Daf Yomi — Chullin 122 (חולין קכב)Daf Yomi — Julín 122 (חולין קכב)דף יומי — חולין קכב

Chapter 9: HaOr VeHaRotev (the hide and the gravy) · Sun, 30 August 2026Capítulo 9: HaOr VeHaRotev (la piel y el caldo) · dom, 30 de agosto de 2026פרק 9: העור והרוטב (העור והרוטב — עורות שדינם כבשר) · יום א׳, 30 באוגוסט 2026
⚠️AI-generated study aid, built from the text of the daf. It does not replace learning the daf itself.Hoja generada por IA a partir del texto del daf. No reemplaza el estudio del daf mismo.דף עזר ללימוד שנוצר בבינה מלאכותית מתוך טקסט הדף. אינו מחליף את לימוד הדף עצמו.
📜 This is the daf itself — the Vilna page, not our writing. It is not AI-generated.Este es el daf mismo — la página de Vilna, no nuestra redacción. No está generado por IA.זהו הדף עצמו — דף וילנא, ולא כתיבה שלנו. הוא אינו מיוצר בבינה מלאכותית.

The big picture (read this first)

The daf opens by closing an argument left over from yesterday. Rav Huna had said the flesh-scraps on a flayed hide impart carcass-impurity only if a person gathered them (v’hu shekineso). Whose view was he following? The Gemara runs the statement past both R’ Yishmael and R’ Akiva, and settles it: Rav Huna speaks for R’ Akiva — and the whole reason a hide clears the flesh clinging to it is that the hide nullifies it, no matter how the flesh came loose.

Then a new mishna opens the chapter’s next theme:

Most skin is not flesh — you cannot eat it, and it does not carry the impurity of a carcass. But some skins are so soft they still count as flesh — a young camel’s hump, a young calf’s head, the skin under a lamb’s tail, the four soft sheratzim. And one skin is flesh for a reason all its own — human skin.

The Gemara’s work is to fix the edges of that list: when is a camel “young,” when is a calf “young,” why is human skin impure at all, and how long is the “tanning-period” that finally strips a soft skin of its flesh-status — a measure that turns out to govern prayer and hand-washing too.

Four movements, in order:

  1. Whose view was Rav Huna’s? (122a). Not R’ Yishmael but R’ Akiva — the hide nullifies the flesh whether an animal or a knife loosened it.
  2. The mishna (122a). The catalogue of skins that count as flesh — and the exception of human skin.
  3. Defining the borderlines (122a–b). Ulla on human skin; how “young” a camel and a calf must be; Rav and R’ Chanina on the “hooves”; the derivation for the creeping animals.
  4. The four-mil measure (122b). How long tanning takes — and the same span for reaching a synagogue or water.

Key concepts & terms

Term Meaning
עוֹרוֹתֵיהֶן כִּבְשָׂרָן (oroteihen kivsaran) “Their skins are like their flesh” — the chapter’s principle. A skin soft enough to be eaten carries impurity exactly as flesh does.
מְבַטֵּל עוֹר (mevatel or) “The hide nullifies” — a hide of a certain size cancels the flesh-scraps clinging to it, so they impart no carcass-impurity. R’ Akiva’s reason.
פְּלָטַתּוּ חַיָּה / סַכִּין (paltatu chaya / sakin) Flesh loosened from the hide by an animal tearing it, versus by a knife flaying it — the two ways scraps end up on a hide.
חֲזִיר הַבָּר (chazir habar) The wild boar, whose hide is tougher than the domesticated pig’s — hence the dispute over whether its skin counts as flesh.
חֲטֶרֶת שֶׁל גָּמָל (chatéret shel gamal) The hump of a camel — soft, and flesh-like, only while the camel is still “young.”
גָּמָל הָרַכָּה (gamal harakah) A young (soft) camel — defined as one that “has not yet carried a burden.”
עֵגֶל הָרַךְ (egel harach) A young calf — “young” until its first year is out (Ulla) or as long as it suckles (R’ Yoḥanan).
גִּישְׁתָּא (gishta) The texture of a skin — R’ Yehuda’s criterion for whether a skin counts as flesh, rather than a verse.
בְּלָשׁוֹן יָחִיד (b’lashon yachid) Teaching a mishna “in the singular” — as one individual sage’s view, so the halakha need not follow it.
כְּדֵי עֲבוֹדָה (kdei avoda) The tanning-period — treading a spread skin for this long strips it of flesh-status; fixed at four mil.
אַרְבַּעַת מִילִין (arba’at milin) Four mil — the walking-time that measures tanning, and also how far one must go for a synagogue or water.
שְׁמוֹנָה שְׁרָצִים (shemona sheratzim) The eight creeping animals of Leviticus 11; four of them (gecko, monitor, lizard, skink) have soft, flesh-like skin.

El panorama general (leer esto primero)

El daf abre cerrando una discusión que quedó de ayer. Rav Huna había dicho que los restos de carne sobre una piel desollada imparten impureza de cadáver solo si una persona los reunió (v’hu shekineso). ¿A quién seguía? La Guemará somete la afirmación tanto a R’ Ishmael como a R’ Akivá, y la resuelve — Rav Huna habla por R’ Akivá, y toda la razón por la que una piel libera la carne que se le adhiere es que la piel la anula, sin importar cómo se desprendió la carne.

Luego una nueva mishná abre el próximo tema del capítulo:

La mayoría de la piel no es carne — no se puede comer, y no porta la impureza de un cadáver. Pero algunas pieles son tan blandas que aún cuentan como carne — la joroba de un camello joven, la cabeza de un ternero joven, la piel bajo la cola de un cordero, los cuatro sheratzim blandos. Y una piel es carne por una razón toda suya — la piel humana.

El trabajo de la Guemará es fijar los bordes de esa lista — cuándo un camello es “joven”, cuándo un ternero es “joven”, por qué la piel humana es impura siquiera, y cuánto dura el “período de curtido” que finalmente le quita a una piel blanda su estatus de carne — una medida que resulta regir también la oración y el lavado de manos.

Cuatro movimientos, en orden:

  1. ¿A quién seguía Rav Huna? (122a). No a R’ Ishmael sino a R’ Akivá — la piel anula la carne, la haya soltado un animal o un cuchillo.
  2. La mishná (122a). El catálogo de pieles que cuentan como carne — y la excepción de la piel humana.
  3. Definiendo los bordes (122a–b). Ulá sobre la piel humana; cuán joven debe ser un camello y un ternero; Rav y R’ Janiná sobre las “pezuñas”; la derivación para los reptiles.
  4. La medida de cuatro mil (122b). Cuánto tarda el curtido — y el mismo tramo para alcanzar una sinagoga o agua.

Conceptos y términos clave

Término Significado
עוֹרוֹתֵיהֶן כִּבְשָׂרָן (oroteihen kivsaran) “Sus pieles son como su carne” — el principio del capítulo. Una piel lo bastante blanda como para comerse porta impureza igual que la carne.
מְבַטֵּל עוֹר (mevatel or) “La piel anula” — una piel de cierto tamaño cancela los restos de carne que se le adhieren, de modo que no imparten impureza de cadáver. La razón de R’ Akivá.
פְּלָטַתּוּ חַיָּה / סַכִּין (paltatu jaiá / sakin) Carne soltada de la piel por un animal que la desgarra, frente a por un cuchillo que la desuella — las dos formas en que los restos quedan sobre una piel.
חֲזִיר הַבָּר (jazir habar) El jabalí salvaje, cuya piel es más dura que la del cerdo doméstico — de ahí la disputa sobre si su piel cuenta como carne.
חֲטֶרֶת שֶׁל גָּמָל (jatéret shel gamal) La joroba de un camello — blanda, y semejante a la carne, solo mientras el camello es aún “joven”.
גָּמָל הָרַכָּה (gamal harakah) Un camello joven (blando) — definido como uno que “aún no ha cargado un fardo”.
עֵגֶל הָרַךְ (éguel haraj) Un ternero joven — “joven” hasta que pasa su primer año (Ulá) o mientras mama (R’ Iojanán).
גִּישְׁתָּא (guishtá) La textura de una piel — el criterio de R’ Iehudá para si una piel cuenta como carne, en vez de un versículo.
בְּלָשׁוֹן יָחִיד (b’lashon iajid) Enseñar una mishná “en singular” — como la opinión de un solo sabio, de modo que la halajá no tiene por qué seguirla.
כְּדֵי עֲבוֹדָה (kdei avodá) El período de curtido — pisar una piel extendida por este tiempo le quita el estatus de carne; fijado en cuatro mil.
אַרְבַּעַת מִילִין (arba’at milin) Cuatro mil — el tiempo de caminata que mide el curtido, y también cuán lejos hay que ir por una sinagoga o agua.
שְׁמוֹנָה שְׁרָצִים (shemoná sheratzim) Los ocho animales que se arrastran de Levítico 11; cuatro de ellos (geco, varano, lagarto, eslizón) tienen piel blanda, semejante a la carne.

התמונה הגדולה (לקרוא קודם)

הדף פותח בחתימת מחלוקת שנותרה מאתמול. רב הונא אמר ששיירי הבשר שעל עור מופשט מטמאים טומאת נבלה רק אם אדם כינסם (והוא שכינסו). כמאן סבר? הגמרא מעבירה את דבריו הן לר’ ישמעאל הן לר’ עקיבא, ומכריעה — רב הונא מדבר בשיטת ר’ עקיבא, וכל הטעם שעור מפקיע את הבשר הדבוק בו הוא שהעור מבטלו, ואין נפקא מינה כיצד פרש הבשר.

אחר כך פותחת משנה חדשה את הנושא הבא של הפרק:

רוב העור אינו בשר — אין אוכלים אותו, ואינו נושא טומאת נבלה. אך יש עורות רכים כל כך שעדיין נחשבים בשר — חטרת גמל רך, ראש עגל רך, העור שתחת אליית הכבש, ארבעת השרצים הרכים. ועור אחד הוא בשר מטעם משלו — עור האדם.

עמל הגמרא הוא לקבוע את גבולות הרשימה — מתי גמל “רך”, מתי עגל “רך”, מדוע עור אדם טמא בכלל, וכמה אורך “כדי עבודה” המפקיע לבסוף מעור רך את דין הבשר שבו — שיעור המתברר כקובע גם לתפילה ולנטילת ידיים.

ארבעה מהלכים, לפי הסדר:

  1. כמאן סבר רב הונא? (קכב ע”א). לא כר’ ישמעאל אלא כר’ עקיבא — העור מבטל את הבשר, בין שחיה בין שסכין פלטתו.
  2. המשנה (קכב ע”א). מניין העורות שדינם כבשר — ויוצא הדופן של עור האדם.
  3. הגדרת הגבולות (קכב ע”א–ע”ב). עולא על עור האדם; עד כמה גמל ועגל צריכים להיות רכים; רב ור’ חנינא על ה”פרסות”; המדרש לשרצים.
  4. שיעור ארבעת מילין (קכב ע”ב). כמה אורך העיבוד — ואותו מרחק להגיע לבית כנסת או למים.

מושגים ומונחים מרכזיים

מונח משמעות
עוֹרוֹתֵיהֶן כִּבְשָׂרָן עיקרון הפרק. עור רך דיו להיאכל נושא טומאה בדיוק כבשר.
מְבַטֵּל עוֹר עור בשיעור מסוים מבטל את שיירי הבשר הדבוקים בו, ואינם מטמאים טומאת נבלה. טעמו של ר’ עקיבא.
פְּלָטַתּוּ חַיָּה / סַכִּין בשר שפרש מן העור מחמת חיה שקרעתו, לעומת סכין שהפשיטתו — שתי הדרכים שבהן נותרים שיירים על עור.
חֲזִיר הַבָּר חזיר הבר, שעורו קשה משל חזיר של יישוב — ומכאן המחלוקת אם עורו כבשר.
חֲטֶרֶת שֶׁל גָּמָל הדבשת של גמל — רכה, ודינה כבשר, רק כל עוד הגמל “רך”.
גָּמָל הָרַכָּה גמל רך — המוגדר ככל זמן ש”לא טענה” משא.
עֵגֶל הָרַךְ עגל רך — “רך” עד תום שנתו (עולא) או כל זמן שיונק (ר’ יוחנן).
גִּישְׁתָּא מרקם העור — אמת המידה של ר’ יהודה לקבוע אם עור כבשר, במקום דרשת פסוק.
בְּלָשׁוֹן יָחִיד שנייית משנה כדעת יחיד — כדעת חכם אחד, ולכן אין ההלכה חייבת לפסוק כמותה.
כְּדֵי עֲבוֹדָה זמן העיבוד — דריכה על עור פרוס לזמן זה מפקיעה ממנו דין בשר; נקבע בארבעת מילין.
אַרְבַּעַת מִילִין זמן הליכתם, המודד את העיבוד, וגם עד כמה יש ללכת לבית כנסת או למים.
שְׁמוֹנָה שְׁרָצִים שמונת השרצים שבויקרא יא; ארבעה מהם (אנקה, כח, לטאה, חומט) עורם רך ודינו כבשר.

🃏 FlashcardsTarjetasכרטיסיות

The terms above, one per card. Read the term, recall what it means on this daf, then turn the card over and say whether you had it. Whatever you flag comes back at the end in a shorter second round.Los términos de arriba, uno por tarjeta. Lee el término, recuerda qué significa en este daf, luego gira la tarjeta y di si lo sabías. Lo que marques vuelve al final en una segunda ronda, más corta.המונחים שלמעלה, אחד לכל כרטיס. קראו את המונח, נסו להיזכר מה משמעותו בדף הזה, ואז הפכו את הכרטיס ואמרו אם ידעתם. כל מה שתסמנו יחזור בסוף בסיבוב שני, קצר יותר.

Tip: click the card, then space flips it, ← → move, 1 / 2 rate it.Consejo: pulsa en la tarjeta; la barra espaciadora la gira, ← → navegan, 1 / 2 califican.טיפ: הקישו על הכרטיס; מקש הרווח הופך אותו, ← → מדפדפים, 1 / 2 מדרגים.

Who’s who in today’s daf

Tannaim

  • Rabbi Yishmael and Rabbi Akiva — the great third-generation disputants; here, whether a hide nullifies the flesh upon it (R’ Yishmael — not; R’ Akiva — yes). (R’ Yishmael the Tanna, not R’ Yishmael bar Abba the Amora who appears below.)
  • Rabbi Yehuda (bar Ilai) — fourth-generation Tanna; the wild boar’s skin counts too, and the lizard’s does not, because he goes by texture.
  • Rabbi Ḥiyya — a Tanna of the transitional generation; his baraita on a donkey’s ear sewn into a basket presses the meaning of the mishna’s “trod upon.” (R’ Ḥiyya, not R’ Ḥiyya bar Abba.)
  • Elazar ben Yehuda of Aveilum (in the name of R’ Yaakov) and R’ Shimon ben Yehuda of Kefar Ikom (in the name of R’ Shimon [bar Yoḥai]) — the individual view that all the listed skins have flesh-status; the mishna is taught to match it. The two tradents are minor figures I can say little about with confidence.

Eretz-Yisrael Amoraim

  • Ulla — second-generation Amora who carried Eretz-Yisrael teachings to Bavel; human skin is pure by Torah law, and a calf is “young” in its first year.
  • Rabbi Yehoshua ben Levi — first-generation Amora of Lod; a camel is “young” as long as it has not carried a burden.
  • Rabbi Yoḥanan (bar Nafcha) — head of Tiberias; a calf is young as long as it suckles, and he rules that a young calf’s head-skin does not in fact impart impurity — the mishna is taught “in the singular.”
  • Reish Lakish (Shimon ben Lakish) — his colleague and brother-in-law; asks after the young camel and honors the one who answers him.
  • Rabbi Zeira — third-generation Amora who moved from Bavel to Eretz Yisrael; asks the same question and answers his tradent sharply — the foil in the daf’s aggadic aside.
  • Rabbi Yirmeya — fourth-generation Amora, sharp questioner; raises the dilemma of a camel whose time to carry has come but has not carried.
  • Rabbi Ḥanina — first-generation Amora of Tzippori; the “hooves” means the knee sold with the head.
  • Rabbi Yishmael bar Abba and Ravin bar Ḥinnana — the tradents who answer Reish Lakish and R’ Zeira on the young camel. Minor figures.
  • Rabbi Abbahu — third-generation Amora of Caesarea; transmits the four-mil rulings for the kneader, for prayer, and for washing the hands, in the name of Reish Lakish.
  • Rabbi Yannai — first-generation Amora; fixes the tanning-period at four mil.

Babylonian Amoraim

  • Rav Huna — second-generation head of Sura; the scraps count only when gathered, and (via R’ Yannai) the tanning-period is four mil.
  • Rav (Abba Arikha) — founder of Sura; “hooves” means literally the hooves, and he reads “after its kinds” as interrupting the verse. (Rav, not Rava.)
  • Rabbi Yirmeya and Abaye (head of Pumbedita) — each raises an unresolved dilemma on the young camel (teiku).
  • Rav Shmuel bar Yitzḥak — third-generation Amora; Rav has the standing of a Tanna and teaches the chameleon too.
  • Rav Sheshet son of Rav Idi — later Amora; our mishna’s tanna follows R’ Yehuda, going by texture.
  • Rav Naḥman bar Yitzḥak — head of Pumbedita; his statement opens as the daf ends (it runs into 123a).

Quién es quién en el daf de hoy

Tanaím

  • Rabí Ishmael y Rabí Akivá — los grandes disputantes de la tercera generación; aquí, si una piel anula la carne sobre ella (R’ Ishmael — no; R’ Akivá — sí). (R’ Ishmael el Tana, no R’ Ishmael bar Abá el Amorá que aparece abajo.)
  • Rabí Iehudá (bar Ilai) — Tana de la cuarta generación; la piel del jabalí también cuenta, y la del lagarto no, porque él se guía por la textura.
  • Rabí Jiiá — Tana de la generación de transición; su baraita sobre una oreja de burro cosida a un canasto pone a prueba el sentido del “pisar” de la mishná. (R’ Jiiá, no R’ Jiiá bar Abá.)
  • Elazar ben Iehudá de Aveilum (en nombre de R’ Iaakov) y R’ Shimón ben Iehudá de Kefar Ikom (en nombre de R’ Shimón [bar Iojái]) — la opinión individual de que todas las pieles listadas tienen estatus de carne; la mishná se enseña para coincidir con ella. Los dos transmisores son figuras menores sobre las que poco puedo decir con confianza.

Amoraím de Erretz Israel

  • Ulá — Amorá de la segunda generación que llevó las enseñanzas de Erretz Israel a Bavel; la piel humana es pura por la Torá, y un ternero es “joven” en su primer año.
  • Rabí Iehoshúa ben Leví — Amorá de la primera generación de Lod; un camello es “joven” mientras no haya cargado un fardo.
  • Rabí Iojanán (bar Nafja) — cabeza de Tiberíades; un ternero es joven mientras mama, y dictamina que la piel de la cabeza de un ternero joven no imparte impureza en realidad — la mishná se enseña “en singular”.
  • Reish Lakish (Shimón ben Lakish) — su colega y cuñado; pregunta por el camello joven y honra al que le responde.
  • Rabí Zeirá — Amorá de la tercera generación que se mudó de Bavel a Erretz Israel; hace la misma pregunta y responde con aspereza a su transmisor — el contraste del aparte agádico del daf.
  • Rabí Irmiiá — Amorá de la cuarta generación, cuestionador agudo; plantea el dilema de un camello cuyo tiempo de cargar ha llegado pero no ha cargado.
  • Rabí Janiná — Amorá de la primera generación de Tzipori; las “pezuñas” son la rodilla vendida con la cabeza.
  • Rabí Ishmael bar Abá y Ravín bar Jinaná — los transmisores que responden a Reish Lakish y a R’ Zeirá sobre el camello joven. Figuras menores.
  • Rabí Abahu — Amorá de la tercera generación de Cesarea; transmite los dictámenes de cuatro mil para el amasador, para la oración y para el lavado de manos, en nombre de Reish Lakish.
  • Rabí Ianai — Amorá de la primera generación; fija el período de curtido en cuatro mil.

Amoraím de Bavel

  • Rav Huna — cabeza de Surá de la segunda generación; los restos cuentan solo cuando se reúnen, y (por R’ Ianai) el período de curtido es cuatro mil.
  • Rav (Abá Arija) — fundador de Surá; “pezuñas” significa literalmente las pezuñas, y lee “según sus especies” como una interrupción del versículo. (Rav, no Rava.)
  • Rabí Irmiiá y Abaie (cabeza de Pumbedita) — cada uno plantea un dilema irresuelto sobre el camello joven (teikú).
  • Rav Shmuel bar Itzjak — Amorá de la tercera generación; Rav tiene el rango de un Tana y enseña también el camaleón.
  • Rav Sheshet hijo de Rav Idi — Amorá tardío; el tana de nuestra mishná sigue a R’ Iehudá, guiándose por la textura.
  • Rav Najmán bar Itzjak — cabeza de Pumbedita; su afirmación abre al terminar el daf (continúa en 123a).

מי ומי בדף של היום

תנאים

  • רבי ישמעאל ורבי עקיבא — בני הפלוגתא הגדולים של הדור השלישי; כאן, אם עור מבטל את הבשר שעליו (ר’ ישמעאל — לא; ר’ עקיבא — כן). (ר’ ישמעאל התנא, לא ר’ ישמעאל בר אבא האמורא שלהלן.)
  • רבי יהודה (בר אלעאי) — תנא מהדור הרביעי; אף עור חזיר הבר בכלל, ועור הלטאה אינו, שכן הוא הולך אחר הגישתא.
  • רבי חייא — תנא מדור המעבר; ברייתו על אוזן חמור שטלאה לקופתו לוחצת על משמעות ה”הילך” שבמשנה. (ר’ חייא, לא ר’ חייא בר אבא.)
  • אלעזר בן יהודה איש אבלים (משום ר’ יעקב) ור’ שמעון בן יהודה איש כפר עיכום (משום ר’ שמעון [בר יוחאי]) — הדעה היחידה שכל העורות המנויים דינם כבשר; המשנה נשנית כמותה. שני המוסרים דמויות משניות שאיני יכול לומר עליהן הרבה בביטחון.

אמוראי ארץ ישראל

  • עולא — אמורא מהדור השני שהוליך תורת ארץ ישראל לבבל; עור אדם טהור מן התורה, ועגל “רך” בשנתו הראשונה.
  • רבי יהושע בן לוי — אמורא מהדור הראשון בלוד; גמל “רך” כל זמן שלא טען משא.
  • רבי יוחנן (בר נפחא) — ראש טבריה; עגל רך כל זמן שיונק, ופוסק שעור ראש עגל רך אינו מטמא בפועל — המשנה נשנית “בלשון יחיד”.
  • ריש לקיש (שמעון בן לקיש) — חברו וגיסו; שואל על הגמל הרך ומכבד את מי שמשיבו.
  • רבי זירא — אמורא מהדור השלישי שעלה מבבל לארץ ישראל; שואל את אותה שאלה ומשיב בחריפות למוסרו — הניגוד שבאגדתא של הדף.
  • רבי ירמיה — אמורא מהדור הרביעי, שואל חד; מעלה את בעיית הגמל שהגיע זמנו לטעון ולא טען.
  • רבי חנינא — אמורא מהדור הראשון בציפורי; ה”פרסות” הן הרכובה הנמכרת עם הראש.
  • רבי ישמעאל בר אבא ורבין בר חיננא — המוסרים המשיבים לריש לקיש ולר’ זירא על הגמל הרך. דמויות משניות.
  • רבי אבהו — אמורא מהדור השלישי בקיסרין; מוסר את הלכות ארבעת מילין לגבל, לתפילה ולנטילת ידיים, משום ריש לקיש.
  • רבי ינאי — אמורא מהדור הראשון; קובע את זמן העיבוד בארבעת מילין.

אמוראי בבל

  • רב הונא — ראש סורא מהדור השני; השיירים נחשבים רק משכינסם, ו(משום ר’ ינאי) זמן העיבוד ארבעת מילין.
  • רב (אבא אריכא) — מייסד סורא; “פרסות” ממש, וקורא “למינהו” כמפסיק את הפסוק. (רב, לא רבא.)
  • רבי ירמיה ואביי (ראש פומבדיתא) — כל אחד מעלה בעיה שלא נפשטה על הגמל הרך (תיקו).
  • רב שמואל בר יצחק — אמורא מהדור השלישי; רב תנא הוא ותני אף תנשמת.
  • רב ששת בריה דרב אידי — אמורא מאוחר; תנא דידן סבר כר’ יהודה, ההולך אחר הגישתא.
  • רב נחמן בר יצחק — ראש פומבדיתא; דבריו נפתחים בשלהי הדף (ונמשכים לקכג ע”א).

The whole Vilna page as it is printed — Gemara in the middle, Rashi and Tosafot in the margins, Mesoras HaShas and Ein Mishpat down the sides. Open it full size to read it comfortably, and tap any line underneath it for the English of that passage.La página de Vilna completa, tal como está impresa — la Guemará en el centro, Rashi y Tosafot en los márgenes, Masoret HaShas y Ein Mishpat a los lados. Ábrela a tamaño completo para leerla con comodidad; debajo está su texto, pasaje por pasaje.דף וילנא כולו כפי שהוא מודפס — הגמרא באמצע, רש״י ותוספות בשוליים, מסורת הש״ס ועין משפט בצדדים. פתחו אותו בגודל מלא כדי לקרוא בנוחות; מתחתיו מופיע הטקסט שלו, קטע אחר קטע.

חולין קכ״ב. Open full sizeAbrir a tamaño completoפתיחה בגודל מלא

Line by line — tap one for its EnglishEl texto de la página, pasaje por pasajeטקסט הדף, קטע אחר קטע

The Gemara asks: In accordance with whose opinion is the statement of Rav Huna? It is taught in the mishna (124a) that in a case where the hide of an unslaughtered carcass was attached to two half olive-bulks of flesh, Rabbi Yishmael says that the hide imparts the impurity of an unslaughtered carcass by means of carrying but not by means of contact with the flesh, because one touches them separately whereas one carries them together. Rabbi Akiva says: One contracts impurity neither by means of contact with the hide nor by means of carrying it.
If one maintains that Rav Huna’s statement is in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael, didn’t Rabbi Yishmael say that the hide does not nullify the attached flesh and therefore the one who carries it becomes impure with the impurity of a carcass? And if one maintains that Rav Huna’s statement is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, then it is obvious, as didn’t Rabbi Akiva say that the hide nullifies the flesh and therefore one who carries it does not become impure?
The Gemara answers: Actually, the statement of Rav Huna is in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael. And when Rabbi Yishmael said that the hide does not nullify the flesh, that statement applies to a case where an animal severed the hide. But in a case where a person used a knife to flay the hide, the hide nullifies the attached flesh.
The Gemara suggests: Come and hear a refutation to this explanation of the statement of Rav Huna from that which is taught in the mishna: Rabbi Yehuda says: With regard to the meat residue attached to the hide after flaying that was collected, if there is an olive-bulk of it in one place it imparts impurity of an animal carcass, and one who contracts impurity from it and eats consecrated foods or enters the Temple is liable to receive karet for it. And Rav Huna says in explanation of this statement of Rabbi Yehuda: This halakha is applicable only when a halakhically competent person collected the meat residue in one place, but not if the meat residue was collected by a child or without human intervention.
Since Rav Huna interprets the statement of Rabbi Yehuda as referring to a case where a halakhically competent person collected the pieces of flesh, the mishna must be discussing a case where such a person flayed the hide with a knife in multiple places and then collected the pieces of flesh attached to the hide. Evidently, the hide does not nullify the flesh because if the hide did nullify the flesh, that flesh would not impart the impurity of a carcass even if it were later collected. Therefore, the Gemara challenges: Granted, if you say that according to Rabbi Yishmael, even in a case where a person used a knife to flay the hide, the hide does not nullify the flesh, accordingly, Rav Huna said his statement in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael that a hide flayed by a knife does not nullify the flesh, and therefore the flesh imparts the impurity of a carcass if a person collected the pieces.
But if you say that according to Rabbi Yishmael, in a case where a person used a knife to flay the hide, the hide nullifies the flesh and therefore the flesh does not impart the impurity of a carcass even if a halakhically competent person collected the pieces, then in accordance with whose opinion did Rav Huna say that the hide does not nullify the flesh and that the pieces of flesh that one collected impart the impurity of a carcass?
The Gemara responds: Rather, it is necessary to explain the opinion of Rabbi Yishmael differently. Actually, according to Rabbi Yishmael even a hide flayed by a knife does not nullify the attached flesh. And Rav Huna said his statement that the hide nullifies attached pieces of flesh in accordance with the opinion of Rabbi Akiva.
The Gemara asks: Isn’t it obvious that the hide nullifies the flesh according to Rabbi Akiva? Rav Huna’s statement is unnecessary. The Gemara answers: Rav Huna’s statement is necessary lest you say: When Rabbi Akiva said that the hide nullifies the attached pieces of flesh, that statement applies only to a case where a person used a knife to flay the animal. But if an animal severed the hide, the hide does not nullify the flesh.
Therefore, Rav Huna teaches us that the reason for the opinion of Rabbi Akiva is because the hide nullifies the flesh, and there is no difference whether an animal severed the hide, and there is no difference whether a person used a knife to flay the hide. This statement of Rav Huna is therefore in accordance with that which the latter clause of that mishna teaches: For what reason does Rabbi Akiva deem one ritually pure in a case where he moved both half olive-bulks with the hide? It is because the hide separates between them and nullifies them.
MISHNA: These are the entities whose skin has the same halakhic status as their flesh: The skin of a dead person, which imparts impurity like his flesh; and the skin of a domesticated pig, which is soft and eaten by gentiles, and imparts the impurity of an animal carcass like its flesh. Rabbi Yehuda says: Even the skin of a wild boar has the same status.
And the halakhic status of the skin of all of the following animals is also like that of their flesh: The skin of the hump of a young camel that did not yet toughen; and the skin of the head of a young calf; and the hide of the hooves; and the skin of the womb; and the skin of an animal fetus in the womb of a slaughtered animal; and the skin beneath the tail of a ewe; and the skin of the gecko [anaka], and the desert monitor [ko’aḥ], and the lizard [leta’a], and the skink [ḥomet], four of the eight creeping animals that impart ritual impurity after death. Rabbi Yehuda says: The halakhic status of the skin of the lizard is like that of the skin of the weasel and is not like that of its flesh.
And with regard to all of these skins, in a case where one tanned them or spread them on the ground and trod upon them for the period of time required for tanning, they are no longer classified as flesh and are ritually pure, except for the skin of a person, which maintains the status of flesh. Rabbi Yoḥanan ben Nuri says: All eight creeping animals enumerated in the Torah have skins whose halakhic status is not that of flesh.
GEMARA: The first clause of the mishna teaches that the skin of a dead person imparts impurity like his flesh. With regard to this, Ulla says: The skin of a dead person is pure by Torah law; and what is the reason that the Sages said that it is impure? It is a rabbinic decree lest a person fashion mats from the skins of his deceased father and mother.
And there are those who teach this statement of Ulla with regard to the latter clause of the mishna: And with regard to all of these skins, in a case where one tanned them or spread them on the ground and trod upon them for the period of time required for tanning, they are no longer classified as flesh and are ritually pure, except for the skin of a person, which maintains the status of flesh. With regard to that clause, Ulla says: The skin of a dead person that one tanned is pure by Torah law; and what is the reason that the Sages said that it is impure? It is a rabbinic decree lest a person fashion mats from the skins of his deceased father and mother.
The Gemara comments: The one who teaches the statement of Ulla that the skin of a corpse is pure by Torah law with regard to the first clause of the mishna, which discusses a softer hide that is not tanned, all the more so would teach it with regard to the latter clause of the mishna. But the one who teaches this statement with regard to the latter clause of the mishna holds that only the tanned skin of a corpse is pure by Torah law, but does not teach it with regard to the first clause of the mishna because he holds that the impurity of the skin of a corpse that is not tanned is by Torah law.
new sugyaThe mishna teaches that according to the first tanna, the skin of a domesticated pig imparts impurity of an animal carcass like its flesh, indicates that the skin of a wild boar does not impart impurity of a carcass. Rabbi Yehuda disagrees and holds that even the skin of a wild boar has the same status as its flesh. The Gemara asks: With regard to what do the first tanna and Rabbi Yehuda disagree? The Gemara answers: One Sage, the first tanna, holds that this skin of a wild boar is tough and therefore its status is not that of flesh, but that skin of a domesticated pig is soft and therefore its status is that of flesh. And one Sage, Rabbi Yehuda, holds that this skin of a wild boar is also soft and therefore its status is that of flesh.
new sugyaThe mishna teaches that the skin of the hump of a young camel that did not yet toughen imparts impurity of a carcass like its flesh. The Gemara asks: And for how long is a camel considered young and the status of the skin considered like that of the flesh? Ulla says that Rabbi Yehoshua ben Levi says: As long as the camel has not carried a burden.
Rabbi Yirmeya raises a dilemma: What is the halakha with regard to the skin of a camel whose time, i.e., age, to carry a burden has arrived, but it has not yet carried one? Abaye raises a dilemma: What is the halakha with regard to the skin of a camel whose time to carry a burden has not arrived, but it has nevertheless carried one? The Gemara answers: These dilemmas shall stand unresolved.
Reish Lakish sat and raised a dilemma: For how long is a camel considered young? Rabbi Yishmael bar Abba said to him: This is what Rabbi Yehoshua ben Levi said: As long as the camel has not carried a burden. In response to his answer, Reish Lakish honored him and said to him: Sit opposite me.
Rabbi Zeira sat and raised a dilemma: For how long is a camel considered young? Ravin bar Ḥinnana said to him: This is what Ulla said that Rabbi Yehoshua ben Levi said: As long as the camel has not carried a burden. Ravin bar Ḥinnana then repeated his answer to Rabbi Zeira. Rabbi Zeira said to him: Do you have only one halakha to say, and that is why you are repeating it?
The Gemara points out: Come and see what the difference is between the harsh scholars of Eretz Yisrael, such as Reish Lakish, and the saintly ones of Babylonia, such as Rabbi Zeira. Although Reish Lakish was known for his harsh nature, he was the one who honored the Sage who resolved his dilemma, whereas Rabbi Zeira responded sharply to the one who taught him this halakha.
new sugyaThe mishna teaches: And the skin of the head of a young calf has the same halakhic status as the flesh with regard to impurity. The Gemara asks: And for how long is a calf considered young? Ulla says: It is considered young in its first year of age. Rabbi Yoḥanan says: For as long as the calf is suckling. A dilemma was raised before the Sages: With regard to what case is Ulla speaking? Is he referring to a calf that is in its first year of age and is still suckling,
חולין קכ״ב: Open full sizeAbrir a tamaño completoפתיחה בגודל מלא

Line by line — tap one for its EnglishEl texto de la página, pasaje por pasajeטקסט הדף, קטע אחר קטע

and Rabbi Yoḥanan disagreed with Ulla and said to him: A calf is considered young as long as it is suckling, even after its first year of age? According to this explanation, Ulla considers a calf to be young only when it is both in its first year and suckling, and Rabbi Yoḥanan considers a calf that is suckling to be young even if it is beyond its first year.
Or perhaps, does Ulla say that a calf is considered young if it is in its first year of age, whether it is suckling or whether it is no longer suckling, and Rabbi Yoḥanan said to him: The calf must be in its first year of age and it must also be suckling in order to be considered young?
Come and hear a resolution to this dilemma: Rabbi Yoḥanan says: The calf is considered young the entire time that it is suckling. And if it is so that Rabbi Yoḥanan requires a calf to be both in its first year and suckling to be considered young, Rabbi Yoḥanan should have said: And provided the calf is suckling, indicating an additional condition. Conclude from it that Rabbi Yoḥanan considers a calf that is suckling to be young even if it is beyond its first year, and that Ulla considers only a calf that is both in its first year and suckling to be young.
new sugyaThe Gemara continues to discuss the skin of the head of a young calf. Reish Lakish asked Rabbi Yoḥanan: What is the halakha with regard to whether the skin of the head of a young calf that is still fit to be eaten imparts impurity? Is the status of the skin like that of flesh or not? Rabbi Yoḥanan said to him: It does not impart impurity.
Reish Lakish said to him: But didn’t you teach us, our teacher, that it says in the mishna: These are the entities whose skin has the same halakhic status as their flesh, and the skin of the head of a young calf is included among them? Rabbi Yoḥanan said to Reish Lakish: Do not provoke me by asking such a question. I teach that mishna in the singular, i.e., that mishna is in accordance with an individual opinion and is contrary to the majority opinion. Therefore, the halakha is not in accordance with it.
As it is taught in a baraita: One who slaughters a burnt offering with the intention to burn an olive-bulk of the skin beneath the tail outside its designated area, i.e., outside the Temple courtyard, renders the offering unfit, but there is no liability for karet for one who partakes of the offering. If he intended to burn it beyond its designated time, i.e., not on that day, then it is rendered piggul, and one is liable to receive karet for partaking of it. Since this particular area of the skin is soft, its status is therefore like that of flesh. This is the opinion of the Rabbis.
Elazar ben Yehuda of Aveilum says in the name of Rabbi Ya’akov, and so Rabbi Shimon ben Yehuda of Kefar Ikom says in the name of Rabbi Shimon: This halakha applies both to the hide of the hooves, and the skin of the head of a young calf, and the skin beneath the tail, and all of the entities that the Sages listed with regard to ritual impurity that the halakhic status of their skin is like that of their flesh, including the skin of the womb.
Therefore, one who sacrifices a burnt offering with the intention to burn an olive-bulk of any of these skins outside its designated area renders the offering unfit, but there is no liability for karet for one who partakes of the offering. If he intended to burn it beyond its designated time, then it is rendered piggul, and one is liable to receive karet for eating it. Therefore, the mishna is in accordance with the individual opinion of Elazar ben Yehuda, who holds that all of the skins listed in the mishna have the status of flesh, and not in accordance with the Rabbis’ opinion that only the skin beneath the tail has the status of flesh.
new sugyaThe mishna teaches: And the hide of the hooves has the status of flesh with regard to imparting impurity. The Gemara asks: To what is the term hooves referring? Rav says: It is literally referring to the hooves. Rabbi Ḥanina says: It is referring to the skin of the section of the knee at the top of the lower bone, which is sold with the head. This skin of the knee, and of the lower bone attached to it, has the status of flesh.
new sugyaThe mishna teaches: And the halakhic status of the skin of the gecko, and the desert monitor, and the lizard, and the skink, four of the eight creeping animals that impart ritual impurity after death, is like that of their flesh with regard to imparting impurity. The Sages taught in a baraita: It is written: “And these are they which are impure for you among the creeping animals that creep upon the earth: The weasel, and the mouse, and the great lizard after its kinds. And the gecko, and the desert monitor, and the lizard, and the skink, and the chameleon. These are they which are impure for you among all that swarm; whosoever touches them, when they are dead, shall be impure until the evening” (Leviticus 11:29–32). The term “they which are” in the expression “they which are impure” seems superfluous, and serves to include the skins of these animals as having the same halakhic status as their flesh.
One might have thought that this halakha applies even to all of the creeping animals listed in the verses. Therefore, the verse states: “These,” indicating that this halakha applies only to these animals mentioned in the mishna, i.e., the gecko, the desert monitor, the lizard, and the skink.
The Gemara asks: But isn’t the term “these” written with regard to all eight of the creeping animals listed in the verse? Rav says: After mentioning the weasel, the mouse, and the great lizard the verse states: “After its kinds.” Therefore, the verse interrupted the previous matter and taught that the status of the skin is like that of the flesh only with regard to the creeping animals mentioned in the latter part of the verse.
The Gemara objects: But since the chameleon is listed in the latter part of the verse, let the chameleon also be counted among the animals whose skin has the status of flesh. Rav Shmuel bar Yitzḥak said: Rav, who interprets the verse in this manner, has the status of a tanna, and unlike the mishna, he teaches that the skin of the chameleon has the status of flesh.
The Gemara asks: But the tanna of our mishna does not teach this halakha with regard to the chameleon. According to his opinion, why doesn’t the skin of the chameleon have the status of flesh?
Rav Sheshet, son of Rav Idi, said: The tanna of our mishna holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda that the halakhic status of the skin of the lizard, even though it is mentioned in the latter part of the verse, is like that of the skin of the weasel and is not like that of its flesh. Rabbi Yehuda does not derive that the status of the skin is like that of flesh from the verse that states: “They which are impure.” Rather, he follows the texture of the skin of each creeping animal when deciding whether the status of its skin is like that of its flesh.
The first tanna of the mishna and Rabbi Yehuda agree that the texture of the skin of the gecko, the desert monitor, and the skink is soft and therefore the status of their skin is like that of their flesh; and they disagree with regard to the texture of the skin of the lizard. Rabbi Yehuda classifies its skin as tough, and the first tanna of the mishna classifies its skin as soft.
new sugyaThe mishna teaches: And all of these skins, in a case where one tanned them or spread them on the ground and trod upon them, are no longer classified as flesh and are ritually pure. The Gemara objects: The mishna indicates that if one trod upon them they are no longer classified as flesh, but if one did not tread upon them they do not cease being classified as flesh. But doesn’t Rabbi Ḥiyya teach: The ear of a donkey that one sewed into his basket is pure and is no longer classified as flesh. Just as the ear is no longer classified as flesh once it is sewed into a basket, so too skin that is spread on the ground, even if one did not tread upon it, should no longer be classified as flesh.
The Gemara explains: No, this is not difficult. Sewing the ear is an action that nullifies the ear’s classification as flesh. But spreading skin on the ground is not an action that nullifies the skin’s classification as flesh unless one trod upon the skin. Therefore, if one trod upon the skin it is no longer classified as flesh, but if one did not tread upon it, it does not cease being classified as flesh.
The mishna states that the skin must be trodden upon for the period required for tanning. The Gemara clarifies: How long is the period required for tanning? Rav Huna says that Rabbi Yannai says: The time which it takes one to walk four mil.
new sugyaSince the period of time it takes to walk four mil was mentioned, the Gemara lists halakhot that employ this period of time. Rabbi Abbahu says in the name of Reish Lakish: With regard to a professional kneader who is careful to maintain the ritual purity of the dough that he kneads for others, he must walk up to four mil in order to purify the vessel he is using by immersing it in a ritual bath. He is not required to walk farther than this unless the person hiring him pays for him to do so.
And similarly, with regard to prayer, one who is traveling may not pray where he is if there is a synagogue within four mil ahead of him, but rather must continue traveling in order to pray in the synagogue. And similarly, with regard to washing one’s hands before eating, one who is traveling may not eat without washing his hands if there is water within four mil ahead of him.
With regard to this statement of Reish Lakish, Rav Naḥman bar Yitzḥak said:

The daf laid out as it is printed: the Gemara in the middle, Rashi on the inner margin and Tosafot on the outer one. Nothing here was written by us.El daf con la disposición de la página impresa: la Guemará en el centro, Rashi en el margen interior y Tosafot en el exterior. Nada de esto fue escrito por nosotros.הדף בעימוד שבו הוא מודפס: הגמרא באמצע, רש״י בשוליים הפנימיים ותוספות בחיצוניים. שום דבר כאן לא נכתב על ידינו.

ShowMostrarהצגה

חולין קכ״ב. Open on SefariaAbrir en Sefariaפתיחה בספריא

אַלִּיבָּא דְּמַאן?

The Gemara asks: In accordance with whose opinion is the statement of Rav Huna? It is taught in the mishna (124a) that in a case where the hide of an unslaughtered carcass was attached to two half olive-bulks of flesh, Rabbi Yishmael says that the hide imparts the impurity of an unslaughtered carcass by means of carrying but not by means of contact with the flesh, because one touches them separately whereas one carries them together. Rabbi Akiva says: One contracts impurity neither by means of contact with the hide nor by means of carrying it.

פלוגתא דר' ישמעאל ור"ע בפירקין (לקמן חולין דף קכד.) במתני' דקתני היו עליו שני חצאי זיתים מטמאין במשא שהרי נשא כזית נבלה ואין מטמא במגע דאין נוגע וחוזר ונוגע ור"ע אומר לא במגע ולא במשא אלמא לר' ישמעאל לא מבטל עור ולר"ע מבטל:

אִי אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל – הָאָמַר לֹא מְבַטֵּל עוֹר. וְאִי אַלִּיבָּא דְרַבִּי עֲקִיבָא – פְּשִׁיטָא, הָאָמַר מְבַטֵּל עוֹר.

If one maintains that Rav Huna’s statement is in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael, didn’t Rabbi Yishmael say that the hide does not nullify the attached flesh and therefore the one who carries it becomes impure with the impurity of a carcass? And if one maintains that Rav Huna’s statement is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, then it is obvious, as didn’t Rabbi Akiva say that the hide nullifies the flesh and therefore one who carries it does not become impure?

ה"ג אי אליבא דר"ע פשיטא — דהא מתניתין היא:

לְעוֹלָם אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל, וְכִי אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל לֹא מְבַטֵּל עוֹר – הָנֵי מִילֵּי שֶׁפְּלָטַתּוּ חָיָה, אֲבָל פְּלָטַתּוּ סַכִּין – בָּטֵיל.

The Gemara answers: Actually, the statement of Rav Huna is in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael. And when Rabbi Yishmael said that the hide does not nullify the flesh, that statement applies to a case where an animal severed the hide. But in a case where a person used a knife to flay the hide, the hide nullifies the attached flesh.

לעולם אליבא דרבי ישמעאל — ואשמועינן רב הונא דכי אמר רבי ישמעאל לא מבטל עור הני מילי בפלטתו חיה שנעשה שלא מדעת אבל פלטתו סכין מדעת ביטלו:

תָּא שְׁמַע, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הָאָלָל הַמְכוּנָּס, אִם יֵשׁ כְּזַיִת בְּמָקוֹם אֶחָד – חַיָּיבִין עָלָיו, וְאָמַר רַב הוּנָא: וְהוּא שֶׁכִּנְּסוֹ.

The Gemara suggests: Come and hear a refutation to this explanation of the statement of Rav Huna from that which is taught in the mishna: Rabbi Yehuda says: With regard to the meat residue attached to the hide after flaying that was collected, if there is an olive-bulk of it in one place it imparts impurity of an animal carcass, and one who contracts impurity from it and eats consecrated foods or enters the Temple is liable to receive karet for it. And Rav Huna says in explanation of this statement of Rabbi Yehuda: This halakha is applicable only when a halakhically competent person collected the meat residue in one place, but not if the meat residue was collected by a child or without human intervention.

ואמר רב הונא והוא שכנסו — אחר הפשט דגלי דעתיה דלא בטליה מעיקרא אבל לא כנסו לא. מדמוקים לה בשכנסו מכלל דבשפלטתו סכין בשנים ושלשה מקומות קאמר וקתני חייבין עליו אלמא אי בטלינהו איהו במתכוין בטילי אבל עור לא מבטל דאי בטלינהו עור תו לא הדרי למיהוי נבלה:

אי אמרת בשלמא פלטתו סכין לרבי ישמעאל לא בטלה רב הונא דאמר כר' ישמעאל — וא"ת והא ר' ישמעאל בלא כנסו קאמר ור' יהודה בעי כנוס כדאמר רב הונא וי"ל דפלוגתייהו דר' ישמעאל ור"ע בפלטתו חיה לכך לא בעי ר' ישמעאל כנוס אבל פלטתו סכין אי לא בטל לרבי ישמעאל צריך נמי כניסה ועוד דרבי ישמעאל נמי בכנסו איירי ואין זה דוחק כמו דמפרש מילתיה דרבי יהודה הכי:

אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא פְּלָטַתּוּ סַכִּין, לְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל נָמֵי לָא בָּטֵיל, רַב הוּנָא דְּאָמַר כְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל.

Since Rav Huna interprets the statement of Rabbi Yehuda as referring to a case where a halakhically competent person collected the pieces of flesh, the mishna must be discussing a case where such a person flayed the hide with a knife in multiple places and then collected the pieces of flesh attached to the hide. Evidently, the hide does not nullify the flesh because if the hide did nullify the flesh, that flesh would not impart the impurity of a carcass even if it were later collected. Therefore, the Gemara challenges: Granted, if you say that according to Rabbi Yishmael, even in a case where a person used a knife to flay the hide, the hide does not nullify the flesh, accordingly, Rav Huna said his statement in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael that a hide flayed by a knife does not nullify the flesh, and therefore the flesh imparts the impurity of a carcass if a person collected the pieces.

אי אמרת בשלמא פלטתו סכין לרבי ישמעאל נמי לא מבטל — עור:

רב הונא — דאוקמה לרבי יהודה בשהיה זית מתחלה לחצאין ואפ"ה לא בטלינהו עור מעיקרא הוא דאמר כרבי ישמעאל דאוקמיה לרבי יהודה אליבא דרבי ישמעאל ורבנן כר"ע:

רב הונא דאמר כמאן — לעיל (חולין דף קכא.) כי קאמר וחד אמר מקצת פלטתו חיה ומקצת פלטתו סכין דבעי למימר דפלטתו סכין הוי פלוגתא דר' יהודה ורבנן דלר' יהודה לא בטל לא מצי למפרך דאמר כמאן אי אמרת לר' ישמעאל דבטל כדפריך הכא דאיכא לאוקומי דר' יהודה דאית ביה כזית יחד אבל לרב הונא פריך שפיר כדפי' בקונט':

דאמר כמאן — וא"ת ודילמא הא דאמר רב הונא ב' חצאי זיתים שישנן על העור העור מבטלו מיירי בלא כנסו אבל כנסו מודה דלא בטל וי"ל דהא פשיטא ולא איצטריך ליה לרב הונא לאשמועינן דעור מבטלן (ועוד דהעור מבטלן משמע מתחלה העור מבטל ותו לא מהני להו כנוס):

אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ פְּלָטַתּוּ סַכִּין, לְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בָּטֵיל, רַב הוּנָא דְּאָמַר כְּמַאן?

But if you say that according to Rabbi Yishmael, in a case where a person used a knife to flay the hide, the hide nullifies the flesh and therefore the flesh does not impart the impurity of a carcass even if a halakhically competent person collected the pieces, then in accordance with whose opinion did Rav Huna say that the hide does not nullify the flesh and that the pieces of flesh that one collected impart the impurity of a carcass?

אלא אי אמרת פלטתו סכין — רבי ישמעאל מודי דמבטל עור:

רב הונא — דאוקמה לדר' יהודה כשהיה זית זה מתחלה לחצאין ואפ"ה לר' יהודה לא בטיל:

דאמר כמאן — בשלמא אי לא דרב הונא דאמר והוא שכנסו הוה מוקמינא לר' יהודה בשפלטתו תחלה ביחד ומש"ה לא בטיל דכי פליגי רבי ישמעאל ור"ע בשתי חצאי זיתים פליגי אבל בכזית שלם מודו כדתני ריש פלוגתייהו עור שיש עליו כזית בשר כו' ורבנן סברי כי מודו רבי ישמעאל ור"ע בכזית שלם הני מילי בפלטתו חיה אבל פלטתו סכין אפילו כזית בטל אבל השתא דאוקמה רב הונא בשני חצאי זיתים דאמר כמאן:

אֶלָּא לְעוֹלָם פְּלָטַתּוּ סַכִּין, לְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל לֹא בָּטֵיל, וְרַב הוּנָא דְּאָמַר כְּרַבִּי עֲקִיבָא!

The Gemara responds: Rather, it is necessary to explain the opinion of Rabbi Yishmael differently. Actually, according to Rabbi Yishmael even a hide flayed by a knife does not nullify the attached flesh. And Rav Huna said his statement that the hide nullifies attached pieces of flesh in accordance with the opinion of Rabbi Akiva.

הכי גרסינן אלא לעולם פלטתו סכין לרבי ישמעאל נמי לא בטיל ורב הונא דאמר אליבא דר"ע - כלומר הא דאמר רב הונא לעיל העור מבטלו אליבא דר"ע אמרה וההיא דר' יהודה אליבא דר' ישמעאל:

פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא, כִּי קָאָמַר רַבִּי עֲקִיבָא – הָנֵי מִילֵּי פְּלָטַתּוּ סַכִּין, אֲבָל פְּלָטַתּוּ חַיָּה – לָא בָּטֵיל.

The Gemara asks: Isn’t it obvious that the hide nullifies the flesh according to Rabbi Akiva? Rav Huna’s statement is unnecessary. The Gemara answers: Rav Huna’s statement is necessary lest you say: When Rabbi Akiva said that the hide nullifies the attached pieces of flesh, that statement applies only to a case where a person used a knife to flay the animal. But if an animal severed the hide, the hide does not nullify the flesh.

קָא מַשְׁמַע לַן טַעְמָא דְּרַבִּי עֲקִיבָא מִפְּנֵי שֶׁהָעוֹר מְבַטְּלָן, לָא שְׁנָא (פלט) [פְּלָטַתּוּ] חַיָּה, וְלָא שְׁנָא (פלט) [פְּלָטַתּוּ] סַכִּין, כִּדְקָתָנֵי סֵיפָא: מִפְּנֵי מָה רַבִּי עֲקִיבָא מְטַהֵר בְּעוֹר? מִפְּנֵי שֶׁהָעוֹר מְבַטְּלָן.

Therefore, Rav Huna teaches us that the reason for the opinion of Rabbi Akiva is because the hide nullifies the flesh, and there is no difference whether an animal severed the hide, and there is no difference whether a person used a knife to flay the hide. This statement of Rav Huna is therefore in accordance with that which the latter clause of that mishna teaches: For what reason does Rabbi Akiva deem one ritually pure in a case where he moved both half olive-bulks with the hide? It is because the hide separates between them and nullifies them.

קמ"ל — רב הונא דאפי' פלטתו חיה מפני שעור מבטלו משמע טעמא בעור תליא ואף על גב דלא בטלינהו איהו:

מַתְנִי׳ אֵלּוּ שֶׁעוֹרוֹתֵיהֶן כִּבְשָׂרָן: עוֹר הָאָדָם, וָעוֹר חֲזִיר שֶׁל יִשּׁוּב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף עוֹר חֲזִיר הַבָּר.

MISHNA: These are the entities whose skin has the same halakhic status as their flesh: The skin of a dead person, which imparts impurity like his flesh; and the skin of a domesticated pig, which is soft and eaten by gentiles, and imparts the impurity of an animal carcass like its flesh. Rabbi Yehuda says: Even the skin of a wild boar has the same status.

מתני' אלו שעורותיהן — מטמאין כבשרן:

ועור חזיר של ישוב — מפני שהוא רך ואוכלין אותו:

וָעוֹר חֲטֶרֶת שֶׁל גָּמָל הָרַכָּה, וְעוֹר הָרֹאשׁ שֶׁל עֵגֶל הָרַךְ, וָעוֹר הַפְּרָסוֹת, וְעוֹר בֵּית הַבּוֹשֶׁת, וָעוֹר הַשְּׁלִיל, וְעוֹר שֶׁל תַּחַת הָאַלְיָה, וָעוֹר הָאֲנָקָה וְהַכֹּחַ וְהַלְּטָאָה וְהַחוֹמֶט. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הַלְּטָאָה כְּחוּלְדָּה.

And the halakhic status of the skin of all of the following animals is also like that of their flesh: The skin of the hump of a young camel that did not yet toughen; and the skin of the head of a young calf; and the hide of the hooves; and the skin of the womb; and the skin of an animal fetus in the womb of a slaughtered animal; and the skin beneath the tail of a ewe; and the skin of the gecko [anaka], and the desert monitor [ko’aḥ], and the lizard [leta’a], and the skink [ḥomet], four of the eight creeping animals that impart ritual impurity after death. Rabbi Yehuda says: The halakhic status of the skin of the lizard is like that of the skin of the weasel and is not like that of its flesh.

חטרת — חלדרוב"א שיש לו לגמל:

גמל הרכה — מפרש בגמרא עד כמה נקראת רכה:

עגל הרך — נמי מפרש בגמרא עד כמה:

ועור הפרסות — כעין שחותכין הרגלים וכל אותו העור רך הוא:

בית הבושת — בית הרחם של נקבה:

ועור של תחת האליה — עור הזנב מתחת מקום שאין שער מפני שהוא רך:

האנקה — הריצו"ן:

הלטאה — ליתיירד"א:

חומט — לימצ"א שתחלת ברייתו בכעדשה צא ובדוק בתיק שלה שגדל והולך עמה תחלתו כעדשה ממש הוא בשוליו:

הלטאה כחולדה — עורה חלוק מבשרה:

וְכוּלָּן שֶׁעִבְּדָן, אוֹ שֶׁהִילֵּךְ בָּהֶן כְּדֵי עֲבוֹדָה – טְהוֹרִין, חוּץ מֵעוֹר הָאָדָם. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר: שְׁמוֹנָה שְׁרָצִים יֵשׁ לָהֶן עוֹרוֹת.

And with regard to all of these skins, in a case where one tanned them or spread them on the ground and trod upon them for the period of time required for tanning, they are no longer classified as flesh and are ritually pure, except for the skin of a person, which maintains the status of flesh. Rabbi Yoḥanan ben Nuri says: All eight creeping animals enumerated in the Torah have skins whose halakhic status is not that of flesh.

וכולן שעיבדן — כל אלו שאמרו שהן מטמאין כבשר אם עיבדן נעשה עור ובטלו מתורת בשר וטהורין:

או שהילך בהן — ששטחן לדרוס עליהן ברגלים שהוא קצת עיבודן:

יש להן עורות — ואין מטמאין כבשרן:

עור אדם טהור — כדמפרש טעמא בריש דם הנדה (נדה דף נה.) דלא הוי דומיא דעצם אדם דעור גזעו מחליף:

עורות אביו ואמו שטיחין כו' — ואע"ג דמת אסור בהנאה ובכל אדם אסור לעשות מעורו שטיחין כו' מ"מ לא הוו גזרי רבנן משום הך חששא שיהיה טמא אלא משום אביו ואמו דחמיר טובא וא"צ לומר דנקט אביו ואמו משום דשכיחי גביה:

גְּמָ׳ אָמַר עוּלָּא: דְּבַר תּוֹרָה עוֹר אָדָם טָהוֹר, וּמָה טַעַם אָמְרוּ טָמֵא? גְּזֵירָה שֶׁמָּא יַעֲשֶׂה אָדָם עוֹרוֹת אָבִיו וְאִמּוֹ שְׁטִיחִין.

GEMARA: The first clause of the mishna teaches that the skin of a dead person imparts impurity like his flesh. With regard to this, Ulla says: The skin of a dead person is pure by Torah law; and what is the reason that the Sages said that it is impure? It is a rabbinic decree lest a person fashion mats from the skins of his deceased father and mother.

גמ' דבר תורה עור האדם טהור — דלאו בשר הוא ולא הוי בכלל מת:

שטיחין — למטה ולקתדרא לישב עליהן ששוטחין עור על גבי מטה במקום חבלים:

וְאִיכָּא דְּמַתְנֵי לַהּ אַסֵּיפָא, וְכוּלָּן שֶׁעִיבְּדָן אוֹ שֶׁהִילֵּךְ בָּהֶן כְּדֵי עֲבוֹדָה טְהוֹרִין, חוּץ מֵעוֹר אָדָם. אָמַר עוּלָּא: דְּבַר תּוֹרָה עוֹר אָדָם שֶׁעִבְּדוֹ טָהוֹר, וּמָה טַעַם אָמְרוּ טָמֵא? גְּזֵירָה שֶׁמָּא יַעֲשֶׂה אָדָם עוֹרוֹת אָבִיו וְאִמּוֹ שְׁטִיחִין.

And there are those who teach this statement of Ulla with regard to the latter clause of the mishna: And with regard to all of these skins, in a case where one tanned them or spread them on the ground and trod upon them for the period of time required for tanning, they are no longer classified as flesh and are ritually pure, except for the skin of a person, which maintains the status of flesh. With regard to that clause, Ulla says: The skin of a dead person that one tanned is pure by Torah law; and what is the reason that the Sages said that it is impure? It is a rabbinic decree lest a person fashion mats from the skins of his deceased father and mother.

אבל רישא טומאה דאורייתא היא — והשתא חשיב עור אין גזעו מחליף משום דמקומו נעשה צלקת על בשר כדאמרינן פרק דם הנדה (גז"ש):

מַאן דְּמַתְנֵי לַהּ אַרֵישָׁא, כׇּל שֶׁכֵּן אַסֵּיפָא, וּמַאן דְּמַתְנֵי אַסֵּיפָא, אֲבָל אַרֵישָׁא – טוּמְאָה דְּאוֹרָיְיתָא.

The Gemara comments: The one who teaches the statement of Ulla that the skin of a corpse is pure by Torah law with regard to the first clause of the mishna, which discusses a softer hide that is not tanned, all the more so would teach it with regard to the latter clause of the mishna. But the one who teaches this statement with regard to the latter clause of the mishna holds that only the tanned skin of a corpse is pure by Torah law, but does not teach it with regard to the first clause of the mishna because he holds that the impurity of the skin of a corpse that is not tanned is by Torah law.

מאן דמתני לה — לדעולא:

ארישא — דאפילו כי לא עיבדו נמי לא מטמא אלא מדרבנן כל שכן אסיפא דהא דקתני חוץ מעור האדם דאף על גב דעיבדו טמא מדרבנן הוא ומשום דעולא:

ומאן דמתני לה — גזירה דעולא אסיפא:

אבל ארישא — כשלא עיבדו סבירא ליה דטומאתו מן התורה:

וְעוֹר חֲזִיר [וְכוּ׳]. בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? מָר סָבַר: הַאי אַשּׁוּן וְהַאי רַכִּיךְ, וּמָר סָבַר: הַאי נָמֵי רַכִּיךְ.

new sugyaThe mishna teaches that according to the first tanna, the skin of a domesticated pig imparts impurity of an animal carcass like its flesh, indicates that the skin of a wild boar does not impart impurity of a carcass. Rabbi Yehuda disagrees and holds that even the skin of a wild boar has the same status as its flesh. The Gemara asks: With regard to what do the first tanna and Rabbi Yehuda disagree? The Gemara answers: One Sage, the first tanna, holds that this skin of a wild boar is tough and therefore its status is not that of flesh, but that skin of a domesticated pig is soft and therefore its status is that of flesh. And one Sage, Rabbi Yehuda, holds that this skin of a wild boar is also soft and therefore its status is that of flesh.

אשון — קשה:

עוֹר חֲטֶרֶת שֶׁל גָּמָל הָרַכָּה, וְכַמָּה גָּמָל הָרַכָּה? אָמַר עוּלָּא, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כׇּל זְמַן שֶׁלֹּא טָעֲנָה.

new sugyaThe mishna teaches that the skin of the hump of a young camel that did not yet toughen imparts impurity of a carcass like its flesh. The Gemara asks: And for how long is a camel considered young and the status of the skin considered like that of the flesh? Ulla says that Rabbi Yehoshua ben Levi says: As long as the camel has not carried a burden.

שלא טענה — משוי:

בָּעֵי רַבִּי יִרְמְיָה: הִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִטְעוֹן וְלֹא טָעֲנָה, מַהוּ? בָּעֵי אַבָּיֵי: לֹא הִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִטְעוֹן וְטָעֲנָה, מַהוּ? תֵּיקוּ.

Rabbi Yirmeya raises a dilemma: What is the halakha with regard to the skin of a camel whose time, i.e., age, to carry a burden has arrived, but it has not yet carried one? Abaye raises a dilemma: What is the halakha with regard to the skin of a camel whose time to carry a burden has not arrived, but it has nevertheless carried one? The Gemara answers: These dilemmas shall stand unresolved.

יָתֵיב רֵישׁ לָקִישׁ וְקָמִיבַּעְיָא לֵיהּ: כַּמָּה גָּמָל הָרַכָּה? אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּר אַבָּא: הָכִי אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כׇּל זְמַן שֶׁלֹּא טָעֲנָה. אֲמַר לֵיהּ: תִּיב לְקִבְלִי.

Reish Lakish sat and raised a dilemma: For how long is a camel considered young? Rabbi Yishmael bar Abba said to him: This is what Rabbi Yehoshua ben Levi said: As long as the camel has not carried a burden. In response to his answer, Reish Lakish honored him and said to him: Sit opposite me.

תיב לקבלי — שאמרת לי דבר טעם ויישר כחך:

יָתֵיב רַבִּי זֵירָא וְקָמִיבַּעְיָא לֵיהּ: כַּמָּה גָּמָל הָרַכָּה? אֲמַר לֵיהּ רָבִין בַּר חִינָּנָא: הָכִי אָמַר עוּלָּא, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כׇּל זְמַן שֶׁלֹּא טָעֲנָה. הֲוָה קָתָנֵי לַהּ. אֲמַר לֵיהּ: חֲדָא הָוְיָא לָךְ אֲמַרְתְּ.

Rabbi Zeira sat and raised a dilemma: For how long is a camel considered young? Ravin bar Ḥinnana said to him: This is what Ulla said that Rabbi Yehoshua ben Levi said: As long as the camel has not carried a burden. Ravin bar Ḥinnana then repeated his answer to Rabbi Zeira. Rabbi Zeira said to him: Do you have only one halakha to say, and that is why you are repeating it?

הוה קתני לה — חוזר ושונה פעם שניה כסבור שלא שמעה:

חדא הויא לך אמרת — דבר חידוש אחד היה בידך שאין בידינו הרי אמרתו ולמה תחזור ותשננו פעם שניה להראות חכמתך:

תָּא חֲזִי, מָה בֵּין תַּקִּיפֵי אַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל, לַחֲסִידֵי דְבָבֶל.

The Gemara points out: Come and see what the difference is between the harsh scholars of Eretz Yisrael, such as Reish Lakish, and the saintly ones of Babylonia, such as Rabbi Zeira. Although Reish Lakish was known for his harsh nature, he was the one who honored the Sage who resolved his dilemma, whereas Rabbi Zeira responded sharply to the one who taught him this halakha.

ר"ל מתקיפי דארעא דישראל הוה כדאמרינן בפרק קמא דיומא (דף ט:) מאן דמשתעי ריש לקיש בהדיה יהבי ליה עיסקא בלא סהדי והכא א"ל תיב לקבלי ורבי זירא דמבבל סלק להכא כדאמרינן בהשוכר את הפועלים (ב"מ דף פה.) רבי זירא אותיב ארבעין תעניתי דנשתכח מיניה תלמודא דבבלאי ומחסידי דבבל הוה כדאמרינן בהשוכר את הפועלים (שם) רבי זירא (אותיב) כל תלתין יומין בדיק נפשיה ושגר תנורא וסליק בגוה חזי מאי אכספיה לההוא מדרבנן:

וְעוֹר הָרֹאשׁ וְכוּ׳. וְכַמָּה עֵגֶל הָרַךְ? עוּלָּא אָמַר: בֶּן שְׁנָתוֹ, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: כׇּל זְמַן שֶׁיּוֹנֵק. אִיבַּעְיָא לְהוּ: הֵיכִי קָאָמַר עוּלָּא? בֶּן שְׁנָתוֹ וְהוּא שֶׁיּוֹנֵק,

new sugyaThe mishna teaches: And the skin of the head of a young calf has the same halakhic status as the flesh with regard to impurity. The Gemara asks: And for how long is a calf considered young? Ulla says: It is considered young in its first year of age. Rabbi Yoḥanan says: For as long as the calf is suckling. A dilemma was raised before the Sages: With regard to what case is Ulla speaking? Is he referring to a calf that is in its first year of age and is still suckling,

והוא שיונק — אבל פירש מלינק אף על פי שעדיין הוא בתוך שנתו כבר הוקשה עורו ואם עבר שנתו נמי אף על פי שיונק לא דתרתי בעינן:

חולין קכ״ב: Open on SefariaAbrir en Sefariaפתיחה בספריא

וקאמר ליה ר' יוחנן כל זמן שיונק — ואפילו לאחר שנתן דבהנקה נמי תליא מילתא דחדא הוא דבעינן וה"ק ר' יוחנן בבן שנתו שפיר קאמרת דהוי רך אבל הנקה לא הוזכר לפחות דאם פירש בתוך שנתו לא יהא רך אלא להוסיף אפילו לאחר שנתו:

וַאֲמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל זְמַן שֶׁיּוֹנֵק.

and Rabbi Yoḥanan disagreed with Ulla and said to him: A calf is considered young as long as it is suckling, even after its first year of age? According to this explanation, Ulla considers a calf to be young only when it is both in its first year and suckling, and Rabbi Yoḥanan considers a calf that is suckling to be young even if it is beyond its first year.

או דילמא עולא בן שנתו קאמר — אבל הנקה לא מעלה ולא מוריד וקאמר ליה ר' יוחנן אף הנקה נמי בעינן:

אוֹ דִלְמָא, עוּלָּא בֶּן שְׁנָתוֹ קָאָמַר, בֵּין יוֹנֵק וּבֵין שֶׁאֵינוֹ יוֹנֵק, וַאֲמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן: בֶּן שְׁנָתוֹ וְהוּא שֶׁיּוֹנֵק?

Or perhaps, does Ulla say that a calf is considered young if it is in its first year of age, whether it is suckling or whether it is no longer suckling, and Rabbi Yoḥanan said to him: The calf must be in its first year of age and it must also be suckling in order to be considered young?

כל זמן — משמע להוסיף בא:

תָּא שְׁמַע, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: כׇּל זְמַן שֶׁיּוֹנֵק, וְאִם אִיתַהּ – ״וְהוּא שֶׁיּוֹנֵק״ מִיבְּעֵי לֵיהּ! שְׁמַע מִינַּהּ.

Come and hear a resolution to this dilemma: Rabbi Yoḥanan says: The calf is considered young the entire time that it is suckling. And if it is so that Rabbi Yoḥanan requires a calf to be both in its first year and suckling to be considered young, Rabbi Yoḥanan should have said: And provided the calf is suckling, indicating an additional condition. Conclude from it that Rabbi Yoḥanan considers a calf that is suckling to be young even if it is beyond its first year, and that Ulla considers only a calf that is both in its first year and suckling to be young.

ואם איתא והוא שיונק מבעי ליה — תימה אכתי ה"מ למבעי או דילמא ה"ק עולא בן שנתו בין יונק בין שאין יונק ואמר ליה ר' יוחנן כל זמן שיונק בין בן שנתו בין שאין בן שנתו וי"ל דלא מסתברא דבעי לאיפלוגי כולי האי ולהכי לא בעי הכי וה"ר יעקב מקורבי"ל תירץ דכולה שמעתין סברה דיותר קשה אפילו תוך שנתו כשאין יונק מיונק אחר שנתו ולכך כיון דר' יוחנן כל זמן שיונק קאמר א"כ פשיטא דעולא והוא שיונק קאמר דאי תוך שנתו בין יונק בין שאינו יונק קאמר א"כ כ"ש לאחר שנתו אם הוא יונק דחשיב ליה רך א"כ מה הוסיף ר' יוחנן כל זמן שיונק הא עולא מודה דכל שכן הוא:

בְּעָא מִינֵּיהּ רֵישׁ לָקִישׁ מֵרַבִּי יוֹחָנָן: עוֹר הָרֹאשׁ שֶׁל עֵגֶל הָרַךְ, מַהוּ שֶׁיְּטַמֵּא? אֲמַר לֵיהּ: אֵינוֹ מְטַמֵּא.

new sugyaThe Gemara continues to discuss the skin of the head of a young calf. Reish Lakish asked Rabbi Yoḥanan: What is the halakha with regard to whether the skin of the head of a young calf that is still fit to be eaten imparts impurity? Is the status of the skin like that of flesh or not? Rabbi Yoḥanan said to him: It does not impart impurity.

עור הראש של עגל הרך מהו שיטמא — על מעשה היה שואל היאך הלכה דמתני' הוה ידע כדפריך מינה לרבי יוחנן בסמוך:

אל תקניטני — להשיב לי ממנה:

שבלשון יחיד אני שונה אותה — משנה ולא בלשון סתם משנה שאני אומר אלעזר בן יהודה אמרה כדתניא:

אֲמַר לֵיהּ, לִימַּדְתָּנוּ רַבֵּינוּ: אֵלּוּ שֶׁעוֹרוֹתֵיהֶן כִּבְשָׂרָן, וְעוֹר הָרֹאשׁ שֶׁל עֵגֶל הָרַךְ! אֲמַר לֵיהּ: אַל תַּקְנִיטֵנִי, בִּלְשׁוֹן יָחִיד אֲנִי שׁוֹנֶה אוֹתָהּ.

Reish Lakish said to him: But didn’t you teach us, our teacher, that it says in the mishna: These are the entities whose skin has the same halakhic status as their flesh, and the skin of the head of a young calf is included among them? Rabbi Yoḥanan said to Reish Lakish: Do not provoke me by asking such a question. I teach that mishna in the singular, i.e., that mishna is in accordance with an individual opinion and is contrary to the majority opinion. Therefore, the halakha is not in accordance with it.

המחשב בדבר שאין דרכו לאכול כגון לאכול למחר דבר שאין דרכו לכך כגון חלב או להקטיר למחר דבר שאין דרכו להקטיר כגון בשר שלמים וחטאת ואשם ושירי מנחה או עור העולה אינה לא לפסול ולא לפגל עד שישחט לאכול למחר דבר שדרכו לאכול או להקטיר למחר דבר שדרכו להקטיר ועור שתחת האליה הרי הוא כבשר ודבר שדרכו להקטיר קרינא ביה אם עולה היא ומועל לפגל את הקרבן במחשבת חוץ לזמנו או לפסול במחשבת חוץ למקומו:

וחייבין עליו כרת — האוכל ממנו אפילו בזמנו:

דְּתַנְיָא: הַשּׁוֹחֵט אֶת הָעוֹלָה לְהַקְטִיר כְּזַיִת מֵעוֹר שֶׁתַּחַת הָאַלְיָה, חוּץ לִמְקוֹמוֹ – פָּסוּל, וְאֵין בּוֹ כָּרֵת; חוּץ לִזְמַנּוֹ – פִּיגּוּל, וְחַיָּיבִין עָלָיו כָּרֵת.

As it is taught in a baraita: One who slaughters a burnt offering with the intention to burn an olive-bulk of the skin beneath the tail outside its designated area, i.e., outside the Temple courtyard, renders the offering unfit, but there is no liability for karet for one who partakes of the offering. If he intended to burn it beyond its designated time, i.e., not on that day, then it is rendered piggul, and one is liable to receive karet for partaking of it. Since this particular area of the skin is soft, its status is therefore like that of flesh. This is the opinion of the Rabbis.

וכל שמנו חכמים לענין טומאה — שהוא כבשר שלא מצינו כאן וישנו בבהמה טהורה:

להביא עור בית הבושת — של נקבה בחטאת או בשלמים והאי דלא מנייה ברישא כי הנך משום דליתיה בעולה ותנא בעולה קאי. אלמא האי תנא הוא דחשיב להו בשר אבל ת"ק לא קרי בשר אלא עור שתחת האליה לחודיה:

אֶלְעָזָר בֶּן יְהוּדָה אִישׁ אֶבְלַיִם אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יַעֲקֹב, וְכֵן הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אִישׁ כְּפַר עִיכּוּם אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן: אֶחָד עוֹר פְּרָסוֹת, וְאֶחָד עוֹר הָרֹאשׁ שֶׁל עֵגֶל הָרַךְ, וְאֶחָד עוֹר שֶׁל תַּחַת הָאַלְיָה, וְכׇל שֶׁמָּנוּ חֲכָמִים גַּבֵּי טוּמְאָה שֶׁעוֹרוֹתֵיהֶן כִּבְשָׂרָן, לְהָבִיא עוֹר שֶׁל בֵּית הַבּוֹשֶׁת.

Elazar ben Yehuda of Aveilum says in the name of Rabbi Ya’akov, and so Rabbi Shimon ben Yehuda of Kefar Ikom says in the name of Rabbi Shimon: This halakha applies both to the hide of the hooves, and the skin of the head of a young calf, and the skin beneath the tail, and all of the entities that the Sages listed with regard to ritual impurity that the halakhic status of their skin is like that of their flesh, including the skin of the womb.

חוּץ לִמְקוֹמוֹ – פָּסוּל, וְאֵין בּוֹ כָּרֵת. חוּץ לִזְמַנּוֹ – פִּיגּוּל, וְחַיָּיבִין עָלָיו כָּרֵת.

Therefore, one who sacrifices a burnt offering with the intention to burn an olive-bulk of any of these skins outside its designated area renders the offering unfit, but there is no liability for karet for one who partakes of the offering. If he intended to burn it beyond its designated time, then it is rendered piggul, and one is liable to receive karet for eating it. Therefore, the mishna is in accordance with the individual opinion of Elazar ben Yehuda, who holds that all of the skins listed in the mishna have the status of flesh, and not in accordance with the Rabbis’ opinion that only the skin beneath the tail has the status of flesh.

עור הפרסות ממש — ולא עור שעל עצם השוק מן הקרסולים עד הארכובה:

רכובה הנמכרת עם הראש — כל עור שעל עצם השוק מרכובה התחתונה שחותכין בשעת הפשטת בהמה:

וְעוֹר בֵּית הַפְּרָסוֹת. מַאי בֵּית הַפְּרָסוֹת? רַב אָמַר: בֵּית הַפְּרָסוֹת מַמָּשׁ, רַבִּי חֲנִינָא אָמַר: רְכוּבָּה הַנִּמְכֶּרֶת עִם הָרֹאשׁ.

new sugyaThe mishna teaches: And the hide of the hooves has the status of flesh with regard to imparting impurity. The Gemara asks: To what is the term hooves referring? Rav says: It is literally referring to the hooves. Rabbi Ḥanina says: It is referring to the skin of the section of the knee at the top of the lower bone, which is sold with the head. This skin of the knee, and of the lower bone attached to it, has the status of flesh.

הטמאים — ה"א יתירא קדריש:

לרבות — עורות שרצים הרכין שיהו כבשר ומהאי ה"א יתירא נמי רבינן (לעיל חולין דף קיב:) צירן ורוטבן וקיפה שלהן ועור הרך נמי איתא בהדייהו דהי מינייהו מפקת איהו נמי אוכלא הוא:

האי הטמאים בתר דחשבינהו לכולהו כתיב:

וָעוֹר הָאֲנָקָה, תָּנוּ רַבָּנַן: ״הַטְּמֵאִים״ – לְרַבּוֹת עוֹרוֹתֵיהֶן כִּבְשָׂרָן.

new sugyaThe mishna teaches: And the halakhic status of the skin of the gecko, and the desert monitor, and the lizard, and the skink, four of the eight creeping animals that impart ritual impurity after death, is like that of their flesh with regard to imparting impurity. The Sages taught in a baraita: It is written: “And these are they which are impure for you among the creeping animals that creep upon the earth: The weasel, and the mouse, and the great lizard after its kinds. And the gecko, and the desert monitor, and the lizard, and the skink, and the chameleon. These are they which are impure for you among all that swarm; whosoever touches them, when they are dead, shall be impure until the evening” (Leviticus 11:29–32). The term “they which are” in the expression “they which are impure” seems superfluous, and serves to include the skins of these animals as having the same halakhic status as their flesh.

יָכוֹל אֲפִילּוּ כּוּלָּן, תַּלְמוּד לוֹמַר ״אֵלֶּה״.

One might have thought that this halakha applies even to all of the creeping animals listed in the verses. Therefore, the verse states: “These,” indicating that this halakha applies only to these animals mentioned in the mishna, i.e., the gecko, the desert monitor, the lizard, and the skink.

הפסיק הענין — ולא קאי האי אלה אלא אקרא בתרא האנקה והכח והלטאה והחומט והתנשמת אלה הטמאים וגו' ולאו אקרא קמא דלמינהו האמור בסוף פסוק ראשון הפסיקו לומר שאינן מין אחד אותן האמורים בפסוק ראשון חלוקים מהאמורים בפסוק השני:

וְהָא ״אֵלֶּה״ אַכּוּלְּהוּ כְּתִיבִי! אָמַר רַב: ״לְמִינֵהוּ״ הִפְסִיק הָעִנְיָן.

The Gemara asks: But isn’t the term “these” written with regard to all eight of the creeping animals listed in the verse? Rav says: After mentioning the weasel, the mouse, and the great lizard the verse states: “After its kinds.” Therefore, the verse interrupted the previous matter and taught that the status of the skin is like that of the flesh only with regard to the creeping animals mentioned in the latter part of the verse.

למינהו הפסיק הענין — תימה דאמר לעיל (חולין דף קיב:) דהאי הטמאים לאסור צירן ורוטבן דהתם נמי למינהו הפסיק הענין דפסוק אחד הוא לפירוש הקונט' וי"ל דהכא כל הנהו דממעטינן אית להו גישתא סברא הוא לאוקומי אהנך דכתיב בתר למינהו ואע"ג דכתיבא תנשמת בהדייהו דיש לה גישתא ומרבינן לה אבל צירן ורוטבן דלעיל סברא הוא לאוקומי בכולהו:

למינהו הפסיק הענין — קצת תימה כיון דהפסיק הענין למה לי אלה:

וליחשב נמי — במתניתין:

תנשמת — דהא איהו נמי בקרא בתרא כתיב:

רב תנא הוא ותני תנשמת — רב דמשני למינהו הפסיק אלמא הטמאים אכל הני דקרא בתרא קאי תנא הוא ותני תנשמת בעורותיהן כבשרן:

וְלִיחְשׁוֹב נָמֵי תִּנְשֶׁמֶת? אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק: רַב תְּנָא הוּא, וְתָנֵי תִּנְשֶׁמֶת.

The Gemara objects: But since the chameleon is listed in the latter part of the verse, let the chameleon also be counted among the animals whose skin has the status of flesh. Rav Shmuel bar Yitzḥak said: Rav, who interprets the verse in this manner, has the status of a tanna, and unlike the mishna, he teaches that the skin of the chameleon has the status of flesh.

וְהָא תַּנָּא דִּידַן לָא תָּנֵי תִּנְשֶׁמֶת?

The Gemara asks: But the tanna of our mishna does not teach this halakha with regard to the chameleon. According to his opinion, why doesn’t the skin of the chameleon have the status of flesh?

תנא דידן סבר לה כרבי יהודה — כלומר לא יליף טעמא מהטמאים אלא מסברא דגישתא כל שאין ממש בעורן שהוא רך ואין לו ממש עור קרי בשר כרבי יהודה דאמר הלטאה כחולדה אלמא לאו אקרא סמיך והאי דלא מודי ליה תנא דידן בהלטאה בהא פליגי תנא קמא סבר גישתא דידה לאו גישתא הוא ורבי יהודה סבר גישתא הוא:

אָמַר רַב שֵׁשֶׁת בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי: תַּנָּא דִּידַן סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יְהוּדָה, דְּאָזֵיל בָּתַר גִּישְׁתָּא.

Rav Sheshet, son of Rav Idi, said: The tanna of our mishna holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda that the halakhic status of the skin of the lizard, even though it is mentioned in the latter part of the verse, is like that of the skin of the weasel and is not like that of its flesh. Rabbi Yehuda does not derive that the status of the skin is like that of flesh from the verse that states: “They which are impure.” Rather, he follows the texture of the skin of each creeping animal when deciding whether the status of its skin is like that of its flesh.

כרבי יהודה דאזיל בתר גישתא — פירש בקונטרס דלית ליה דרשה דהטמאים ולפירושו לא הוי תנא דברייתא לא רבי יהודה ולא בר פלוגתיה ובחנם קאמר רב תנא הוא ופליג דהא תנא דברייתא כוותיה ויש לפרש דכולהו אית להו דרשה דהטמאים ומוקי מסברא רבויא בהנהו דלית להו גישתא ומיעוטא בהנהו דאית להו גישתא ולית להו למינהו הפסיק הענין אבל רב דאית ליה למינהו הפסיק הענין ע"כ פליג עלייהו וחשיב תנשמת:

וּבְגִישְׁתָּא דְּהַלְּטָאָה קָמִיפַּלְגִי.

The first tanna of the mishna and Rabbi Yehuda agree that the texture of the skin of the gecko, the desert monitor, and the skink is soft and therefore the status of their skin is like that of their flesh; and they disagree with regard to the texture of the skin of the lizard. Rabbi Yehuda classifies its skin as tough, and the first tanna of the mishna classifies its skin as soft.

שטלאה — לשון טלאי. אלמא מכיון שנטלה מתורת בשר ונתנה לתורת עור בטלה והאי נמי כיון ששטחן לפני הדורסן או שכרכן על רגלו להלוך בהן אף על פי שלא הילך:

טלאה — הוי מעשה לבטלו:

וְכוּלָּן שֶׁעִיבְּדָן [וְכוּ׳]. הִילֵּךְ אִין, לֹא הִילֵּךְ לָא? וְהָא תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא: אוֹזֶן חֲמוֹר שֶׁטְּלָאָהּ לְקוּפָּתוֹ טְהוֹרָה, טְלָאָהּ – אַף עַל גַּב דְּלָא הִילֵּךְ!

new sugyaThe mishna teaches: And all of these skins, in a case where one tanned them or spread them on the ground and trod upon them, are no longer classified as flesh and are ritually pure. The Gemara objects: The mishna indicates that if one trod upon them they are no longer classified as flesh, but if one did not tread upon them they do not cease being classified as flesh. But doesn’t Rabbi Ḥiyya teach: The ear of a donkey that one sewed into his basket is pure and is no longer classified as flesh. Just as the ear is no longer classified as flesh once it is sewed into a basket, so too skin that is spread on the ground, even if one did not tread upon it, should no longer be classified as flesh.

אוזן חמור שטלאה לקופה טהור — ונתבטל הבשר שהיה באזן פ"ה דפריך דהכא נמי במתני' להוי סגי בהנחה לפני הדורסן בלא הלוך ותימה א"כ מאי משני טלאה אפילו דלא הילך דאכתי תקשה ליתני במתני' הנחה לפני הדורס בלא הלוך ע"כ נראה דה"פ הילך אין טלאה לא מדלא קתני במתניתין טלאה דס"ד דטלאה גרע מהילן ומשני טלאה אף על גב דלא הילך כלומר כך לי זה כמו זה ואין חדוש בזה יותר מבזה:

לֹא: טְלָאָהּ, הִילֵּךְ – אִין, לֹא הִילֵּךְ – לָא.

The Gemara explains: No, this is not difficult. Sewing the ear is an action that nullifies the ear’s classification as flesh. But spreading skin on the ground is not an action that nullifies the skin’s classification as flesh unless one trod upon the skin. Therefore, if one trod upon the skin it is no longer classified as flesh, but if one did not tread upon it, it does not cease being classified as flesh.

כַּמָּה כְּדֵי עִבּוּד? אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַבִּי יַנַּאי: אַרְבַּעַת מִילִין.

The mishna states that the skin must be trodden upon for the period required for tanning. The Gemara clarifies: How long is the period required for tanning? Rav Huna says that Rabbi Yannai says: The time which it takes one to walk four mil.

(עבוד) לגבל — הלש עיסתו בטהרה והוא שכיר לבעל הבית וצריך למים להטביל כליו יטריח עצמו ארבעה מילין עד שיגיע למקוה ויטביל ויותר מכאן אין עליו לטרוח מן הסתם אלא אם כן נותן לו בעל הבית שכר הליכה:

רַבִּי אֲבָהוּ מִשּׁוּם דְּרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: לְגַבָּל.

new sugyaSince the period of time it takes to walk four mil was mentioned, the Gemara lists halakhot that employ this period of time. Rabbi Abbahu says in the name of Reish Lakish: With regard to a professional kneader who is careful to maintain the ritual purity of the dough that he kneads for others, he must walk up to four mil in order to purify the vessel he is using by immersing it in a ritual bath. He is not required to walk farther than this unless the person hiring him pays for him to do so.

לגבל — פ"ה מי שיש לו לגבל עיסת חבירו בטהרה צריך לטרוח עד ד' מילין להטביל כליו ולפי זה לא קאי לפניו ולאחריו אגבל דאין רגילות להשכיר אדם בדרך לעשות לו עיסה ונראה כפירוש הערוך דפי' אם יש גבל העושה עיסה בטהרה ברחוק ד' מילין ימתין עד שיגיע לאותו גבל ומיירי באדם ההולך בדרך ומיהו מה שפירש בערוך לתפלה לרחוץ ידיו לתפלה אין נראה דהיכי דמי אי דמטא זמן צלויי הא לייט עלה אביי בברכות (דף טו.) אמאן דמהדר אמיא בעידן צלותא דכתיב ארחץ בנקיון כפי כל מידי דמנקי ואי לא מטא זמן תפלה מאי איריא ד' מילין אפילו טובא נמי ונראה כפירוש הקונטרס דלענין להתפלל בעשרה איירי ותימה דאמאי לא חשיב עבודה דבסמוך ועוד למאן דחשיב עבודה אמאי לא חשיב שלשים ריס דפרק לא יחפור (ב"ב דף כג.) דמדת המיל ז' ומחצה ריס ור"ח פי' לתפלה לטבול לתפלתו דאע"ג דקי"ל (לקמן חולין דף קלו:) כרבי יהודה בן בתירא בדברי תורה ה"מ ללמוד ולק"ש אבל לתפלה לא אי נמי לא סבירא ליה דרבי יהודה בן בתירא ולפירוש ר"ח ניחא דלא חשיב עבודה דלא חשיב אלא הנך תלתא שהן ענין טהרה מאן דחשיב עבודה שהיא כמו מענין טהרה שמטהר העור מן הטומאה ולהכי חשיב לה ולא חשיב ההיא דשלשים ריס:

ולתפלה — המהלך בדרך וגמר בלבו ורוצה ללון מבעוד יום אם יש בית הכנסת לפניו עד ארבעת מילין יטריח וילך שם כדי שיתפלל:

ולנטילת ידים — לאכילה ואין לו מים ויש מים לפניו לסוף ארבעה מילין ימתין עד שיגיע למים:

וְלִתְפִלָּה וְלִנְטִילַת יָדַיִם – אַרְבַּעַת מִילִין.

And similarly, with regard to prayer, one who is traveling may not pray where he is if there is a synagogue within four mil ahead of him, but rather must continue traveling in order to pray in the synagogue. And similarly, with regard to washing one’s hands before eating, one who is traveling may not eat without washing his hands if there is water within four mil ahead of him.

אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק:

With regard to this statement of Reish Lakish, Rav Naḥman bar Yitzḥak said:

The Vilna page served by shas.org, one PDF per amud.La página de Vilna servida por shas.org, un PDF por amud.דף וילנא מוגש על ידי shas.org, קובץ PDF אחד לכל עמוד.

Text from Sefaria. Gemara and translation from the William Davidson Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz, CC BY-NC 4.0. Rashi and Tosafot are the Vilna edition, public domain.Texto de Sefaria. La Guemará y su traducción provienen del Talmud William Davidson, con comentario del rabino Adin Even-Israel Steinsaltz (traducción al inglés), CC BY-NC 4.0. Rashi y Tosafot son de la edición de Vilna, de dominio público.הטקסט מתוך ספריא. הגמרא והתרגום מתוך תלמוד ויליאם דוידסון, עם פירושו של הרב עדין אבן־ישראל שטיינזלץ (התרגום לאנגלית), CC BY-NC 4.0. רש״י ותוספות הם ממהדורת וילנא, נחלת הכלל.

Walking through the sugya, step by step

122a — Whose view was Rav Huna’s?

The question. “אַלִּיבָּא דְּמַאן?” — Rav Huna said the flesh-scraps impart carcass-impurity only v’hu shekineso, once gathered. Whose view is that? The mishna (124a) has a hide bearing two half-olives of flesh — R’ Yishmael: it imparts impurity by carrying but not by contact (one touches them apart, carries them together); R’ Akiva: it imparts by neither, for the hide nullifies the flesh.

The squeeze. If Rav Huna follows R’ Yishmael — but R’ Yishmael says the hide does not nullify, so the scraps should count without gathering. If he follows R’ Akiva — it is obvious, since R’ Akiva says the hide nullifies outright.

A first answer. He follows R’ Yishmael; and R’ Yishmael’s “hide does not nullify” is only where an animal tore the flesh loose (paltatu chaya), whereas a knife (paltatu sakin) does nullify.

The refutation. From R’ Yehuda’s alal hamechunas (yesterday’s line) with Rav Huna’s gloss v’hu shekineso: that must be knife-flayed flesh that was gathered, yet it still imparts impurity — so a knife does not nullify for R’ Yishmael, and Rav Huna cannot be squaring the two cases.

The settled reading. “רַב הוּנָא דְּאָמַר כְּרַבִּי עֲקִיבָא” — Rav Huna follows R’ Akiva. And it is not obvious, lest you say R’ Akiva nullifies only knife-flayed flesh; Rav Huna teaches that R’ Akiva’s reason is simply “מִפְּנֵי שֶׁהָעוֹר מְבַטְּלָן”, because the hide nullifies them — animal-torn or knife-flayed alike.

122a — The mishna: skins that count as flesh

The list. “אֵלּוּ שֶׁעוֹרוֹתֵיהֶן כִּבְשָׂרָן” — the skin of a human corpse; the skin of a domesticated pig (soft, and eaten by gentiles); the hump-skin of a young camel; the head-skin of a young calf; the hide of the hooves; the skin of the womb; the skin of a fetus; the skin beneath the tail; and the skin of the four soft sheratzim — the gecko, desert monitor, lizard, and skink. R’ Yehuda: add the wild boar; but the lizard is like the weasel — not flesh.

The closing clause. All of these, once tanned or trodden for the tanning-period, are pure — except human skin. R’ Yoḥanan ben Nuri: all eight creeping animals have (non-flesh) skins.

122a — Human skin, and how “young” is young

Ulla on human skin. “דְּבַר תּוֹרָה עוֹר אָדָם טָהוֹר” — by Torah law human skin is pure; the Sages declared it impure only as a decree, lest a person make mats from the skins of his father and mother. Some attach this to the reisha (untanned skin), some to the seifa (tanned) — and whoever says it of the reisha says it all the more of the seifa; whoever says it only of the seifa holds untanned human skin impure by Torah law.

The pig. First tanna and R’ Yehuda argue only over texture — is the wild boar’s skin tough (ashun) or soft (rakhikh)?

The young camel. “וְכַמָּה גָּמָל הָרַכָּה?” — Ulla in R’ Yehoshua ben Levi’s name: “כׇּל זְמַן שֶׁלֹּא טָעֲנָה”, as long as it has not carried a burden. R’ Yirmeya asks: its time to carry came but it did not carry — what then? Abaye asks the mirror case — its time had not come but it carried anyway. Both teiku.

The aggadic aside. Reish Lakish and R’ Zeira each raised the same question and were each given the same answer. Reish Lakish — famously harsh — honored R’ Yishmael bar Abba (“sit opposite me”); R’ Zeira — one of the saintly of Bavel — snapped at Ravin bar Ḥinnana (“do you have only one halakha to say?”). “מָה בֵּין תַּקִּיפֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לַחֲסִידֵי דְבָבֶל” — see the difference between the harsh scholars of Eretz Yisrael and the saintly ones of Bavel.

The young calf. “וְכַמָּה עֵגֶל הָרַךְ?” — Ulla: in its first year (ben shnato). R’ Yoḥanan: as long as it suckles.

122b — Reading the calf-dispute, and R’ Yoḥanan’s own ruling

Resolving the terms. The two are reconciled: Ulla means both first-year and suckling; R’ Yoḥanan means suckling even past the first year — proved from his bare phrase “as long as it suckles,” with no added “and provided it suckles.”

R’ Yoḥanan’s surprise. Reish Lakish asks him whether a young calf’s head-skin actually imparts impurity; R’ Yoḥanan: “אֵינוֹ מְטַמֵּא”, it does not. But you taught us the mishna that lists it! “אַל תַּקְנִיטֵנִי, בִּלְשׁוֹן יָחִיד אֲנִי שׁוֹנֶה אוֹתָהּ” — do not provoke me; I teach it in the singular, as an individual view. The proof: a baraita where only the Rabbis and the individual Elazar ben Yehuda dispute how far the flesh-status of these skins reaches.

122b — The hooves, the creeping animals, the tanning-period

The “hooves.” Rav: literally the hooves. R’ Ḥanina: the knee (rechuva) sold together with the head.

The creeping animals. A baraita reads “הַטְּמֵאִים” (Lev. 11) as including their skins as flesh; “אֵלֶּה” (“these”) limits it to some. But “these” is written over all eight! Rav: “לְמִינֵהוּ” (“after its kinds”) interrupts the passage, so only the latter animals are included. Then let the chameleon count too — Rav Shmuel bar Yitzḥak: Rav has the standing of a Tanna and does teach the chameleon. And our mishna, which omits it, follows R’ Yehuda, who goes by texture (gishta) — the dispute over the lizard is a dispute over how soft its skin is.

“Trod upon.” The mishna implies treading is required; but R’ Ḥiyya taught that a donkey’s ear sewn into a basket is pure without treading! Answer: sewing is itself a nullifying act; a spread skin needs treading.

The four-mil measure. “כַּמָּה כְּדֵי עִבּוּד?” — Rav Huna in R’ Yannai’s name: four mil (the time to walk them). And R’ Abbahu in Reish Lakish’s name extends the span: a kneader guarding purity, a traveler seeking a synagogue to pray, and one seeking water to wash before eating — each must go up to four mil. Rav Naḥman bar Yitzḥak’s qualification opens as the daf ends.

The distinctions, side by side

The mishna’s catalogue is really a set of borderline calls — each skin counts as flesh, but only under a condition or against a dissent. Every row traces to a line above.

Skin Counts as flesh? (first tanna) The dissent or the limit
Human corpse Yes — impure Ulla — pure by Torah law; impure only by decree (mats from parents)
Domesticated pig Yes — the skin is soft R’ Yehuda — the wild boar too; they argue only over texture
Young camel’s hump Yes, while “young” “Young” — as long as it has not carried a burden
Young calf’s head Yes, while “young” Ulla — first year; R’ Yoḥanan — while suckling, and it does not in fact impart
Lizard (leta’a) Yes — soft texture R’ Yehuda — like the weasel; its skin is not flesh

One line to carry with you

A skin becomes flesh only where it is soft enough to be eaten — so the whole chapter is spent asking, of a young calf, a young camel, a lizard, exactly how soft is soft enough, and for how long.

Recorriendo la suguiá, paso a paso

122a — ¿A quién seguía Rav Huna?

La pregunta. “אַלִּיבָּא דְּמַאן?” — Rav Huna dijo que los restos de carne imparten impureza de cadáver solo v’hu shekineso, una vez reunidos. ¿A quién sigue? La mishná (124a) tiene una piel que porta dos mitades de aceituna de carne — R’ Ishmael: imparte impureza al cargarla pero no al contacto (uno los toca por separado, los carga juntos); R’ Akivá: no imparte por ninguno, pues la piel anula la carne.

El aprieto. Si Rav Huna sigue a R’ Ishmael — pero R’ Ishmael dice que la piel no anula, así que los restos deberían contar sin reunirlos. Si sigue a R’ Akivá — es obvio, ya que R’ Akivá dice que la piel anula sin más.

Una primera respuesta. Sigue a R’ Ishmael; y el “la piel no anula” de R’ Ishmael es solo donde un animal desgarró la carne (paltatu jaiá), mientras que un cuchillo (paltatu sakin) sí anula.

La refutación. Del alal hamejunas de R’ Iehudá (la línea de ayer) con la glosa de Rav Huna v’hu shekineso — eso debe ser carne desollada con cuchillo que fue reunida, y aun así imparte impureza — así que un cuchillo no anula para R’ Ishmael, y Rav Huna no puede estar cuadrando los dos casos.

La lectura fijada. “רַב הוּנָא דְּאָמַר כְּרַבִּי עֲקִיבָא” — Rav Huna sigue a R’ Akivá. Y no es obvio, no sea que digas que R’ Akivá anula solo la carne desollada con cuchillo; Rav Huna enseña que la razón de R’ Akivá es simplemente “מִפְּנֵי שֶׁהָעוֹר מְבַטְּלָן”, porque la piel los anula — desgarrada por animal o desollada con cuchillo por igual.

122a — La mishná: pieles que cuentan como carne

La lista. “אֵלּוּ שֶׁעוֹרוֹתֵיהֶן כִּבְשָׂרָן” — la piel de un cadáver humano; la piel de un cerdo doméstico (blanda, y comida por gentiles); la piel de la joroba de un camello joven; la piel de la cabeza de un ternero joven; la piel de las pezuñas; la piel del útero; la piel de un feto; la piel bajo la cola; y la piel de los cuatro sheratzim blandos — el geco, el varano del desierto, el lagarto y el eslizón. R’ Iehudá: añade el jabalí salvaje; pero el lagarto es como la comadreja — no es carne.

La cláusula de cierre. Todas estas, una vez curtidas o pisadas por el período de curtido, son puras — excepto la piel humana. R’ Iojanán ben Nuri: los ocho animales que se arrastran tienen pieles (que no son carne).

122a — La piel humana, y cuán joven es joven

Ulá sobre la piel humana. “דְּבַר תּוֹרָה עוֹר אָדָם טָהוֹר” — por la Torá la piel humana es pura; los Sabios la declararon impura solo como decreto, no sea que una persona haga esteras con las pieles de su padre y su madre. Algunos lo atan a la reisha (piel sin curtir), algunos a la seifa (curtida) — y quien lo dice de la reisha lo dice con más razón de la seifa; quien lo dice solo de la seifa sostiene que la piel humana sin curtir es impura por la Torá.

El cerdo. El primer tana y R’ Iehudá discuten solo sobre la textura — ¿la piel del jabalí es dura (ashun) o blanda (rakij)?

El camello joven. “וְכַמָּה גָּמָל הָרַכָּה?” — Ulá en nombre de R’ Iehoshúa ben Leví: “כׇּל זְמַן שֶׁלֹּא טָעֲנָה”, mientras no haya cargado un fardo. R’ Irmiiá pregunta — su tiempo de cargar llegó pero no cargó, ¿qué entonces? Abaie pregunta el caso espejo — su tiempo no había llegado pero cargó igual. Ambos teikú.

El aparte agádico. Reish Lakish y R’ Zeirá plantearon cada uno la misma pregunta y a cada uno se le dio la misma respuesta. Reish Lakish — célebre por su aspereza — honró a R’ Ishmael bar Abá (“siéntate frente a mí”); R’ Zeirá — uno de los santos de Bavel — le reprochó a Ravín bar Jinaná (“¿tienes una sola halajá que decir?”). “מָה בֵּין תַּקִּיפֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לַחֲסִידֵי דְבָבֶל” — ve la diferencia entre los ásperos eruditos de Erretz Israel y los santos de Bavel.

El ternero joven. “וְכַמָּה עֵגֶל הָרַךְ?” — Ulá: en su primer año (ben shnató). R’ Iojanán: mientras mama.

122b — Leyendo la disputa del ternero, y el dictamen propio de R’ Iojanán

Resolviendo los términos. Se reconcilia a los dos — Ulá quiere decir en el primer año y mamando; R’ Iojanán quiere decir mamando aun pasado el primer año — probado por su frase escueta “mientras mama”, sin un “y siempre que mame” añadido.

La sorpresa de R’ Iojanán. Reish Lakish le pregunta si la piel de la cabeza de un ternero joven imparte impureza en verdad; R’ Iojanán: “אֵינוֹ מְטַמֵּא”, no la imparte. ¡Pero nos enseñaste la mishná que la lista! “אַל תַּקְנִיטֵנִי, בִּלְשׁוֹן יָחִיד אֲנִי שׁוֹנֶה אוֹתָהּ” — no me provoques; la enseño en singular, como opinión individual. La prueba — una baraita donde solo los Sabios y el individuo Elazar ben Iehudá disputan hasta dónde alcanza el estatus de carne de estas pieles.

122b — Las pezuñas, los reptiles, el período de curtido

Las “pezuñas”. Rav: literalmente las pezuñas. R’ Janiná: la rodilla (rejuvá) vendida junto con la cabeza.

Los reptiles. Una baraita lee “הַטְּמֵאִים” (Lev. 11) como incluyendo sus pieles como carne; “אֵלֶּה” (“estos”) lo limita a algunos. ¡Pero “estos” está escrito sobre los ocho! Rav: “לְמִינֵהוּ” (“según sus especies”) interrumpe el pasaje, así que solo los animales posteriores quedan incluidos. Entonces que el camaleón cuente también — Rav Shmuel bar Itzjak: Rav tiene el rango de un Tana y sí enseña el camaleón. Y nuestra mishná, que lo omite, sigue a R’ Iehudá, que se guía por la textura (guishtá) — la disputa sobre el lagarto es una disputa sobre cuán blanda es su piel.

“Pisadas”. La mishná implica que se requiere pisar; ¡pero R’ Jiiá enseñó que una oreja de burro cosida a un canasto es pura sin pisarla! Respuesta — coser es en sí un acto que anula; una piel extendida necesita ser pisada.

La medida de cuatro mil. “כַּמָּה כְּדֵי עִבּוּד?” — Rav Huna en nombre de R’ Ianai: cuatro mil (el tiempo de caminarlos). Y R’ Abahu en nombre de Reish Lakish extiende el tramo — un amasador que guarda pureza, un viajero que busca una sinagoga para orar, y quien busca agua para lavarse antes de comer — cada uno debe ir hasta cuatro mil. La salvedad de Rav Najmán bar Itzjak abre al terminar el daf.

Las distinciones, lado a lado

El catálogo de la mishná es en verdad un conjunto de casos límite — cada piel cuenta como carne, pero solo bajo una condición o contra un disenso. Cada fila se remonta a una línea de arriba.

Piel ¿Cuenta como carne? (primer tana) El disenso o el límite
Cadáver humano Sí — impura Ulá — pura por la Torá; impura solo por decreto (esteras de los padres)
Cerdo doméstico Sí — la piel es blanda R’ Iehudá — el jabalí también; discuten solo la textura
Joroba de camello joven Sí, mientras es “joven” “Joven” — mientras no haya cargado un fardo
Cabeza de ternero joven Sí, mientras es “joven” Ulá — primer año; R’ Iojanán — mientras mama, y no imparte en realidad
Lagarto (leta’a) Sí — textura blanda R’ Iehudá — como la comadreja; su piel no es carne

Una línea para llevarte

Una piel se vuelve carne solo donde es lo bastante blanda como para comerse — así que todo el capítulo se pasa preguntando, de un ternero joven, un camello joven, un lagarto, cuán blando exactamente es lo bastante blando, y por cuánto tiempo.

עוברים על הסוגיה, צעד אחר צעד

קכב ע”א — כמאן סבר רב הונא?

השאלה. “אַלִּיבָּא דְּמַאן?” — רב הונא אמר שהשיירים מטמאים טומאת נבלה רק והוא שכינסו, משנכנסו לכלל כינוס. כמאן? המשנה (קכד ע”א) עוסקת בעור הנושא שני חצאי זיתים של בשר — ר’ ישמעאל: מטמא במשא אך לא במגע (נוגע בהם בזה אחר זה, נושאם כאחד); ר’ עקיבא: אינו מטמא לא זה ולא זה, שכן העור מבטלם.

הלחץ. אם רב הונא כר’ ישמעאל — הרי ר’ ישמעאל אומר שהעור אינו מבטל, ולכן השיירים ראויים לטמא בלא כינוס. ואם כר’ עקיבא — פשיטא, שהרי ר’ עקיבא אומר שהעור מבטל לגמרי.

תירוץ ראשון. כר’ ישמעאל; וה”עור אינו מבטל” של ר’ ישמעאל אינו אלא היכן שחיה קרעה את הבשר (פלטתו חיה), ואילו סכין (פלטתו סכין) — בטל.

ההפרכה. מן האלל המכונס של ר’ יהודה (שורת אתמול) עם גירסת רב הונא והוא שכינסו — היינו בשר שהסכין פלטתו ונתכנס, ובכל זאת מטמא — הרי שלר’ ישמעאל סכין אינה מבטלת, ואין רב הונא מיישב את שני המקרים.

הקריאה המכרעת. “רַב הוּנָא דְּאָמַר כְּרַבִּי עֲקִיבָא” — רב הונא כר’ עקיבא. ואין זו פשיטא, שכן מהו דתימא שר’ עקיבא מבטל רק בשר שסכין פלטתו; קא משמע לן רב הונא שטעם ר’ עקיבא הוא פשוט “מִפְּנֵי שֶׁהָעוֹר מְבַטְּלָן”, מפני שהעור מבטלן — פלטתו חיה או פלטתו סכין בשווה.

קכב ע”א — המשנה: עורות שדינם כבשר

הרשימה. “אֵלּוּ שֶׁעוֹרוֹתֵיהֶן כִּבְשָׂרָן” — עור אדם מת; עור חזיר של יישוב (רך, ונאכל בידי גויים); עור חטרת של גמל רך; עור ראש של עגל רך; עור הפרסות; עור בית הבושת; עור השליל; העור שתחת האליה; ועור ארבעת השרצים הרכים — האנקה, הכח, הלטאה והחומט. ר’ יהודה: אף חזיר הבר; אך הלטאה כחולדה — אינה בשר.

הסיפא. וכולן, משעיבדן או הילך בהן כדי עבודה — טהורים, חוץ מעור האדם. ר’ יוחנן בן נורי: כל שמונת השרצים יש להם עורות (שאינם בשר).

קכב ע”א — עור האדם, ועד כמה “רך” הוא רך

עולא על עור האדם. “דְּבַר תּוֹרָה עוֹר אָדָם טָהוֹר” — מן התורה עור אדם טהור; חכמים טימאוהו רק גזירה, שמא יעשה אדם עורות אביו ואמו שטיחין. יש התולים זאת ברישא (עור שלא עובד), ויש בסיפא (שעובד) — ומי שתולה ברישא, כל שכן בסיפא; ומי שתולה רק בסיפא, סובר שעור אדם שלא עובד טמא מן התורה.

החזיר. התנא הראשון ור’ יהודה נחלקים רק בגישתא — האם עור חזיר הבר קשה (אשון) או רך (רכיך)?

הגמל הרך. “וְכַמָּה גָּמָל הָרַכָּה?” — עולא משום ר’ יהושע בן לוי: “כׇּל זְמַן שֶׁלֹּא טָעֲנָה”, כל זמן שלא טענה משא. ר’ ירמיה מבעיא: הגיע זמנה לטעון ולא טענה, מהו? אביי מבעיא את המקרה ההפוך — לא הגיע זמנה לטעון וטענה. שתיהן תיקו.

האגדתא. ריש לקיש ור’ זירא כל אחד העלה את אותה שאלה, ולכל אחד ניתנה אותה תשובה. ריש לקיש — הידוע בחריפותו — כיבד את ר’ ישמעאל בר אבא (“תיב לקבלי”); ר’ זירא — מחסידי בבל — נזף ברבין בר חיננא (“חדא הויא לך אמרת?”). “מָה בֵּין תַּקִּיפֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לַחֲסִידֵי דְבָבֶל” — ראה מה בין תקיפי ארץ ישראל לחסידי בבל.

העגל הרך. “וְכַמָּה עֵגֶל הָרַךְ?” — עולא: בן שנתו. ר’ יוחנן: כל זמן שיונק.

קכב ע”ב — קריאת מחלוקת העגל, ופסק ר’ יוחנן עצמו

יישוב המונחים. מיישבים את השניים — עולא: בן שנתו וגם יונק; ר’ יוחנן: יונק אף לאחר שנתו — מוכח מלשונו הפשוטה “כל זמן שיונק”, בלא תוספת “והוא שיונק”.

הפתעת ר’ יוחנן. ריש לקיש שואלו אם עור ראש עגל רך מטמא בפועל; ר’ יוחנן: “אֵינוֹ מְטַמֵּא”, אינו מטמא. והרי לימדתנו את המשנה המונה אותו! “אַל תַּקְנִיטֵנִי, בִּלְשׁוֹן יָחִיד אֲנִי שׁוֹנֶה אוֹתָהּ” — אל תקניטני; בלשון יחיד אני שונה אותה, כדעת יחיד. ראיה — ברייתא שבה רק החכמים והיחיד אלעזר בן יהודה נחלקים עד היכן מגיע דין הבשר של עורות אלו.

קכב ע”ב — הפרסות, השרצים, זמן העיבוד

ה”פרסות”. רב: בית הפרסות ממש. ר’ חנינא: הרכובה הנמכרת עם הראש.

השרצים. ברייתא דורשת “הַטְּמֵאִים” (ויקרא יא) לרבות עורותיהן כבשר; “אֵלֶּה” (“אלה”) ממעטת למקצתם. והרי “אלה” נכתב על כל השמונה! רב: “לְמִינֵהוּ” הפסיק את העניין, ולכן רק החיות שבסיפא בכלל. ויימנה אף התנשמת — רב שמואל בר יצחק: רב תנא הוא ותני תנשמת. ומשנתנו, המשמיטה אותה, כר’ יהודה, ההולך אחר הגישתא — והמחלוקת בלטאה היא מחלוקת עד כמה רך עורה.

“הילך”. המשנה משמע שצריך הילוך; והרי ר’ חייא תני שאוזן חמור שטלאה לקופתו טהורה בלא הילוך! תירוץ — טלייה מעשה המבטל הוא; עור פרוס צריך הילוך.

שיעור ארבעת מילין. “כַּמָּה כְּדֵי עִבּוּד?” — רב הונא משום ר’ ינאי: ארבעת מילין (זמן הליכתם). ור’ אבהו משום ריש לקיש מרחיב את השיעור — גבל השומר טהרה, הולך דרך המבקש בית כנסת להתפלל, והמבקש מים ליטול ידיו לפני אכילה — כל אחד עד ארבעת מילין. הסתייגות רב נחמן בר יצחק נפתחת בשלהי הדף.

ההבחנות, זו מול זו

מניין המשנה הוא באמת מקבץ הכרעות גבול — כל עור נחשב בשר, אך רק בתנאי או כנגד חולק. כל שורה נסמכת על שורה שלמעלה.

העור נחשב בשר? (תנא ראשון) החולק או הסייג
אדם מת כן — טמא עולא — טהור מן התורה; טמא רק מגזירה (שטיחין מאב ואם)
חזיר של יישוב כן — עורו רך ר’ יהודה — אף חזיר הבר; נחלקים רק בגישתא
חטרת גמל רך כן, כל עוד “רך” “רך” — כל זמן שלא טענה משא
ראש עגל רך כן, כל עוד “רך” עולא — בן שנתו; ר’ יוחנן — כל זמן שיונק, ובפועל אינו מטמא
לטאה כן — גישתא רכה ר’ יהודה — כחולדה; עורה אינו בשר

שורה אחת לקחת אתכם

עור נעשה בשר רק היכן שהוא רך דיו להיאכל — ולכן כל הפרק עובר בשאלה, בעגל רך, בגמל רך, בלטאה, עד כמה בדיוק רך הוא רך דיו, ולכמה זמן.

🎯 Test yourselfPonte a pruebaבחנו את עצמכם

Tip: click the card, then keys 1–4 answer and Enter moves on.Consejo: pulsa en la tarjeta; luego 1–4 responden y Enter continúa.טיפ: הקישו על הכרטיס; אחר כך 1–4 עונים ו-Enter ממשיך.

Tomorrow (Mon, 31 August 2026): Chullin 123 — The four laws Reish Lakish attached to the four-mil measure — and whose name they really belong to — followed by the impurity a legion leaves behind in a house.

Mañana (lun, 31 de agosto de 2026): Julín 123 — Las cuatro leyes que Reish Lakish adjuntó a la medida de los cuatro mil — y a quién pertenece en verdad su nombre — seguidas por la impureza que una legión deja en una casa.

מחר (יום ב׳, 31 באוגוסט 2026): חולין קכג — ארבע ההלכות שריש לקיש תלה בשיעור ארבעת מילין — ולמי שמן הדבר באמת שייך — ואחריהן הטומאה שגיס משאיר בבית.