Daf Yomi — Chullin 113 (חולין קיג)Daf Yomi — Julín 113 (חולין קיג)דף יומי — חולין קיג

Chapter 8: Kol HaBasar (all meat — the laws of meat and milk) · Fri, 21 August 2026Capítulo 8: Kol HaBasar (toda la carne — las leyes de la carne y la leche) · vie, 21 de agosto de 2026פרק 8: כל הבשר (כל בשר — דיני בשר בחלב) · יום ו׳, 21 באוגוסט 2026
⚠️AI-generated study aid, built from the text of the daf. It does not replace learning the daf itself.Hoja generada por IA a partir del texto del daf. No reemplaza el estudio del daf mismo.דף עזר ללימוד שנוצר בבינה מלאכותית מתוך טקסט הדף. אינו מחליף את לימוד הדף עצמו.
📜 This is the daf itself — the Vilna page, not our writing. It is not AI-generated.Este es el daf mismo — la página de Vilna, no nuestra redacción. No está generado por IA.זהו הדף עצמו — דף וילנא, ולא כתיבה שלנו. הוא אינו מיוצר בבינה מלאכותית.

The big picture (read this first)

Today’s page is a hinge. It closes the book on blood — the last of the tereifa-juices sugya, and then Shmuel’s practical laws of melichah, the salting every kitchen still uses to draw blood out of meat — and then it opens the book on meat-and-milk, the long sugya that will run for pages: what exactly the Torah forbids when it says “you shall not cook a kid in its mother’s milk.”

הָא תְּלָתָא ״גְּדִי״ כְּתִיבִי, וַאֲנַן שִׁיתָּא דָּרְשִׁינַן! “The word kid is written only three times, yet we expound six laws from it!” Shmuel reads each mention of gedi as both an inclusion and an exclusion — stretching the prohibition to reach forbidden fat, a carcass, a fetus, and pulling it back from blood, the placenta, the non-kosher animal. The daf is about how far a single word reaches.

Two questions run underneath the whole page:

  1. How does a forbidden flavor get in? Rava had ruled that a tereifa’s very juices forbid kosher meat salted beside it. The daf opens by asking why he needed a verse for that — and a baraita about salting a kosher fish with a non-kosher one becomes the testing-ground (113a).
  2. Can a prohibition land where one already sits? Issur chal al issur — does the ban on meat-in-milk take hold on forbidden fat, which is already forbidden to eat? This drives Shmuel’s “six from three” and the closing dispute of Rabbi Ami and Rabbi Asi (113b).

In between sit Shmuel’s melichah rulings — salt and rinse, a perforated vessel, the intestines that hold no blood, and the man who breaks the animal’s neck to trap blood in the meat and sell you water by weight.

Key concepts & terms

Term Meaning
מָלִיחַ / תָּפֵל (maliach / tafel) Salted versus unsalted. The fish baraita turns entirely on which fish was salted: an unsalted (tafel) fish emits no juice, so it cannot pass flavor to its neighbor.
פָּרוֹשֵׁי קָא מְפָרֵשׁ (paroshei ka mefaresh) “It is explaining.” A way to read a baraita’s later clause not as a new case but as a gloss on the first — here, so the opening “permitted” is not contradicted by what follows.
מוֹלֵחַ וּמֵדִיחַ (moleach u’meidiach) “Salt and rinse.” Shmuel’s rule that meat is rid of its blood only by thorough salting and thorough rinsing; a baraita adds a rinse before — rinse, salt, rinse.
אֵין מַחֲזִיקִין דָּם בִּבְנֵי מֵעַיִים (ein machzikin dam) “We do not presume blood in the intestines.” Rav Mesharshiya: the rectum, intestines, and spiral colon are not assumed to hold blood, so they are not forbidden if unsalted.
מַכְבִּיד אֶת הַבָּשָׂר (machbid et habasar) “Makes the meat heavy.” Breaking the animal’s neck before it dies traps blood in the limbs — weighing the meat down, so the seller robs people (gozel et habriyot) who pay by weight.
גְּדִי (gedi) The “kid” of “you shall not cook a kid in its mother’s milk.” Shmuel reads each of its three mentions to both include a case (fat, carcass, fetus) and exclude one (blood, placenta, non-kosher).
בַּחֲלֵב אִמּוֹ (ba’chalev imo) “In its mother’s milk.” Its three mentions exclude the milk of a male, of a slaughtered animal, and of a non-kosher animal — and, for Rabbi Yosei HaGelili, exclude birds, which have no mother’s milk.
חַיָּה וָעוֹף (chaya va’of) An undomesticated animal and a bird. Rabbi Akiva holds their meat-in-milk is forbidden only by rabbinic law, since the threefold “kid” excludes the chaya, the bird, and the non-kosher animal.
שְׁנֵי כְתוּבִים הַבָּאִים כְּאֶחָד (shnei ketuvim ha’ba’im k’echad) “Two verses that come as one.” Two verses teaching the same thing — by one view they cannot teach it further, so “kid of the goats” does not fix “kid” as a goat everywhere.
אִיסּוּר חָל עַל אִיסּוּר (issur chal al issur) “A prohibition taking effect on a prohibition.” Whether a new ban lands on an already-forbidden item — the axis of Shmuel’s “six from three” and of the Rabbi Ami / Rabbi Asi dispute at the end.
תֵּיקוּ (teiku) The unresolved dilemma: is the neck-breaker’s fault only robbery — so for one’s own meat it is fine — or is the trapped blood itself a prohibition even then? Left standing.

El panorama general (leer esto primero)

La página de hoy es una bisagra. Cierra el libro de la sangre — lo último de la suguiá de los jugos de la terefá, y luego las leyes prácticas de Shmuel sobre la melijá, el salado que toda cocina aún usa para extraer la sangre de la carne — y luego abre el libro de la carne y la leche, la larga suguiá que se extenderá por páginas: qué prohíbe exactamente la Torá al decir “no cocinarás un cabrito en la leche de su madre.”

הָא תְּלָתָא ״גְּדִי״ כְּתִיבִי, וַאֲנַן שִׁיתָּא דָּרְשִׁינַן! “La palabra cabrito está escrita solo tres veces, ¡y exponemos seis leyes de ella!” Shmuel lee cada mención de guedí como una inclusión y una exclusión a la vez — estirando la prohibición hasta alcanzar la grasa prohibida, una res muerta, un feto, y retrayéndola de la sangre, la placenta, el animal no kósher. El daf trata de cuán lejos alcanza una sola palabra.

Dos preguntas corren por debajo de toda la página:

  1. ¿Cómo entra un sabor prohibido? Rava había fallado que los mismísimos jugos de una terefá prohíben la carne kósher salada a su lado. El daf abre preguntando por qué necesitó un versículo para eso — y una baraita sobre salar un pescado kósher junto a uno no kósher se vuelve el campo de prueba (113a).
  2. ¿Puede una prohibición posarse donde ya hay una? Isur jal al isur — ¿toma la prohibición de la carne en leche sobre la grasa prohibida, que ya está prohibida de comer? Esto impulsa las “seis de tres” de Shmuel y la disputa final de Rabí Amí y Rabí Así (113b).

Entre medio están los fallos de melijá de Shmuel — salar y enjuagar, un recipiente perforado, los intestinos que no guardan sangre, y el hombre que quiebra el cuello del animal para atrapar la sangre en la carne y venderte agua por peso.

Conceptos y términos clave

Término Significado
מָלִיחַ / תָּפֵל (maliaj / tafel) Salado frente a sin sal. La baraita del pescado gira toda ella en torno a cuál pescado fue salado: un pescado sin sal (tafel) no emite jugo, así que no puede pasar sabor a su vecino.
פָּרוֹשֵׁי קָא מְפָרֵשׁ (paroshei ka mefaresh) “Está explicando.” Un modo de leer la cláusula posterior de una baraita no como caso nuevo sino como glosa de la primera — aquí, para que el “permitido” de apertura no quede contradicho por lo que sigue.
מוֹלֵחַ וּמֵדִיחַ (moleaj u’meidiaj) “Salar y enjuagar.” La regla de Shmuel de que la carne se libra de su sangre solo con salado a fondo y enjuague a fondo; una baraita añade un enjuague antes — enjuagar, salar, enjuagar.
אֵין מַחֲזִיקִין דָּם בִּבְנֵי מֵעַיִים (ein majzikín dam) “No presumimos sangre en los intestinos.” Rav Mesharshiiá: el recto, los intestinos y el colon espiral no se suponen con sangre, así que no quedan prohibidos si no se salaron.
מַכְבִּיד אֶת הַבָּשָׂר (majbid et habasar) “Hace pesada la carne.” Quebrar el cuello del animal antes de que muera atrapa sangre en los miembros — recargando la carne, de modo que el vendedor roba a la gente (gozel et habriot) que paga por peso.
גְּדִי (guedí) El “cabrito” de “no cocinarás un cabrito en la leche de su madre.” Shmuel lee cada una de sus tres menciones para incluir un caso (grasa, res muerta, feto) y excluir uno (sangre, placenta, no kósher).
בַּחֲלֵב אִמּוֹ (ba’jalev imó) “En la leche de su madre.” Sus tres menciones excluyen la leche de un macho, de un animal degollado y de un animal no kósher — y, para Rabí Iosí HaGuelilí, excluyen a las aves, que no tienen leche de madre.
חַיָּה וָעוֹף (jaiá va’of) Un animal salvaje y un ave. Rabí Akivá sostiene que su carne en leche está prohibida solo por ley rabínica, ya que el triple “cabrito” excluye a la jaiá, al ave y al animal no kósher.
שְׁנֵי כְתוּבִים הַבָּאִים כְּאֶחָד (shnei ketuvim ha’baim ke’ejad) “Dos versículos que vienen como uno.” Dos versículos que enseñan lo mismo — según una opinión no pueden enseñarlo más allá, así que “cabrito de las cabras” no fija “cabrito” como cabra en todos lados.
אִיסּוּר חָל עַל אִיסּוּר (isur jal al isur) “Una prohibición que toma efecto sobre una prohibición.” Si una prohibición nueva se posa sobre algo ya prohibido — el eje de las “seis de tres” de Shmuel y de la disputa de Rabí Amí y Rabí Así al final.
תֵּיקוּ (teikú) El dilema sin resolver: ¿la falta del que quiebra el cuello es solo robo — de modo que para la carne propia está bien — o la sangre atrapada es en sí una prohibición aun entonces? Queda en pie.

התמונה הגדולה (לקרוא קודם)

הדף של היום הוא ציר. הוא חותם את ספר הדם — סופה של סוגיית צירי הטרפה, ואחריה דיני המליחה המעשיים של שמואל, אותה מליחה שכל מטבח עדיין נוקט כדי להוציא את הדם מן הבשר — ואז פותח את ספר בשר בחלב, הסוגיה הארוכה שתימשך לאורך דפים: מה בדיוק אוסרת התורה באומרה “לא תבשל גדי בחלב אמו.”

הָא תְּלָתָא ״גְּדִי״ כְּתִיבִי, וַאֲנַן שִׁיתָּא דָּרְשִׁינַן! “המילה גדי כתובה רק שלוש פעמים, ואנו דורשים ממנה שש הלכות!” שמואל קורא כל הופעה של גדי כריבוי ומיעוט כאחד — מותח את האיסור עד שיגיע לחלב, לנבלה, לשליל, ומושכו לאחור מן הדם, מן השליא, מן הבהמה הטמאה. הדף עוסק בכמה רחוק מגעת מילה אחת.

שתי שאלות זורמות תחת כל הדף:

  1. כיצד נכנס טעם אסור? רבא פסק שצירי הטרפה עצמם אוסרים בשר כשר שנמלח בצדה. הדף פותח בשאלה מדוע נזקק לפסוק לשם כך — וברייתא על מליחת דג כשר עם דג טמא הופכת לשדה המבחן (קיג ע״א).
  2. האם איסור חל היכן שכבר יושב איסור? איסור חל על איסור — האם איסור בשר בחלב תופס על החלב, שכבר אסור באכילה? זה מניע את “שש מתוך שלוש” של שמואל ואת מחלוקתם החותמת של רבי אמי ורבי אסי (קיג ע״ב).

בתווך יושבים פסקי המליחה של שמואל — מולח ומדיח, כלי מנוקב, המעיים שאין בהם דם, והאיש השובר את מפרקת הבהמה כדי לכלוא דם בבשר ולמכור לך מים במשקל.

מושגים ומונחים מרכזיים

מונח משמעות
מָלִיחַ / תָּפֵל מלוח לעומת תפל (בלא מלח). ברייתת הדגים סובבת כולה סביב איזה דג נמלח: דג תפל אינו פולט ציר, ולכן אינו יכול להעביר טעם לשכנו.
פָּרוֹשֵׁי קָא מְפָרֵשׁ דרך לקרוא את הבבא המאוחרת של ברייתא לא כמקרה חדש אלא כפירוש לראשונה — כאן, כדי שה”מותר” הפותח לא ייסתר במה שאחריו.
מוֹלֵחַ וּמֵדִיחַ כלל שמואל שהבשר יוצא מידי דמו רק במליחה יפה ובהדחה יפה; ברייתא מוסיפה הדחה לפני — מדיח, מולח, מדיח.
אֵין מַחֲזִיקִין דָּם בִּבְנֵי מֵעַיִים רב משרשיא: הכרכשא, המעיים והדרא דכנתא (סמפון) אינם בחזקת בעלי דם, ולכן אינם נאסרים אם לא נמלחו.
מַכְבִּיד אֶת הַבָּשָׂר השובר את מפרקת הבהמה בטרם מתה כולא דם באברים — מכביד את הבשר, כך שהמוכר גוזל את הבריות הקונות במשקל.
גְּדִי ה”גדי” של “לא תבשל גדי בחלב אמו.” שמואל קורא כל אחת משלוש הופעותיו לרבות מקרה (חלב, מתה, שליל) ולמעט אחד (דם, שליא, טמאה).
בַּחֲלֵב אִמּוֹ שלוש הופעותיו ממעטות חלב זכר, חלב שחוטה וחלב טמאה — ולרבי יוסי הגלילי, ממעטות את העוף, שאין לו חלב אם.
חַיָּה וָעוֹף רבי עקיבא סבור שבשרם בחלב אסור רק מדרבנן, שכן שלושת ה”גדי” ממעטים את החיה, את העוף ואת הבהמה הטמאה.
שְׁנֵי כְתוּבִים הַבָּאִים כְּאֶחָד שני כתובים המלמדים דבר אחד — לדעה אחת אינם מלמדים אותו הלאה, ולכן “גדי העזים” אינו קובע “גדי” כעז בכל מקום.
אִיסּוּר חָל עַל אִיסּוּר האם איסור חדש תופס על דבר שכבר נאסר — צירן של “שש מתוך שלוש” של שמואל ושל מחלוקת רבי אמי ורבי אסי בסוף.
תֵּיקוּ הספק שלא הוכרע: האם חטא שובר המפרקת הוא רק גזל — כך שלבשר עצמו מותר — או שהדם הכלוא הוא איסור בפני עצמו אף אז? נשאר עומד.

🃏 FlashcardsTarjetasכרטיסיות

The terms above, one per card. Read the term, recall what it means on this daf, then turn the card over and say whether you had it. Whatever you flag comes back at the end in a shorter second round.Los términos de arriba, uno por tarjeta. Lee el término, recuerda qué significa en este daf, luego gira la tarjeta y di si lo sabías. Lo que marques vuelve al final en una segunda ronda, más corta.המונחים שלמעלה, אחד לכל כרטיס. קראו את המונח, נסו להיזכר מה משמעותו בדף הזה, ואז הפכו את הכרטיס ואמרו אם ידעתם. כל מה שתסמנו יחזור בסוף בסיבוב שני, קצר יותר.

Tip: click the card, then space flips it, ← → move, 1 / 2 rate it.Consejo: pulsa en la tarjeta; la barra espaciadora la gira, ← → navegan, 1 / 2 califican.טיפ: הקישו על הכרטיס; מקש הרווח הופך אותו, ← → מדפדפים, 1 / 2 מדרגים.

Who’s who in today’s daf

Tannaim

  • Rabbi Akiva — third-generation Tanna, of Bnei Brak; holds that meat of an undomesticated animal or a bird cooked in milk is forbidden only rabbinically, deriving the exclusions from the threefold “kid.”
  • Rabbi Yosei HaGelili — third-generation Tanna, a contemporary and frequent disputant of Rabbi Akiva; proves that a bird is excluded from Torah-level meat-in-milk, since it “has no mother’s milk.”
  • Rabbi Chiyya (the Elder) — a transitional figure between Tannaim and Amoraim, born in Babylonia, moved to Eretz Yisrael, colleague-disciple of Rebbi; his ruling on breaking the neck is transmitted here by Shmuel. (Rabbi Chiyya the Elder — not to be confused with Rabbi Chiyya bar Abba, a later Amora.)

Babylonian Amoraim

  • Rav (Abba Arikha) — first generation, founder of Sura; fields Rav Aḥadvoi’s question about the milk of a goat that has not yet nursed.
  • Shmuel (of Nehardea) — first generation, Rav’s great colleague; the dominant voice of the daf — the melichah rulings, the six derashot of “kid,” and the teaching (in the name of Rabbi Elazar) about the impure priest and teruma.
  • Rabbi Elazar — quoted twice, and the two are almost certainly different men. The Rabbi Elazar whom Shmuel cites on impure teruma is an earlier authority (I would not pin the exact identity down); the Rabbi Elazar who derives the meat-milk scope from “and Judah sent the kid” is the Eretz-Yisrael Amora Rabbi Elazar ben Pedat.
  • Rav Huna — second generation, head of Sura after Rav; rules “salt and rinse.”
  • Rav Dimi of Neharde’a — a late Babylonian authority (later head of Pumbedita); would salt with coarse salt and then shake it off. (This is Rav Dimi of Neharde’a — distinct from the Rav Dimi who “went up and came” carrying Eretz-Yisrael traditions.)
  • Rav Sheshet — third generation, a blind Amora renowned for his mastery of tradition; would salt one piece of meat at a time, prompting the Gemara’s question about whether pieces absorb from one another.
  • Rav Mesharshiya — later Amora, a student of Rava; rules that no blood is presumed in the intestines.
  • Rava (bar Yosef bar Ḥama) — fourth generation, of Meḥoza; the opening sugya continues his ruling from yesterday, and the daf explains why he needed the verse “the unclean.” (רבא; not Rabba, רבה.)
  • Rav Aḥadvoi bar Ami — a minor Amora; asked Rav about cooking meat in the milk of a goat about to give birth. Beyond this exchange I would not claim much of his biography.

Eretz-Yisrael Amoraim

  • Rabbi Ami and Rabbi Asi — third generation, the leading pair of Tiberias, often ruling together; here they split over whether one is flogged for cooking forbidden fat in milk. (Rabbi Asi — with Rabbi — the Eretz-Yisrael Amora; not Rav Asi the Babylonian, nor Rav Ashi the redactor.)

Quién es quién en el daf de hoy

Tanaím

  • Rabí Akivá — Taná de tercera generación, de Bnei Brak; sostiene que la carne de un animal salvaje o de un ave cocida en leche está prohibida solo rabínicamente, derivando las exclusiones del triple “cabrito”.
  • Rabí Iosí HaGuelilí — Taná de tercera generación, contemporáneo y frecuente contendiente de Rabí Akivá; prueba que el ave queda excluida de la carne en leche de nivel de Torá, pues “no tiene leche de madre”.
  • Rabí Jiiá (el Anciano) — figura de transición entre Tanaím y Amoraím, nacido en Babilonia, se mudó a Erretz Israel, colega-discípulo de Rebí; su fallo sobre quebrar el cuello lo transmite aquí Shmuel. (Rabí Jiiá el Anciano — no confundir con Rabí Jiiá bar Aba, un Amorá posterior.)

Amoraím babilónicos

  • Rav (Aba Arijá) — primera generación, fundador de Sura; responde la pregunta de Rav Ajadvoi sobre la leche de una cabra que aún no ha amamantado.
  • Shmuel (de Nehardea) — primera generación, gran colega de Rav; la voz dominante del daf — los fallos de melijá, las seis derashot de “cabrito”, y la enseñanza (en nombre de Rabí Elazar) sobre el cohén impuro y la trumá.
  • Rabí Elazar — citado dos veces, y casi con certeza son dos hombres distintos. El Rabí Elazar que Shmuel cita sobre la trumá impura es una autoridad anterior (no ataría la identidad exacta); el Rabí Elazar que deriva el alcance de la carne y la leche de “y Iehudá envió el cabrito” es el Amorá de Erretz Israel Rabí Elazar ben Pedat.
  • Rav Huná — segunda generación, cabeza de Sura tras Rav; falla “salar y enjuagar”.
  • Rav Dimi de Nehardea — una autoridad babilónica tardía (luego cabeza de Pumbedita); salaba con sal gruesa y luego la sacudía. (Este es Rav Dimi de Nehardea — distinto del Rav Dimi que “subía y bajaba” cargando tradiciones de Erretz Israel.)
  • Rav Sheshet — tercera generación, un Amorá ciego célebre por su dominio de la tradición; salaba la carne pieza por pieza, lo que suscita la pregunta de la Guemará sobre si las piezas absorben unas de otras.
  • Rav Mesharshiiá — Amorá posterior, discípulo de Rava; falla que no se presume sangre en los intestinos.
  • Rava (bar Iosef bar Jama) — cuarta generación, de Mejozá; la suguiá de apertura continúa su fallo de ayer, y el daf explica por qué necesitó el versículo “lo impuro”. (רבא; no Rabá, רבה.)
  • Rav Ajadvoi bar Amí — un Amorá menor; le preguntó a Rav sobre cocinar carne en la leche de una cabra a punto de parir. Más allá de este intercambio no afirmaría mucho de su biografía.

Amoraím de Erretz Israel

  • Rabí Amí y Rabí Así — tercera generación, la pareja rectora de Tiberíades, que a menudo fallan juntos; aquí se dividen sobre si uno recibe azotes por cocinar grasa prohibida en leche. (Rabí Así — con Rabí — el Amorá de Erretz Israel; no Rav Así el babilonio, ni Rav Ashi el redactor.)

מי ומי בדף של היום

תנאים

  • רבי עקיבא — תנא דור שלישי, מבני ברק; סבור שבשר חיה או עוף שהתבשל בחלב אסור רק מדרבנן, ולומד את המיעוטים משלושת ה”גדי”.
  • רבי יוסי הגלילי — תנא דור שלישי, בן זמנו ובר־פלוגתא תדיר של רבי עקיבא; מוכיח שהעוף מוצא מבשר בחלב של תורה, שכן “אין לו חלב אם”.
  • רבי חייא (הגדול) — דמות מעבר בין תנאים לאמוראים, נולד בבבל ועלה לארץ ישראל, חבר־תלמיד של רבי; פסקו על שבירת המפרקת נמסר כאן בידי שמואל. (רבי חייא הגדול — אין לבלבל עם רבי חייא בר אבא, אמורא מאוחר יותר.)

אמוראי בבל

  • רב (אבא אריכא) — דור ראשון, מייסד סורא; משיב על שאלת רב אחדבוי בעניין חלב עז שעדיין לא הניקה.
  • שמואל (מנהרדעא) — דור ראשון, עמיתו הגדול של רב; הקול השולט בדף — פסקי המליחה, שש דרשות ה”גדי”, והמימרה (בשם רבי אלעזר) על כהן טמא ותרומה.
  • רבי אלעזר — נזכר פעמיים, וכמעט בוודאי שני אנשים הם. הרבי אלעזר ששמואל מוסר משמו על תרומה טמאה הוא בעל מסורה קדום (לא הייתי קובע את הזהות המדויקת); הרבי אלעזר הדורש את היקף בשר בחלב מ“וישלח יהודה את גדי” הוא אמורא ארץ ישראל רבי אלעזר בן פדת.
  • רב הונא — דור שני, ראש סורא אחרי רב; פוסק “מולח ומדיח”.
  • רב דימי מנהרדעא — בעל מסורה בבלי מאוחר (לימים ראש פומבדיתא); היה מולח במלח גללניתא ומנפצו. (זהו רב דימי מנהרדעא — נבדל מרב דימי ש”עלה ובא” ונשא מסורות ארץ ישראל.)
  • רב ששת — דור שלישי, אמורא סומא הנודע בשליטתו במסורת; היה מולח בשר גרם גרם, מה שמעורר את שאלת הגמרא אם חתיכות בולעות זו מזו.
  • רב משרשיא — אמורא מאוחר, תלמיד רבא; פוסק שאין מחזיקין דם בבני מעיים.
  • רבא (בר יוסף בר חמא) — דור רביעי, ממחוזא; סוגיית הפתיחה ממשיכה את פסקו מאתמול, והדף מסביר מדוע נזקק לפסוק “הטמאים”. (רבא; לא רבה.)
  • רב אחדבוי בר אמי — אמורא משני; שאל את רב על בישול בשר בחלב עז העומדת ללדת. מעבר לחילופין אלה לא הייתי טוען הרבה על תולדותיו.

אמוראי ארץ ישראל

  • רבי אמי ורבי אסי — דור שלישי, הצמד המוביל בטבריה, הפוסקים לרוב יחד; כאן נחלקו אם לוקין על בישול חלב בחלב. (רבי אסי — עם רבי — אמורא ארץ ישראל; לא רב אסי הבבלי, ולא רב אשי העורך.)

The whole Vilna page as it is printed — Gemara in the middle, Rashi and Tosafot in the margins, Mesoras HaShas and Ein Mishpat down the sides. Open it full size to read it comfortably, and tap any line underneath it for the English of that passage.La página de Vilna completa, tal como está impresa — la Guemará en el centro, Rashi y Tosafot en los márgenes, Masoret HaShas y Ein Mishpat a los lados. Ábrela a tamaño completo para leerla con comodidad; debajo está su texto, pasaje por pasaje.דף וילנא כולו כפי שהוא מודפס — הגמרא באמצע, רש״י ותוספות בשוליים, מסורת הש״ס ועין משפט בצדדים. פתחו אותו בגודל מלא כדי לקרוא בנוחות; מתחתיו מופיע הטקסט שלו, קטע אחר קטע.

חולין קי״ג. Open full sizeAbrir a tamaño completoפתיחה בגודל מלא

Line by line — tap one for its EnglishEl texto de la página, pasaje por pasajeטקסט הדף, קטע אחר קטע

The Gemara objects: But let Rava say to him the same ruling by instead citing the seemingly more relevant statement of Shmuel, as Shmuel said: A salted food imparts its flavor like a boiling food, and a marinated food is as absorbent as a cooked food. Clearly, the kosher meat absorbed flavor from the meat of the tereifa as it would have had they been cooked together.
The Gemara explains: Had Rava based his ruling only on Shmuel’s statement, I would say in response: This statement applies only to the absorption of the blood of the meat, but kosher meat is not prohibited if it absorbs only the juices and gravy of the meat of the tereifa. Since in this case the meat is salted in a perforated vessel, the blood from each piece runs out and is not absorbed by the other, and one might think that the kosher meat remains permitted. Rava’s interpretation of the verse in Leviticus teaches us that the juices and gravy of the meat of the tereifa must also be taken into account.
The Gemara raises an objection from a baraita: A kosher fish that one salted together with a non-kosher fish is permitted. What, is it not referring to a case where they were both salted and expel juices? This indicates that the kosher fish is not prohibited by the juices of the non-kosher fish, contrary to Rava’s statement. The Gemara responds: No, this is referring to a case where the kosher fish was salted and the non-kosher fish was unsalted. Since an unsalted fish does not emit juices, the kosher fish does not absorb the flavor of the non-kosher fish.
The Gemara challenges: But from the fact that the latter clause teaches: But if the kosher fish was salted and the non-kosher fish was unsalted the kosher fish remains permitted, it may be inferred that in the first clause we are dealing with a case where they are both salted. The Gemara responds: The latter clause is explaining the halakha of the first clause. The baraita should be read as follows: A kosher fish that one salted together with a non-kosher fish is permitted. How so? This is the halakha if the kosher fish was salted and the non-kosher fish was unsalted.
The Gemara notes: So, too, it is reasonable that this is the meaning of the baraita, as if it enters your mind that the first clause is referring to a case where both of them are salted, one can claim: Now that the baraita has stated that even if both of them are salted the kosher fish is permitted, is it necessary to state that the same applies in the less problematic case where the kosher fish was salted and the non-kosher fish was unsalted?
The Gemara rejects this: If it is due to that reason, there is no conclusive argument. It is possible that the first clause of the baraita is indeed referring to a case where both fish are salted, and the tanna of the baraita nevertheless taught the latter clause to shed light on the first clause, so that you should not say: The first clause is referring only to a case where the kosher fish was salted and the non-kosher fish was unsalted, but if they were both salted, then the kosher fish is prohibited. To rule this out, he taught the latter clause, which explicitly makes reference to a case where the kosher fish was salted and the non-kosher fish unsalted, which by inference indicates that the first clause is referring to a case where they are both salted, and teaches that even so the kosher fish is permitted.
The Gemara further suggests: Come and hear proof against Rava’s ruling from the latter clause of the latter clause, i.e., the third clause of that baraita: But if the non-kosher fish was salted and the kosher fish was unsalted, the kosher fish is prohibited. One can infer from here that it is only if the non-kosher fish is salted and the kosher fish is unsalted that the kosher fish is prohibited. But if they were both salted, then the kosher fish is permitted, contrary to Rava’s ruling.
The Gemara rejects this: Perhaps the last section of the baraita uses this language only since it teaches in the former clause, i.e., the second clause: If the kosher fish was salted and the non-kosher fish unsalted, etc. The baraita therefore taught the last clause as well using parallel language: If the non-kosher fish was salted and the kosher fish unsalted, etc. But nothing can be derived from here with regard to a case where both fish were salted.
new sugyaThe Gemara provides a mnemonic for remembering the three halakhot stated by Shmuel below: The manner in which blood is expelled from meat; salted meat that is placed on a vessel; an animal whose neck is broken before its soul departs.
Shmuel says: Meat cannot be rid of its blood unless one salts it thoroughly and rinses it thoroughly in water. It was stated: Rav Huna says: One must salt and rinse the meat in water. And it was taught in a baraita: One must rinse the meat, and salt it, and then rinse it again. The Gemara adds: And these two rulings do not disagree. This ruling of Rav Huna is referring to a case where one already washed the meat in the slaughterhouse before salting, whereas that baraita is referring to a case where one did not wash the meat in the slaughterhouse. The Gemara relates: Rav Dimi of Neharde’a would salt meat with coarse salt and then shake the salt off the meat.
Rav Mesharshiyya says: One does not presume that there is blood in the intestines, and therefore they are not prohibited if they have not been salted. The Gemara comments: The Sages interpreted this statement as referring to the rectum, the intestines, and the spiral colon.
Shmuel says: One may place salted meat only on a perforated vessel, so that the expelled blood can run out. But if the vessel is not perforated then the blood will pool and be reabsorbed by the meat.
The Gemara relates: Rav Sheshet would salt meat one bone, i.e., one piece, at a time. The Gemara asks: What is the reason that he would not salt two together? Could it be because the blood leaves this piece and that piece absorbs it? If so, with regard to one piece as well, one could claim that the blood leaves this side of the piece and that side absorbs it. Rather, there is no difference between one piece and two pieces, and one may salt even several pieces together.
Shmuel says in the name of Rabbi Ḥiyya: One who breaks the neck of an animal after it is slaughtered but before its soul departs thereby makes the meat heavy. The meat expels blood at the time of slaughter, but if one breaks the animal’s neck, excess blood is trapped inside and weighs down the meat. And by this action he robs people, as he causes blood to be absorbed in the animal’s limbs, and since he sells the meat by weight, people will pay extra to acquire the same amount of edible meat.
A dilemma was raised before the Sages: With regard to what case is he speaking? Does Shmuel mean that there is only one problem with this practice, namely, that it renders the meat heavy and robs people since he causes blood to be absorbed in the animal’s limbs? If so, it may be inferred that if one wishes to keep the meat for himself, one may well do so, since he is robbing no one. Or perhaps Shmuel is referring to two prohibitions, first, that the blood trapped in the meat renders it prohibited for consumption, and second, that of robbery. If so, then even if one wants to keep the meat for himself, it is also prohibited. The Gemara concludes: The dilemma shall stand unresolved.
MISHNA: One who places the meat of birds with cheese on the table upon which he eats does not thereby violate a Torah prohibition.
GEMARA: The Gemara suggests: Since the mishna mentions only that placing meat of birds and milk on one table does not violate a Torah prohibition, one may consequently infer that if one eats them together he does violate a Torah prohibition. If so, learn from the mishna that meat of birds in milk is prohibited by Torah law, contrary to the opinion of Rabbi Akiva, who maintains that it applies by rabbinic law. The Gemara responds: Say that the mishna should be understood as follows: One who places bird meat with cheese on the table will not thereby come to violate a Torah prohibition, since eating the two together is a rabbinic prohibition, as Rabbi Akiva maintains.
MISHNA: It is prohibited to cook the meat of a kosher animal in the milk of any kosher animal, not merely the milk of its mother, and deriving benefit from that mixture is prohibited. It is permitted to cook the meat of a kosher animal in the milk of a non-kosher animal, or the meat of a non-kosher animal in the milk of a kosher animal, and deriving benefit from that mixture is permitted. Rabbi Akiva says: Cooking the meat of an undomesticated animal or bird in milk is not prohibited by Torah law, as it is stated: “You shall not cook a kid in its mother’s milk” (Exodus 23:19, 34:26; Deuteronomy 14:21) three times. The repetition of the word “kid” three times excludes an undomesticated animal, a bird, and a non-kosher animal.
Rabbi Yosei HaGelili says that it is stated: “You shall not eat of any animal carcass” (Deuteronomy 14:21), and in the same verse it is stated: “You shall not cook a kid in its mother’s milk.” This indicates that meat of an animal that is subject to be prohibited due to the prohibition of eating an unslaughtered carcass is prohibited for one to cook in milk. Consequently, with regard to meat of birds, which is subject to be prohibited due to the prohibition of eating an unslaughtered carcass, one might have thought that it would be prohibited to cook it in milk. Therefore, the verse states: “In its mother’s milk,” excluding a bird, which has no mother’s milk.
GEMARA: The Gemara asks: From where are these matters derived? Rabbi Elazar said: The verse states: “And Judah sent the kid of the goats” (Genesis 38:20).
חולין קי״ג: Open full sizeAbrir a tamaño completoפתיחה בגודל מלא

Line by line — tap one for its EnglishEl texto de la página, pasaje por pasajeטקסט הדף, קטע אחר קטע

One may infer that here, since this verse specifies that it is referring to a kid of the goats, consequently, anywhere the word “kid” is stated without specification, it means even a cow or a ewe. Accordingly, the prohibition of meat cooked in milk applies to all kosher domesticated animals.
The Gemara asks: But why not derive from that verse that in general, every instance of the word “kid” is referring to a goat, including the prohibition of meat cooked in milk? The Gemara answers: This cannot be, as another verse is written: “And the skins of the kids of the goats” (Genesis 27:16). This indicates that only here they are kids of the goats, but anywhere the word “kid” is stated without specification, it means even a cow or a ewe.
The Gemara objects: But let us derive from this verse as well that on the contrary, the word “kid” is always referring to a goat. The Gemara explains: These two examples are two verses that come as one, i.e., to teach the same matter, and as a rule, any two verses that come as one do not teach their common element to other cases.
The Gemara asks: This works out well according to the one who says this principle that two verses that come as one do not teach their common element to other cases, but according to the one who says that two verses that come as one do teach their common element to other cases, what is there to say? The Gemara answers: Two exclusions are written, as both of the verses cited use the term “the goats.” The verses could have stated simply: Goats, but state “the goats,” with the definite article, teaching that it is only in these cases that the reference is specifically to a goat.
new sugyaShmuel says: Each of the Torah’s three mentions of the prohibition of not cooking a kid in its mother’s milk serves to include a different case. The first mention of the word “kid” serves to include liability for cooking in milk and eating forbidden fats, beyond the liability for eating forbidden fat per se. The second mention of the word “kid” likewise serves to include additional liability for cooking in milk and eating the meat of a dead animal carcass. Finally, the third mention of the word “kid” serves to include liability for cooking in milk and eating an animal fetus.
Each mention excludes a case as well: The first mention of the word “kid” serves to exclude liability for cooking in milk and consuming blood. The second mention of the word “kid” serves to exclude liability for cooking in milk and eating the placenta of an animal. The third mention of the word “kid” serves to exclude liability for cooking in milk and eating the meat of a non-kosher animal.
Furthermore, the first instance of the phrase “in its mother’s milk” indicates that one is not liable for cooking meat in the milk of a male animal, in the rare case that a male might produce milk. The second instance of the phrase “in its mother’s milk” indicates that one is not liable for cooking meat in the milk of an already slaughtered animal, since it is considered milk only if given while the animal is alive. The third instance of the phrase “in its mother’s milk” indicates that one is not liable for cooking meat in the milk of a non-kosher animal.
The Gemara challenges: The word “kid” is written only three times, and yet we expound it to teach six different halakhot. The Gemara responds: Shmuel maintains that a prohibition takes effect even where another prohibition already exists, and therefore the prohibition of forbidden fat in milk and the prohibition of a dead animal carcass in milk are both derived from one verse, as both are applications of the prohibition to an already prohibited item. The exclusion of blood from the prohibition also does not require its own verse, as blood is not considered a kid at all, and likewise there is no need for a verse to exclude a placenta from the prohibition, as it is merely a secretion of the animal, rather than a kind of meat. Therefore, two mentions of “kid” are left; one serves to include a fetus, and one serves to exclude a non-kosher animal.
The Gemara asks: And does Shmuel really maintain that a prohibition takes effect where another prohibition already exists? But didn’t Shmuel say in the name of Rabbi Elazar: From where is it derived that an impure priest who partakes of impure teruma, i.e., the portion of produce designated for the priest, is not punished with death at the hand of Heaven as he would had the teruma been ritually pure? It is derived from a verse, as it is stated, with regard to the prohibition of an impure priest partaking of teruma: “And die therein if they desecrate it” (Leviticus 22:9), to the exclusion of this case of teruma that is impure, which was already desecrated before the priest ate it. Here, it seems, since impure teruma is already prohibited for consumption, the added prohibition of an impure priest partaking of teruma does not take effect.
The Gemara answers: If you wish, say that in general Shmuel maintains that a prohibition takes effect where another prohibition already exists, and it is different there, with regard to teruma, as the Merciful One expressly excludes impure teruma by the phrase “and die therein if they desecrate it,” and in this case the teruma is already desecrated. And if you wish, say that in general Shmuel maintains that a prohibition does not take effect where another prohibition already exists, and here, the case of meat cooked in milk, is different, as the Merciful One expressly includes the meat of an animal carcass and forbidden fat by the repetition of the word “kid.”
And if you wish, say that this statement of Shmuel with regard to meat cooked in milk is his own opinion, as he maintains that a prohibition takes effect where another prohibition already exists, and that statement with regard to teruma is his teacher’s, i.e., Rabbi Elazar’s, opinion, as he holds that a prohibition does not take effect where another prohibition already exists.
new sugyaRav Aḥadvoi bar Ami raised a dilemma to Rav: If one cooks meat in milk of a goat that has not yet nursed, but that is about to give birth and already has milk, what is the halakha? Rav said to him: From the fact that it was necessary for Shmuel to say that the phrase “in its mother’s milk” teaches: And not in the milk of a male animal, one can infer that it is only the milk of a male that is excluded, as the male cannot attain the status of a mother. But in this case, since the goat will attain the status of a mother, it is prohibited to cook meat in its milk.
It was stated: With regard to one who cooks forbidden fat in milk, Rabbi Ami and Rabbi Asi disagree as to the halakha. One says that he is flogged for violating the prohibition of meat cooked in milk, and one says that he is not flogged. The Gemara suggests: Let us say that they disagree about this: That the one who says he is flogged maintains that a prohibition takes effect where another prohibition already exists, and the one who says he is not flogged maintains that a prohibition does not take effect where another prohibition already exists.
The Gemara responds: No; everyone agrees that a prohibition does not take effect where another prohibition already exists, and therefore everyone agrees that one is not flogged for eating the mixture. When they disagree, it is with regard to cooking. The one who says he is flogged holds that one who cooks violates only one prohibition, that of cooking meat in milk, since it is permitted to cook forbidden fat without eating it. Consequently, this is not a case of a prohibition taking effect where another prohibition already exists. And the one who says he is not flogged holds that it was for this reason that the Merciful One expressed the prohibition of eating meat cooked in milk in the Torah using the language of cooking: “You shall not cook a kid in its mother’s milk.”

The daf laid out as it is printed: the Gemara in the middle, Rashi on the inner margin and Tosafot on the outer one. Nothing here was written by us.El daf con la disposición de la página impresa: la Guemará en el centro, Rashi en el margen interior y Tosafot en el exterior. Nada de esto fue escrito por nosotros.הדף בעימוד שבו הוא מודפס: הגמרא באמצע, רש״י בשוליים הפנימיים ותוספות בחיצוניים. שום דבר כאן לא נכתב על ידינו.

ShowMostrarהצגה

חולין קי״ג. Open on SefariaAbrir en Sefariaפתיחה בספריא

ולימא ליה מדשמואל — אע"ג דברייתא עדיפא בברייתא לחוד לא סגי אלא מכח מילתיה דשמואל דמייתי בהדה אבל בדשמואל לחוד סגי ומשני הוה אמינא הני מילי דמן וכאן אין שייך לאסור משום דמשרק שריק או כבולעו כך פולטו:

וְלֵימָא לֵיהּ מִדִּשְׁמוּאֵל, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: מָלִיחַ הֲרֵי הוּא כְּרוֹתֵחַ, וְכָבוּשׁ הֲרֵי הוּא כִּמְבוּשָּׁל!

The Gemara objects: But let Rava say to him the same ruling by instead citing the seemingly more relevant statement of Shmuel, as Shmuel said: A salted food imparts its flavor like a boiling food, and a marinated food is as absorbent as a cooked food. Clearly, the kosher meat absorbed flavor from the meat of the tereifa as it would have had they been cooked together.

אִי מִדִּשְׁמוּאֵל, הֲוָה אָמֵינָא: הָנֵי מִילֵּי – דָּמָן, אֲבָל צִירָן וְרוֹטְבָן – לָא, קָמַשְׁמַע לַן.

The Gemara explains: Had Rava based his ruling only on Shmuel’s statement, I would say in response: This statement applies only to the absorption of the blood of the meat, but kosher meat is not prohibited if it absorbs only the juices and gravy of the meat of the tereifa. Since in this case the meat is salted in a perforated vessel, the blood from each piece runs out and is not absorbed by the other, and one might think that the kosher meat remains permitted. Rava’s interpretation of the verse in Leviticus teaches us that the juices and gravy of the meat of the tereifa must also be taken into account.

הני מילי דמן — כלומר הני מילי לגבי דם וכגון בכלי שאינו מנוקב דבתר דפלט הדר בלע:

אבל צירן — זיעה הוא ולא מיתסר והכא לדם ליכא למיחש דמנוקב הוא וא"כ כשרה וכשרה נמי:

קמ"ל — דציר אסור וציר נוח ליבלע הוא:

מאי לאו שניהם מלוחים — ושמע מינה ציר נמי לא מיבלע כל זמן שעסוקים בפליטה:

וש"מ צירן מותר לא גרסינן:

מאי לאו שניהם מלוחין — אלמא לא בלע ולא גרסינן וש"מ דצירן מותר דהא משנה שלמה היא במסכת ע"ז (דף לה) דדג טמא צירו אסור ובסיפא דהך ברייתא נמי קתני טמא מליח וטהור תפל אסור:

טהור מליח וטמא תפל מותר — גבי מליח כרותח לא שייך לא עילאה גבר ולא תתאה גבר ואפילו קליפה לא בעי אע"ג דאמרינן (פסחים דף עו.) גבי עילאה ותתאה אדמיקר ליה בלע ויש ללמוד מכאן דא"צ להגעיל דפוסי גבינות העובדי כוכבים ומותר לעשות בהם גבינות לישראל ולמולחן בתוכן דהוי כמו טהור מליח וטמא תפל דאין שייך מליחה בעץ ולא נעשה עץ רותח ע"י מליחה ומעשים בכל יום דמלח בקערה שמשתמשין בה בשר לוקחים ממנו לתת ממנו בחלב והמחמיר תבא עליו ברכה:

מֵיתִיבִי: דָּג טָהוֹר שֶׁמְּלָחוֹ עִם דָּג טָמֵא – מוּתָּר. מַאי לָאו שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶן מְלוּחִין? לָא, כְּגוֹן שֶׁהָיָה טָהוֹר מָלִיחַ וְטָמֵא תָּפֵל.

The Gemara raises an objection from a baraita: A kosher fish that one salted together with a non-kosher fish is permitted. What, is it not referring to a case where they were both salted and expel juices? This indicates that the kosher fish is not prohibited by the juices of the non-kosher fish, contrary to Rava’s statement. The Gemara responds: No, this is referring to a case where the kosher fish was salted and the non-kosher fish was unsalted. Since an unsalted fish does not emit juices, the kosher fish does not absorb the flavor of the non-kosher fish.

תפל — מבלי מלח דהשתא לא פליט טמא מידי אבל שניהם מלוחים דטמא נמי פליט אסור וכ"ש טמא מליח וטהור תפל:

וְהָא מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא: אֲבָל אִם הָיָה טָהוֹר מָלִיחַ וְטָמֵא תָּפֵל, מִכְּלָל דְּרֵישָׁא בְּשֶׁשְּׁנֵיהֶם מְלוּחִין עָסְקִינַן! פָּרוֹשֵׁי קָא מְפָרֵשׁ: טָהוֹר שֶׁמְּלָחוֹ עִם דָּג טָמֵא – מוּתָּר, כֵּיצַד? שֶׁהָיָה טָהוֹר מָלִיחַ וְטָמֵא תָּפֵל.

The Gemara challenges: But from the fact that the latter clause teaches: But if the kosher fish was salted and the non-kosher fish was unsalted the kosher fish remains permitted, it may be inferred that in the first clause we are dealing with a case where they are both salted. The Gemara responds: The latter clause is explaining the halakha of the first clause. The baraita should be read as follows: A kosher fish that one salted together with a non-kosher fish is permitted. How so? This is the halakha if the kosher fish was salted and the non-kosher fish was unsalted.

הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא, דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ רֵישָׁא שְׁנֵיהֶם מְלוּחִים – הַשְׁתָּא שְׁנֵיהֶם מְלוּחִים שְׁרֵי, טָהוֹר מָלִיחַ וְטָמֵא תָּפֵל מִיבַּעְיָא?

The Gemara notes: So, too, it is reasonable that this is the meaning of the baraita, as if it enters your mind that the first clause is referring to a case where both of them are salted, one can claim: Now that the baraita has stated that even if both of them are salted the kosher fish is permitted, is it necessary to state that the same applies in the less problematic case where the kosher fish was salted and the non-kosher fish was unsalted?

אִי מִשּׁוּם הָא לָא אִירְיָא, תְּנָא סֵיפָא לְגַלּוֹיֵי רֵישָׁא, דְּלָא תֵּימָא רֵישָׁא טָהוֹר מָלִיחַ וְטָמֵא תָּפֵל, אֲבָל שְׁנֵיהֶם מְלוּחִין אָסוּר, תְּנָא סֵיפָא טָהוֹר מָלִיחַ וְטָמֵא תָּפֵל, מִכְּלָל דְּרֵישָׁא שְׁנֵיהֶן מְלוּחִין, וַאֲפִילּוּ הָכִי שְׁרֵי.

The Gemara rejects this: If it is due to that reason, there is no conclusive argument. It is possible that the first clause of the baraita is indeed referring to a case where both fish are salted, and the tanna of the baraita nevertheless taught the latter clause to shed light on the first clause, so that you should not say: The first clause is referring only to a case where the kosher fish was salted and the non-kosher fish was unsalted, but if they were both salted, then the kosher fish is prohibited. To rule this out, he taught the latter clause, which explicitly makes reference to a case where the kosher fish was salted and the non-kosher fish unsalted, which by inference indicates that the first clause is referring to a case where they are both salted, and teaches that even so the kosher fish is permitted.

תָּא שְׁמַע מִסֵּיפָא דְּסֵיפָא: אֲבָל אִם הָיָה טָמֵא מָלִיחַ וְטָהוֹר תָּפֵל – אָסוּר. טָמֵא מָלִיחַ וְטָהוֹר תָּפֵל הוּא דְּאָסוּר, הָא שְׁנֵיהֶן מְלוּחִין – שְׁרֵי.

The Gemara further suggests: Come and hear proof against Rava’s ruling from the latter clause of the latter clause, i.e., the third clause of that baraita: But if the non-kosher fish was salted and the kosher fish was unsalted, the kosher fish is prohibited. One can infer from here that it is only if the non-kosher fish is salted and the kosher fish is unsalted that the kosher fish is prohibited. But if they were both salted, then the kosher fish is permitted, contrary to Rava’s ruling.

הא שניהם מלוחים שרי — דשניהם טרודים בפליטה:

אַיְּידֵי דִּתְנָא רֵישָׁא: טָהוֹר מָלִיחַ וְטָמֵא תָּפֵל, תְּנָא נָמֵי סֵיפָא: טָמֵא מָלִיחַ וְטָהוֹר תָּפֵל.

The Gemara rejects this: Perhaps the last section of the baraita uses this language only since it teaches in the former clause, i.e., the second clause: If the kosher fish was salted and the non-kosher fish unsalted, etc. The baraita therefore taught the last clause as well using parallel language: If the non-kosher fish was salted and the kosher fish unsalted, etc. But nothing can be derived from here with regard to a case where both fish were salted.

(סִימָן: בִּישְׂרָא דְּמַנַּח נַפְקוּתָא).

new sugyaThe Gemara provides a mnemonic for remembering the three halakhot stated by Shmuel below: The manner in which blood is expelled from meat; salted meat that is placed on a vessel; an animal whose neck is broken before its soul departs.

אָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין הַבָּשָׂר יוֹצֵא מִידֵי דָּמוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן מוֹלְחוֹ יָפֶה יָפֶה, וּמְדִיחוֹ יָפֶה יָפֶה. אִתְּמַר: רַב הוּנָא אָמַר: מוֹלֵחַ וּמֵדִיחַ. בְּמַתְנִיתָא תְּנָא: מֵדִיחַ וּמוֹלֵחַ וּמֵדִיחַ. וְלָא פְּלִיגִי, הָא דְּחַלְלֵיהּ בֵּי טַבָּחָא, הָא דְּלָא חַלְלֵיהּ בֵּי טַבָּחָא. רַב דִּימִי מִנְּהַרְדְּעָא מָלַח לֵיהּ בְּמִילְחָא גְּלָלְנִיתָא, וּמְנַפֵּיץ לֵיהּ.

Shmuel says: Meat cannot be rid of its blood unless one salts it thoroughly and rinses it thoroughly in water. It was stated: Rav Huna says: One must salt and rinse the meat in water. And it was taught in a baraita: One must rinse the meat, and salt it, and then rinse it again. The Gemara adds: And these two rulings do not disagree. This ruling of Rav Huna is referring to a case where one already washed the meat in the slaughterhouse before salting, whereas that baraita is referring to a case where one did not wash the meat in the slaughterhouse. The Gemara relates: Rav Dimi of Neharde’a would salt meat with coarse salt and then shake the salt off the meat.

רב הונא דלא בעי הדחה ברישא בדחלליה בי טבחא. כל רחיצת הבשר מתרגמינן חילול:

מילחא גללניתא — מלח גסה שלמי"א:

ומנפיץ ליה — למילחא לאחר זמן מפני שהדם נבלע בה אבל מלח דקה אין צריך לנפץ שהיא נתכת מעצמה:

אין מחזיקין דם בבני מעיים — לאסור מטעם זה למלוח בני מעיים עם שאר בשר משום דלא טרידי לפלוט דבלעי דם כמו דגים דהכא דם משרק שריק אבל דגים רפו קרמייהו כדפי' לעיל (חולין דף קיב: ד"ה ודגים) ואין להתיר מטעם שריקה אם היו שופכין דם על הבשר בשעת צליה דדוקא דם הנפלט נופל עם הציר ע"י צליה או ע"י מליחה כדאמר לעיל (חולין דף קיא.) דשריק אבל היכא דהוי הדם בעיניה לא אשכחן:

אָמַר רַב מְשַׁרְשְׁיָא: אֵין מַחֲזִיקִין דָּם בִּבְנֵי מֵעַיִים. תַּרְגְּמַאּ אַכַּרְכְּשָׁא וּמְעַיָּיא וְהַדְרָא דְּכַנְתָּא.

Rav Mesharshiyya says: One does not presume that there is blood in the intestines, and therefore they are not prohibited if they have not been salted. The Gemara comments: The Sages interpreted this statement as referring to the rectum, the intestines, and the spiral colon.

אין מחזיקין דם — אינן בחזקת דם ליאסר אם לא נמלחו:

הדרא דכנתא — דקין שסביב הכנתא אנטרי"ל:

ומעיא — קבה וכרס ושאר הדקין:

וכרכשא — טבחיי"א. אבל הלב והריאה והכבד וכנתא גופה יש בהן דם וצריכין לימלח:

אָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין מַנִּיחִין בָּשָׂר מָלִיחַ אֶלָּא עַל גַּבֵּי כְּלִי מְנוּקָּב.

Shmuel says: One may place salted meat only on a perforated vessel, so that the expelled blood can run out. But if the vessel is not perforated then the blood will pool and be reabsorbed by the meat.

אלא ל"ש — ומותר בכל ענין אע"פ שמניח השניה על אותה שנמלחה תחלה כדפרישית לעיל:

רַב שֵׁשֶׁת מָלַח לֵיהּ גַּרְמָא גַּרְמָא. תְּרֵי מַאי טַעְמָא לָא? מִשּׁוּם דְּפָרֵישׁ מֵהַאי וּבָלַע הַאי? חַד נָמֵי פָּרֵישׁ מֵהַאי גִּיסָא וּבָלַע הַאי גִּיסָא! אֶלָּא לָא שְׁנָא.

The Gemara relates: Rav Sheshet would salt meat one bone, i.e., one piece, at a time. The Gemara asks: What is the reason that he would not salt two together? Could it be because the blood leaves this piece and that piece absorbs it? If so, with regard to one piece as well, one could claim that the blood leaves this side of the piece and that side absorbs it. Rather, there is no difference between one piece and two pieces, and one may salt even several pieces together.

אלא ל"ש — ומותר וטעמא כדפרשינן לעיל (חולין דף קיב: ד"ה ועופות) דכל זמן שטרודים לפלוט אינן בולעים וכשנח זה כבר נח זה:

אָמַר שְׁמוּאֵל, מִשּׁוּם רַבִּי חִיָּיא: הַשּׁוֹבֵר מַפְרַקְתָּהּ שֶׁל בְּהֵמָה קוֹדֶם שֶׁתֵּצֵא נַפְשָׁהּ – הֲרֵי זֶה מַכְבִּיד אֶת הַבָּשָׂר, וְגוֹזֵל אֶת הַבְּרִיּוֹת, וּמַבְלִיעַ דָּם בָּאֵבָרִים.

Shmuel says in the name of Rabbi Ḥiyya: One who breaks the neck of an animal after it is slaughtered but before its soul departs thereby makes the meat heavy. The meat expels blood at the time of slaughter, but if one breaks the animal’s neck, excess blood is trapped inside and weighs down the meat. And by this action he robs people, as he causes blood to be absorbed in the animal’s limbs, and since he sells the meat by weight, people will pay extra to acquire the same amount of edible meat.

הרי זה מכביד את הבשר — לפי שבשעת שחיטתה היא טרודה להוציא דם וכששובר מפרקתה מתוך צרתה אין בה כח להתאנח ולהוציא דם והיא נחה ושוקטת והדם נבלע באבריה ומכביד הבשר ונמצא גוזל את הבריות כשהוא מוכרה במשקל והדם שוקל:

אִיבַּעְיָא לְהוּ: הֵיכִי קָאָמַר? מַכְבִּיד אֶת הַבָּשָׂר, וְגוֹזֵל אֶת הַבְּרִיּוֹת מִשּׁוּם דְּמַבְלִיעַ דָּם בָּאֵבָרִים – הָא לְדִידֵיהּ שַׁפִּיר דָּמֵי, אוֹ דִלְמָא לְדִידֵיהּ נָמֵי אֲסִיר? תֵּיקוּ.

A dilemma was raised before the Sages: With regard to what case is he speaking? Does Shmuel mean that there is only one problem with this practice, namely, that it renders the meat heavy and robs people since he causes blood to be absorbed in the animal’s limbs? If so, it may be inferred that if one wishes to keep the meat for himself, one may well do so, since he is robbing no one. Or perhaps Shmuel is referring to two prohibitions, first, that the blood trapped in the meat renders it prohibited for consumption, and second, that of robbery. If so, then even if one wants to keep the meat for himself, it is also prohibited. The Gemara concludes: The dilemma shall stand unresolved.

איבעיא להו היכי קאמר — האי ומבליע דם דקתני כוליה חד איסורא הוא וה"ק מכביד את הבשר ונמצא גוזל את הבריות הוא משום דמבליע דם שמכביד את משקלה והבלעת דם לפרושי גוזל את הבריות נקט לה:

הא לדידיה — דליכא למימר משום גזילה שרי לפי שהוא חוזר ויוצא ע"י מלח:

או דילמא לדידיה נמי אסור — ותרתי איסורי קחשיב חדא דגוזל את הבריות וחדא דמבליע דם ושוב אינו יוצא ואוכל דם:

מַתְנִי׳ הַמַּעֲלֶה אֶת הָעוֹף עִם הַגְּבִינָה עַל הַשֻּׁלְחָן – אֵינוֹ עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה.

MISHNA: One who places the meat of birds with cheese on the table upon which he eats does not thereby violate a Torah prohibition.

מתני' אינו עובר בלא תעשה — היא גופה לא איצטריך דהעלאה לאו דאורייתא אלא דיוקא דילה איצטריך למידק מינה הא אוכל עוף בחלב עובר ולאפוקי מדרבי עקיבא דאמר פרט לעופות:

גְּמָ׳ הָא אוֹכְלוֹ – עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שְׁמַע מִינַּהּ: בְּשַׂר עוֹף בְּחָלָב דְּאוֹרָיְיתָא! אֵימָא: הַמַּעֲלֶה אֶת הָעוֹף עִם הַגְּבִינָה עַל הַשּׁוּלְחָן – אֵינוֹ בָּא לִידֵי לֹא תַעֲשֶׂה.

GEMARA: The Gemara suggests: Since the mishna mentions only that placing meat of birds and milk on one table does not violate a Torah prohibition, one may consequently infer that if one eats them together he does violate a Torah prohibition. If so, learn from the mishna that meat of birds in milk is prohibited by Torah law, contrary to the opinion of Rabbi Akiva, who maintains that it applies by rabbinic law. The Gemara responds: Say that the mishna should be understood as follows: One who places bird meat with cheese on the table will not thereby come to violate a Torah prohibition, since eating the two together is a rabbinic prohibition, as Rabbi Akiva maintains.

גמ' אינו בא לידי לא תעשה — כלומר אין לחוש שמא יאכלנו ויעבור עליו דאי נמי אכיל ליה לא עבר:

בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה כו' — הוא הדין בשר עוף לרבנן דאסור מן התורה דדוקא ר"ע הוא דאמר חיה ועוף אינם מן התורה ונפקא לן מדדריש לקמן את שאסור משום נבלה אסור לבשלו בחלב:

מַתְנִי׳ בְּשַׂר בְּהֵמָה טְהוֹרָה בַּחֲלֵב בְּהֵמָה טְהוֹרָה – אָסוּר לְבַשֵּׁל וְאָסוּר בַּהֲנָאָה. בְּשַׂר בְּהֵמָה טְהוֹרָה בַּחֲלֵב בְּהֵמָה טְמֵאָה, בְּשַׂר בְּהֵמָה טְמֵאָה בַּחֲלֵב בְּהֵמָה טְהוֹרָה – מוּתָּר לְבַשֵּׁל וּמוּתָּר בַּהֲנָאָה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: חַיָּה וָעוֹף אֵינָם מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר ״לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ״ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים – פְּרָט לְחַיָּה, וּלְעוֹף, וּבְהֵמָה טְמֵאָה.

MISHNA: It is prohibited to cook the meat of a kosher animal in the milk of any kosher animal, not merely the milk of its mother, and deriving benefit from that mixture is prohibited. It is permitted to cook the meat of a kosher animal in the milk of a non-kosher animal, or the meat of a non-kosher animal in the milk of a kosher animal, and deriving benefit from that mixture is permitted. Rabbi Akiva says: Cooking the meat of an undomesticated animal or bird in milk is not prohibited by Torah law, as it is stated: “You shall not cook a kid in its mother’s milk” (Exodus 23:19, 34:26; Deuteronomy 14:21) three times. The repetition of the word “kid” three times excludes an undomesticated animal, a bird, and a non-kosher animal.

מתני' מותר לבשל ומותר בהנאה — דאין בו משום בשר בחלב כדיליף בגמרא. ובאכילה מיהא אסור משום איסור טמאה:

פרט לעוף וחיה ובהמה טמאה — גדי פרט לעוף שאינו בהמה. גדי פרט לחיה שאינה בהמה דאע"ג דחיה בכלל בהמה אתא קרא יתירא ומפקיע. גדי ולא את הבהמה טמאה אבל בהמה טהורה דלאו גדי כגון פרה ורחל איתרבאי מקראי כדקתני בברייתא בגמרא:

רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: נֶאֱמַר ״לֹא תֹאכְלוּ כׇל נְבֵלָה״, וְנֶאֱמַר ״לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ״, אֶת שֶׁאָסוּר מִשּׁוּם נְבֵלָה אָסוּר לְבַשֵּׁל בְּחָלָב. עוֹף שֶׁאָסוּר מִשּׁוּם נְבֵלָה, יָכוֹל יְהֵא אָסוּר לְבַשֵּׁל בְּחָלָב? תַּלְמוּד לוֹמַר ״בַּחֲלֵב אִמּוֹ״ – יָצָא עוֹף שֶׁאֵין לוֹ חֲלֵב אֵם.

Rabbi Yosei HaGelili says that it is stated: “You shall not eat of any animal carcass” (Deuteronomy 14:21), and in the same verse it is stated: “You shall not cook a kid in its mother’s milk.” This indicates that meat of an animal that is subject to be prohibited due to the prohibition of eating an unslaughtered carcass is prohibited for one to cook in milk. Consequently, with regard to meat of birds, which is subject to be prohibited due to the prohibition of eating an unslaughtered carcass, one might have thought that it would be prohibited to cook it in milk. Therefore, the verse states: “In its mother’s milk,” excluding a bird, which has no mother’s milk.

נאמר לא תאכלו כל נבלה ונאמר — באותו פסוק עצמו לא תבשל גדי בחלב אמו דמשמע כל שנוהג בו איסור נבלה יש בו משום בשר בחלב:

גְּמָ׳ מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אָמַר קְרָא ״וַיִּשְׁלַח יְהוּדָה אֶת גְּדִי הָעִזִּים״,

GEMARA: The Gemara asks: From where are these matters derived? Rabbi Elazar said: The verse states: “And Judah sent the kid of the goats” (Genesis 38:20).

גמ' מנהני מילי — דכל בהמה במשמע:

חולין קי״ג: Open on SefariaAbrir en Sefariaפתיחה בספריא

כאן — פירש לך הכתוב שגדי זה מעזים היה:

הא — אם לא פירש יש במשמע אף שאר בהמה מדאיצטריך ביה לפרושי:

כָּאן גְּדִי עִזִּים, הָא כׇּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר גְּדִי סְתָם – אֲפִילּוּ פָּרָה וְרָחֵל בַּמַּשְׁמָע.

One may infer that here, since this verse specifies that it is referring to a kid of the goats, consequently, anywhere the word “kid” is stated without specification, it means even a cow or a ewe. Accordingly, the prohibition of meat cooked in milk applies to all kosher domesticated animals.

ונילף — גזירה שוה מיניה מה גדי האמור כאן עזים אף גדי האמור בבשר וחלב עזים הוא:

וְלֵילַף מִינֵּיהּ? כְּתִיב קְרָא אַחֲרִינָא: ״וְאֵת עֹרֹת גְּדָיֵי הָעִזִּים״ – כָּאן ״גְּדָיֵי הָעִזִּים״, הָא כׇּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר ״גְּדִי״ סְתָם – אֲפִילּוּ פָּרָה וְרָחֵל בַּמַּשְׁמָע.

The Gemara asks: But why not derive from that verse that in general, every instance of the word “kid” is referring to a goat, including the prohibition of meat cooked in milk? The Gemara answers: This cannot be, as another verse is written: “And the skins of the kids of the goats” (Genesis 27:16). This indicates that only here they are kids of the goats, but anywhere the word “kid” is stated without specification, it means even a cow or a ewe.

וְלֵילַף מִינֵּיהּ? הָווּ לְהוּ שְׁנֵי כְּתוּבִין הַבָּאִין כְּאֶחָד, וְכׇל שְׁנֵי כְתוּבִים הַבָּאִים כְּאֶחָד – אֵין מְלַמְּדִין.

The Gemara objects: But let us derive from this verse as well that on the contrary, the word “kid” is always referring to a goat. The Gemara explains: These two examples are two verses that come as one, i.e., to teach the same matter, and as a rule, any two verses that come as one do not teach their common element to other cases.

תרי מיעוטי כתיבי — ה"א דכתיב בכל חד מיעוטא הוא:

הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר אֵין מְלַמְּדִין, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר מְלַמְּדִין, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? תְּרֵי מִיעוּטֵי כְּתִיבִי: ״עִזִּים״, ״הָעִזִּים״.

The Gemara asks: This works out well according to the one who says this principle that two verses that come as one do not teach their common element to other cases, but according to the one who says that two verses that come as one do teach their common element to other cases, what is there to say? The Gemara answers: Two exclusions are written, as both of the verses cited use the term “the goats.” The verses could have stated simply: Goats, but state “the goats,” with the definite article, teaching that it is only in these cases that the reference is specifically to a goat.

אלא למאן דאמר שני כתובים כו' — טובא כתיבי אלא כל הנהו דרבקה חשיב להו כחד וכן הנהו דיהודה כחד:

עזים העזים — תימה דבחד מיעוטא סגי וכן לקמן בסוף פרקין (חולין דף קיז:) גבי תרומת הדשן:

אמר שמואל — קרא יתירא כתיב לדרשה ודרשינן להו. ולקמן פריך תלתא קראי כתיבי ושמואל שיתא דריש:

לרבות את החלב — שאם בשל חֵלב בחָלב ואכלו עובר משום חלב ומשום בשר בחלב:

את המתה — שאם בשל בשר נבלה בחלב ואכלו עובר משום בשר בחלב ואף על גב דבעלמא אין איסור חל על איסור וכאן הרי קדמו איסור חלב ואיסור נבלה לאיסור בשר בחלב אתא קרא ורבינהו:

אָמַר שְׁמוּאֵל: ״גְּדִי״ – לְרַבּוֹת אֶת הַחֵלֶב, ״גְּדִי״ – לְרַבּוֹת אֶת הַמֵּתָה, ״גְּדִי״ – לְרַבּוֹת אֶת הַשְּׁלִיל.

new sugyaShmuel says: Each of the Torah’s three mentions of the prohibition of not cooking a kid in its mother’s milk serves to include a different case. The first mention of the word “kid” serves to include liability for cooking in milk and eating forbidden fats, beyond the liability for eating forbidden fat per se. The second mention of the word “kid” likewise serves to include additional liability for cooking in milk and eating the meat of a dead animal carcass. Finally, the third mention of the word “kid” serves to include liability for cooking in milk and eating an animal fetus.

להוציא את הטמאה — בשר בהמה טמאה שבשל אפילו בחלב בהמה טהורה:

״גְּדִי״ – לְהוֹצִיא אֶת הַדָּם, ״גְּדִי״ – לְהוֹצִיא אֶת הַשִּׁלְיָא, ״גְּדִי״ – לְהוֹצִיא אֶת הַטְּמֵאָה.

Each mention excludes a case as well: The first mention of the word “kid” serves to exclude liability for cooking in milk and consuming blood. The second mention of the word “kid” serves to exclude liability for cooking in milk and eating the placenta of an animal. The third mention of the word “kid” serves to exclude liability for cooking in milk and eating the meat of a non-kosher animal.

ולא בחלב זכר — שהיה לו חלב מועט מן הדדים כגון אם נשתנה והיו לו דדים:

ולא בחלב שחוטה — דאמו משמע הראויה להיות אם ולא משנשחטה:

בחלב אמו — משמע שלא נאסר חלב אלא ממין שנאסר בשר וגדי הא איתרבאי ביה כל בהמה טהורה ולא טמאה הלכך חלב כגדי דהא אמו כתיב וקא ממעט חלב טמאה אפילו הבשר טהור:

״בַּחֲלֵב אִמּוֹ״ – וְלֹא בַּחֲלֵב זָכָר, ״בַּחֲלֵב אִמּוֹ״ – וְלֹא בַּחֲלֵב שְׁחוּטָה, ״בַּחֲלֵב אִמּוֹ״ – וְלֹא בַּחֲלֵב טְמֵאָה.

Furthermore, the first instance of the phrase “in its mother’s milk” indicates that one is not liable for cooking meat in the milk of a male animal, in the rare case that a male might produce milk. The second instance of the phrase “in its mother’s milk” indicates that one is not liable for cooking meat in the milk of an already slaughtered animal, since it is considered milk only if given while the animal is alive. The third instance of the phrase “in its mother’s milk” indicates that one is not liable for cooking meat in the milk of a non-kosher animal.

איסור חל על איסור — אני שמעתי דגרס ליה והכי פירושו איסור חל על איסור ולא אצטריך קרא לא לחלב ולא למתה:

מחד קרא — כלומר מההוא קרא דאתא לגופיה נפקי דאם בשל חלב או בשר נבלה בחלב אף הם במשמע. וקשיא לי הא דאמרינן לקמן בפירקין (חולין דף קטז.) לר"ע משום דאית ליה איסור חל על איסור מייתרי ליה כולהו תלתא גדי לדרשה ואמרינן חלב ומתה לא צריכי קרא והכא לשמואל נמי דאית ליה איסור חל על איסור אמרינן חלב ומתה מחד קרא נפקי ולא מייתרי כולהו אלא תרי. ונראה בעיני דלא גרסינן להאי קסבר שמואל איסור חל על איסור אלא הכי גרסינן חלב ומתה מחד קרא נפקי כו' דכולהו תלתא גדי מייתרי לדרשה דהוה ליה למיכתב לא תבשל בחלב אמו כל מי שיש לו חלב אם בהמה כיון דסופינו להביא במשמע גדי אף עגל וטלה כדאמרן לעיל ומדכתב גדי לדרשה אתי חד לחלב ומתה לאשמועינן שיהא איסור חל על איסור ואיתרבו להו תרוייהו דהא מין גדי הן והי מינייהו מפקת וחד לשליל וחד למעוטי טמאה ולקמן נמי בשמעתין אמרינן שאני הכא דרבי רחמנא גדי אלמא איסור חל על איסור לשמואל הכא מגדי נפקא ליה מריבויא והא דפריך לקמן וסבר שמואל איסור חל על איסור הא קשיא ליה דמדרבי שמואל חלב ומתה אלמא איסור חל על איסור:

דם ושליא לא בעיא קרא למעוטינהו דהא לאו גדי נינהו ומהיכא תיתי לאיסורא:

הָא תְּלָתָא ״גְּדִי״ כְּתִיבִי, וַאֲנַן שִׁיתָּא דָּרְשִׁינַן! קָסָבַר שְׁמוּאֵל אִיסּוּר חָל עַל אִיסּוּר, וְאִיסּוּר חֵלֶב וּמֵתָה מֵחַד קְרָא נָפְקִי. דָּם נָמֵי לָאו ״גְּדִי״ הוּא, וְשִׁלְיָא נָמֵי פִּירְשָׁא בְּעָלְמָא הוּא. פָּשׁוּ לְהוּ תְּרֵי: חַד לְרַבּוֹת אֶת הַשְּׁלִיל, וְחַד לְמַעוֹטֵי בְּהֵמָה טְמֵאָה.

The Gemara challenges: The word “kid” is written only three times, and yet we expound it to teach six different halakhot. The Gemara responds: Shmuel maintains that a prohibition takes effect even where another prohibition already exists, and therefore the prohibition of forbidden fat in milk and the prohibition of a dead animal carcass in milk are both derived from one verse, as both are applications of the prohibition to an already prohibited item. The exclusion of blood from the prohibition also does not require its own verse, as blood is not considered a kid at all, and likewise there is no need for a verse to exclude a placenta from the prohibition, as it is merely a secretion of the animal, rather than a kind of meat. Therefore, two mentions of “kid” are left; one serves to include a fetus, and one serves to exclude a non-kosher animal.

קסבר שמואל איסור חל על איסור — בחנם מוחק בקונטרס זאת הגירסא דלהכי קאמר דקסבר שמואל איסור חל על איסור דאי הוה ס"ל בעלמא דאין איסור חל על איסור אלא הוה יליף מהכא לא הוה מפיק חלב ומתה תרוייהו מחד קרא אלא הוה מוקי קרא בדדמי ולמאי דמשני בסמוך דבעלמא קסבר אין איסור חל על איסור נפקי תרוייהו מחד קרא כדפירש בקונט' משום דתרוייהו מין גדי הם:

דם לאו גדי הוא — ואם תאמר מכל מקום לא אמעיט אלא מגדי וי"ל דאפילו לא הוה כתיב אלא לא תבשל בשר בחלב אמו הוה ממעטינן דם דלא איקרי בשר כדאמר בפ' כל שעה (פסחים דף כג:) כשהותרה נבלה היא וחלבה וגידה הותרה אבל דמה לא קאמר שהותרה דלאו בכלל נבלה היא:

ומתו בו — באוכל תרומה בטומאת גופו כתיב דהא לעיל מיניה כתיב איש איש מזרע וגו':

פרט לזו כו' — אלמא לא אתי איסור טומאת הגוף שהוא במיתה בידי שמים וחייל אאיסור טומאת תרומה שאסורה ועומדת עליו באיסור עשה כדמפרש ביבמות בפ' הערל (יבמות דף עג:) מבשעריך תאכלנו הטמא והטהור דמשמע טמא וטהור אוכלין בקערה אחת בשר פסולי המוקדשין לאחר פדיונן דאין בהן איסור טומאה וכתיב תאכלנו לזה ולא לאחר כלומר בזה התרתי לטהור לאכול עם הטמא ואע"פ שאוכל בשר טמא שמותר לאכול פסולי המוקדשין בין בטומאת הגוף ובין בטומאת עצמן אבל בתרומה לא התרתי לך לאכול בטומאת עצמה ולאו הבא מכלל עשה עשה. אבל אוכל תרומה בטומאת הגוף מפורש בו לא תעשה דכתיב בקדשים לא יאכל וכתיב בתריה ובא השמש וטהר ואחר יאכל וגו' ומוקמינן ליה בתרומה ביבמות (דף עד:):

וְסָבַר שְׁמוּאֵל אִיסּוּר חָל עַל אִיסּוּר? וְהָאָמַר שְׁמוּאֵל מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר: מִנַּיִן לְכֹהֵן טָמֵא שֶׁאָכַל תְּרוּמָה טְמֵאָה שֶׁאֵינוֹ בְּמִיתָה? שֶׁנֶּאֱמַר ״וּמֵתוּ בוֹ כִּי יְחַלְּלֻהוּ״ – פְּרַט לָזוֹ שֶׁמְּחוּלֶּלֶת וְעוֹמֶדֶת.

The Gemara asks: And does Shmuel really maintain that a prohibition takes effect where another prohibition already exists? But didn’t Shmuel say in the name of Rabbi Elazar: From where is it derived that an impure priest who partakes of impure teruma, i.e., the portion of produce designated for the priest, is not punished with death at the hand of Heaven as he would had the teruma been ritually pure? It is derived from a verse, as it is stated, with regard to the prohibition of an impure priest partaking of teruma: “And die therein if they desecrate it” (Leviticus 22:9), to the exclusion of this case of teruma that is impure, which was already desecrated before the priest ate it. Here, it seems, since impure teruma is already prohibited for consumption, the added prohibition of an impure priest partaking of teruma does not take effect.

ה"ג בעלמא סבר שמואל איסור חל על איסור ושאני הכא דגלי רחמנא ומתו בו כי יחללוהו ואבע"א בעלמא קסבר אין איסור חל על איסור ושאני הכא דרבי רחמנא גדי - ולשון ששמעתי קשיא לי כיון דחד לגופיה הי רבי והי מייתר והא דרשינהו:

אִיבָּעֵית אֵימָא: בְּעָלְמָא אִיסּוּר חָל עַל אִיסּוּר, וְשָׁאנֵי הָתָם דְּמִיעֵט רַחֲמָנָא ״וּמֵתוּ בוֹ״. אִיבָּעֵית אֵימָא: בְּעָלְמָא קָסָבַר שְׁמוּאֵל אֵין אִיסּוּר חָל עַל אִיסּוּר, וְשָׁאנֵי הָכָא דְּרַבִּי רַחֲמָנָא ״גְּדִי״.

The Gemara answers: If you wish, say that in general Shmuel maintains that a prohibition takes effect where another prohibition already exists, and it is different there, with regard to teruma, as the Merciful One expressly excludes impure teruma by the phrase “and die therein if they desecrate it,” and in this case the teruma is already desecrated. And if you wish, say that in general Shmuel maintains that a prohibition does not take effect where another prohibition already exists, and here, the case of meat cooked in milk, is different, as the Merciful One expressly includes the meat of an animal carcass and forbidden fat by the repetition of the word “kid.”

ושאני הכא דרבי רחמנא גדי — אי לאו גדי לא הוה ילפינן שיחול איסור בשר בחלב על איסור חלב מדאמרינן סוף פרק גיד הנשה (לעיל חולין דף קג.) יבא איסור נבלה ואיסור טרפה ויחול על איסור חלב דשאני נבלה דמטמאה וטרפה נמי משום דמחיים דכה"ג אמרינן בזבחים פרק חטאת העוף (זבחים דף ע.) והא דאמר בפ' גיד הנשה (לעיל חולין דף קג.) דאיסור טרפה חל על איסור אבר מידי דהוה אאיסור חלב אע"ג דאבר מן החי מטמא מ"מ כיון דחלב בכרת ואפ"ה חייל עליה כל שכן אאבר מן החי:

הא דרביה — רבי אלעזר שאמר לעיל שמואל משמו וכל היכא דקתני משום פלוני לא שמע מפיו אלא מפי אחרים שאמרו מפיו ושמואל לא ראה את רבי אלעזר מימיו דר' אלעזר בחורבן היה (גיטין דף נו.) מתלמידי רבן יוחנן בן זכאי ושמואל מדורות האחרונים היה בסוף שנותיו דרבי:

וְאִיבָּעֵית אֵימָא: הָא דִידֵיהּ, הָא דְרַבֵּיהּ.

And if you wish, say that this statement of Shmuel with regard to meat cooked in milk is his own opinion, as he maintains that a prohibition takes effect where another prohibition already exists, and that statement with regard to teruma is his teacher’s, i.e., Rabbi Elazar’s, opinion, as he holds that a prohibition does not take effect where another prohibition already exists.

שלא הניקה — לא ילדה מעולם ויש לה חלב כשהיא קרובה לימי לידתה מי דייקינן אמו שהיתה אמו כבר או לא:

בְּעָא מִינֵּיהּ רַב אַחָדְבוּי בַּר אַמֵּי מֵרַב: הַמְבַשֵּׁל בַּחֲלֵב גְּדִי שֶׁלֹּא הֵנִיקָה, מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ: מִדְּאִיצְטְרִיכָא לִשְׁמוּאֵל לְמֵימַר ״בַּחֲלֵב אִמּוֹ״ – וְלֹא בַּחֲלֵב זָכָר, זָכָר הוּא דְּלָא אָתֵי לִכְלַל אֵם, אֲבָל הַאי, כֵּיוָן דְּבָא לִכְלַל אֵם – אָסוּר.

new sugyaRav Aḥadvoi bar Ami raised a dilemma to Rav: If one cooks meat in milk of a goat that has not yet nursed, but that is about to give birth and already has milk, what is the halakha? Rav said to him: From the fact that it was necessary for Shmuel to say that the phrase “in its mother’s milk” teaches: And not in the milk of a male animal, one can infer that it is only the milk of a male that is excluded, as the male cannot attain the status of a mother. But in this case, since the goat will attain the status of a mother, it is prohibited to cook meat in its milk.

חד אמר לוקה — קס"ד דאאכילה קאמר (והם) התרו בו משום בשר בחלב:

אין איסור חל על איסור — ולא נפיק מקרא דלגופיה וקרא יתירא לית לן לרבויי דאיכא למימר חד לרבויי שליל אתא דחד איסור הוא דאיכא וחד למעוטי שליא אתא דלא ס"ל פירשא הוא ובעי קרא למעוטי דאילו למעוטי דם וטמאה לא איצטריך דכיון דאין איסור חל על איסור מהיכא תיתי לן דליתסרו דבעי למעוטינהו:

אִתְּמַר: הַמְבַשֵּׁל חֵלֶב בְּחָלָב, רַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי אַסִּי – חַד אָמַר: לוֹקֶה, וְחַד אָמַר: אֵינוֹ לוֹקֶה. לֵימָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי, דְּמַאן דְּאָמַר לוֹקֶה קָסָבַר: אִיסּוּר חָל עַל אִיסּוּר, וּמַאן דְּאָמַר אֵינוֹ לוֹקֶה קָסָבַר: אֵין אִיסּוּר חָל עַל אִיסּוּר.

It was stated: With regard to one who cooks forbidden fat in milk, Rabbi Ami and Rabbi Asi disagree as to the halakha. One says that he is flogged for violating the prohibition of meat cooked in milk, and one says that he is not flogged. The Gemara suggests: Let us say that they disagree about this: That the one who says he is flogged maintains that a prohibition takes effect where another prohibition already exists, and the one who says he is not flogged maintains that a prohibition does not take effect where another prohibition already exists.

כי פליגי אבשול — שהרי החלב וכל שאר איסורין לא נאסרו לבשל אלא בשר בחלב הלכך גבי בשול אין כאן אלא איסור בשר בחלב:

לָא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא אֵין אִיסּוּר חָל עַל אִיסּוּר, אַאֲכִילָה דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּלָא לָקֵי, כִּי פְּלִיגִי אַבִּשּׁוּל. מַאן דְּאָמַר לוֹקֶה – חַד אִיסּוּרָא הוּא, וּמַאן דְּאָמַר אֵינוֹ לוֹקֶה – לְהָכִי אַפְּקַהּ רַחֲמָנָא לַאֲכִילָה בִּלְשׁוֹן בִּישּׁוּל,

The Gemara responds: No; everyone agrees that a prohibition does not take effect where another prohibition already exists, and therefore everyone agrees that one is not flogged for eating the mixture. When they disagree, it is with regard to cooking. The one who says he is flogged holds that one who cooks violates only one prohibition, that of cooking meat in milk, since it is permitted to cook forbidden fat without eating it. Consequently, this is not a case of a prohibition taking effect where another prohibition already exists. And the one who says he is not flogged holds that it was for this reason that the Merciful One expressed the prohibition of eating meat cooked in milk in the Torah using the language of cooking: “You shall not cook a kid in its mother’s milk.”

The Vilna page served by shas.org, one PDF per amud.La página de Vilna servida por shas.org, un PDF por amud.דף וילנא מוגש על ידי shas.org, קובץ PDF אחד לכל עמוד.

Text from Sefaria. Gemara and translation from the William Davidson Talmud, with commentary by Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz, CC BY-NC 4.0. Rashi and Tosafot are the Vilna edition, public domain.Texto de Sefaria. La Guemará y su traducción provienen del Talmud William Davidson, con comentario del rabino Adin Even-Israel Steinsaltz (traducción al inglés), CC BY-NC 4.0. Rashi y Tosafot son de la edición de Vilna, de dominio público.הטקסט מתוך ספריא. הגמרא והתרגום מתוך תלמוד ויליאם דוידסון, עם פירושו של הרב עדין אבן־ישראל שטיינזלץ (התרגום לאנגלית), CC BY-NC 4.0. רש״י ותוספות הם ממהדורת וילנא, נחלת הכלל.

Walking through the sugya, step by step

113a — Why a verse, not Shmuel’s own rule

The daf opens still inside yesterday’s case: kosher meat salted (in a perforated vessel) beside a tereifa, which Rava forbade by reading “the unclean” to include the tereifa’s juice and gravy. But why did Rava need a verse at all? He could have cited Shmuel’s own principle:

מָלִיחַ הֲרֵי הוּא כְּרוֹתֵחַ, וְכָבוּשׁ הֲרֵי הוּא כִּמְבוּשָּׁל. “A salted food is like a boiling one, and a marinated food is like a cooked one.” Surely the salted kosher meat absorbed the tereifa’s flavor as if they had been cooked together!

The answer. Had Rava leaned only on Shmuel, we would have limited the ruling: maliach k’roteach would teach only that the meat absorbs blood — but here, salted in a perforated vessel, the blood runs out, and one might think the kosher meat stays permitted. So Rava reached for the verse to teach that even the juices and gravy (tziran v’rotvan) are forbidden, blood or no blood.

The fish baraita. An objection: A kosher fish salted with a non-kosher fish is permitted. If both were salted, the kosher fish should have absorbed the non-kosher juices — against Rava! The Gemara answers: no — the case is a salted (maliach) kosher fish with an unsalted (tafel) non-kosher one, which emits no juice at all.

The baraita is then turned over three times:

  • The inference from the second clause. “But if the kosher was salted and the non-kosher unsalted” — stating this separately implies the first clause meant both salted! The Gemara answers: the second clause is not a new case — פָּרוֹשֵׁי קָא מְפָרֵשׁ, “it is explaining” the first: how is a kosher fish permitted? When it alone was salted.
  • A support, then its collapse. So it stands to reason — if the first clause meant both salted, why bother stating the easier case? But this is rejected: perhaps the second clause was taught precisely to shed light on the first, so you would not wrongly restrict it.
  • The third clause. “But if the non-kosher was salted and the kosher unsalted — forbidden.” This implies that only that combination is forbidden, but both salted is permitted — against Rava again! Rejected: the third clause merely mirrors the language of the second; nothing about “both salted” can be drawn from it.

113a — Shmuel’s laws of salting meat

A mnemonic (siman) — “meat that is placed, departs” — marks three of Shmuel’s rulings:

Salt and rinse. Shmuel: meat is not rid of its blood unless one salts it thoroughly and rinses it thoroughly. Rav Huna says: salt, then rinse. A baraita teaches: rinse, salt, and rinse again. And the two do not disagree — the baraita speaks of meat not yet washed in the slaughterhouse; Rav Huna, of meat already washed there. Rav Dimi of Neharde’a would salt with coarse salt (milcha gelalanita) and then shake it off.

The intestines. Rav Mesharshiya: we do not presume blood in the intestines — glossed as the rectum, the intestines, and the spiral colon; they need no salting on that account.

A perforated vessel. Shmuel: salted meat may be placed only on a perforated vessel, so the expelled blood drains away rather than pooling and being reabsorbed.

One piece at a time. Rav Sheshet would salt meat one piece at a time. Why not two together — lest the blood leaves one and the other absorbs it? But then even one piece should be forbidden — the blood leaves one side and the other side absorbs! Rather there is no difference, and one may salt several pieces at once.

Breaking the neck. Shmuel, in the name of Rabbi Chiyya: one who breaks the animal’s neck before its soul has departed —

הֲרֵי זֶה מַכְבִּיד אֶת הַבָּשָׂר, וְגוֹזֵל אֶת הַבְּרִיּוֹת, וּמַבְלִיעַ דָּם בָּאֵבָרִים. “makes the meat heavy, robs people, and causes blood to be absorbed in the limbs.” The blood that would have drained at slaughter is trapped inside, so a buyer paying by weight pays for blood as if it were meat.

A dilemma (ibaya lehu): is Shmuel naming only the wrong of robbery — so that for one’s own meat the practice is fine — or is the trapped blood itself a prohibition, forbidden even for oneself? תֵּיקוּ — it stands unresolved.

113a–113b — The meat-and-milk mishnayot

Mishna (bird on the table). One who places bird-meat with cheese on the table does not violate a Torah prohibition. The Gemara infers: then eating them together would violate one — so bird-in-milk is Torah law, against Rabbi Akiva! It re-reads the mishna: one who puts them on the table will not come to a Torah prohibition — since eating them is only rabbinic, as Rabbi Akiva holds.

Mishna (the combinations). Kosher meat in kosher milk — forbidden to cook and to benefit from. Kosher meat in non-kosher milk, or non-kosher meat in kosher milk — permitted to cook and to benefit from. Rabbi Akiva: undomesticated animal and bird are not Torah-level, for the threefold “kid” excludes the chaya, the bird, and the non-kosher animal. Rabbi Yosei HaGelili: “you shall not eat any carcass” stands beside “you shall not cook a kid in its mother’s milk” — what is forbidden as a carcass is forbidden to cook in milk; a bird might therefore be forbidden, but “in its mother’s milk” excludes it, for a bird has no mother’s milk.

Gemara — from where? Rabbi Elazar (ben Pedat): the verse “and Judah sent the kid of the goats” (Gen. 38:20) —

113b — Six laws from three “kids”

— specifies the goats here, which implies that everywhere else “kid” alone includes even a cow or a ewe. Why not derive the opposite, that “kid” always means a goat? Because a second verse, “the skins of the kids of the goats” (Gen. 27:16), specifies goats too — and two verses that come as one do not teach their common point further. (And for the view that they do teach, two extra exclusions — “the goats” with the definite article — bar it.)

Then Shmuel’s great derashah. Each of the three “kid”s does double duty:

״גְּדִי״ – לְרַבּוֹת… ״גְּדִי״ – לְהוֹצִיא… “Kid — to include… kid — to exclude…”

Kid includes forbidden fat, a dead carcass, and a fetus; and excludes blood, the placenta, and the non-kosher animal. And the three “in its mother’s milk”s exclude the milk of a male, of a slaughtered animal, and of a non-kosher animal.

Six from three? The Gemara protests: only three “kid”s are written, yet we expound six laws. The answer: Shmuel holds a prohibition takes effect on a prohibition, so fat and carcass come from a single verse (both are already-forbidden items on which the milk-ban lands). Blood is not called “kid” at all, and a placenta is a mere secretion — neither needs its own verse. That leaves two “kid”s: one to include the fetus, one to exclude the non-kosher animal.

But does Shmuel hold that? He also said, in Rabbi Elazar’s name, that an impure priest who eats impure teruma is not liable to death — “and die therein” excludes what is already desecrated — which sounds like a prohibition cannot land on a prohibition. Three answers:

  1. Generally he holds it does, and teruma is different because the verse expressly excludes the already-desecrated case.
  2. Generally he holds it does not, and meat-in-milk is different because the verse expressly includes (the repeated “kid”).
  3. The meat-milk teaching is his own view; the teruma teaching is his teacher’s (Rabbi Elazar’s).

Milk of a goat not yet nursed. Rav Aḥadvoi bar Ami asked Rav: what of cooking in the milk of a goat that has not yet nursed but is about to give birth? Rav: since Shmuel needed “in its mother’s milk” to exclude a male — because a male can never attain motherhood — it follows that this goat, which will become a mother, is already forbidden.

Fat in milk. It was stated: one who cooks forbidden fat in milk — Rabbi Ami and Rabbi Asi split, one saying he is flogged, one saying he is not. Do they argue about issur chal al issur? No: all agree it does not take effect, and all agree there is no flogging for eating. They argue about cooking — the one who says flogged holds cooking is a single prohibition (fat may be cooked without eating, so the milk-ban is the only ban here); the one who says not flogged holds the Torah expressed eating in the language of cooking — a thread that runs straight into tomorrow’s daf.

The distinctions, side by side

The heart of 113b is Shmuel’s reading of the verse: three mentions of “kid,” each pulling the prohibition one way and pushing it back another, plus three of “in its mother’s milk.” The grid is the sugya:

Mention “Kid” — includes “Kid” — excludes “In its mother’s milk” — excludes
First forbidden fat (chelev) blood (dam) milk of a male
Second a dead carcass (meta) the placenta (shilya) milk of a slaughtered animal
Third a fetus (shelil) a non-kosher animal (temeia) milk of a non-kosher animal

That is nine readings from a verse mentioned three times — which is exactly why the Gemara asks how three words yield six laws, and answers with issur chal al issur and the “blood is not a kid, placenta is a secretion” trimming.

One line to carry with you

One word, gedi, said three times, is stretched to catch forbidden fat, a carcass, and a fetus — and pulled back from blood, placenta, and the non-kosher beast. The whole meat-and-milk prohibition is drawn out of how far a single word can reach.

Recorriendo la suguiá, paso a paso

113a — Por qué un versículo, y no la regla del propio Shmuel

El daf abre aún dentro del caso de ayer: carne kósher salada (en un recipiente perforado) junto a una terefá, que Rava prohibió al leer “lo impuro” para incluir el jugo y la salsa de la terefá. ¿Pero por qué necesitó Rava un versículo? Podría haber citado el propio principio de Shmuel:

מָלִיחַ הֲרֵי הוּא כְּרוֹתֵחַ, וְכָבוּשׁ הֲרֵי הוּא כִּמְבוּשָּׁל. “Lo salado es como lo hirviente, y lo marinado es como lo cocido.” ¡Sin duda la carne kósher salada absorbió el sabor de la terefá como si se hubieran cocido juntos!

La respuesta. Si Rava se hubiera apoyado solo en Shmuel, habríamos limitado el fallo: maliaj kerotéaj enseñaría solo que la carne absorbe sangre — pero aquí, salada en un recipiente perforado, la sangre escurre, y uno podría pensar que la carne kósher sigue permitida. Así que Rava recurrió al versículo para enseñar que hasta los jugos y la salsa (tziran verotvan) están prohibidos, con sangre o sin ella.

La baraita del pescado. Una objeción: un pescado kósher salado con un pescado no kósher está permitido. Si ambos fueron salados, el pescado kósher debió absorber los jugos no kósher — ¡contra Rava! La Guemará responde: no — el caso es un pescado kósher salado (maliaj) con uno no kósher sin sal (tafel), que no emite jugo alguno.

La baraita se voltea entonces tres veces:

  • La inferencia de la segunda cláusula. “Pero si el kósher fue salado y el no kósher sin sal” — enunciarlo por separado implica que la primera cláusula hablaba de ambos salados. La Guemará responde: la segunda cláusula no es un caso nuevo — פָּרוֹשֵׁי קָא מְפָרֵשׁ, “está explicando” la primera: ¿cómo se permite un pescado kósher? Cuando solo él fue salado.
  • Un apoyo, y su derrumbe. Así se razona — si la primera cláusula hablara de ambos salados, ¿para qué enunciar el caso más fácil? Pero se rechaza: quizás la segunda cláusula se enseñó justamente para dar luz a la primera, para que no la restrinjas por error.
  • La tercera cláusula. “Pero si el no kósher fue salado y el kósher sin sal — prohibido.” Esto implica que solo esa combinación está prohibida, pero ambos salados está permitido — ¡contra Rava otra vez! Rechazado: la tercera cláusula solo refleja el lenguaje de la segunda; nada sobre “ambos salados” puede sacarse de ella.

113a — Las leyes de Shmuel para salar carne

Un mnemónico (simán) — “la carne que se posa, parte” — marca tres de los fallos de Shmuel:

Salar y enjuagar. Shmuel: la carne no se libra de su sangre salvo que se sale a fondo y se enjuague a fondo. Rav Huná dice: salar, luego enjuagar. Una baraita enseña: enjuagar, salar y enjuagar de nuevo. Y ambos no discrepan — la baraita habla de carne aún no lavada en el matadero; Rav Huná, de carne ya lavada allí. Rav Dimi de Nehardea salaba con sal gruesa (miljá guelalanita) y luego la sacudía.

Los intestinos. Rav Mesharshiiá: no presumimos sangre en los intestinos — glosado como el recto, los intestinos y el colon espiral; no necesitan salado por ese motivo.

Un recipiente perforado. Shmuel: la carne salada solo puede posarse sobre un recipiente perforado, para que la sangre expulsada escurra en vez de acumularse y ser reabsorbida.

Una pieza a la vez. Rav Sheshet salaba la carne pieza por pieza. ¿Por qué no dos juntas — no sea que la sangre deje una y la otra la absorba? Pero entonces hasta una pieza debería estar prohibida — ¡la sangre deja un lado y el otro lado la absorbe! Más bien no hay diferencia, y uno puede salar varias piezas a la vez.

Quebrar el cuello. Shmuel, en nombre de Rabí Jiiá: el que quiebra el cuello del animal antes de que su alma haya partido —

הֲרֵי זֶה מַכְבִּיד אֶת הַבָּשָׂר, וְגוֹזֵל אֶת הַבְּרִיּוֹת, וּמַבְלִיעַ דָּם בָּאֵבָרִים. “hace la carne pesada, roba a la gente y hace que la sangre se absorba en los miembros.” La sangre que se habría drenado al degüello queda atrapada dentro, así que un comprador que paga por peso paga sangre como si fuera carne.

Un dilema (ibaia lehu): ¿nombra Shmuel solo el mal del robo — de modo que para la carne propia la práctica está bien — o la sangre atrapada es en sí una prohibición, vedada aun para uno mismo? תֵּיקוּ — queda sin resolver.

113a–113b — Las mishnaiot de carne y leche

Mishná (el ave en la mesa). El que pone carne de ave con queso en la mesa no viola una prohibición de la Torá. La Guemará infiere: entonces comerlas juntas sí violaría una — ¡así que ave en leche es ley de Torá, contra Rabí Akivá! Relee la mishná: el que las pone en la mesa no llegará a una prohibición de Torá — ya que comerlas es solo rabínico, como sostiene Rabí Akivá.

Mishná (las combinaciones). Carne kósher en leche kósher — prohibido cocinar y aprovechar. Carne kósher en leche no kósher, o carne no kósher en leche kósher — permitido cocinar y aprovechar. Rabí Akivá: el animal salvaje y el ave no son de nivel de Torá, pues el triple “cabrito” excluye a la jaiá, al ave y al animal no kósher. Rabí Iosí HaGuelilí: “no comerás ninguna res muerta” está junto a “no cocinarás un cabrito en la leche de su madre” — lo prohibido como res muerta está prohibido de cocinar en leche; un ave podría por eso estar prohibida, pero “en la leche de su madre” la excluye, pues un ave no tiene leche de madre.

Guemará — ¿de dónde? Rabí Elazar (ben Pedat): el versículo “y Iehudá envió el cabrito de las cabras” (Gén. 38:20) —

113b — Seis leyes de tres “cabritos”

— especifica las cabras aquí, lo que implica que en todo otro lugar “cabrito” a secas incluye hasta una vaca o una oveja. ¿Por qué no derivar lo opuesto, que “cabrito” siempre significa cabra? Porque un segundo versículo, “las pieles de los cabritos de las cabras” (Gén. 27:16), especifica cabras también — y dos versículos que vienen como uno no enseñan su punto común más allá. (Y para la opinión de que sí enseñan, dos exclusiones extra — “las cabras” con el artículo definido — lo impiden.)

Luego la gran derashá de Shmuel. Cada uno de los tres “cabrito”s cumple doble función:

״גְּדִי״ – לְרַבּוֹת… ״גְּדִי״ – לְהוֹצִיא… “Cabrito — para incluir… cabrito — para excluir…”

Cabrito incluye la grasa prohibida, una res muerta y un feto; y excluye la sangre, la placenta y el animal no kósher. Y los tres “en la leche de su madre” excluyen la leche de un macho, de un animal degollado y de un animal no kósher.

¿Seis de tres? La Guemará protesta: solo tres “cabrito”s están escritos, y exponemos seis leyes. La respuesta: Shmuel sostiene que una prohibición toma efecto sobre una prohibición, así que grasa y res muerta salen de un solo versículo (ambos son ya prohibidos sobre los que se posa la prohibición de la leche). La sangre no se llama “cabrito” en absoluto, y una placenta es una mera secreción — ninguna necesita su propio versículo. Quedan dos “cabrito”s: uno para incluir el feto, otro para excluir el animal no kósher.

¿Pero sostiene Shmuel eso? También dijo, en nombre de Rabí Elazar, que un cohén impuro que come trumá impura no es reo de muerte — “y morirán por ello” excluye lo que ya está profanado — lo que suena a que una prohibición no puede posarse sobre una prohibición. Tres respuestas:

  1. En general sostiene que sí lo hace, y la trumá es distinta porque el versículo excluye expresamente el caso ya profanado.
  2. En general sostiene que no lo hace, y la carne en leche es distinta porque el versículo incluye expresamente (el “cabrito” repetido).
  3. La enseñanza de carne y leche es opinión suya; la de la trumá es de su maestro (Rabí Elazar).

Leche de una cabra que aún no amamantó. Rav Ajadvoi bar Amí le preguntó a Rav: ¿qué hay de cocinar en la leche de una cabra que aún no ha amamantado pero está por parir? Rav: dado que Shmuel necesitó “en la leche de su madre” para excluir a un macho — porque un macho nunca puede alcanzar la maternidad — se sigue que esta cabra, que sí será madre, ya está prohibida.

Grasa en leche. Se enunció: el que cocina grasa prohibida en leche — Rabí Amí y Rabí Así se dividen, uno diciendo que recibe azotes, otro que no. ¿Discuten sobre isur jal al isur? No: todos coinciden en que no toma efecto, y todos coinciden en que no hay azotes por comer. Discuten sobre cocinar — el que dice azotado sostiene que cocinar es una sola prohibición (la grasa puede cocinarse sin comerse, así que la de la leche es la única aquí); el que dice no azotado sostiene que la Torá expresó el comer en el lenguaje de cocinar — un hilo que corre directo al daf de mañana.

Las distinciones, lado a lado

El corazón de 113b es la lectura de Shmuel del versículo: tres menciones de “cabrito”, cada una tirando de la prohibición hacia un lado y empujándola de vuelta hacia otro, más tres de “en la leche de su madre”. La grilla es la suguiá:

Mención “Cabrito” — incluye “Cabrito” — excluye “En la leche de su madre” — excluye
Primera la grasa prohibida (jélev) la sangre (dam) leche de un macho
Segunda una res muerta (metá) la placenta (shiliá) leche de un animal degollado
Tercera un feto (shelil) un animal no kósher (temeá) leche de un animal no kósher

Son nueve lecturas de un versículo mencionado tres veces — que es justo por qué la Guemará pregunta cómo tres palabras rinden seis leyes, y responde con isur jal al isur y el recorte de “la sangre no es cabrito, la placenta es una secreción”.

Una línea para llevarte

Una sola palabra, guedí, dicha tres veces, se estira para atrapar la grasa prohibida, una res muerta y un feto — y se retrae de la sangre, la placenta y la bestia no kósher. Toda la prohibición de carne y leche se extrae de cuán lejos puede alcanzar una sola palabra.

עוברים על הסוגיה, צעד אחר צעד

קיג ע״א — מדוע פסוק, ולא כללו של שמואל עצמו

הדף נפתח עדיין בתוך מקרה אתמול: בשר כשר שנמלח (בכלי מנוקב) בצד טרפה, שרבא אסר בקוראו “הטמאים” לרבות את ציר הטרפה ורוטבה. אך מדוע נזקק רבא לפסוק כלל? יכול היה לצטט את כללו של שמואל עצמו:

מָלִיחַ הֲרֵי הוּא כְּרוֹתֵחַ, וְכָבוּשׁ הֲרֵי הוּא כִּמְבוּשָּׁל. המלוח כרותח, והכבוש כמבושל. ודאי הבשר הכשר המלוח בלע את טעם הטרפה כאילו התבשלו יחד!

התשובה. אילו נשען רבא על שמואל בלבד, היינו מצמצמים את הפסק: “מליח הרי הוא כרותח” היה מלמד רק שהבשר בולע דם — אך כאן, שנמלח בכלי מנוקב, הדם זב החוצה, והיה מקום לומר שהבשר הכשר נותר מותר. לכן נזקק רבא לפסוק ללמד שגם הציר והרוטב (צירן ורוטבן) אסורים, דם או לא דם.

ברייתת הדגים. קושיה: דג טהור שמלחו עם דג טמא — מותר. אם שניהם נמלחו, הדג הכשר היה צריך לבלוע את הצירים הטמאים — כנגד רבא! משיבה הגמרא: לא — המקרה הוא דג טהור מלוח (מליח) עם טמא תפל, שאינו פולט ציר כלל.

הברייתא מתהפכת אז שלוש פעמים:

  • הדיוק מן הבבא השנייה. “אבל אם היה טהור מליח וטמא תפל” — אמירתו בנפרד מלמדת שהבבא הראשונה עסקה בשניהם מלוחים! משיבה הגמרא: הבבא השנייה אינה מקרה חדש — פָּרוֹשֵׁי קָא מְפָרֵשׁ, היא מפרשת את הראשונה: כיצד מותר דג טהור? כשהוא לבדו נמלח.
  • סיוע, וקריסתו. הכי נמי מסתברא — אם הבבא הראשונה עסקה בשניהם מלוחים, למה לטרוח ולומר את המקרה הקל יותר? אך נדחה: אולי הבבא השנייה נשנתה דווקא לגלות את הראשונה, שלא תצמצמה בטעות.
  • הבבא השלישית. “אבל אם היה טמא מליח וטהור תפל — אסור.” מכאן משמע שרק צירוף זה אסור, אך שניהם מלוחים מותר — כנגד רבא שוב! נדחה: הבבא השלישית רק מקבילה ללשון השנייה; אין ללמוד ממנה דבר על “שניהם מלוחים”.

קיג ע״א — דיני מליחת הבשר של שמואל

סימן — “בישרא דמנח נפקותא” — מציין שלושה מפסקי שמואל:

מולח ומדיח. שמואל: אין הבשר יוצא מידי דמו אלא אם כן מולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה. רב הונא אומר: מולח, ואז מדיח. ברייתא שונה: מדיח, מולח, ומדיח שוב. ואינם חולקים — הברייתא בבשר שלא נשטף בבית המטבחיים; רב הונא, בבשר שכבר נשטף שם. רב דימי מנהרדעא היה מולח במלח גס (מלחא גללניתא) ואז מנפצו.

המעיים. רב משרשיא: אין מחזיקין דם בבני מעיים — ומפורש: הכרכשא, המעיים והדרא דכנתא; אינם טעונים מליחה מטעם זה.

כלי מנוקב. שמואל: אין מניחין בשר מליח אלא על גבי כלי מנוקב, כדי שהדם הנפלט יזוב החוצה ולא ייקווה וייבלע מחדש.

גרם גרם. רב ששת היה מולח בשר גרם גרם (חתיכה־חתיכה). ומדוע לא שניים יחד — שמא הדם פורש מזה וזה בולע? אך אם כן אף חתיכה אחת תיאסר — הדם פורש מצד זה והצד האחר בולע! אלא לא שנא, ומותר למלוח כמה חתיכות יחד.

שבירת המפרקת. שמואל בשם רבי חייא: השובר את מפרקת הבהמה בטרם תצא נפשה —

הֲרֵי זֶה מַכְבִּיד אֶת הַבָּשָׂר, וְגוֹזֵל אֶת הַבְּרִיּוֹת, וּמַבְלִיעַ דָּם בָּאֵבָרִים. מכביד את הבשר, גוזל את הבריות, ומבליע דם באברים. הדם שהיה נוזל בשעת השחיטה נכלא בפנים, וכך הקונה במשקל משלם על דם כאילו היה בשר.

איבעיא להו: האם שמואל נוקב רק בחטא הגזל — כך שלבשר עצמו מותר — או שהדם הכלוא הוא בעצמו איסור, אסור אף לעצמו? תֵּיקוּ — נשאר בלא הכרעה.

קיג ע״א–ע״ב — משניות בשר בחלב

משנה (העוף על השולחן). המעלה עוף עם גבינה על השולחן אינו עובר בלא תעשה. מדייקת הגמרא: אם כן אכילתם יחד כן תעבור עליו — ומכאן שעוף בחלב מן התורה, כנגד רבי עקיבא! היא קוראת מחדש את המשנה: המעלה אותם על השולחן אינו בא לידי לא תעשה — שכן אכילתם רק מדרבנן, כדעת רבי עקיבא.

משנה (הצירופים). בשר בהמה טהורה בחלב טהורה — אסור לבשל ולהנות. בשר טהורה בחלב טמאה, או בשר טמאה בחלב טהורה — מותר לבשל ולהנות. רבי עקיבא: חיה ועוף אינם מן התורה, שכן שלושת “גדי” ממעטים את החיה, את העוף ואת הבהמה הטמאה. רבי יוסי הגלילי: “לא תאכלו כל נבלה” עומד לצד “לא תבשל גדי בחלב אמו” — מה שאסור משום נבלה אסור לבשל בחלב; עוף היה אפוא ראוי להיאסר, אך “בחלב אמו” ממעטו, שכן אין לעוף חלב אם.

גמרא — מנין? רבי אלעזר (בן פדת): הפסוק “וישלח יהודה את גדי העזים” (בראשית לח, כ) —

קיג ע״ב — שש הלכות משלושה “גדי”

— מפרש העזים כאן, ומכאן שבכל מקום אחר “גדי” סתם כולל אפילו פרה ורחל. ומדוע לא נלמד להפך, ש”גדי” תמיד עז? מפני שפסוק שני, “ואת עורות גדיי העזים” (בראשית כז, טז), מפרש עזים אף הוא — ושני כתובים הבאין כאחד אין מלמדין את הצד השווה שלהם הלאה. (ולדעה שכן מלמדין, שני מיעוטים יתרים — “העזים” בה”א הידיעה — מונעים זאת.)

ואז דרשתו הגדולה של שמואל. כל אחד משלושת “גדי” עושה שתי פעולות:

״גְּדִי״ – לְרַבּוֹת… ״גְּדִי״ – לְהוֹצִיא… גדי — לרבות… גדי — להוציא…

גדי מרבה את החלב האסור, את המתה (נבלה) ואת השליל; וממעט את הדם, את השליא ואת הבהמה הטמאה. ושלושת “בחלב אמו” ממעטים חלב זכר, חלב שחוטה וחלב טמאה.

שש מתוך שלוש? מקשה הגמרא: רק שלושה “גדי” כתובים, ואנו דורשים שש הלכות. התשובה: שמואל סבור שאיסור חל על איסור, ולכן חלב ומתה יוצאים מפסוק אחד (שניהם דברים אסורים שעליהם חל איסור החלב). הדם אינו נקרא “גדי” כלל, והשליא פירשא בעלמא — אין אחד מהם צריך פסוק משלו. נותרו שני “גדי”: אחד לרבות את השליל, אחד למעט את הבהמה הטמאה.

אך האם שמואל סבור כך? הוא גם אמר, בשם רבי אלעזר, שכהן טמא שאכל תרומה טמאה אינו במיתה — “ומתו בו” ממעט את שכבר מחוללת — מה שנשמע שאיסור אינו חל על איסור. שלוש תשובות:

  1. בעלמא הוא סבור שכן חל, ותרומה שאני משום שהכתוב ממעט במפורש את שכבר מחוללת.
  2. בעלמא הוא סבור שאינו חל, ובשר בחלב שאני משום שהכתוב מרבה במפורש (ה”גדי” הכפול).
  3. מימרת בשר בחלב היא דעתו שלו; מימרת התרומה היא של רבו (רבי אלעזר).

חלב עז שלא הניקה. שאל רב אחדבוי בר אמי את רב: מהו לבשל בחלב עז שעדיין לא הניקה אך עומדת ללדת? רב: מדאיצטריך לשמואל לומר “בחלב אמו” למעט זכר — לפי שזכר לעולם אינו בא לכלל אם — מכלל שעז זו, שכן תבוא לכלל אם, כבר אסורה.

חלב בחלב. איתמר: המבשל חלב בחלב — רבי אמי ורבי אסי, חד אמר לוקה וחד אמר אינו לוקה. וכי נחלקו באיסור חל על איסור? לא: דכולי עלמא אין איסור חל על איסור, ודכולי עלמא אין לוקין על האכילה. כי פליגי — בבישול. מאן דאמר לוקה סבור שהבישול איסור אחד (מותר לבשל חלב בלא לאוכלו, ולכן איסור החלב הוא היחיד כאן); ומאן דאמר אינו לוקה סבור שהתורה הוציאה את האכילה בלשון בישול — חוט הרץ היישר אל הדף של מחר.

ההבחנות, זו מול זו

לב קיג ע״ב הוא קריאת שמואל את הפסוק: שלוש הופעות של “גדי”, כל אחת מותחת את האיסור לצד אחד ומושכת אותו לאחור לצד אחר, ועוד שלוש של “בחלב אמו”. הטבלה היא הסוגיה:

הופעה “גדי” — מרבה “גדי” — ממעט “בחלב אמו” — ממעט
ראשונה החלב האסור הדם חלב זכר
שנייה המתה (נבלה) השליא חלב שחוטה
שלישית השליל הבהמה הטמאה חלב טמאה

תשע קריאות מפסוק הנזכר שלוש פעמים — וזה בדיוק מדוע מקשה הגמרא כיצד שלוש מילים מולידות שש הלכות, ומשיבה באיסור חל על איסור ובגזירת “הדם אינו גדי, השליא פירשא”.

שורה אחת לקחת אתכם

מילה אחת, גדי, הנאמרת שלוש פעמים, נמתחת לתפוס את החלב האסור, את הנבלה ואת השליל — ונמשכת לאחור מן הדם, מן השליא ומן הבהמה הטמאה. כל איסור בשר בחלב נדלה מתוך כמה רחוק יכולה מילה אחת להגיע.

🎯 Test yourselfPonte a pruebaבחנו את עצמכם

Tip: click the card, then keys 1–4 answer and Enter moves on.Consejo: pulsa en la tarjeta; luego 1–4 responden y Enter continúa.טיפ: הקישו על הכרטיס; אחר כך 1–4 עונים ו-Enter ממשיך.

Tomorrow (Sat, 22 August 2026): Chullin 114 — The dispute between Rabbi Ami and Rabbi Asi over cooking versus eating forbidden fat in milk is given a second and a third resolution, and a Tosefta on cooking meat in whey and blood in milk is brought to test each reading.

Mañana (sáb, 22 de agosto de 2026): Julín 114 — La disputa entre Rabí Amí y Rabí Así sobre cocinar frente a comer grasa prohibida en leche recibe una segunda y una tercera resolución, y una Tosefta sobre cocinar carne en suero y sangre en leche se trae para probar cada lectura.

מחר (שבת, 22 באוגוסט 2026): חולין קיד — המחלוקת בין רבי אמי לרבי אסי בעניין בישול לעומת אכילת חלב בחלב זוכה ליישוב שני ושלישי, וברייתא על המבשל בשר בחלב־נסיוב ודם בחלב מובאת לבחון כל קריאה.