת אוכלין
(כתלושות), ובכל זאת התולש מהן בשבת חייב חטאת (כמחוברות). עצם אחד, נחצה לפי איזו הלכה שואלת.
הגמרא בוחנת את העיקרון מול כרוב ודלעת שיבשו (שאינם ראויים לאכילה משיבשו, ולכן אינם מקבלים טומאה, בעוד שאר
פירות כן), מול פירות בענף שנפשח (תלושים לכל דבר) לעומת פירות שיבשו באילן (מחוברים לשבת, תלושים לטומאה),
ומיישבת כל אחד ב“הָא כִּדְאִיתָא וְהָא כִּדְאִיתָא” — זה כמות שהוא, וזה כמות שהוא.
קכז ע”ב — מדוע באמת חולקים ר’ מאיר ור’ שמעון?
הדם נגע בגוף הבהמה אך לא באבר המדולדל. אם כן המחלוקת היא כיצד מתייחס האבר אל הגוף:
רבה:“בִּבְהֵמָה נַעֲשֵׂית יָד לְאֵבֶר קָמִיפַּלְגִי” — האם הבהמה נעשית יד לאברה. ר’ מאיר — כן, ולכן האבר
מוכשר עם הגוף. ר’ שמעון — לא.
אביי: מסכימים ששאין הבהמה יד; חולקים אם חלק קטן התלוי בגדול — ש“אוֹחֵז בְּקָטָן וְאֵין גָּדוֹל עוֹלֶה עִמּוֹ”,
אוחז בקטן ואין גדול עולה עמו — נחשב עדיין גוף אחד עמו. ר’ יוחנן קורא את המחלוקת כמותו.
מכשלת ר’ יוחנן. הוא מעמיד את ר’ מאיר מול ר’ מאיר — כאן ר’ מאיר רואה “אוחז בקטן ואין גדול עולה” כאחד, אך בטבול
יום (ג, א) חתיכת תרומה שנפרסה למחצה נראית אומרת ההפך. פתרונו, הנמשך אל קכח ע”א, הוא “מוּחְלֶפֶת הַשִּׁיטָה” —
השמות באותה משנה מוחלפים.
ההבחנות, זו מול זו
המחצית השנייה שואלת שוב ושוב דבר אחד על עצמים שונים מאוד — מחובר, או תלוש, ולאיזו הלכה? כל תא נובע מן ההילוך
שלמעלה.
מקרה
לטומאת אוכלין / נבלה
לשבת / חיבור
אבר או בשר מדולדלים
תלוש — מקבל טומאת אוכלין
מחובר — אינו נבלה “עד שיפול”
תאנים שיבשו באילן (שמואל)
תלוש — מקבל טומאת אוכלין
מחובר — התולש בשבת חייב חטאת
פירות בענף שנפשח
תלוש
תלוש — לכל דבר
פירות שיבשו באילן העומד
תלוש
מחובר — לשבת
שורה אחת לקחת אתכם
עצם אחד יכול להיות תלוש להלכה אחת ומחובר להלכה אחרת באותו רגע ממש — התורה אינה שואלת “האם הוא מחובר?” אלא
“האם הוא מחובר לזה?”
🎯 Test yourselfPonte a pruebaבחנו את עצמכם
Tip: click the card, then keys 1–4 answer and Enter moves on.Consejo: pulsa en la tarjeta; luego 1–4 responden y Enter continúa.טיפ: הקישו על הכרטיס; אחר כך 1–4 עונים ו-Enter ממשיך.
Tomorrow (Sat, 5 September 2026):
Chullin 128 — Five sages, five readings of one dispute — and then the three tannaim who divide over whether a severed limb defiles because it has bones, because it has flesh and bones, or simply because the body cannot regrow it.
Mañana (sáb, 5 de septiembre de 2026):
Julín 128 — Seis sabios, seis lecturas de una misma disputa — y luego los tres tanaítas que se dividen sobre si un miembro arrancado imparte impureza por tener huesos, por tener carne y huesos, o simplemente porque el cuerpo no puede volver a criarlo.
מחר (שבת, 5 בספטמבר 2026):
חולין קכח — שישה חכמים, שש קריאות של מחלוקת אחת — ואחר כך שלושת התנאים החולקים אם אבר תלוש מטמא מפני שיש בו עצמות, מפני שיש בו בשר ועצמות, או פשוט מפני שהגוף אינו יכול לגדלו מחדש.