Daf Yomi — Chullin 116 (חולין קטז)Daf Yomi — Julín 116 (חולין קטז)דף יומי — חולין קטז

Chapter 8: Kol HaBasar (all meat — the laws of meat and milk) · Mon, 24 August 2026Capítulo 8: Kol HaBasar (toda carne — las leyes de la carne con leche) · lun, 24 de agosto de 2026פרק 8: כל הבשר (כל בשר — דיני בשר בחלב) · יום ב׳, 24 באוגוסט 2026
⚠️AI-generated study aid, built from the text of the daf. It does not replace learning the daf itself.Hoja generada por IA a partir del texto del daf. No reemplaza el estudio del daf mismo.דף עזר ללימוד שנוצר בבינה מלאכותית מתוך טקסט הדף. אינו מחליף את לימוד הדף עצמו.
📜 This is the daf itself — the Vilna page, not our writing. It is not AI-generated.Este es el daf mismo — la página de Vilna, no nuestra redacción. No está generado por IA.זהו הדף עצמו — דף וילנא, ולא כתיבה שלנו. הוא אינו מיוצר בבינה מלאכותית.

The big picture (read this first)

Today’s page is three sugyot back to back, and each one is really asking the same quiet question in a different key: what makes something count as the forbidden thing itself, rather than a look-alike beside it?

First the daf finishes yesterday’s argument about diverse kinds in a vineyard. Is a growing plant forbidden from the moment it roots, or only once it visibly adds bulk? Abaye settles it with two words in one verse — and the answer turns on how the seed got there.

Then meat-in-milk is pushed to its edges. Everyone agrees a kid boiled in its mother’s milk is forbidden; the fight is over the animals at the margin — an undomesticated animal and a bird. Is a bird in milk Torah-forbidden, rabbinically forbidden, or fair game? Levi is served a peacock’s head in milk and says nothing, and Rebbi wants to know why.

Then the chapter’s closing mishna reaches the deepest form of the question. Cheese is curdled with rennet — the milky curd taken from a young animal’s stomach. If that animal was a carcass, is its rennet forbidden like its flesh? The daf’s answer is a principle that will echo far beyond cheese:

חָלָב הַמְכוּנָּס בָּהּ פִּירְשָׁא בְּעָלְמָא הוּא. “The milk pooled in the stomach is mere secretion.” It is not the animal’s body and never was — so it does not carry the animal’s prohibition. A carcass is forbidden; the milk it happened to be holding is not the carcass.

Four movements, in order:

  1. Closing the vineyard question (116a). Ikaran ne’esar — even the roots are forbidden — versus the perforated pot; Abaye’s two verses reconcile them.
  2. Benefit, and the animals at the margin (116a). R’ Shimon permits benefit from meat-in-milk; R’ Akiva and R’ Yosei HaGelili divide over the undomesticated animal and the bird; Levi and the peacock’s head.
  3. The rennet mishna (116b). Is the stomach-milk of a gentile’s animal or a carcass forbidden? Rav Huna, Shmuel, and the chazara — R’ Yehoshua’s retraction on gentile cheese.
  4. The final halacha (116b). What you may and may not curdle with — and why the pooled milk is pirsha.

Key concepts & terms

Term Meaning
קֵבָה (keivah) The stomach of a young animal, and the milky rennet curd found in it — used as a coagulant to set cheese. The whole second half of the daf turns on whether that curd shares the animal’s status.
שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר (sh’at hakosher) A “moment of fitness” — a stage at which the thing was permitted. Carried over from 115: did diverse kinds in a vineyard ever have one?
עִיקָּרָן נֶאֱסָר (ikaran ne’esar) “Their very roots are forbidden.” Rav Adda bar Ahava’s claim — the seed itself, not only its later growth, falls under the vineyard ban, so it did have a fit moment before rooting.
עָצִיץ נָקוּב (atzitz nakuv) A perforated pot. A plant in it draws from the ground below, so carrying it into a vineyard can make it diverse kinds — but, the mishna says, only if it then adds growth.
בָּחֲלֵב אִמּוֹ (bachalav imo) “In its mother’s milk.” R’ Yosei HaGelili reads the phrase to exclude a bird, which has no mother’s milk.
מוּתָּר בַּהֲנָאָה (mutar bahana’a) “Permitted for benefit.” R’ Shimon’s ruling on meat-in-milk — forbidden to eat, but one may still profit from it — against the mishna.
בְּנוֹתֵן טַעַם (b’noten ta’am) “Enough to impart flavor.” The threshold at which the skin of a kosher stomach, used to curdle, gives the cheese a meat taste and forbids it as meat-in-milk.
פִּירְשָׁא (pirsha) Mere secretion — waste matter, not food. The daf’s verdict on the milk pooled in a stomach: it is not the animal’s flesh, so it carries no prohibition.
כָּנוּס בְּמֵעֶיהָ (kanus b’me’eha) “Collected in its innards.” The mishna’s reason milk a young animal nursed takes the status of the animal it came from, not the one holding it — it is merely stored there.
חֲזָרָה (chazara) A “retraction.” R’ Yehoshua changed his mind about why gentile cheese is forbidden; “before” and “after” his retraction splits the mishna’s contradictory clauses.
מִשְׁנָה לֹא זָזָה מִמְּקוֹמָהּ (mishna lo zaza mimkoma) “A mishna does not budge from its place.” Once a clause is fixed in the Mishnah it stays, even after a later ruling overturns it — so one mishna can hold both.
סְתָם מַחְשֶׁבֶת גּוֹי לַעֲבוֹדָה זָרָה (stam machshevet goy…) “A gentile’s unstated intent is for idolatry.” R’ Eliezer’s presumption — the basis for forbidding rennet from a gentile’s slaughter, since idolatrous offerings are barred even from benefit.

El panorama general (leer esto primero)

La página de hoy son tres suguiot una tras otra, y cada una plantea en verdad la misma pregunta tranquila en un tono distinto: ¿qué hace que algo cuente como la cosa prohibida misma, y no como un parecido a su lado?

Primero el daf termina la discusión de ayer sobre las semillas diversas en una viña. ¿Una planta que crece queda prohibida desde el instante en que echa raíz, o solo una vez que agrega volumen visible? Abaie lo resuelve con dos palabras de un mismo versículo — y la respuesta depende de cómo llegó allí la semilla.

Luego la carne con leche es llevada a sus bordes. Todos coinciden en que un cabrito hervido en la leche de su madre está prohibido; la disputa es sobre los animales del margen — un animal salvaje y un ave. ¿Un ave en leche está prohibida por la Torá, por los rabinos, o es lícita? A Leví le sirven una cabeza de pavo real en leche y no dice nada, y Rebí quiere saber por qué.

Luego la mishná que cierra el capítulo alcanza la forma más honda de la pregunta. El queso se cuaja con cuajo — el requesón lechoso que se saca del estómago de un animal joven. Si ese animal era un cadáver (nevelá), ¿su cuajo está prohibido como su carne? La respuesta del daf es un principio que resonará mucho más allá del queso:

חָלָב הַמְכוּנָּס בָּהּ פִּירְשָׁא בְּעָלְמָא הוּא. “La leche acumulada en el estómago es mera secreción.” No es el cuerpo del animal y nunca lo fue — así que no lleva la prohibición del animal. Un cadáver está prohibido; la leche que casualmente retenía no es el cadáver.

Cuatro movimientos, en orden:

  1. Cerrando la cuestión de la viña (116a). Ikarán ne’esar — hasta las raíces están prohibidas — frente a la maceta perforada; los dos versículos de Abaie los reconcilian.
  2. El beneficio, y los animales del margen (116a). R’ Shimón permite el beneficio de la carne con leche; R’ Akivá y R’ Iosí HaGuelilí discrepan sobre el animal salvaje y el ave; Leví y la cabeza de pavo real.
  3. La mishná del cuajo (116b). ¿Está prohibida la leche del estómago de un animal de un no judío o de un cadáver? Rav Huná, Shmuel, y la jazará — la retractación de R’ Iehoshúa sobre el queso de no judíos.
  4. La halajá final (116b). Con qué puedes y con qué no puedes cuajar — y por qué la leche acumulada es pirshá.

Conceptos y términos clave

Término Significado
קֵבָה (keivá) El estómago de un animal joven, y el cuajo lechoso que se halla en él — usado como agente para cuajar el queso. Toda la segunda mitad del daf gira sobre si ese requesón comparte el estatus del animal.
שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר (shéat hakósher) Un “momento de aptitud” — una etapa en que la cosa era lícita. Viene de 115: ¿tuvieron alguna vez uno las semillas diversas en una viña?
עִיקָּרָן נֶאֱסָר (ikarán ne’esar) “Sus mismas raíces están prohibidas.” La afirmación de Rav Adá bar Ahavá — la semilla misma, no solo su crecimiento posterior, cae bajo la prohibición de la viña, así que sí tuvo un momento apto antes de enraizar.
עָצִיץ נָקוּב (atzitz nakuv) Una maceta perforada. Una planta en ella se nutre del suelo debajo, así que llevarla a una viña puede volverla diversidad prohibida — pero, dice la mishná, solo si luego agrega crecimiento.
בָּחֲלֵב אִמּוֹ (bajalev imó) “En la leche de su madre.” R’ Iosí HaGuelilí lee la frase para excluir un ave, que no tiene leche materna.
מוּתָּר בַּהֲנָאָה (mutar bahanaá) “Permitido para el beneficio.” El fallo de R’ Shimón sobre la carne con leche — prohibida de comer, pero uno aún puede lucrar con ella — contra la mishná.
בְּנוֹתֵן טַעַם (benotén táam) “Suficiente para impartir sabor.” El umbral en que la piel de un estómago apto, usada para cuajar, da al queso sabor a carne y lo prohíbe como carne con leche.
פִּירְשָׁא (pirshá) Mera secreción — desecho, no comida. El veredicto del daf sobre la leche acumulada en un estómago: no es la carne del animal, así que no lleva prohibición.
כָּנוּס בְּמֵעֶיהָ (kanús bemeéha) “Acumulada en sus entrañas.” La razón de la mishná: la leche que mamó un animal joven toma el estatus del animal del que provino, no del que la retiene — solo está guardada allí.
חֲזָרָה (jazará) Una “retractación.” R’ Iehoshúa cambió de opinión sobre por qué el queso de no judíos está prohibido; “antes” y “después” de su retractación divide las cláusulas contradictorias de la mishná.
מִשְׁנָה לֹא זָזָה מִמְּקוֹמָהּ (mishná lo zazá mimkomá) “Una mishná no se mueve de su lugar.” Una vez fijada una cláusula en la Mishná, permanece, aun después de que un fallo posterior la revoque — así una misma mishná puede sostener ambas.
סְתָם מַחְשֶׁבֶת גּוֹי לַעֲבוֹדָה זָרָה (stam majshévet goy…) “La intención tácita de un no judío es para la idolatría.” La presunción de R’ Eliézer — la base para prohibir el cuajo de la faena de un no judío, ya que las ofrendas idólatras están vedadas incluso para el beneficio.

התמונה הגדולה (לקרוא קודם)

הדף שלנו הוא שלוש סוגיות זו אחר זו, וכל אחת שואלת באמת את אותה שאלה שקטה בנימה אחרת: מה עושה דבר לאיסור עצמו, ולא לדבר דומה שלצדו?

תחילה הדף מסיים את דיון אתמול על כלאי הכרם. האם צמח שגדל נאסר מרגע ההשרשה, או רק משהוסיף נפח נראה לעין? אביי מכריע בשתי מילים בכתוב אחד — והתשובה תלויה באופן שבו הגיע הזרע לשם.

אחר כך בשר בחלב נדחק אל שוליו. הכול מסכימים שגדי המבושל בחלב אמו אסור; המחלוקת היא על בעלי החיים שבשוליים — חיה ועוף. האם עוף בחלב אסור מן התורה, מדרבנן, או מותר? ללוי מגישים ראש טווס בחלב והוא שותק, ורבי רוצה לדעת מדוע.

אחר כך משנת סוף הפרק מגיעה לצורה העמוקה ביותר של השאלה. הגבינה מועמדת בקיבה — קריש החלב הנלקח מקיבת בהמה צעירה. אם אותה בהמה הייתה נבלה, האם קיבתה אסורה כבשרה? תשובת הדף היא עיקרון שיהדהד הרחק מעבר לגבינה:

חָלָב הַמְכוּנָּס בָּהּ פִּירְשָׁא בְּעָלְמָא הוּא. החלב הכנוס בקיבה הוא פירשא בלבד. אין הוא גוף הבהמה ומעולם לא היה — לכן אינו נושא את איסורה. הנבלה אסורה; החלב שבמקרה הכילה איננו הנבלה.

ארבעה מהלכים, לפי הסדר:

  1. סגירת שאלת הכרם (קטז ע”א). עיקרן נאסר — אף השורשים אסורים — מול העציץ הנקוב; שני הכתובים של אביי מיישבים ביניהם.
  2. הנאה, ובעלי החיים שבשוליים (קטז ע”א). ר’ שמעון מתיר הנאה מבשר בחלב; ר’ עקיבא ור’ יוסי הגלילי חלוקים על החיה והעוף; לוי וראש הטווס.
  3. משנת הקיבה (קטז ע”ב). האם החלב שבקיבת בהמת נכרי או נבלה אסור? רב הונא, שמואל, והחזרה — חזרתו של ר’ יהושע בגבינת נכרים.
  4. ההלכה למעשה (קטז ע”ב). במה מותר ובמה אסור להעמיד — ולמה החלב הכנוס הוא פירשא.

מושגים ומונחים מרכזיים

מונח משמעות
קֵבָה הקיבה של בהמה צעירה, וקריש החלב שבתוכה — משמש להעמיד בו גבינה. כל המחצית השנייה של הדף סובבת על השאלה אם אותו קריש נושא את מעמד הבהמה.
שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר שלב שבו הדבר היה מותר. מגיע מדף קטו: האם לכלאי הכרם הייתה כזו אי־פעם?
עִיקָּרָן נֶאֱסָר הזרע עצמו, לא רק צמיחתו המאוחרת, נכלל באיסור הכרם — ולכן הייתה לו שעת כושר לפני ההשרשה. טענתו של רב אדא בר אהבה.
עָצִיץ נָקוּב צמח שבתוכו יונק מן הקרקע שתחתיו, ולכן הבאתו לכרם עלולה לעשותו כלאיים — אך, אומרת המשנה, רק אם הוסיף אז צמיחה.
בַּחֲלֵב אִמּוֹ ר’ יוסי הגלילי דורש את הביטוי להוציא עוף, שאין לו חלב אם.
מוּתָּר בַּהֲנָאָה פסקו של ר’ שמעון בבשר בחלב — אסור באכילה, אך מותר ליהנות ממנו — כנגד המשנה.
בְּנוֹתֵן טַעַם השיעור שבו עור קיבה כשרה, כשמעמידים בו, נותן בגבינה טעם בשר ואוסרהּ משום בשר בחלב.
פִּירְשָׁא פסולת, לא מאכל. הכרעת הדף על החלב הכנוס בקיבה: אינו בשר הבהמה, ולכן אינו נושא איסור.
כָּנוּס בְּמֵעֶיהָ טעם המשנה: החלב שינקה בהמה צעירה נושא את מעמד הבהמה שממנה בא, לא זו המכילה אותו — הוא רק אגור בה.
חֲזָרָה ר’ יהושע שינה דעתו מדוע נאסרה גבינת נכרים; “קודם” ו”לאחר” חזרתו מחלק בין שתי הבבות הסותרות שבמשנה.
מִשְׁנָה לֹא זָזָה מִמְּקוֹמָהּ משנקבעה בבא במשנה היא נשארת, אף לאחר שפסק מאוחר ביטלהּ — כך משנה אחת נושאת את שתיהן.
סְתָם מַחְשֶׁבֶת גּוֹי לַעֲבוֹדָה זָרָה הנחתו של ר’ אליעזר — היסוד לאיסור קיבה משחיטת נכרי, שכן זבחי עבודה זרה אסורים אף בהנאה.

🃏 FlashcardsTarjetasכרטיסיות

The terms above, one per card. Read the term, recall what it means on this daf, then turn the card over and say whether you had it. Whatever you flag comes back at the end in a shorter second round.Los términos de arriba, uno por tarjeta. Lee el término, recuerda qué significa en este daf, luego gira la tarjeta y di si lo sabías. Lo que marques vuelve al final en una segunda ronda, más corta.המונחים שלמעלה, אחד לכל כרטיס. קראו את המונח, נסו להיזכר מה משמעותו בדף הזה, ואז הפכו את הכרטיס ואמרו אם ידעתם. כל מה שתסמנו יחזור בסוף בסיבוב שני, קצר יותר.

Tip: click the card, then space flips it, ← → move, 1 / 2 rate it.Consejo: pulsa en la tarjeta; la barra espaciadora la gira, ← → navegan, 1 / 2 califican.טיפ: הקישו על הכרטיס; מקש הרווח הופך אותו, ← → מדפדפים, 1 / 2 מדרגים.

Who’s who in today’s daf

Tannaim

  • Rabbi Akiva — third-generation Tanna of Bnei Brak, the towering figure of his age; here he reads three mentions of “kid” to exclude an undomesticated animal, a bird, and a non-kosher animal from the Torah’s meat-in-milk ban.
  • Rabbi Yosei HaGelili — a contemporary and frequent disputant of R’ Akiva; reaches nearly the same result from “in its mother’s milk,” but reads it more leniently on the bird.
  • Rabbi Shimon (bar Yochai) — third-generation Tanna, student of R’ Akiva; quoted here (through R’ Shimon ben Yehuda) as permitting benefit from meat cooked in milk.
  • Rabbi Shimon ben Yehuda — a Tanna who transmits rulings in R’ Shimon’s name; appears only as that tradent here.
  • Rabbi Eliezer (ben Hyrcanus) — second-generation Tanna, student of Rabban Yochanan ben Zakkai; his locale prepared circumcision tools on Shabbat, and it is his presumption that a gentile slaughters with idolatry in mind.
  • Rabbi Yehuda ben Beteira — a Tanna of Netzivin in Babylonia; Levi guesses that the peacock-eaters were in his locale and ruled like R’ Yosei HaGelili.
  • Rabbi (Yehuda HaNasi, “Rebbi”) — last-generation Tanna and redactor of the Mishnah; presses Levi on why he did not excommunicate the peacock-eaters.
  • Rabbi Yehoshua (ben Chananya) — second-generation Tanna; his retraction on why gentile cheese is forbidden is the hinge that reconciles the mishna’s two clauses.
  • Levi (bar Sisi) — a transitional figure, disciple of Rebbi; served the peacock’s head in milk, and held his peace rather than condemn a community’s ruling.

Babylonian Amoraim

  • Rav Adda bar Ahava — an early Amora, in Rav’s circle; argues that the roots of vineyard kinds are already forbidden.
  • Rav Huna — second-generation Amora of Sura, foremost student of Rav; reads the rennet mishna as a Jew who bought a kid from a gentile and fears it nursed from a non-kosher animal.
  • Shmuel — first-generation Amora of Nehardea, Rav’s great colleague; reads the mishna as a single ruling and elsewhere holds the rennet itself permitted.
  • Rav Chisda — third-generation Amora of Sura; the carcass-rennet is forbidden only because eating it “looks like eating carcasses.”
  • Rava — fourth-generation Amora of Meḥoza; presses Rav Chisda with an a fortiori. (Rava, רבא — not Rabbah, רבה, the earlier teacher of Abaye.)
  • Rav Shemaya bar Zeira — objects from a mishna on the perforated pot. A minor figure; beyond this I would not claim much.
  • Rav Yitzchak — transmits the resolution in R’ Yochanan’s name. Several Amoraim carry this name; which one this is, I would not state with confidence.

Eretz-Yisrael Amoraim

  • Rabbi Yochanan (bar Nafcha) — second-generation Amora and head of the Tiberias academy; his “before and after the retraction” settles the mishna, and his rulings on rennet are debated by his students.
  • Rabbi Chiyya bar Abba — third-generation Amora, a leading student of R’ Yochanan; reports his teacher’s rennet rulings. (Rabbi Chiyya bar Abba the Amora — not Rabbi Chiyya the Tanna, R’ Yehuda HaNasi’s colleague.)
  • Rabbi Shimon bar Abba — an Eretz-Yisrael Amora, colleague of R’ Chiyya bar Abba; asks whose opinion the gentile-rennet ban follows.
  • Rav Shmuel bar Rav Yitzchak — an Amora who came up from Eretz Yisrael to Babylonia carrying R’ Yochanan’s more lenient version. (Distinct from Rav Yitzchak just above.)

Quién es quién en el daf de hoy

Tanaím

  • Rabí Akivá — Tana de tercera generación de Bnei Brak, la figura colosal de su época; aquí lee tres menciones de “cabrito” para excluir un animal salvaje, un ave y un animal no apto de la prohibición de la carne con leche de la Torá.
  • Rabí Iosí HaGuelilí — contemporáneo y frecuente contrincante de R’ Akivá; llega a casi el mismo resultado desde “en la leche de su madre”, pero lo lee con más lenidad respecto del ave.
  • Rabí Shimón (bar Iojái) — Tana de tercera generación, discípulo de R’ Akivá; citado aquí (a través de R’ Shimón ben Iehudá) permitiendo el beneficio de la carne cocida en leche.
  • Rabí Shimón ben Iehudá — un Tana que transmite fallos en nombre de R’ Shimón; aparece solo como ese transmisor aquí.
  • Rabí Eliézer (ben Horkanós) — Tana de segunda generación, discípulo de Rabán Iojanán ben Zakái; en su localidad preparaban herramientas de circuncisión en Shabat, y es suya la presunción de que un no judío faena con la idolatría en mente.
  • Rabí Iehudá ben Beteirá — un Tana de Netzivín en Babilonia; Leví conjetura que los que comían pavo real estaban en su localidad y fallaban como R’ Iosí HaGuelilí.
  • Rebí (Iehudá HaNasí) — Tana de la última generación y redactor de la Mishná; presiona a Leví por qué no excomulgó a los que comían pavo real.
  • Rabí Iehoshúa (ben Jananiá) — Tana de segunda generación; su retractación sobre por qué el queso de no judíos está prohibido es el gozne que reconcilia las dos cláusulas de la mishná.
  • Leví (bar Sisí) — figura de transición, discípulo de Rebí; sirvió la cabeza de pavo real en leche, y guardó silencio en vez de condenar el fallo de una comunidad.

Amoraím de Babilonia

  • Rav Adá bar Ahavá — Amorá temprano, en el círculo de Rav; sostiene que las raíces de las diversidades de la viña ya están prohibidas.
  • Rav Huná — Amorá de segunda generación de Surá, discípulo principal de Rav; lee la mishná del cuajo como un judío que compró un cabrito a un no judío y teme que haya mamado de un animal no apto.
  • Shmuel — Amorá de primera generación de Nehardea, el gran colega de Rav; lee la mishná como un solo fallo y en otro lugar sostiene que el cuajo mismo es lícito.
  • Rav Jisdá — Amorá de tercera generación de Surá; el cuajo del cadáver está prohibido solo porque comerlo “parece comer cadáveres”.
  • Ravá — Amorá de cuarta generación de Mejozá; presiona a Rav Jisdá con un kal vajómer. (Ravá, רבא — no Rabá, רבה, el maestro anterior de Abaie.)
  • Rav Shemaiá bar Zeirá — objeta desde una mishná sobre la maceta perforada. Figura menor; más allá de esto no afirmaría mucho.
  • Rav Itzjak — transmite la resolución en nombre de R’ Iojanán. Varios Amoraím llevan este nombre; cuál es este, no lo afirmaría con confianza.

Amoraím de Erretz Israel

  • Rabí Iojanán (bar Nafjá) — Amorá de segunda generación y cabeza de la academia de Tiberíades; su “antes y después de la retractación” zanja la mishná, y sus fallos sobre el cuajo los debaten sus discípulos.
  • Rabí Jiiá bar Abá — Amorá de tercera generación, discípulo destacado de R’ Iojanán; reporta los fallos de su maestro sobre el cuajo. (Rabí Jiiá bar Abá el Amorá — no Rabí Jiiá el Tana, colega de R’ Iehudá HaNasí.)
  • Rabí Shimón bar Abá — Amorá de Erretz Israel, colega de R’ Jiiá bar Abá; pregunta a qué opinión sigue la prohibición del cuajo de no judíos.
  • Rav Shmuel bar Rav Itzjak — Amorá que subió de Erretz Israel a Babilonia trayendo la versión más lene de R’ Iojanán. (Distinto de Rav Itzjak arriba.)

מי ומי בדף של היום

תנאים

  • רבי עקיבא — תנא מהדור השלישי מבני ברק, ענק דורו; כאן הוא דורש שלוש מזכרות “גדי” להוציא חיה, עוף ובהמה טמאה מאיסור בשר בחלב שבתורה.
  • רבי יוסי הגלילי — בן דורו ובר־הפלוגתא התכוף של ר’ עקיבא; מגיע כמעט לאותה תוצאה מ”בחלב אמו”, אך קורא אותה בקולא יתרה לגבי העוף.
  • רבי שמעון (בר יוחאי) — תנא מהדור השלישי, תלמיד ר’ עקיבא; מובא כאן (דרך ר’ שמעון בן יהודה) כמתיר הנאה מבשר המבושל בחלב.
  • רבי שמעון בן יהודה — תנא המוסר הלכות בשם ר’ שמעון; מופיע כאן רק כאותו מוסר.
  • רבי אליעזר (בן הורקנוס) — תנא מהדור השני, תלמיד רבן יוחנן בן זכאי; במקומו היו מכינים כלי מילה בשבת, ומשלו ההנחה שנכרי שוחט על דעת עבודה זרה.
  • רבי יהודה בן בתירא — תנא מנציבין שבבבל; לוי משער שאוכלי הטווס היו במקומו ופסקו כר’ יוסי הגלילי.
  • רבי (יהודה הנשיא) — תנא מהדור האחרון ועורך המשנה; לוחץ על לוי מדוע לא נידה את אוכלי הטווס.
  • רבי יהושע (בן חנניה) — תנא מהדור השני; חזרתו בטעם איסור גבינת נכרים היא הציר המיישב את שתי בבות המשנה.
  • לוי (בר סיסי) — דמות מעבר, תלמיד רבי; הגיש את ראש הטווס בחלב, ושתק במקום לגנות פסק של קהילה.

אמוראי בבל

  • רב אדא בר אהבה — אמורא מוקדם, בחוגו של רב; טוען שכבר שורשי כלאי הכרם אסורים.
  • רב הונא — אמורא מהדור השני מסורא, תלמידו המובהק של רב; קורא את משנת הקיבה ביהודי שקנה גדי מנכרי וחשש שינק מטרפה.
  • שמואל — אמורא מהדור הראשון מנהרדעא, עמיתו הגדול של רב; קורא את המשנה כפסק אחד, ובמקום אחר סובר שהקיבה עצמה מותרת.
  • רב חסדא — אמורא מהדור השלישי מסורא; קיבת הנבלה אסורה רק מפני שאכילתה נראית כאוכל נבלות.
  • רבא — אמורא מהדור הרביעי ממחוזא; לוחץ על רב חסדא בקל וחומר. (רבא — לא רבה, רבו הקודם של אביי.)
  • רב שמעיה בר זעירא — מקשה ממשנה בעניין העציץ הנקוב. דמות משנית; יותר מזה לא אקבע.
  • רב יצחק — מוסר את היישוב בשם ר’ יוחנן. כמה אמוראים נושאים שם זה; מיהו זה, לא אקבע בביטחון.

אמוראי ארץ ישראל

  • רבי יוחנן (בר נפחא) — אמורא מהדור השני וראש ישיבת טבריה; “קודם ולאחר חזרה” שלו מכריע את המשנה, ופסקיו בקיבה נדונים בפי תלמידיו.
  • רבי חייא בר אבא — אמורא מהדור השלישי, תלמידו הבולט של ר’ יוחנן; מוסר את פסקי רבו בקיבה. (רבי חייא בר אבא האמורא — לא רבי חייא התנא, עמיתו של ר’ יהודה הנשיא.)
  • רבי שמעון בר אבא — אמורא ארץ־ישראלי, עמיתו של ר’ חייא בר אבא; שואל כדעת מי איסור קיבת הנכרי.
  • רב שמואל בר רב יצחק — אמורא שעלה מארץ ישראל לבבל ובידו הנוסח המקל של ר’ יוחנן. (שונה מרב יצחק שלמעלה.)

The whole Vilna page as it is printed — Gemara in the middle, Rashi and Tosafot in the margins, Mesoras HaShas and Ein Mishpat down the sides. Open it full size to read it comfortably, and tap any line underneath it for the English of that passage.La página de Vilna completa, tal como está impresa — la Guemará en el centro, Rashi y Tosafot en los márgenes, Masoret HaShas y Ein Mishpat a los lados. Ábrela a tamaño completo para leerla con comodidad; debajo está su texto, pasaje por pasaje.דף וילנא כולו כפי שהוא מודפס — הגמרא באמצע, רש״י ותוספות בשוליים, מסורת הש״ס ועין משפט בצדדים. פתחו אותו בגודל מלא כדי לקרוא בנוחות; מתחתיו מופיע הטקסט שלו, קטע אחר קטע.

חולין קט״ז. Open full sizeAbrir a tamaño completoפתיחה בגודל מלא

Line by line — tap one for its EnglishEl texto de la página, pasaje por pasajeטקסט הדף, קטע אחר קטע

As stated above, for any a fortiori inference of a single source from a single source, one can refute the derivation by invoking a unique leniency in the supposedly stringent case and a stringency in the lenient one, but one cannot refute it by simply mentioning any aspect unique to the first source. And for inferences of one source from two other sources one can even refute the derivation by mentioning any aspect unique to the first source.
For inferences of one source from three other sources, as suggested here, only if the inference reverts to its starting point, as each source possesses its own unique stringency, and the halakha is then derived by analogy from the common element of all of them, can one refute the inference by mentioning any factor unique to the source cases. But if the inference does not revert, one can refute the derivation only by invoking a leniency and a stringency, but one cannot refute it by mentioning any unique factor. The suggested inference does not revert, since the prohibition of diverse kinds in a vineyard possesses no stringent element that the other sources lack. Therefore, the fact that all the source cases involve produce is immaterial, and the inference from diverse kinds in a vineyard stands.
The Gemara suggests: But let one refute the inference as follows: What is unique about diverse kinds in a vineyard? They are unique in that they had no time that they were fit. The produce is forbidden as soon as it begins to grow, whereas meat and milk are prohibited only when they are cooked together. Rav Adda bar Ahava said: If this suggestion was not employed, that is to say that even the roots of diverse kinds in a vineyard are prohibited, including the seeds and saplings from which the hybrid plants grow. And they too had a time when they were fit, before taking root. Consequently, the premise of the question must be false.
Rav Shemaya bar Zeira raises an objection to this conclusion from a mishna (Kilayim 7:8): If one transfers a perforated pot with seeds in it into a vineyard, if the size of the plant growing in the pot increases by one two-hundredth of its previous size, such that the permitted original plant is less than two hundred times the amount of the prohibited growth and insufficient to nullify it, the produce is prohibited, due to the prohibition against planting diverse kinds in a vineyard. One may infer: If it increases, yes, it is prohibited; but if it does not increase, no, it is permitted. Apparently, only the additional growth is prohibited, not the planted seeds or saplings.
Abaye said: Two verses are written, i.e., two separate terms in one verse indicate two separate prohibitions: The verse states: “You shall not sow your vineyard with two kinds of seed, lest the growth of the seed that you will sow be forfeited together with the increase of the vineyard” (Deuteronomy 22:9). It is written: “Lest the growth be forfeited,” indicating that it is prohibited only if it has grown, and it is written: “Of the seed,” from which it can be inferred that it is prohibited immediately when it is planted and takes root.
How can these texts be reconciled? Abaye explains: If it was planted initially in the vineyard, it becomes prohibited immediately upon taking root. But in a case where it was planted elsewhere and brought into the vineyard later, e.g., in a perforated pot, then one must distinguish: If its size increases in the vineyard, yes, the growth is prohibited; if its size does not increase, no, it is not prohibited.
The Gemara notes: The mishna, which states that meat cooked in milk is prohibited for benefit, is not in accordance with the opinion of this tanna, as it is taught in a baraita: Rabbi Shimon ben Yehuda says in the name of Rabbi Shimon: It is prohibited to eat meat cooked in milk but it is permitted to derive benefit from it, as it is stated: “For you are a holy people to the Lord your God; you shall not cook a kid in its mother’s milk” (Deuteronomy 14:21). And the verse states elsewhere: “And you shall be holy people to Me; therefore you shall not eat any flesh that is torn by animals [tereifa] in the field; you shall throw it to the dogs” (Exodus 22:30).
The use of the word “holy” in both verses indicates that just as there, with regard to a tereifa, it is prohibited to eat it but one is permitted to derive benefit from it, as one may give it to the dogs, so too here, with regard to meat cooked in milk, it is prohibited to eat it but one is permitted to derive benefit from it.
new sugyaThe mishna states: Rabbi Akiva says: Cooking the meat of an undomesticated animal or a bird in milk is not prohibited by Torah law, as it is stated: “You shall not cook a kid in its mother’s milk” (Exodus 23:19, 34:26; Deuteronomy 14:21), three times, excluding an undomesticated animal, a bird, and a non-kosher animal. The Gemara raises a difficulty: Other halakhot have already been derived from these mentions of the word “kid,” in accordance with the statement of Shmuel (see 113b).
The Gemara answers: Rabbi Akiva maintains in general that a prohibition takes effect even where another prohibition already exists, and therefore forbidden fat and the meat of a dead animal, which are already prohibited, do not require a verse to teach that the prohibition of meat and milk applies to them. Furthermore, there is no need to derive from a verse that a fetus is included, as it is a full-fledged kid. Consequently, all three mentions of the word remain for him to expound that they serve to exclude an undomesticated animal and a bird and a non-kosher animal.
new sugyaThe mishna further teaches that Rabbi Yosei HaGelili says: It is stated: “You shall not eat of any animal carcass” (Deuteronomy 14:21), and in the same verse it is stated: “You shall not cook a kid in its mother’s milk.” This indicates that the meat of an animal that is subject to be prohibited due to the prohibition of eating an unslaughtered carcass is prohibited to cook in milk. Consequently, one might have thought it is prohibited to cook in milk the meat of a bird, which is subject to this prohibition. Therefore, the verse states: “In its mother’s milk,” to exclude a bird, which has no mother’s milk. The Gemara asks: What difference is there between the opinion of Rabbi Yosei HaGelili, who excludes a bird from the prohibition of meat and milk due to the phrase “in its mother’s milk,” and the opinion of Rabbi Akiva, who comes to the same conclusion as Rabbi Yosei HaGelili based upon the phrase “You shall not cook a kid”?
The Gemara explains: There is a difference between them with regard to an undomesticated animal. Rabbi Yosei HaGelili maintains that the prohibition of cooking the meat of an undomesticated animal in milk applies by Torah law, as an undomesticated animal has mother’s milk, but Rabbi Akiva maintains that the prohibition of cooking the meat of an undomesticated animal in milk applies only by rabbinic law, as it is excluded by the phrase: “You shall not cook a kid.”
If you wish, say instead that there is a difference between them with regard to the meat of a bird itself: Rabbi Akiva maintains that the prohibitions of an undomesticated animal and a bird do not apply by Torah law; but it may be inferred from his statement that they are prohibited by rabbinic law. And Rabbi Yosei HaGelili maintains that a bird is not prohibited even by rabbinic law.
The Gemara notes: That distinction is also taught in a baraita: In the locale of Rabbi Eliezer, where his ruling was followed, they would cut down trees on Shabbat to prepare charcoal from them with which to light a fire to fashion iron tools with which to circumcise a child on Shabbat. In Rabbi Eliezer’s opinion, not only does the mitzva of circumcision override Shabbat, but also any action required for the preparation of the tools necessary for the circumcision likewise overrides Shabbat. The baraita adds: In the locale of Rabbi Yosei HaGelili they would eat bird meat cooked in milk. Evidently, Rabbi Yosei HaGelili maintains that the prohibition of meat cooked in milk does not include birds.
The Gemara relates: Levi happened to come to the house of Yosef the bird hunter [rishba]. They served him the head of a peacock [tayvasa] in milk and he did not say anything to them. When Levi came before Rabbi Yehuda HaNasi, Rabbi Yehuda HaNasi said to him: Why did you not excommunicate these people who eat bird meat cooked in milk, contrary to the decree of the Sages?
Levi said to him: It was in the locale of Rabbi Yehuda ben Beteira, and I said: Perhaps he taught them that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei HaGelili, who said that the phrase “in its mother’s milk” serves to exclude a bird, which does not have mother’s milk. If so, I could not prohibit it to them, and I certainly could not excommunicate them for following their ruling.
MISHNA: The congealed milk in the stomach of the animal of a gentile and of an unslaughtered animal carcass is prohibited. With regard to one who curdled milk by using the skin of the stomach of a kosher animal as a coagulant to make cheese, which may then have the taste of meat cooked in milk,
חולין קט״ז: Open full sizeAbrir a tamaño completoפתיחה בגודל מלא

Line by line — tap one for its EnglishEl texto de la página, pasaje por pasajeטקסט הדף, קטע אחר קטע

if the measure of the skin is enough to impart flavor to the milk, that cheese is prohibited. In the case of a kosher animal that suckled milk from a tereifa, the milk in its stomach is prohibited, as the milk is from the tereifa. If it was a tereifa that suckled milk from a kosher animal, the milk in its stomach is permitted, as the milk is from the kosher animal. In both cases, the milk that an animal suckles has the status of the animal from which it was suckled, and not that of the animal which suckled, because the milk is collected in its innards and is not an integral part of its body.
GEMARA: The mishna makes reference to the stomach of the animal of a gentile and that of an unslaughtered carcass. The Gemara asks: Is that to say that the stomach of an animal slaughtered by a gentile is not itself a carcass? Why does the tanna of the mishna differentiate between them? Rav Huna said: The mishna here is not referring to an animal slaughtered by a gentile. Rather, we are dealing with a Jew who purchases a kid from a gentile and slaughters it himself. Therefore, the kid is not prohibited as a carcass, but we are concerned that perhaps it suckled from a tereifa animal, and it is therefore prohibited.
The Gemara asks: And are we concerned that perhaps it suckled from an animal that is a tereifa? But didn’t we learn in a baraita (Tosefta 3:8): One may purchase eggs from gentiles, and we are not concerned that perhaps the eggs came from a carcass nor that they came from a tereifa. The Gemara answers: Indeed, there is no concern that the kid might have suckled from a tereifa. Rather, say that we are concerned that perhaps it suckled from a non-kosher animal, and therefore the milk in its stomach is prohibited.
The Gemara asks: And what is different about a tereifa that we are not concerned that perhaps the animal suckled from it, and what is different about a non-kosher animal that we are concerned? The Gemara answers: A tereifa animal is not common, whereas a non-kosher animal is common, and it is therefore more likely that the young animal suckled from one.
The Gemara raises a difficulty: If suckling from a non-kosher animal is common, then let us be concerned even with regard to our own animals. The Gemara responds: We Jews, who separate ourselves from non-kosher animals, when we see them we immediately distance our suckling animals from them. Therefore, the Sages did not issue a decree with regard to animals purchased from Jews. But as for the gentiles, who do not separate themselves from non-kosher animals, when they see them they do not distance their kosher animals from them. Consequently, the Sages issued a decree with regard to animals purchased from a gentile.
And Shmuel said a different explanation of the mishna’s language: The tanna of the mishna is teaching only one halakha: The congealed milk in the stomach of an animal slaughtered by a gentile is like a carcass, and it is therefore prohibited.
The Gemara asks: And did Shmuel actually say this? Does he hold that the milk in the stomach of an unslaughtered animal is prohibited as if it were part of its body? But didn’t Shmuel say: For what reason did the Sages prohibit the cheese of gentiles? It is because they curdle it with the skin of the stomach of a carcass. One may infer consequently that congealed milk, or rennet, from the stomach of a gentile’s animal is itself permitted and would not render the cheese prohibited if used as a coagulant.
The Gemara answers: That is not difficult. Elsewhere (Avoda Zara 29b), Rabbi Yehoshua teaches two reasons for the prohibition on gentile cheese. Initially, he held it to be prohibited because it is curdled using rennet from the stomach of an animal carcass. He later adopted the opinion that such rennet is permitted, and that the cheese is prohibited because it is curdled using rennet from the stomach of calves used for idol worship, which is prohibited. Therefore, the mishna here, which states that the rennet in a carcass’s stomach is itself prohibited, was taught before Rabbi Yehoshua’s retraction, while Shmuel’s statement there, that the Sages prohibited gentile cheese only because it is curdled with the skin of the stomach of a carcass, was after Rabbi Yehoshua’s retraction.
new sugyaThe mishna teaches: In the case of a kosher animal that suckled milk from a tereifa, the milk in its stomach is prohibited, whereas if a tereifa suckled milk from a kosher animal, the milk in its stomach is permitted. The Gemara raises a difficulty: But doesn’t the first clause of the mishna teach: The congealed milk in the stomach of the animal of a gentile and of a carcass is prohibited? What is the difference between the milk found in the stomach of a tereifa in the second clause and the milk found in the stomach of an unslaughtered carcass in the first clause?
Rav Ḥisda said: In fact, milk found in the stomach of a carcass is not itself prohibited. The first clause of the mishna prohibits it only because one who partakes of it looks like one who eats carcasses, which is repulsive. By contrast, here, with regard to a tereifa, the consumption of milk found in its stomach is less repulsive, as here there is at least slaughter of the animal.
Rava said to Rav Ḥisda: But is it not possible to claim a fortiori that milk found in the stomach of a tereifa should be prohibited? Just as with regard to a carcass, which is so repulsive that even if you permit the milk in its stomach people will not come to partake of the meat, you nevertheless said the milk is not permitted for consumption, is it not all the more so with regard to a tereifa that has been slaughtered, which is not as repulsive, such that if you permit the milk in its stomach people might come to partake of it?
Rather, Rav Yitzḥak said that Rabbi Yoḥanan says: This question is not difficult. The first clause of the mishna here, which teaches that the milk in the stomach of a carcass is prohibited, was taught before Rabbi Yehoshua’s retraction cited above, whereas the latter clause there, that milk from the stomach of a tereifa is permitted, was taught after Rabbi Yehoshua’s retraction. A mishna can sometimes preserve an older ruling and then immediately teach a contradictory later ruling, because a mishna does not move from its place. Since the first clause of the mishna was already canonized, it was not removed, despite Rabbi Yehoshua’s change of opinion.
new sugyaRabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says: One may curdle milk with rennet extracted from the stomach of carcasses, but one may not curdle milk with rennet from the stomach of animals slaughtered by a gentile. Rabbi Shimon bar Abba said before Rabbi Ḥiyya bar Abba: In accordance with whose opinion is this ruling? It is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, who said: A gentile’s presumed intention during slaughter is for idol worship. Therefore, the prohibition against deriving benefit from an animal slaughtered in idol worship applies to it, and this prohibition includes the contents of its stomach that are not actually part of its body. By contrast, a carcass is prohibited only for consumption, and the prohibition does not extend to the contents of its stomach.
Rabbi Ḥiyya bar Abba said to Rabbi Shimon bar Abba: Rather, in accordance with whose opinion could this ruling be? Of course it is the opinion of Rabbi Eliezer.
The Gemara relates: When Rav Shmuel bar Rav Yitzḥak came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that Rabbi Yoḥanan said: One may curdle milk both with rennet from the stomach of a carcass and with rennet from the stomach of an animal slaughtered by a gentile, as there is no need to be concerned for the statement of Rabbi Eliezer. According to this account, Rabbi Yoḥanan does not maintain that a gentile’s presumed intention is for idol worship.
The Gemara concludes: And the halakha is: One may not curdle milk with the skin of the stomach of a carcass, but one may curdle milk with rennet from the stomach of a carcass and with rennet from the stomach of an animal slaughtered by a gentile, and with rennet from the stomach of a kosher animal that suckled from a tereifa, and all the more so with rennet from the stomach of a tereifa animal that suckled from a kosher animal. What is the reason for these lenient rulings? The milk collected in a stomach is merely secretion and is not considered food that can be prohibited.
MISHNA: Although animal fats and blood are similar in that they are both prohibited by Torah law and punishable by karet, there are elements more stringent in the prohibition of fat than in that of blood, and likewise there are elements more stringent in the prohibition of blood than in that of fat. The elements more stringent in the prohibition of fat are the following: The first is that with regard to fat of an offering,

The daf laid out as it is printed: the Gemara in the middle, Rashi on the inner margin and Tosafot on the outer one. Nothing here was written by us.El daf con la disposición de la página impresa: la Guemará en el centro, Rashi en el margen interior y Tosafot en el exterior. Nada de esto fue escrito por nosotros.הדף בעימוד שבו הוא מודפס: הגמרא באמצע, רש״י בשוליים הפנימיים ותוספות בחיצוניים. שום דבר כאן לא נכתב על ידינו.

ShowMostrarהצגה

חולין קט״ז. Open on SefariaAbrir en Sefariaפתיחה בספריא

חדא מתרתי אפילו כל דהו פרכינן — משמע אע"ג דלא הדר דינא וא"ת א"כ מיד כשאמר חמץ בפסח יוכיח נפרוך שכן גדולי קרקע ושוב לא יוכל לומר כלאי הכרם יוכיח וי"ל דמתחלה היה יכול לומר חמץ בפסח וכלאי הכרם יוכיחו דהוו להו תלתא ועוד דהוה מצי למימר בשר תקרובת עבודת כוכבים יוכיח וכי תימא מה לתקרובת שכן מטמא הא דמטמא היינו מדרבנן כדפרישית בפ"ק (לעיל חולין דף יג: ד"ה תקרובת):

חֲדָא מֵחֲדָא קוּלָּא וְחוּמְרָא פָּרְכִינַן, כֹּל דְּהוּ לָא פָּרְכִינַן, חֲדָא מִתַּרְתֵּי אֲפִילּוּ כֹּל דְּהוּ פָּרְכִינַן.

As stated above, for any a fortiori inference of a single source from a single source, one can refute the derivation by invoking a unique leniency in the supposedly stringent case and a stringency in the lenient one, but one cannot refute it by simply mentioning any aspect unique to the first source. And for inferences of one source from two other sources one can even refute the derivation by mentioning any aspect unique to the first source.

חדא מחדא — כגון בריש מילתא דבעי לאתויי מערלה לחודה פרכינן קולא וחומרא ולא כל דהו:

חדא מתרתי — כגון שהשבנו מה לערלה שכן לא היתה כו' וסייעתנו ראיית דברינו בדבר אחר כגון חמץ בפסח יוכיח פרכינן אפילו כל דהו אם לא היה בידינו תשובת קולא וחומרא שהשבנו מה לחמץ בפסח שכן כרת והיה בידינו תשובה כל דהו השוה בשני המלמדין היינו משיבין אותה אע"פ שלא חזר הדין ולא באנו להצד השוה:

חֲדָא מִתְּלָת, אִי הָדַר דִּינָא וְאָתֵי בְּמָה הַצַּד – פָּרְכִינַן כֹּל דְּהוּ, וְאִי לָא – קוּלָּא וְחוּמְרָא פָּרְכִינַן, כֹּל דְּהוּ לָא פָּרְכִינַן.

For inferences of one source from three other sources, as suggested here, only if the inference reverts to its starting point, as each source possesses its own unique stringency, and the halakha is then derived by analogy from the common element of all of them, can one refute the inference by mentioning any factor unique to the source cases. But if the inference does not revert, one can refute the derivation only by invoking a leniency and a stringency, but one cannot refute it by mentioning any unique factor. The suggested inference does not revert, since the prohibition of diverse kinds in a vineyard possesses no stringent element that the other sources lack. Therefore, the fact that all the source cases involve produce is immaterial, and the inference from diverse kinds in a vineyard stands.

אבל חדא מתלת — כגון זו שאמרנו כלאים יוכיחו אי הדר דינא ואתי במה הצד אם היה בידינו תשובת קולא וחומרא להשיב על כלאים כגון מה לכלאים שכן כך וכך דליצטריך מיהדר דינא ומייתי במה הצד פרכינן כל דהו על מה הצד אבל כל כמה דלא הדר דינא לא פרכינן כל דהו אפילו שוים בכולהו כך המדות מסורות בידינו מסיני:

עיקרן נאסר — משמע שאף הקשים והעץ נאסרין וכן משמע בפרק כל שעה (פסחים דף כו:) דאמרינן תנור שהסיקוהו בקליפי ערלה או בקשים של כלאי הכרם חדש יותץ ותימה דבפרק האשה שנפלו לה נכסים (כתובות דף פ.) משמע דשרו גבי המוציא הוצאות על נכסי אשתו עבד רב יהודה עובדא בחבילי זמורות רב יהודה לטעמיה דאמר אכלה ערלה שביעית וכלאים הרי זו חזקה פירוש דאז אינו יכול לאכול אלא זמורות וי"ל דקשין ועץ שהיו קודם שנזרע כלאים מותר עד שיוסיף מאתים ורוב פעמים שהפרי הוסיף מאתים ונאסרו הקשין והעץ שהיו מקודם כבר גדולין ושוב לא יוסיפו מאתים אבל ודאי כל מה שגדל אחר שנזרע כלאים אסור אף הקשין והעץ:

והיתה להם שעת הכושר קודם השרשה — הקשה הרב רבי משה כהן דבפ"ק דמנחות (דף ו.) אמר אי ממשקה ישראל ה"א היכא דלא היתה להן שעת הכושר דומיא דערלה וכלאי הכרם והכא משמע דהיתה להן שעת הכושר וי"ל דהתם מיירי ביין שעושין ממנו נסכים למזבח דבעי שיהיה ממשקה ישראל ואותו לא היה לו שעת הכושר דמה שגדל לאחר זריעת הכלאים הוא אסור (ואותו לא היתה לו שעת הכושר) ומה שגדל קודם מותר ואינו נאסר כשהוסיף מאתים אלא משום תערובת שנתערב עם מה שגדל אח"כ והגרעינים שנזרעו הוא דהיתה להן שעת הכושר:

וְלִפְרוֹךְ: מָה לְכִלְאֵי הַכֶּרֶם, שֶׁכֵּן לֹא הָיְתָה לָהֶן שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר? אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: זֹאת אוֹמֶרֶת – כִּלְאֵי הַכֶּרֶם עִיקָּרָן נֶאֱסָר, וְהָיְתָה לָהֶן שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר קוֹדֶם הַשְׁרָשָׁה.

The Gemara suggests: But let one refute the inference as follows: What is unique about diverse kinds in a vineyard? They are unique in that they had no time that they were fit. The produce is forbidden as soon as it begins to grow, whereas meat and milk are prohibited only when they are cooked together. Rav Adda bar Ahava said: If this suggestion was not employed, that is to say that even the roots of diverse kinds in a vineyard are prohibited, including the seeds and saplings from which the hybrid plants grow. And they too had a time when they were fit, before taking root. Consequently, the premise of the question must be false.

ולפרוך מה לכלאי הכרם שכן לא היתה להם שעת הכושר — דקס"ד אין הזריעה נאסרת אלא הגידולים ולהם לא היתה שעת הכושר מעולם:

זאת אומרת — מדלא פריך הכי ש"מ כלאי הכרם עיקרן נאסר אפילו הזריעה עצמה נאסרת משנשרשה:

עיקרן — השרשתן נאסרת ולזריעה הזאת היתה לה שעת היתר כל ימיה משבאה לעולם עד שנשרשה:

מֵתִיב רַב שְׁמַעְיָה בַּר זְעֵירָא: הַמַּעֲבִיר עָצִיץ נָקוּב בַּכֶּרֶם, אִם הוֹסִיף מָאתַיִם – אָסוּר. הוֹסִיף – אִין, לֹא הוֹסִיף – לָא.

Rav Shemaya bar Zeira raises an objection to this conclusion from a mishna (Kilayim 7:8): If one transfers a perforated pot with seeds in it into a vineyard, if the size of the plant growing in the pot increases by one two-hundredth of its previous size, such that the permitted original plant is less than two hundred times the amount of the prohibited growth and insufficient to nullify it, the produce is prohibited, due to the prohibition against planting diverse kinds in a vineyard. One may infer: If it increases, yes, it is prohibited; but if it does not increase, no, it is permitted. Apparently, only the additional growth is prohibited, not the planted seeds or saplings.

עציץ נקוב — וזרעים בו והעבירו בכרם וכיון דנקוב הוא יונק מן הכרם:

הוסיף מאתים — הוסיף בתוך הכרם אחד ממאתים שגדל הירק או גרעיני הזרעים בתוכו דהוו להו מאה ותשעים ותשעה דהיתר וחלק המאתים הוי איסור אסור וכל שכן אם הוסיף יותר דכלאי הכרם אין בטלים עד שיהו בו מאתים דהיתר והאחד (ומאתים) של איסור:

לא הוסיף — מאתים אלא פחות כל דהו וכגון שיש בהיתר מאתים בו דהוי איהו אחד ומאתים מותר:

אָמַר אַבָּיֵי: תְּרֵי קְרָאֵי כְּתִיבִי, כְּתִיב ״פֶּן תִּקְדַּשׁ הַמְּלֵאָה״, וּכְתִיב ״הַזֶּרַע״.

Abaye said: Two verses are written, i.e., two separate terms in one verse indicate two separate prohibitions: The verse states: “You shall not sow your vineyard with two kinds of seed, lest the growth of the seed that you will sow be forfeited together with the increase of the vineyard” (Deuteronomy 22:9). It is written: “Lest the growth be forfeited,” indicating that it is prohibited only if it has grown, and it is written: “Of the seed,” from which it can be inferred that it is prohibited immediately when it is planted and takes root.

המלאה — משמע מילויו ותוספתו:

וכתיב הזרע — דמשמע זריעה עצמה:

הָא כֵּיצַד? זָרוּעַ מֵעִיקָּרוֹ – בְּהַשְׁרָשָׁה, זָרוּעַ וּבָא, הוֹסִיף – אִין, לֹא הוֹסִיף – לָא.

How can these texts be reconciled? Abaye explains: If it was planted initially in the vineyard, it becomes prohibited immediately upon taking root. But in a case where it was planted elsewhere and brought into the vineyard later, e.g., in a perforated pot, then one must distinguish: If its size increases in the vineyard, yes, the growth is prohibited; if its size does not increase, no, it is not prohibited.

זרוע מעיקרו — בתוך הכרם נאסר מיד בהשרשה:

זרוע ובא — שהיה נשרש כבר בהיתר חוץ לכרם בעינן מלאה:

מַתְנִיתִין דְּלָא כִּי הַאי תַּנָּא, דְּתַנְיָא: רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן: בָּשָׂר בְּחָלָב אָסוּר בַּאֲכִילָה וּמוּתָּר בַּהֲנָאָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה״, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן: ״וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי״.

The Gemara notes: The mishna, which states that meat cooked in milk is prohibited for benefit, is not in accordance with the opinion of this tanna, as it is taught in a baraita: Rabbi Shimon ben Yehuda says in the name of Rabbi Shimon: It is prohibited to eat meat cooked in milk but it is permitted to derive benefit from it, as it is stated: “For you are a holy people to the Lord your God; you shall not cook a kid in its mother’s milk” (Deuteronomy 14:21). And the verse states elsewhere: “And you shall be holy people to Me; therefore you shall not eat any flesh that is torn by animals [tereifa] in the field; you shall throw it to the dogs” (Exodus 22:30).

מתניתין — דקתני בשר בחלב אסור בהנאה דלא כי האי תנא:

מה להלן אסור באכילה ומותר בהנאה — אע"ג דאיכא למילף איסור הנאה בקל וחומר כדלעיל קא סבר אין ג"ש למחצה ויליף מיניה אף היתר הנאה וההוא דלעיל סבר דאהני ג"ש ואהני ק"ו אי נמי משום דבההוא קרא דטרפה איירי נמי בקדשים שיצאו חוץ למחיצתן כדאמר פרק בהמה המקשה (לעיל חולין דף סח:) דאסירי אף בהנאה וגלי לן ק"ו דילפינן מינייהו ור"ש דהכא סבר דפשטיה דקרא בטרפה מיירי:

מָה לְהַלָּן אָסוּר בַּאֲכִילָה וּמוּתָּר בַּהֲנָאָה, אַף כָּאן אָסוּר בַּאֲכִילָה וּמוּתָּר בַּהֲנָאָה.

The use of the word “holy” in both verses indicates that just as there, with regard to a tereifa, it is prohibited to eat it but one is permitted to derive benefit from it, as one may give it to the dogs, so too here, with regard to meat cooked in milk, it is prohibited to eat it but one is permitted to derive benefit from it.

מה להלן מותר בהנאה — דכתיב ביה לכלב תשליכון אותו:

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: חַיָּה וָעוֹף וְכוּ׳. הָנֵי – הָא אַפְּקִינְהוּ לִכְדִשְׁמוּאֵל.

new sugyaThe mishna states: Rabbi Akiva says: Cooking the meat of an undomesticated animal or a bird in milk is not prohibited by Torah law, as it is stated: “You shall not cook a kid in its mother’s milk” (Exodus 23:19, 34:26; Deuteronomy 14:21), three times, excluding an undomesticated animal, a bird, and a non-kosher animal. The Gemara raises a difficulty: Other halakhot have already been derived from these mentions of the word “kid,” in accordance with the statement of Shmuel (see 113b).

הא דרשינהו לכדשמואל — חד לחלב ומתה וחד לרבות שליל וחד להוציא טמאה (לעיל חולין דף קיג:):

קָסָבַר רַבִּי עֲקִיבָא: אִיסּוּר חָל עַל אִיסּוּר, חֵלֶב וּמֵתָה לָא צְרִיכִי קְרָא, שְׁלִיל – גְּדִי מְעַלְּיָא הוּא, אִיַּיתַּרוּ לְהוּ כּוּלְּהוּ – פְּרָט לְחַיָּה, וְעוֹף, וְלִבְהֵמָה טְמֵאָה.

The Gemara answers: Rabbi Akiva maintains in general that a prohibition takes effect even where another prohibition already exists, and therefore forbidden fat and the meat of a dead animal, which are already prohibited, do not require a verse to teach that the prohibition of meat and milk applies to them. Furthermore, there is no need to derive from a verse that a fetus is included, as it is a full-fledged kid. Consequently, all three mentions of the word remain for him to expound that they serve to exclude an undomesticated animal and a bird and a non-kosher animal.

קסבר ר"ע כו' — וכל הני גדי קראי יתירי נינהו לדרשה מדהוה ליה למיכתב בכולהו לא תבשל בהמה וכתב גדי שמע מינה לדרשה פרט לבהמה טמאה ולחיה ולעוף וחלב ומתה ממשמעותיה דגדי משמע נמי חלב ומתה ואי משום דאסירי וקיימי ואין איסור חל על איסור אי לא כתיב רבויא קסבר ר"ע איסור חל על איסור הילכך חלב ומתה לא צריכי קרא לרבויי ואתו ממשמעותא וכן שליל:

רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: נֶאֱמַר ״לֹא תֹאכְלוּ״. מַאי אִיכָּא בֵּין רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי לְרַבִּי עֲקִיבָא?

new sugyaThe mishna further teaches that Rabbi Yosei HaGelili says: It is stated: “You shall not eat of any animal carcass” (Deuteronomy 14:21), and in the same verse it is stated: “You shall not cook a kid in its mother’s milk.” This indicates that the meat of an animal that is subject to be prohibited due to the prohibition of eating an unslaughtered carcass is prohibited to cook in milk. Consequently, one might have thought it is prohibited to cook in milk the meat of a bird, which is subject to this prohibition. Therefore, the verse states: “In its mother’s milk,” to exclude a bird, which has no mother’s milk. The Gemara asks: What difference is there between the opinion of Rabbi Yosei HaGelili, who excludes a bird from the prohibition of meat and milk due to the phrase “in its mother’s milk,” and the opinion of Rabbi Akiva, who comes to the same conclusion as Rabbi Yosei HaGelili based upon the phrase “You shall not cook a kid”?

מאי איכא בין ר"ע — דנפקא ליה מגדי פרט לעוף ובין רבי יוסי הגלילי דנפקא ליה מבחלב אמו:

אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ חַיָּה: רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי סָבַר חַיָּה דְּאוֹרָיְיתָא, וְרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר חַיָּה דְּרַבָּנַן.

The Gemara explains: There is a difference between them with regard to an undomesticated animal. Rabbi Yosei HaGelili maintains that the prohibition of cooking the meat of an undomesticated animal in milk applies by Torah law, as an undomesticated animal has mother’s milk, but Rabbi Akiva maintains that the prohibition of cooking the meat of an undomesticated animal in milk applies only by rabbinic law, as it is excluded by the phrase: “You shall not cook a kid.”

רבי יוסי הגלילי סבר חיה דאורייתא — דכל שהוא אסור משום נבלה נוהג בו בשר בחלב חוץ מן העוף שאין לו חלב אם:

אִיבָּעֵית אֵימָא, עוֹף אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ: רַבִּי עֲקִיבָא סָבַר חַיָּה וָעוֹף אֵינָן מִן הַתּוֹרָה, הָא מִדְּרַבָּנַן אֲסִירִי, וְרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי סָבַר עוֹף אֲפִילּוּ מִדְּרַבָּנַן נָמֵי לָא אֲסִיר.

If you wish, say instead that there is a difference between them with regard to the meat of a bird itself: Rabbi Akiva maintains that the prohibitions of an undomesticated animal and a bird do not apply by Torah law; but it may be inferred from his statement that they are prohibited by rabbinic law. And Rabbi Yosei HaGelili maintains that a bird is not prohibited even by rabbinic law.

עוף איכא בינייהו — ר"ע דפריש דאינו מן התורה משמע הא מדרבנן יש לו אבל רבי יוסי הגלילי דלא פריש האי לישנא שרי ליה לגמרי:

תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: בִּמְקוֹמוֹ שֶׁל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הָיוּ כּוֹרְתִין עֵצִים לַעֲשׂוֹת פֶּחָמִין לַעֲשׂוֹת בַּרְזֶל, בִּמְקוֹמוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי הָיוּ אוֹכְלִין בְּשַׂר עוֹף בְּחָלָב.

The Gemara notes: That distinction is also taught in a baraita: In the locale of Rabbi Eliezer, where his ruling was followed, they would cut down trees on Shabbat to prepare charcoal from them with which to light a fire to fashion iron tools with which to circumcise a child on Shabbat. In Rabbi Eliezer’s opinion, not only does the mitzva of circumcision override Shabbat, but also any action required for the preparation of the tools necessary for the circumcision likewise overrides Shabbat. The baraita adds: In the locale of Rabbi Yosei HaGelili they would eat bird meat cooked in milk. Evidently, Rabbi Yosei HaGelili maintains that the prohibition of meat cooked in milk does not include birds.

תניא נמי הכי — דלרבי יוסי הגלילי אפילו איסורא דרבנן לית ליה בעוף:

רבי אליעזר — אית ליה מכשירי מצוה דוחין את השבת במצוה שדוחה את השבת ואם אין לו אזמל למולו בשבת כורתין עצים לעשות פחמין ועושין אזמל:

לֵוִי אִיקְּלַע לְבֵי יוֹסֵף רִישְׁבָּא, אַיְיתוֹ לְקַמֵּיהּ רֵישָׁא דְּטַוָּוסָא בַּחֲלָבָא, וְלָא אֲמַר לְהוּ וְלָא מִידֵּי. כִּי אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי, אֲמַר לֵיהּ: אַמַּאי לָא תְּשַׁמְּתִינְהוּ?

The Gemara relates: Levi happened to come to the house of Yosef the bird hunter [rishba]. They served him the head of a peacock [tayvasa] in milk and he did not say anything to them. When Levi came before Rabbi Yehuda HaNasi, Rabbi Yehuda HaNasi said to him: Why did you not excommunicate these people who eat bird meat cooked in milk, contrary to the decree of the Sages?

רישבא — צייד עופות רישבא לשון אין פורסין רישבין ליונים:

טווסא — פואו"ן:

אֲמַר לֵיהּ: אַתְרֵיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא הוּא, וְאָמֵינָא: דְּרַשׁ לְהוּ כְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי, דְּאָמַר: יָצָא עוֹף שֶׁאֵין לוֹ חֲלֵב אֵם.

Levi said to him: It was in the locale of Rabbi Yehuda ben Beteira, and I said: Perhaps he taught them that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei HaGelili, who said that the phrase “in its mother’s milk” serves to exclude a bird, which does not have mother’s milk. If so, I could not prohibit it to them, and I certainly could not excommunicate them for following their ruling.

המעמיד בעור של קבה אם יש בה כו' — תימה דבגמרא מפרש טעמא דאסרו גבינות העובדי כוכבים מפני שמעמידין אותם בעור קבת נבלה מאי איריא נבלה אפילו כשרה נמי ויש לומר דמשום בשר בחלב לא היו אסורין מספק משום דליכא אלא איסורא דרבנן דדרך בישול אסרה תורה:

מַתְנִי׳ קֵבַת גּוֹי וְשֶׁל נְבֵלָה – הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה. הַמַּעֲמִיד בְּעוֹר שֶׁל קֵבָה כְּשֵׁרָה,

MISHNA: The congealed milk in the stomach of the animal of a gentile and of an unslaughtered animal carcass is prohibited. With regard to one who curdled milk by using the skin of the stomach of a kosher animal as a coagulant to make cheese, which may then have the taste of meat cooked in milk,

מתני' קבה — זהו חלב קרוש שבתוך הקבה:

ושל נבלה — בגמרא פריך אטו דעובד כוכבים לאו נבלה היא:

המעמיד — חלב:

בעור הקבה — דהוא בשר:

חולין קט״ז: Open on SefariaAbrir en Sefariaפתיחה בספריא

אם יש בה — ליתן טעם בחלב:

הרי זו אסורה — וחלב הנמצא קרוש בעור הקבה שמולחין אותה בעורה בין שנותנין עמו חלב אחר ובין שמולחין אותה עמה נראה בעיני איסור גמור כבשר בחלב ממש לאסור הגבינה איסור גמור ואין בידי כח להתיר ויש מתירין אותו ומביאין ראיה מדגים שעלו בקערה שפסקנו (לעיל חולין דף קיא:) שמותר לאוכלן בכותח משום דהוה ליה נותן טעם בר נותן טעם שחלב הקבה לא נאסר אלא משום נתינת טעם וכי הדר יהיב טעמא בגבינה הוה ליה נותן טעם בר נותן טעם ורחוקות זו מזו כרחוק מזרח ממערב מהאי טעמא דדגים שעלו בקערה אע"פ שבלעו את טעמה עדיין היתר גמור הן לאוכלן וכשבא לאוכלן בכותח למה אתה אוסר עליו מפני טעם בשר שלה ההוא טעם בשר לאו טעם הוא שהרי לא בא מן הממש אלא מנ"ט אחר אבל חלב הנמלח בבשר משנתנו טעם זה בזה נעשו שניהם איסור כדקיימא לן (לעיל חולין דף קח.) חתיכה עצמה נעשית נבלה וכל טעם היוצא עוד מן החלב בין טעם חלב שבו בין טעם בשר שבו הכל אסור לפי שכולה נבלה וכשמתערב חלב זה עם חלב הגבינות הוה ליה מין במינו חלב נבלה בחלב היתר וכבר פסקנו חתיכה עצמה נעשית נבלה ואוסרת כל החתיכות כולן ולא אמרינן נותן טעם בר נותן טעם הוא מפני שאף טעם חלב שבו שהיה מתחלה נעשה כולו נבלה וכן הלכה כרב וגם פסקנו בפסחים (דף כט:) הלכה דמין במינו בכל שהוא ואני הייתי נוהג היתר עד הנה ובלבד שלא יתנו בה חלב אחר וטועה הייתי בכך שהייתי סבור כדאמרינן בע"ז (דף כט:) גבי קבת עולה כהן שדעתו יפה שורפה חיה שמע מינה פירשא בעלמא היא ולא מיתסרא ולא היא חלב גמור הוא מדתנא במתניתין כשרה שינקה מן הטרפה קבתה אסורה שמע מינה חלב הוא ותניא נמי קבה שבשלה בחלבה אסורה וקבת עולה דשריא משום דלאו גופה היא אלא שינקתו מאמו והוה ליה כנוס במעיה כנתון בקערה ומותר כדתניא טרפה שינקה מן הכשרה קבתה מותרת מפני שכנוס במעיה ודמייתי ראיה במסכת ע"ז מינה דאיסורי הנאה שרי פירשייהו וגבי עגלי עבודת כוכבים דאסור פירשייהו מדקתני קבת עגלי עבודת כוכבים אסירא לאו משום דקבה פירשא חשיב לה לענין עיכול דתיהוי כפירשא למפקע שם חלב מינה אלא הכי מייתי ראייה מינה מדאסר קבת עבודת כוכבים ש"מ פירשא אסור דהא קבתה נמי לאו גופה היא ומיתסר משום דניחא ליה בנפח כשהבמה נראת שמנה ויפה לעבודה זרה וה"ה לשאר הפרש ומדשרי לה גבי עולה ש"מ לא מיתסר אלא גופה אבל פירשא שרי כי האי גוונא דאין קדושה חלה אלא על הראוי ממנה למזבח מידי דהוי אעור של עולה שהוא מתחלק לכהנים כן מצאתי בנימוקי רבינו שלמה ברבי מאיר:

אִם יֵשׁ בְּנוֹתֵן טַעַם – הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה. כְּשֵׁרָה שֶׁיָּנְקָה מִן הַטְּרֵפָה – קֵבָתָהּ אֲסוּרָה. טְרֵפָה שֶׁיָּנְקָה מִן הֶכְשֵׁרָהּ – קֵבָתָהּ מוּתֶּרֶת, מִפְּנֵי שֶׁכָּנוּס בְּמֵעֶיהָ.

if the measure of the skin is enough to impart flavor to the milk, that cheese is prohibited. In the case of a kosher animal that suckled milk from a tereifa, the milk in its stomach is prohibited, as the milk is from the tereifa. If it was a tereifa that suckled milk from a kosher animal, the milk in its stomach is permitted, as the milk is from the kosher animal. In both cases, the milk that an animal suckles has the status of the animal from which it was suckled, and not that of the animal which suckled, because the milk is collected in its innards and is not an integral part of its body.

גמ' בלוקח גדי מן העובד כוכבים — ושחטו קרי ליה קבת עובד כוכבים ואסורה:

חיישינן שמא ינק — חלב זה מן הטרפה:

גְּמָ׳ אַטּוּ קֵבַת גּוֹי לָאו נְבֵלָה הִיא? אָמַר רַב הוּנָא: הָכָא בְּלוֹקֵחַ גְּדִי מִן הַגּוֹי עָסְקִינַן, וְחָיְישִׁינַן שֶׁמָּא יָנַק מִן הַטְּרֵפָה.

GEMARA: The mishna makes reference to the stomach of the animal of a gentile and that of an unslaughtered carcass. The Gemara asks: Is that to say that the stomach of an animal slaughtered by a gentile is not itself a carcass? Why does the tanna of the mishna differentiate between them? Rav Huna said: The mishna here is not referring to an animal slaughtered by a gentile. Rather, we are dealing with a Jew who purchases a kid from a gentile and slaughters it himself. Therefore, the kid is not prohibited as a carcass, but we are concerned that perhaps it suckled from a tereifa animal, and it is therefore prohibited.

לא משום נבלות — שמא נמצא בתרנגולת נבלה:

ולא משום טרפה — שמא מעוף טרפה היא דאמרינן באלו טרפות (לעיל חולין דף נח.) ומודים בביצת טרפה שאסורה:

וּמִי חָיְישִׁינַן שֶׁמָּא יָנַק מִן הַטְּרֵפָה? וְהָתְנַן: לוֹקְחִים בֵּיצִים מִן הַגּוֹיִם, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לֹא מִשּׁוּם נְבֵלָה וְלֹא מִשּׁוּם טְרֵפָה! אֶלָּא אֵימָא: חָיְישִׁינַן שֶׁמָּא יָנַק מִן הַטְּמֵאָה.

The Gemara asks: And are we concerned that perhaps it suckled from an animal that is a tereifa? But didn’t we learn in a baraita (Tosefta 3:8): One may purchase eggs from gentiles, and we are not concerned that perhaps the eggs came from a carcass nor that they came from a tereifa. The Gemara answers: Indeed, there is no concern that the kid might have suckled from a tereifa. Rather, say that we are concerned that perhaps it suckled from a non-kosher animal, and therefore the milk in its stomach is prohibited.

חיישינן שמא ינק מן הטמאה — לא קיימא לן הכי דהלכה כשמואל דמשני מתניתין בשינויא אחרינא ואנו מעמידין בקבת עגלים שאנו לוקחים מן העובדי כוכבים ולא חיישינן שמא ינק מן הטמאה:

וּמַאי שְׁנָא טְרֵפָה דְּלָא חָיְישִׁינַן, וּמַאי שְׁנָא טְמֵאָה דְּחָיְישִׁינַן? טְרֵפָה לָא שְׁכִיחָא, טְמֵאָה שְׁכִיחָא.

The Gemara asks: And what is different about a tereifa that we are not concerned that perhaps the animal suckled from it, and what is different about a non-kosher animal that we are concerned? The Gemara answers: A tereifa animal is not common, whereas a non-kosher animal is common, and it is therefore more likely that the young animal suckled from one.

גבי דידן — גדיים שלנו נמי תהא אסורה קבתן משום דחיישינן שמא ינק חלב זה מן (הטמאה) בהמה טמאה:

אִי שְׁכִיחָא, אֲפִילּוּ גַּבֵּי דִּידַן נֵיחוּשׁ! אֲנַן דְּבָדְלִינַן מִינַּיְיהוּ, וְכִי חָזֵינַן לְהוּ מַפְרְשִׁינַן לְהוּ – לָא גְּזַרוּ בְּהוּ רַבָּנַן. אִינְהוּ דְּלָא בְּדִילִי מִינַּיְיהוּ, וְכִי חָזוּ לְהוּ לָא מַפְרְשִׁי לְהוּ – גְּזַרוּ בְּהוּ רַבָּנַן.

The Gemara raises a difficulty: If suckling from a non-kosher animal is common, then let us be concerned even with regard to our own animals. The Gemara responds: We Jews, who separate ourselves from non-kosher animals, when we see them we immediately distance our suckling animals from them. Therefore, the Sages did not issue a decree with regard to animals purchased from Jews. But as for the gentiles, who do not separate themselves from non-kosher animals, when they see them they do not distance their kosher animals from them. Consequently, the Sages issued a decree with regard to animals purchased from a gentile.

חדא קתני — משום דשל נבלה היא אסר לה:

וּשְׁמוּאֵל אָמַר: חֲדָא קָתָנֵי, קֵבַת שְׁחִיטַת גּוֹי – נְבֵלָה.

And Shmuel said a different explanation of the mishna’s language: The tanna of the mishna is teaching only one halakha: The congealed milk in the stomach of an animal slaughtered by a gentile is like a carcass, and it is therefore prohibited.

חדא קתני — תימה מאי קא משמע לן דקבת עובד כוכבים נבלה הא שמעינן מפרק קמא במתניתין ולא הוה ליה למיתני הכא אלא קבת עובד כוכבים אסורה:

ומי אמר שמואל — קבת נבלה אסורה אלמא כגופה דמי:

והאמר שמואל — במסכת ע"ז מפני שמעמידין אותה בעור קבת נבלה הא קבה גופה חלב הקרוש קרי קבה וקאמר דשריא:

וּמִי אָמַר שְׁמוּאֵל הָכִי? וְהָאָמַר שְׁמוּאֵל: מִפְּנֵי מָה אָסְרוּ גְּבִינַת הַגּוֹיִם – מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲמִידִין אוֹתָהּ בְּעוֹר קֵבַת נְבֵלָה. הָא קֵבָה גּוּפַהּ שַׁרְיָא!

The Gemara asks: And did Shmuel actually say this? Does he hold that the milk in the stomach of an unslaughtered animal is prohibited as if it were part of its body? But didn’t Shmuel say: For what reason did the Sages prohibit the cheese of gentiles? It is because they curdle it with the skin of the stomach of a carcass. One may infer consequently that congealed milk, or rennet, from the stomach of a gentile’s animal is itself permitted and would not render the cheese prohibited if used as a coagulant.

ומי אמר שמואל הכי — בלאו הכי הוה מצי למיפרך ממתניתין על שמואל אלא הא עדיפא ליה דמדמפרש שמואל מתניתין אלמא סבר כוותה:

כאן קודם חזרה כו' — בפרק אין מעמידין (ע"ז דף כט:) שאל רבי ישמעאל את רבי יהושע מפני מה אסורין גבינות העובדי כוכבים אמר לו מפני שמעמידין אותה בקבת נבלה כלומר בחלב הקרוש שבה אמר לו והלא קבת העולה חמורה מקבת נבלה ואמרו כל כהן שדעתו יפה שורפה חיה אמר לו מפני שמעמידין אותה בקבת עגלי עבודה זרה אלמא חזר בו מקבת נבלה משום דלאו גופה היא ואסורה משום עבודה זרה דאפילו פירשא דידה אסור כדמפרש התם משום דניחא ליה בנפחיה הלכך משנתינו זאת נשנית קודם חזרה ומשום הכי אסר וכי אתמר דשמואל דעור קבה הוא דאסור הא קבה שריא לאחר חזרה קאמר ומשנתינו זאת מכיון שנשנית אף על פי שחזר בו לא זזה ממקומה ולא סילקוה ולא אמרו שלא לשנותה עוד:

לָא קַשְׁיָא: כָּאן – קוֹדֶם חֲזָרָה, כָּאן – לְאַחַר חֲזָרָה.

The Gemara answers: That is not difficult. Elsewhere (Avoda Zara 29b), Rabbi Yehoshua teaches two reasons for the prohibition on gentile cheese. Initially, he held it to be prohibited because it is curdled using rennet from the stomach of an animal carcass. He later adopted the opinion that such rennet is permitted, and that the cheese is prohibited because it is curdled using rennet from the stomach of calves used for idol worship, which is prohibited. Therefore, the mishna here, which states that the rennet in a carcass’s stomach is itself prohibited, was taught before Rabbi Yehoshua’s retraction, while Shmuel’s statement there, that the Sages prohibited gentile cheese only because it is curdled with the skin of the stomach of a carcass, was after Rabbi Yehoshua’s retraction.

כאן לאחר חזרה — ולפי זה שריא קבת נבלה אלא עכשיו נהגו העולם הדבר לאיסור ואין להקל ליקח קבת עובד כוכבים ובדיעבד מותר דאפילו לכתחלה שרי היכא דידעינן שלא נמלחה בעורה אם לא שמכוער הדבר הואיל והחזיקו בו איסור ומיהו היכא דנמלחה הקבה בעורה אסורה ודאי משום בשר בחלב:

והא קתני רישא קבת נבלה אסורה — והדר קתני קבת טרפה מותרת דקתני טרפה שינקה מן הכשרה קבתה מותרת:

כְּשֵׁרָה שֶׁיָּנְקָה מִן הַטְּרֵפָה [וְכוּ׳]. וְהָא קָתָנֵי רֵישָׁא: קֵבַת גּוֹי וְשֶׁל נְבֵלָה הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה?

new sugyaThe mishna teaches: In the case of a kosher animal that suckled milk from a tereifa, the milk in its stomach is prohibited, whereas if a tereifa suckled milk from a kosher animal, the milk in its stomach is permitted. The Gemara raises a difficulty: But doesn’t the first clause of the mishna teach: The congealed milk in the stomach of the animal of a gentile and of a carcass is prohibited? What is the difference between the milk found in the stomach of a tereifa in the second clause and the milk found in the stomach of an unslaughtered carcass in the first clause?

איכא שחיטה — ולא מאיסה כולי האי כנבלה ואיסור אין כאן לא בזו ולא בזו כדקתני מפני שכנוס במעיה נאסף הוא במעיה מן אחרים ולא משל עצמה:

אָמַר רַב חִסְדָּא: רֵישָׁא נִרְאֶה כְּאוֹכֵל נְבֵלוֹת, הָכָא אִיכָּא שְׁחִיטָה.

Rav Ḥisda said: In fact, milk found in the stomach of a carcass is not itself prohibited. The first clause of the mishna prohibits it only because one who partakes of it looks like one who eats carcasses, which is repulsive. By contrast, here, with regard to a tereifa, the consumption of milk found in its stomach is less repulsive, as here there is at least slaughter of the animal.

אֲמַר לֵיהּ רָבָא: וְלָאו כֹּל דְּכֵן הוּא? וּמָה נְבֵלָה דִּמְאִיסָה, דְּאִי שָׁרֵית לֵיהּ קֵבָתָהּ לָא אָתֵי לְמֵיכַל מִינַּהּ, אָמְרַתְּ לָא. טְרֵפָה שְׁחוּטָה, דְּאִי שָׁרֵית אָתֵי לְמֵיכַל מִינַּהּ, לֹא כׇּל שֶׁכֵּן?

Rava said to Rav Ḥisda: But is it not possible to claim a fortiori that milk found in the stomach of a tereifa should be prohibited? Just as with regard to a carcass, which is so repulsive that even if you permit the milk in its stomach people will not come to partake of the meat, you nevertheless said the milk is not permitted for consumption, is it not all the more so with regard to a tereifa that has been slaughtered, which is not as repulsive, such that if you permit the milk in its stomach people might come to partake of it?

משנה הראשונה — קודם חזרה נשנית וכיון שנשנית לא זזה ממקומה וחזרו ושנו אחרונה להיתר:

אֶלָּא אָמַר רַב יִצְחָק, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לָא קַשְׁיָא, כָּאן קוֹדֶם חֲזָרָה, כָּאן לְאַחַר חֲזָרָה, וּמִשְׁנָה לֹא זָזָה מִמְּקוֹמָהּ.

Rather, Rav Yitzḥak said that Rabbi Yoḥanan says: This question is not difficult. The first clause of the mishna here, which teaches that the milk in the stomach of a carcass is prohibited, was taught before Rabbi Yehoshua’s retraction cited above, whereas the latter clause there, that milk from the stomach of a tereifa is permitted, was taught after Rabbi Yehoshua’s retraction. A mishna can sometimes preserve an older ruling and then immediately teach a contradictory later ruling, because a mishna does not move from its place. Since the first clause of the mishna was already canonized, it was not removed, despite Rabbi Yehoshua’s change of opinion.

מחשבת עובד כוכבים לעבודת כוכבים — הילכך אף על גב דלאו גופה הוא מיתסר כדפרישית דאפילו פירשא מיתסר משום דניחא ליה בניפחיה:

אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַעֲמִידִין בְּקֵבַת נְבֵלוֹת, וְאֵין מַעֲמִידִין בְּקֵבַת שְׁחִיטַת גּוֹי. אָמַר לְפָנָיו רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא: כְּמַאן? כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, דְּאָמַר סְתָם מַחְשֶׁבֶת גּוֹי לַעֲבוֹדָה זָרָה.

new sugyaRabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says: One may curdle milk with rennet extracted from the stomach of carcasses, but one may not curdle milk with rennet from the stomach of animals slaughtered by a gentile. Rabbi Shimon bar Abba said before Rabbi Ḥiyya bar Abba: In accordance with whose opinion is this ruling? It is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, who said: A gentile’s presumed intention during slaughter is for idol worship. Therefore, the prohibition against deriving benefit from an animal slaughtered in idol worship applies to it, and this prohibition includes the contents of its stomach that are not actually part of its body. By contrast, a carcass is prohibited only for consumption, and the prohibition does not extend to the contents of its stomach.

ואלא כמאן — כלומר לא הוצרכת לשאול:

אֲמַר לֵיהּ: וְאֶלָּא כְּמַאן?

Rabbi Ḥiyya bar Abba said to Rabbi Shimon bar Abba: Rather, in accordance with whose opinion could this ruling be? Of course it is the opinion of Rabbi Eliezer.

מעמידין בין בקבת נבלה כו' — דלאו מגופה הוא אלא כנוס במעיה:

כִּי אֲתָא רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַעֲמִידִין בֵּין בְּקֵבַת נְבֵלָה, בֵּין בְּקֵבַת שְׁחִיטַת גּוֹי, שֶׁלֹּא לָחוֹשׁ לְדִבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.

The Gemara relates: When Rav Shmuel bar Rav Yitzḥak came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that Rabbi Yoḥanan said: One may curdle milk both with rennet from the stomach of a carcass and with rennet from the stomach of an animal slaughtered by a gentile, as there is no need to be concerned for the statement of Rabbi Eliezer. According to this account, Rabbi Yoḥanan does not maintain that a gentile’s presumed intention is for idol worship.

וְהִלְכְתָא: אֵין מַעֲמִידִין בָּעוֹר קֵבַת נְבֵלָה, אֲבָל מַעֲמִידִין בְּקֵבַת נְבֵלָה, וּבְקֵבַת שְׁחִיטַת גּוֹי, וּבְקֵבַת כְּשֵׁרָה שֶׁיָּנְקָה מִן הַטְּרֵפָה, וְכׇל שֶׁכֵּן בְּקֵבַת טְרֵפָה שֶׁיָּנְקָה מִן הַכְּשֵׁרָה. מַאי טַעְמָא? חָלָב הַמְכוּנָּס בָּהּ פִּירְשָׁא בְּעָלְמָא הוּא.

The Gemara concludes: And the halakha is: One may not curdle milk with the skin of the stomach of a carcass, but one may curdle milk with rennet from the stomach of a carcass and with rennet from the stomach of an animal slaughtered by a gentile, and with rennet from the stomach of a kosher animal that suckled from a tereifa, and all the more so with rennet from the stomach of a tereifa animal that suckled from a kosher animal. What is the reason for these lenient rulings? The milk collected in a stomach is merely secretion and is not considered food that can be prohibited.

הכי גרסינן ברוב ספרים — והלכתא אין מעמידין בעור קבת נבלה אבל מעמידין בקבת נבלה ובקבת שחיטת עובד כוכבים ובקבת כשרה שינקה מן הטרפה וכ"ש בקבת טרפה שינקה מן הכשרה מ"ט חלב המכונס בה פירשא בעלמא הוא ולכאורה לגירסא זו קשיא מתני' דתנא כשרה שינקה מן הטרפה קבתה אסורה וכן ברייתא דלעיל בפירקין (חולין דף קט:) קבה שבשלה בחלבה אסורה ואומר ר"ת דהני מילי חלב צלול שבתוך הקבה דלא חשוב פירשא אבל הקרוש שבתוך הקבה חשוב פירשא ואותו הקרוש לפי דבריו אפילו נמלח בתוך הקבה מותר:

מַתְנִי׳ חוֹמֶר בַּחֵלֶב מִבַּדָּם, וְחוֹמֶר בַּדָּם מִבַּחֵלֶב. חוֹמֶר בַּחֵלֶב – שֶׁהַחֵלֶב

MISHNA: Although animal fats and blood are similar in that they are both prohibited by Torah law and punishable by karet, there are elements more stringent in the prohibition of fat than in that of blood, and likewise there are elements more stringent in the prohibition of blood than in that of fat. The elements more stringent in the prohibition of fat are the following: The first is that with regard to fat of an offering,

The Vilna page served by shas.org, one PDF per amud.La página de Vilna servida por shas.org, un PDF por amud.דף וילנא מוגש על ידי shas.org, קובץ PDF אחד לכל עמוד.

Text from Sefaria. Gemara and translation from the William Davidson Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz, CC BY-NC 4.0. Rashi and Tosafot are the Vilna edition, public domain.Texto de Sefaria. La Guemará y su traducción provienen del Talmud William Davidson, con comentario del rabino Adin Even-Israel Steinsaltz (traducción al inglés), CC BY-NC 4.0. Rashi y Tosafot son de la edición de Vilna, de dominio público.הטקסט מתוך ספריא. הגמרא והתרגום מתוך תלמוד ויליאם דוידסון, עם פירושו של הרב עדין אבן־ישראל שטיינזלץ (התרגום לאנגלית), CC BY-NC 4.0. רש״י ותוספות הם ממהדורת וילנא, נחלת הכלל.

Walking through the sugya, step by step

116a — When is a vineyard plant forbidden?

The daf opens still inside yesterday’s rules of method — Rav Mordechai’s account of when a derivation can be knocked down “by any distinction at all” and when only “by a leniency-and-stringency.” The live objection: a derivation stumbled over diverse kinds in a vineyard, because those kinds are unique — they never had a moment of fitness (shelo hayta lahen sh’at hakosher): the produce is forbidden the instant it grows, unlike meat and milk, which are each fine until cooked together.

Rav Adda bar Ahava’s answer. Not so — ״כִּלְאֵי הַכֶּרֶם עִיקָּרָן נֶאֱסָר״, “the roots of diverse kinds in a vineyard are themselves forbidden,” seeds and saplings included. And those did have a fit moment: before they took root. So the objection collapses.

Rav Shemaya bar Zeira’s objection. A mishna in Kilayim teaches: carry a perforated pot of seeds into a vineyard, and it is forbidden only if it adds one two-hundredth in growth — הוֹסִיף — אִין, לֹא הוֹסִיף — לָא, “added, yes; did not add, no.” That says only the new growth is forbidden, not the seed. Contradiction.

Abaye’s resolution. תְּרֵי קְרָאֵי כְּתִיבִי — two expressions are written. “Lest the growth be forfeited [pen tikdash hamelei’ah]” implies it must have grown; “of the seed [hazera]” implies it bites the moment it is sown. How can both hold? זָרוּעַ מֵעִיקָּרוֹ — בְּהַשְׁרָשָׁה — sown in the vineyard from the start, it is forbidden on taking root; זָרוּעַ וּבָא — sown elsewhere and brought in (the perforated pot), only if it then adds growth.

116a — Benefit, and the animals at the margin

The mishna isn’t like R’ Shimon. A baraita: Rabbi Shimon ben Yehuda in the name of Rabbi Shimon — meat in milk is forbidden to eat but permitted for benefit (asur ba’achila u’mutar bahana’a), by a verbal analogy on kadosh with the torn-animal (tereifa) verse, “you shall throw it to the dogs.” Since that carcass may be given to dogs — benefit — so too meat-in-milk.

R’ Akiva. An undomesticated animal and a bird are not Torah-forbidden in milk, from the threefold “you shall not cook a kid.” But those three were already spent on Shmuel’s derivations (113b)! The answer: R’ Akiva holds a prohibition can land on an existing prohibition (issur chal al issur), so forbidden fat and a dead animal need no verse; a fetus is a full-fledged kid; hence all three “kid”s are free to exclude the undomesticated animal, the bird, and the non-kosher animal.

R’ Yosei HaGelili. From “you shall not eat any carcass… you shall not cook a kid in its mother’s milk”: only what can be a carcass is forbidden to cook — and ״בַּחֲלֵב אִמּוֹ״, “in its mother’s milk,” excludes a bird, which has none. What separates him from R’ Akiva? Two possibilities: over the undomesticated animal (R’ Yosei HaGelili — Torah-forbidden; R’ Akiva — only rabbinic), or over the bird (R’ Akiva — rabbinically forbidden; R’ Yosei HaGelili — permitted even rabbinically).

Levi and the peacock. A baraita confirms the split: in R’ Yosei HaGelili’s locale they ate bird meat in milk. Then the story — Levi visited Yosef the bird-hunter, was served a peacock’s head in milk (reisha d’tavvasa bachalava), and said nothing. Rebbi challenged him: why not excommunicate them? Levi: it was R’ Yehuda ben Beteira’s locale — perhaps he taught them like R’ Yosei HaGelili, that a bird has no mother’s milk. One does not condemn a community for following its teacher’s ruling.

116b — The rennet mishna: is stomach-milk the animal’s body?

The mishna. The rennet of a gentile’s animal and of a carcass is forbidden. Curdle cheese with the skin of a kosher stomach and, if it imparts flavor, the cheese is forbidden. A kosher animal that nursed from a tereifa — its stomach-milk is forbidden; a tereifa that nursed from a kosher animal — permitted, מִפְּנֵי שֶׁכָּנוּס בְּמֵעֶיהָ, “because it is merely collected in its innards.”

Rav Huna. Why single out “gentile’s animal” — isn’t that just a carcass? Rather, the case is a Jew who bought a kid from a gentile and slaughtered it himself; the worry is that it nursed from a tereifa. An objection — we buy eggs from gentiles without such worry — corrects it: the real fear is that it nursed from a non-kosher animal, which is common, where a tereifa is not. And why not fear this for our own herds? We keep our animals clear of non-kosher ones; gentiles do not.

Shmuel reads it as one ruling: the rennet of a gentile’s slaughter simply is carcass. But didn’t Shmuel say gentile cheese is forbidden only because it is set with the skin of a carcass’s stomach — implying the rennet itself is fine? The answer: כָּאן — קוֹדֶם חֲזָרָה, כָּאן — לְאַחַר חֲזָרָה — one statement is before R’ Yehoshua’s retraction on gentile cheese (Avoda Zara 29b), the other after it.

The second clause. How is a tereifa’s stomach-milk permitted when the first clause forbids a carcass’s? Rav Chisda: the carcass case is forbidden only because it looks like eating carcasses — but here there was slaughter. Rava objects with an a fortiori: a carcass is so repulsive that permitting its rennet would not tempt anyone to eat it, yet you forbid it — a slaughtered tereifa is less repulsive and would tempt, so forbid it all the more! So Rav Chisda’s reason cannot stand. Instead Rav Yitzchak in R’ Yochanan’s name: before and after the retraction — וּמִשְׁנָה לֹא זָזָה מִמְּקוֹמָהּ, “and a mishna does not budge from its place,” so both clauses stay, though they contradict.

116b — The final halacha

R’ Chiyya bar Abba in R’ Yochanan’s name: curdle with the rennet of a carcass, but not with the rennet of a gentile’s slaughter — following R’ Eliezer, that a gentile’s unstated intent is idolatry, which forbids even benefit. But Rav Shmuel bar Rav Yitzchak brought R’ Yochanan’s other version: curdle with either, ignoring R’ Eliezer. The daf rules:

וְהִלְכְתָא: אֵין מַעֲמִידִין בָּעוֹר קֵבַת נְבֵלָה, אֲבָל מַעֲמִידִין בְּקֵבַת נְבֵלָה… — you may not curdle with the skin of a carcass’s stomach, but you may curdle with the rennet of a carcass, of a gentile’s slaughter, of a kosher animal that nursed from a tereifa, and all the more so of a tereifa that nursed from a kosher animal. מַאי טַעְמָא? חָלָב הַמְכוּנָּס בָּהּ פִּירְשָׁא בְּעָלְמָא הוּא — the pooled milk is mere secretion.

The distinctions, side by side

The final halacha, laid against the one coagulant it forbids. The skin is a piece of the animal; the rennet is only milk it was holding.

Coagulant May you curdle with it? Why
Skin of a carcass’s stomach (or keivat nevela) No The skin is the carcass’s own flesh
Rennet of a carcass (keivat nevela) Yes Pooled milk is pirsha, not the body
Rennet of a gentile’s slaughter Yes No need to fear R’ Eliezer’s idolatry presumption
Rennet of a kosher animal that nursed from a tereifa Yes Still only pirsha collected in the stomach
Rennet of a tereifa that nursed from a kosher animal Yes — all the more so The source milk was itself kosher

One line to carry with you

חָלָב הַמְכוּנָּס בָּהּ פִּירְשָׁא בְּעָלְמָא הוּא — the milk pooled in the stomach is mere secretion. The carcass is forbidden; the milk it happened to be holding never was its body, and so is not the carcass.

Recorriendo la suguiá, paso a paso

116a — ¿Cuándo queda prohibida una planta de la viña?

El daf abre aún dentro de las reglas de método de ayer — el relato de Rav Mordejai de cuándo una derivación puede tumbarse “por cualquier distinción” y cuándo solo “por una lenidad-y-estringencia”. La objeción viva: una derivación tropezó con las diversidades en una viña, porque esas diversidades son únicas — nunca tuvieron un momento de aptitud (shelo haitá lahén shéat hakósher): el producto queda prohibido apenas crece, a diferencia de la carne y la leche, cada una lícita hasta que se cocinan juntas.

La respuesta de Rav Adá bar Ahavá. No es así — ״כִּלְאֵי הַכֶּרֶם עִיקָּרָן נֶאֱסָר״, “las raíces de las diversidades en una viña están prohibidas en sí mismas”, semillas y retoños incluidos. Y esos sí tuvieron un momento apto: antes de enraizar. Así la objeción se derrumba.

La objeción de Rav Shemaiá bar Zeirá. Una mishná en Kilaim enseña: lleva una maceta perforada de semillas a una viña, y queda prohibida solo si agrega una doscientosava parte de crecimiento — הוֹסִיף — אִין, לֹא הוֹסִיף — לָא, “agregó, sí; no agregó, no”. Eso dice que solo el nuevo crecimiento está prohibido, no la semilla. Contradicción.

La resolución de Abaie. תְּרֵי קְרָאֵי כְּתִיבִי — dos expresiones están escritas. “No sea que se pierda la cosecha [pen tikdash hamele’á]” implica que debe haber crecido; “de la semilla [hazera]” implica que muerde apenas se siembra. ¿Cómo se sostienen ambas? זָרוּעַ מֵעִיקָּרוֹ — בְּהַשְׁרָשָׁה — sembrada en la viña desde el inicio, está prohibida al enraizar; זָרוּעַ וּבָא — sembrada en otro sitio y traída (la maceta perforada), solo si luego agrega crecimiento.

116a — El beneficio, y los animales del margen

La mishná no es como R’ Shimón. Una baraitá: Rabí Shimón ben Iehudá en nombre de Rabí Shimón — la carne con leche está prohibida de comer pero permitida para el beneficio (asur baajilá umutar bahanaá), por una analogía verbal sobre kadósh con el versículo del animal desgarrado (tereifá), “a los perros lo echarás”. Como ese cadáver puede darse a los perros — beneficio — así también la carne con leche.

R’ Akivá. Un animal salvaje y un ave no están prohibidos por la Torá en leche, de las tres veces “no cocinarás un cabrito”. ¡Pero esas tres ya se gastaron en las derivaciones de Shmuel (113b)! La respuesta: R’ Akivá sostiene que una prohibición puede posarse sobre una existente (isur jal al isur), así que la grasa prohibida y un animal muerto no necesitan versículo; un feto es un cabrito pleno; de modo que los tres “cabrito” quedan libres para excluir el animal salvaje, el ave y el animal no apto.

R’ Iosí HaGuelilí. De “no comerás ningún cadáver… no cocinarás un cabrito en la leche de su madre”: solo lo que puede ser cadáver está prohibido de cocinar — y ״בַּחֲלֵב אִמּוֹ״, “en la leche de su madre”, excluye un ave, que no la tiene. ¿Qué lo separa de R’ Akivá? Dos posibilidades: sobre el animal salvaje (R’ Iosí HaGuelilí — prohibido por la Torá; R’ Akivá — solo rabínico), o sobre el ave (R’ Akivá — prohibido rabínicamente; R’ Iosí HaGuelilí — permitido incluso rabínicamente).

Leví y el pavo real. Una baraitá confirma la división: en la localidad de R’ Iosí HaGuelilí comían carne de ave en leche. Luego la historia — Leví visitó a Iosef el cazador de aves, le sirvieron una cabeza de pavo real en leche (reishá detavvasá bajalavá), y no dijo nada. Rebí lo desafió: ¿por qué no los excomulgaste? Leví: era la localidad de R’ Iehudá ben Beteirá — quizá les enseñó como R’ Iosí HaGuelilí, que un ave no tiene leche materna. No se condena a una comunidad por seguir el fallo de su maestro.

116b — La mishná del cuajo: ¿es la leche del estómago el cuerpo del animal?

La mishná. El cuajo del animal de un no judío y de un cadáver está prohibido. Cuaja queso con la piel de un estómago apto y, si imparte sabor, el queso está prohibido. Un animal apto que mamó de una tereifá — su leche estomacal está prohibida; una tereifá que mamó de un animal apto — permitida, מִפְּנֵי שֶׁכָּנוּס בְּמֵעֶיהָ, “porque solo está acumulada en sus entrañas”.

Rav Huná. ¿Por qué destacar “el animal de un no judío” — no es eso un cadáver sin más? Más bien, el caso es un judío que compró un cabrito a un no judío y lo faenó él mismo; el temor es que mamó de una tereifá. Una objeción — compramos huevos a no judíos sin tal temor — lo corrige: el temor real es que mamó de un animal no apto, que es común, donde una tereifá no lo es. ¿Y por qué no temerlo con nuestros propios rebaños? Nosotros mantenemos a nuestros animales lejos de los no aptos; los no judíos no.

Shmuel lo lee como un solo fallo: el cuajo de la faena de un no judío simplemente es cadáver. ¡Pero Shmuel no dijo que el queso de no judíos está prohibido solo porque se cuaja con la piel del estómago de un cadáver — implicando que el cuajo mismo es lícito! La respuesta: כָּאן — קוֹדֶם חֲזָרָה, כָּאן — לְאַחַר חֲזָרָה — una afirmación es antes de la retractación de R’ Iehoshúa sobre el queso de no judíos (Avodá Zará 29b), la otra después.

La segunda cláusula. ¿Cómo se permite la leche estomacal de una tereifá cuando la primera cláusula prohíbe la de un cadáver? Rav Jisdá: el caso del cadáver está prohibido solo porque parece comer cadáveres — pero aquí hubo faena. Ravá objeta con un kal vajómer: un cadáver es tan repulsivo que permitir su cuajo no tentaría a nadie a comer, y aun así lo prohíbes — una tereifá faenada es menos repulsiva y sí tentaría, ¡así que prohíbela con mayor razón! Entonces la razón de Rav Jisdá no se sostiene. Más bien Rav Itzjak en nombre de R’ Iojanán: antes y después de la retractación — וּמִשְׁנָה לֹא זָזָה מִמְּקוֹמָהּ, “y una mishná no se mueve de su lugar”, así que ambas cláusulas quedan, aunque se contradigan.

116b — La halajá final

R’ Jiiá bar Abá en nombre de R’ Iojanán: cuaja con el cuajo de un cadáver, pero no con el cuajo de la faena de un no judío — siguiendo a R’ Eliézer, que la intención tácita de un no judío es idolatría, lo que prohíbe incluso el beneficio. Pero Rav Shmuel bar Rav Itzjak trajo la otra versión de R’ Iojanán: cuaja con cualquiera, ignorando a R’ Eliézer. El daf falla:

וְהִלְכְתָא: אֵין מַעֲמִידִין בָּעוֹר קֵבַת נְבֵלָה, אֲבָל מַעֲמִידִין בְּקֵבַת נְבֵלָה… — no puedes cuajar con la piel del estómago de un cadáver, pero sí puedes cuajar con el cuajo de un cadáver, de la faena de un no judío, de un animal apto que mamó de una tereifá, y con mayor razón de una tereifá que mamó de un animal apto. מַאי טַעְמָא? חָלָב הַמְכוּנָּס בָּהּ פִּירְשָׁא בְּעָלְמָא הוּא — la leche acumulada es mera secreción.

Las distinciones, lado a lado

La halajá final, puesta frente al único agente que prohíbe. La piel es un trozo del animal; el cuajo es solo leche que retenía.

Agente cuajante ¿Puedes cuajar con él? Por qué
Piel del estómago de un cadáver (or keivat nevelá) No La piel es la carne misma del cadáver
Cuajo de un cadáver (keivat nevelá) Sí La leche acumulada es pirshá, no el cuerpo
Cuajo de la faena de un no judío Sí No hay que temer la presunción de idolatría de R’ Eliézer
Cuajo de un animal apto que mamó de una tereifá Sí Sigue siendo solo pirshá acumulada en el estómago
Cuajo de una tereifá que mamó de un animal apto Sí — con mayor razón La leche de origen era ella misma apta

Una línea para llevarte

חָלָב הַמְכוּנָּס בָּהּ פִּירְשָׁא בְּעָלְמָא הוּא — la leche acumulada en el estómago es mera secreción. El cadáver está prohibido; la leche que casualmente retenía nunca fue su cuerpo, y por eso no es el cadáver.

עוברים על הסוגיה, צעד אחר צעד

קטז ע”א — מתי נאסר צמח הכרם?

הדף פותח עדיין בתוך מידות אתמול — דברי רב מרדכי על מתי אפשר להפריך דין “בכל דהו” ומתי רק “בקולא וחומרא”. הקושיה החיה: דין נכשל בכלאי הכרם, משום שהם ייחודיים — לא הייתה להם שעת הכושר (שלא הייתה להן שעת הכושר): הפרי נאסר מרגע שגדל, שלא כבשר וחלב, שכל אחד כשר עד שמתבשלים יחד.

תשובת רב אדא בר אהבה. לא כן — ״כִּלְאֵי הַכֶּרֶם עִיקָּרָן נֶאֱסָר״, זרעים ושתילים בכלל. ואלה כן הייתה להם שעת כושר: קודם השרשה. וכך הקושיה נופלת.

קושיית רב שמעיה בר זעירא. משנה בכלאיים: מעביר עציץ נקוב של זרעים בכרם, ואינו אסור אלא אם הוסיף מאתיים — הוֹסִיף — אִין, לֹא הוֹסִיף — לָא. הרי שרק התוספת אסורה, לא הזרע. סתירה.

יישוב אביי. תְּרֵי קְרָאֵי כְּתִיבִי — שני כתובים. “פֶּן תִּקְדַּשׁ הַמְּלֵאָה” משמע שכבר צמח; “הַזֶּרַע” משמע שנאסר מיד עם הזריעה. כיצד יתיישבו? זָרוּעַ מֵעִיקָּרוֹ — בְּהַשְׁרָשָׁה — נזרע בכרם מתחילה, נאסר בהשרשה; זָרוּעַ וּבָא — נזרע במקום אחר והובא (העציץ הנקוב), רק אם הוסיף אז צמיחה.

קטז ע”א — הנאה, ובעלי החיים שבשוליים

המשנה אינה כר’ שמעון. ברייתא: רבי שמעון בן יהודה משום רבי שמעון — בשר בחלב אסור באכילה ומותר בהנאה, בגזירה שווה על קדוש מפסוק הטרפה, “לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ”. כשם שאותה טרפה ניתנת לכלב — הנאה — כך בשר בחלב.

ר’ עקיבא. חיה ועוף אינם אסורים בחלב מן התורה, משלוש “לא תבשל גדי”. אך שלוש אלה כבר הוצאו לדרשות שמואל (קיג ע”ב)! התשובה: ר’ עקיבא סובר איסור חל על איסור, ולכן חלב ומתה אינם צריכים קרא; שליל — גדי מעליא הוא; ונמצא ששלוש “גדי” מיותרות להוציא חיה, עוף ובהמה טמאה.

ר’ יוסי הגלילי. מ”לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה… לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ”: רק מה שראוי להיות נבלה אסור לבשל — ו״בַּחֲלֵב אִמּוֹ״ מוציא עוף, שאין לו. מה מפריד בינו לר’ עקיבא? שתי אפשרויות: בחיה (ר’ יוסי הגלילי — דאורייתא; ר’ עקיבא — רק מדרבנן), או בעוף (ר’ עקיבא — אסור מדרבנן; ר’ יוסי הגלילי — מותר אף מדרבנן).

לוי והטווס. ברייתא מאשרת את החלוקה: במקומו של ר’ יוסי הגלילי היו אוכלים בשר עוף בחלב. אחר כך המעשה — לוי נקלע לבית יוסף רישבא, הגישו לו ראש טווס בחלב (רישא דטווסא בחלבא), ולא אמר דבר. רבי תבע אותו: מדוע לא נידית אותם? לוי: אתריה של ר’ יהודה בן בתירא היה — שמא דרש להם כר’ יוסי הגלילי, שאין לעוף חלב אם. אין מגנים קהילה ההולכת אחר פסק רבהּ.

קטז ע”ב — משנת הקיבה: האם חלב הקיבה הוא גוף הבהמה?

המשנה. קיבת נכרי ושל נבלה אסורה. המעמיד בעור קיבה כשרה, אם יש בנותן טעם — אסור. כשרה שינקה מן הטרפה — קיבתה אסורה; טרפה שינקה מן הכשרה — מותרת, מִפְּנֵי שֶׁכָּנוּס בְּמֵעֶיהָ.

רב הונא. למה למנות “קיבת נכרי” — וכי אינה נבלה סתם? אלא, המדובר ביהודי שקנה גדי מנכרי ושחטו בעצמו; החשש שינק מטרפה. קושיה — לוקחים ביצים מנכרים ואין חוששים — מתקנת: החשש האמיתי שינק מן הטמאה, ששכיחה, בעוד הטרפה אינה. ולמה לא נחשוש בעדרינו? אנו בדלים מהן; הנכרים אינם.

שמואל קורא זאת כפסק אחד: קיבת שחיטת נכרי היא נבלה ממש. אך הרי שמואל אמר שגבינת נכרים אסורה רק מפני שמעמידים אותה בעור קיבת נבלה — משמע שהקיבה עצמה מותרת! התשובה: כָּאן — קוֹדֶם חֲזָרָה, כָּאן — לְאַחַר חֲזָרָה — אמירה אחת קודם חזרת ר’ יהושע בגבינת נכרים (עבודה זרה כט ע”ב), והשנייה לאחריה.

הבבא השנייה. כיצד מותר חלב קיבת טרפה בעוד הבבא הראשונה אוסרת של נבלה? רב חסדא: הנבלה אסורה רק מפני שהיא נראית כאוכל נבלות — אך כאן הייתה שחיטה. רבא מקשה בקל וחומר: נבלה מאוסה כל כך שאילו התרת קיבתה לא היה בא לאכול, ובכל זאת אסרת — טרפה שחוטה מאוסה פחות וכן היה בא לאכול, כל שכן שתאסור! ונמצא שטעמו של רב חסדא אינו עומד. אלא רב יצחק בשם ר’ יוחנן: קודם ולאחר חזרה — וּמִשְׁנָה לֹא זָזָה מִמְּקוֹמָהּ, ולכן שתי הבבות עומדות, אף שהן סותרות.

קטז ע”ב — ההלכה למעשה

ר’ חייא בר אבא בשם ר’ יוחנן: מעמידים בקיבת נבלה, אך אין מעמידים בקיבת שחיטת נכרי — כר’ אליעזר, שסתם מחשבת נכרי לעבודה זרה, האוסרת אף בהנאה. אך רב שמואל בר רב יצחק הביא נוסח אחר של ר’ יוחנן: מעמידים בשתיהן, שלא לחוש לר’ אליעזר. הדף פוסק:

וְהִלְכְתָא: אֵין מַעֲמִידִין בָּעוֹר קֵבַת נְבֵלָה, אֲבָל מַעֲמִידִין בְּקֵבַת נְבֵלָה… — אין מעמידים בעור קיבת נבלה, אבל מעמידים בקיבת נבלה, בקיבת שחיטת נכרי, בקיבת כשרה שינקה מן הטרפה, וכל שכן בקיבת טרפה שינקה מן הכשרה. מַאי טַעְמָא? חָלָב הַמְכוּנָּס בָּהּ פִּירְשָׁא בְּעָלְמָא הוּא — החלב הכנוס פירשא בלבד.

ההבחנות, זו מול זו

ההלכה למעשה, מול הדבר האחד שהיא אוסרת. העור חתיכת הבהמה; הקיבה רק חלב שהכילה.

מעמיד מותר להעמיד בו? מדוע
עור קיבת נבלה לא העור הוא בשר הנבלה עצמו
קיבת נבלה כן החלב הכנוס פירשא, לא הגוף
קיבת שחיטת נכרי כן אין לחוש להנחת עבודה זרה של ר’ אליעזר
קיבת כשרה שינקה מן הטרפה כן עדיין רק פירשא הכנוס בקיבה
קיבת טרפה שינקה מן הכשרה כן — כל שכן חלב המקור עצמו כשר

שורה אחת לקחת אתכם

חָלָב הַמְכוּנָּס בָּהּ פִּירְשָׁא בְּעָלְמָא הוּא — החלב הכנוס בקיבה פירשא בלבד. הנבלה אסורה; החלב שבמקרה הכילה מעולם לא היה גופהּ, ולכן אינו הנבלה.

🎯 Test yourselfPonte a pruebaבחנו את עצמכם

Tip: click the card, then keys 1–4 answer and Enter moves on.Consejo: pulsa en la tarjeta; luego 1–4 responden y Enter continúa.טיפ: הקישו על הכרטיס; אחר כך 1–4 עונים ו-Enter ממשיך.

Tomorrow (Tue, 25 August 2026): Chullin 117 — The stringencies of forbidden fat set against those of blood — where each is the graver, and why.

Mañana (mar, 25 de agosto de 2026): Julín 117 — Las estringencias de la grasa prohibida frente a las de la sangre — dónde cada una es la más grave, y por qué.

מחר (יום ג׳, 25 באוגוסט 2026): חולין קיז — חומרי החלב מול חומרי הדם — במה כל אחד חמור מחברו, ולמה.