Daf Yomi — Chullin 112 (חולין קיב)

Term	Meaning
חוּרְפֵּיהּ (churpei)	The pungency / sharpness of a food. A radish is so sharp that it actively draws the fat off a meat knife into itself and cannot merely be scraped — so it is forbidden with kutaḥ.
קִישּׁוּת (kishut)	A cucumber — not sharp, so it absorbs only lightly; one scrapes the place of the cut to remove the fat residue and may then eat it with kutaḥ.
סִילְקָא (silka)	Chard / beets — cut with a meat knife it is forbidden with kutaḥ, as it draws in the knife’s flavor; turnip stalks (kilchei d’lifta) are permitted, and alternating the two nullifies the meat taste.
כַּמְכָּא (kamka)	The Aramaic name for *kutaḥ* — the Babylonian milk dip (whey, bread-mold, and salt) against which every case on the daf is tested: may this food be eaten with it?
מָלִיחַ הֲרֵי הוּא כְּרוֹתֵחַ (maliach k’rotei’ach)	“Salted is like boiling.” Shmuel’s principle, refined here: it applies only to food so salty it cannot be eaten as is; kutaḥ, which is eaten despite its salt, counts as cold.
קְלִיפָה (kelipa)	Peeling — removing the outer layer of a roasted food that met the forbidden substance, since roasting softens the flesh and drives the taste deeper than a rinse can reach.
פִּילֵי (pilei)	Cracks / splits in roasted meat. If the bird that fell into kutaḥ has cracks, the milk runs inside them and the whole piece is forbidden — peeling no longer helps.
כִּכָּר שֶׁחָתַךְ עָלֶיהָ בָּשָׂר (kikar shechatach aleha basar)	A loaf on which roasted meat was cut — forbidden to eat, but only when the blood is ruddy, passed clear through the loaf, and viscous; runny blood (kelishta) is no problem.
תִּימְרָא (timra)	The column of smoke rising off roasting meat — Rav Pappa’s sign that the blood is fully expelled and a drip-pan may now be set beneath (a sign Rav Ashi then rejects).
דּוּחְקָא דְסַכִּינָא (duchka d’sakina)	The pressure of the knife — why a loaf cut on roasted meat is stricter than meat merely dripping: the blade squeezes out blood the finished roast would otherwise no longer give off.
כְּלִי מְנוּקָּב (kli menukav)	A perforated vessel, whose holes let salting-blood drain away — as opposed to a solid one where it pools. The fish-and-birds ruling makes sense only in a perforated vessel.
צִיר וְרוֹטֶב וְקֵיפָה (tzir, rotev, keipa)	Juice, gravy, and congealed fat/spices. From “הַטְּמֵאִים” (“the unclean,” Lev. 11:31) Rava learns that a forbidden food’s very exudates — not only its flesh — are forbidden.

Término	Significado
חוּרְפֵּיהּ (jurpei)	Lo picante / la agudeza de un alimento. El rábano es tan picante que arrastra activamente hacia sí la grasa de un cuchillo cárnico y no basta con rasparlo — por eso está prohibido con kutaj.
קִישּׁוּת (kishut)	Un pepino — no picante, así que absorbe solo levemente; se raspa el lugar del corte para quitar el residuo de grasa y ya puede comerse con kutaj.
סִילְקָא (silká)	Acelga / remolacha — cortada con cuchillo cárnico está prohibida con kutaj, pues atrae el sabor del cuchillo; los tallos de nabo (kiljei delifta) están permitidos, y alternar ambos anula el sabor cárnico.
כַּמְכָּא (kamká)	El nombre arameo del *kutaj* — el aderezo lácteo babilónico (suero, moho de pan y sal) contra el cual se prueba cada caso del daf: ¿puede comerse este alimento con él?
מָלִיחַ הֲרֵי הוּא כְּרוֹתֵחַ (maliaj kerotéaj)	“Lo salado es como lo hirviente”. El principio de Shmuel, aquí precisado: solo se aplica a comida tan salada que no puede comerse tal cual; el kutaj, que se come pese a su sal, cuenta como frío.
קְלִיפָה (kelipá)	Pelado — quitar la capa exterior de un alimento asado que tocó lo prohibido, ya que el asado ablanda la carne y lleva el sabor más hondo de lo que un enjuague alcanza.
פִּילֵי (pilei)	Grietas / fisuras en la carne asada. Si el ave que cayó en el kutaj tiene grietas, la leche corre dentro de ellas y toda la pieza queda prohibida — pelar ya no ayuda.
כִּכָּר שֶׁחָתַךְ עָלֶיהָ בָּשָׂר (kikar shejataj aleha basar)	Un pan sobre el que se cortó carne asada — prohibido de comer, pero solo cuando la sangre es rojiza, traspasada de lado a lado del pan, y viscosa; la sangre líquida (kelishta) no es problema.
תִּימְרָא (timrá)	La columna de humo que se alza de la carne al asarse — la señal de Rav Papa de que la sangre ya se expulsó del todo y puede ponerse debajo un recipiente colector (señal que Rav Ashi luego rechaza).
דּוּחְקָא דְסַכִּינָא (dujká desakina)	La presión del cuchillo — por qué un pan cortado sobre carne asada es más severo que la carne que solo gotea: la hoja exprime sangre que el asado terminado ya no soltaría.
כְּלִי מְנוּקָּב (kelí menukav)	Un recipiente perforado, cuyos agujeros dejan escurrir la sangre del salado — a diferencia de uno macizo donde se acumula. El fallo del pescado y las aves solo tiene sentido en un recipiente perforado.
צִיר וְרוֹטֶב וְקֵיפָה (tzir, rotev, keipá)	Jugo, salsa y grasa/especias cuajadas. De “הַטְּמֵאִים” (“lo impuro”, Lev. 11:31) aprende Rava que hasta los exudados de un alimento prohibido — no solo su carne — están prohibidos.

מונח	משמעות
חוּרְפֵּיהּ	החריפות של מאכל. הצנון חריף כל כך שהוא מושך אליו בפועל את שומן הסכין הבשרי, ואי אפשר להסתפק בגירוד — לכן אסור בכותח.
קִישּׁוּת	מלפפון — אינו חריף, ולכן בולע רק מעט; מגרדים את מקום החתך להסיר את שיירי השומן, ואז מותר לאוכלו בכותח.
סִילְקָא	תרדין / סלק — כשנחתך בסכין בשרי הוא אסור בכותח, שכן מושך את טעם הסכין; קלחי לפת מותרים, וההחלפה ביניהם מבטלת את טעם הבשר.
כַּמְכָּא	השם הארמי לכותח — הטיבול החלבי הבבלי (נסיוב, פירורי לחם מעופש ומלח), שכנגדו נבחן כל מקרה בדף: האם מותר לאכול מאכל זה עמו?
מָלִיחַ הֲרֵי הוּא כְּרוֹתֵחַ	עיקרון שמואל, המדויק כאן: הוא חל רק על מאכל מלוח כל כך שאינו נאכל כמות שהוא; הכותח, הנאכל אף שהוא מלוח, נחשב כצונן.
קְלִיפָה	הסרת השכבה החיצונית של מאכל צלוי שפגש את האיסור, שכן הצלייה מרככת את הבשר ומחדירה את הטעם עמוק מכפי שהדחה מגעת.
פִּילֵי	סדקים בבשר הצלוי. אם לעוף שנפל לכותח יש סדקים, החלב זורם לתוכם וכל החתיכה נאסרת — קליפה כבר אינה מועילה.
כִּכָּר שֶׁחָתַךְ עָלֶיהָ בָּשָׂר	ככר שחתכו עליה בשר צלוי — אסורה באכילה, אך רק כשהדם אדום, עבר מצד לצד של הככר, וסמיך; דם דליל אינו בעיה.
תִּימְרָא	עמוד העשן העולה מן הבשר הנצלה — סימנו של רב פפא שהדם נפלט כולו וכעת מותר להניח כלי קולט תחתיו (סימן שרב אשי דוחה).
דּוּחְקָא דְסַכִּינָא	לחץ הסכין — מדוע ככר שנחתך עליה בשר צלוי חמורה מבשר המטפטף בלבד: הלהב סוחט דם שהצלי הגמור כבר לא היה פולט.
כְּלִי מְנוּקָּב	כלי שנקביו מנקזים את דם המליחה — לעומת כלי אטום שבו הדם נאגר. פסק הדגים והעופות מתיישב רק בכלי מנוקב.
צִיר וְרוֹטֶב וְקֵיפָה	מן “הַטְּמֵאִים” (ויקרא יא, לא) לומד רבא שגם תוצרי הלוואי של מאכל אסור — לא רק בשרו — אסורים.

The daf laid out as it is printed: the Gemara in the middle, Rashi on the inner margin and Tosafot on the outer one. Nothing here was written by us.El daf con la disposición de la página impresa: la Guemará en el centro, Rashi en el margen interior y Tosafot en el exterior. Nada de esto fue escrito por nosotros.הדף בעימוד שבו הוא מודפס: הגמרא באמצע, רש״י בשוליים הפנימיים ותוספות בחיצוניים. שום דבר כאן לא נכתב על ידינו.

חולין קי״ב. Open on SefariaAbrir en Sefariaפתיחה בספריא

אגב חורפיה בלע — יש ליזהר שלא לחתוך שומין כרישין ובצלים בסכין חולבת משום דחריפי טובא והיכא דחתך ונתנן בקדרה מלאה מים רותחת מותר בששים לבטל טעם הבלוע בירק ונפלט מן הסכין אבל חתכו בסכין של עובד כוכבים נעשה הירק כולו נבלה וצריך ששים לבטל הירק וצריך עיון אם הסכין מקונח ואין בן יומו אי חורפא דידהו מחליא לשבח כדאמר גבי חלתית פרק אין מעמידין (ע"ז דף לט.):

דְּאַגַּב חוּרְפֵּיהּ בָּלַע, אֲבָל קִישּׁוּת – גָּרֵיר לְבֵי פְסָקֵיהּ וְאָכֵיל.

as due to its sharpness it absorbs the fat on the knife. But if one cut a cucumber with the same knife, it does not absorb the fat to the same extent. One may therefore simply scrape the place of the cut to remove any fat residue, and then one may eat the cucumber with kutaḥ.

קישות — מתוקה היא ואינו נבלע בתוכה אלא השמנונית צף ועומד על מקום החתך הלכך גריר לבי פסקיה למקום חתך גורר מעט בסכין ואכיל אף בכותח. הלכך דגים שעלו בקערה מותר לאוכלן בכותח כדאמר דאין נותן טעם הבא מן הממש אלא נותן טעם הבא מנותן טעם דסתם קערה מקנחין אותה משומן הקרוש עליה משום מיאוס אבל לסכין פעמים שהשמנונית קרוש עליו ואינו ניכר וכשחותך בצנון הוי נותן טעם הבא מן הממש ועוד דמשום חורפיה בלע טפי מדגים הרותחים ואגב דוחקא דסכינא פליט סכינא ובלע צנון:

קִילְחֵי דְּלִיפְתָּא – שְׁרֵי, דְּסִילְקָא – אֲסִירי, וְאִי פְּתַךְ בְּהוּ דְּלִיפְתָּא – שַׁפִּיר דָּמֵי.

Likewise, turnip stalks cut with such a knife are permitted for consumption with kutaḥ. But chard cut with such a knife is prohibited for consumption with kutaḥ, as it absorbs flavor from the knife. And if one alternated between cutting chard and turnip stalks it is permitted, as the turnip stalks nullify the taste of the meat in the knife.

קלחי — קלחים:

ליפתא — לפת אינו חריף אלא מתוק ואין טעם שומן ניכר בו:

דסילקא אסירי — לפי שנותן טעם בהן:

ואי פתך בהו דליפתא — ערבן בעת חתוכן שחתך אחת של לפת ואחת של תרדין הלפת מבטל טעם השמנונית מן הסכין ואין התרדין מקבלין טעם הימנו:

מהו לאנוחי כדא דמלחא בהדי כדא דכמכא א"ל אסור — אין לאסור מטעם זה להניח בתבה אחת כד של בשר אצל כד של חלב דהתם נזהר יפה שלא יפול מזה על זה אבל הכא לא מסקי אדעתייהו ליזהר שלא יפול מן הכותח במלח ולא ידע וימלח ממנו בשר וכן דחלא כי דרך לתת חומץ בתבשיל וחיישינן שמא יפול מן הכותח לתוכו ויחזור ויתן לתוך התבשיל:

בְּעָא מִינֵּיהּ רַב דִּימִי מֵרַב נַחְמָן: מַהוּ לְאַנּוֹחֵי כַּדָּא דְמִלְחָא גַּבֵּי כַּדָּא דְכַמְכָּא? אֲמַר לֵיהּ: אָסוּר. דְּחַלָּא מַאי? אֲמַר לֵיהּ: שְׁרֵי.

new sugyaRav Dimi inquired of Rav Naḥman: What is the halakha with regard to placing a jug of salt, used to salt meat, alongside a jug of kamka, i.e., kutaḥ, a milk dish? Need one be concerned lest some of the kutaḥ fall on the salt without his knowledge and ultimately contaminate his meat? Rav Naḥman said to him: It is prohibited to place the two jugs next to each other. Rav Dimi further inquired: What is the halakha with regard to a similar case involving a jug of vinegar used to season meat? Need one be concerned lest the kutaḥ fall into the vinegar? Rav Naḥman said to him: It is permitted to place these two jugs next to each other.

כמכא — כותח. מי חיישינן שמא יפול מן הכותח במלח והוא לא ידע וימלחו ממנו קדרת בשר:

דחלא מאי — דרך לתת חומץ לתוך התבשיל. מי חיישינן שמא יפול מן הכותח בחומץ ויחזור ויתן ממנו לתבשיל:

וּמַאי שְׁנָא לְכִי תֵּיכוּל עֲלַהּ כּוֹרָא דְמִלְחָא? מַאי טַעְמָא? הַאי – אִיתֵיהּ (איסורא) [לְאִיסּוּרָא] בְּעֵינֵיהּ, וְהַאי – לֵיתֵיהּ (איסורא) [לְאִיסּוּרָא] בְּעֵינֵיהּ.

Rav Dimi asked: And what is different about the vinegar? Rav Naḥman responded: When you have thought about it long enough to eat a kor of salt, you will know the reason. The Gemara clarifies: What is the reason then? In this case of the salt, the prohibited substance is substantive, as the traces of kutaḥ are discernible and not nullified by the salt. But in that case of the vinegar, the prohibited substance is not substantive, since the kutaḥ melts away in the vinegar and will no longer impart flavor.

לכי תיכול — כשתמדוד לי עליה כור של מלח בשכרי אומר לך טעמו של דבר:

האי — כותח הנופל במלח נראה וניכר מפני שהוא עב ולא בטיל אבל כותח הנופל בחומץ ליתיה בעיניה וטעמא נמי לא יהיב כותח בחומץ:

הני מילי דאינו נאכל מחמת מלחו — הר"ר יעקב ישראל התיר פעם אחת גיגית מלאה בשר שנמלחה יפה עם חתיכת נבלה ואמר דלא חשיב אינו נאכל מחמת מלחו אא"כ נמלח כעין עבוד כדאמר פרק כלל גדול (שבת דף עה:) האי מאן דמלח בישרא בשבת חייב משום מעבד ומוקי לה דבעי לאורחא אבל לביתא לא משוי איניש מיכליה עץ ובקונטרס נמי פירש אינו נאכל מרוב מלח שבו עד ששורהו ומדיחו במים כעין בשר שמולחים להצניע וקשיא לר"ת דאטו הנהו אטמהתא דאימליחו בגידא דנשיא בי ריש גלותא בפרק גיד הנשה (לעיל חולין דף צז:) דמייתי עלה מליח הרי הוא כרותח וכי נמלחו לאורחא וכן (לעיל חולין דף קיא:) קערה שנמלח בה בשר אסור לאכול בה רותח וההיא פינכא דהוה בי רבי אמי וכן רב מרי דאימלח ליה בשר שחוטה בהדי טרפה בסמוך אטו כל הני הוו לאורחא או להצניע כפי' הקונטרס ואור"ת דכל מליחות שאנו עושין לקדרה חשיבי אין נאכלין מחמת מלחן מדפירש בהלכות גדולות דשיעור מליחה כשיעור צלייה משום דמליח הרי הוא כרותח דצלי וכן משמע בהקומץ רבה (מנחות דף כא.) דקאמר טעמא דמעטיה קרא הא לאו הכי [הו"א] דם ליבעי מלח והא נפק ליה מתורת דם דאמר רב יהודה דם שמלחו אינו עובר עליו אלמא מליחת קדשים הוי אין נאכל מחמת מלחו מדפטר דם שמלחו כמו דם שבשלו דאמרינן התם דאין עובר עליו וקאמר התם רבה על מליחת קדשים וכן לקדרה אלמא למליחת קדרות צריך שלא יהו נאכלים מחמת מלחן:

הָהוּא בַּר גּוֹזָלָא דִּנְפַל לְכַדָּא דְּכַמְכָּא, שַׁרְיֵיהּ רַב חִינָּנָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא מִפַּשְׁרוּנְיָא. אָמַר רָבָא: מַאן חַכִּים לְמִישְׁרֵי כִּי הַאי גַוְונָא, אִי לָאו רַב חִינָּנָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא מִפַּשְׁרוּנְיָא? קָסָבַר: כִּי אָמַר שְׁמוּאֵל ״מָלִיחַ הֲרֵי הוּא כְּרוֹתֵחַ״, הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּאֵינוֹ נֶאֱכָל מֵחֲמַת מִלְחוֹ, אֲבָל הַאי כּוּתָּחָא הֲרֵי נֶאֱכָל מֵחֲמַת מִלְחוֹ.

The Gemara relates: There was a certain young bird that fell into a jug of kamka, i.e., kutaḥ. Rav Ḥinnana, son of Rava of the city of Pashronya, permitted the bird. Rava said about this: Who is wise enough to discern reasons to permit the food in difficult cases like this, if not Rav Ḥinnana, son of Rava of Pashronya? He maintains that when Shmuel said that a salted food imparts flavor like a boiling food, that statement applies only to a food so salty that it is not eaten due to its salt, but this kutaḥ can still be eaten due to, i.e., despite, its salt. Therefore, it is as if both foods are cold and unsalted, and they do not impart flavor to one another, provided one rinses the area of contact.

שרייה רב חיננא — אע"פ שהכותח מליח הוא:

דאינו נאכל מחמת מלחו — אינו נוח ליאכל מרוב מלח שבו עד ששורין ומדיחין אותו במים כעין מליחת בשר להצניע:

נאכל מחמת מלחו הוא — כלומר נאכל במלחו הוא:

וְהָנֵי מִילֵּי חַי, אֲבָל צָלִי – בָּעֵי קְלִיפָה, וְאִי אִית בֵּיהּ פִּילֵי – כּוּלֵּיהּ אָסוּר, וְאִי מְתַבַּל בְּתַבְלִין – כּוּלֵּיהּ אָסוּר.

The Gemara adds: And this statement applies only if the bird is raw, but if it is roasted, it requires peeling to remove the outer layer, since roasting softens the meat and causes it to absorb more flavor. And if it has cracks [pilei], it is entirely forbidden, because the milk is absorbed into the cracks. And if it has been flavored with spices it is likewise entirely forbidden, because the spices soften the meat and render it absorbent.

קליפה — מלמעלה סביב:

ואי אית ביה פילי — בקעים והוא צלי לא סגיא ליה בקליפה לפי שבולע דרך הנקבים וכולו אסור:

ואי מתבל בתבלין — התבלין שנתבשלו עמו מרככין אותו ונוח לבלוע וכשנפל לכותח היה צמא לבלוע ובלע:

אָמַר רַב נַחְמָן, אָמַר שְׁמוּאֵל: כִּכָּר שֶׁחָתַךְ עָלֶיהָ בָּשָׂר – אָסוּר לְאׇכְלָהּ, וְהָנֵי מִילֵּי דְּאַסְמֵיק, וְהָנֵי מִילֵּי דְּאַבְרְיֵהּ, וְהָנֵי מִילֵּי דְּאַסְמְכֵיהּ, אֲבָל קְלִישְׁתָּא – לֵית לַן בַּהּ.

Rav Naḥman said that Shmuel says: It is prohibited to eat a loaf of bread upon which one cut unsalted roasted meat, since the blood expelled from the roasted meat is absorbed in the loaf. The Gemara adds: And this statement applies only if the meat is ruddy from the blood it contains. And furthermore, this statement applies only if so much blood was absorbed in the loaf that it passed through from one side of the loaf to the other and was visible from both sides. And furthermore, this statement applies only if the liquid emitted by the roasted meat is viscous. But if it is runny, we have no problem with it, i.e., the loaf is permitted.

שחתך עליה בשר — כשהוא חותך מן הצלי:

אסור לאכלה — מפני שהדם יוצא ונבלע בו:

וה"מ דאסמיק — שהיה הבשר אדום שנקטרוד"א:

והני מילי דאבריה — שנקב הדם את הככר כלומר עבר מצדו לצדו עד שנראה משני צדדין:

הכי גרסינן והני מילי דאסמכיה — שהיה אותו מוהל היוצא מן הבשר עבה אבל צלול לאו דם הוא:

שְׁמוּאֵל שָׁדֵי לֵיהּ לְכַלְבֵּיהּ, רַב הוּנָא יָהֵיב לֵיהּ לְשַׁמָּעֵיהּ. מָה נַפְשָׁךְ? אִי שְׁרֵי – לְכוּלֵּי עָלְמָא שְׁרֵי, אִי אֲסִיר – לְכוּלֵּי עָלְמָא אֲסִיר! שָׁאנֵי רַב הוּנָא דַּאֲנִינָא דַּעְתֵּיהּ. רָבָא אָכֵיל לֵיהּ, וְקָרֵי לֵיהּ ״חֲמַר בָּשָׂר״.

The Gemara relates: Shmuel would throw to his dog such a loaf of bread that he held was prohibited. Rav Huna would not eat the loaf himself but would rather give it to his attendant. The Gemara objects: Whichever way you look at it, Rav Huna’s behavior is problematic: If the loaf is permitted, it is permitted for everyone, including Rav Huna himself. And if it is prohibited, then it is prohibited for everyone, and he should not give it to his attendant. The Gemara explains: In fact, the loaf is permitted for consumption, and Rav Huna is different, as he is of delicate constitution and did not want to eat the loaf himself. The Gemara further relates: Rava would eat a loaf of this type, and he would call the red liquid meat wine.

שדי ליה לכלביה — לההוא ככר:

מה נפשך — דאיהו לא בעי למיכליה ולשמעיה ספי ליה איסורא:

דאנינא דעתיה — האי דלא אכיל ליה משום דאיסטניס הוה ולאו משום איסורא:

חמר בשר — יין הבשר:

אָמַר רַב נַחְמָן, אָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין מַנִּיחִין כְּלִי תַּחַת בָּשָׂר עַד שֶׁיִּכְלֶה כׇּל מַרְאֵה אַדְמוּמִית שֶׁבּוֹ. מְנָא יָדְעִינַן? מָר זוּטְרָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב פָּפָּא אָמַר: מִשֶּׁתַּעֲלֶה תִּימְרָתוֹ.

Rav Naḥman says that Shmuel says: One may not place a vessel under roasting meat to catch the drippings of fat until all the ruddiness of the meat’s appearance has dissipated. Beforehand, though, one must be concerned that blood will fall with the drippings into the vessel, rendering the mixture and the vessel prohibited. The Gemara asks: How do we know when all the meat’s redness has disappeared? Mar Zutra said in the name of Rav Pappa: As soon as its smoke rises, one can be sure that all the blood has been expelled from the meat.

אין מניחין כלי — בי דוגי דלעיל (חולין דף קיא:):

עד שיכלה — שיהא כל דמו כבר נפלט ממנו:

משתעלה תימרתו — שהבשר מעלה עשן. לישנא אחרינא שיהו הגחלים מעלין עשן שכל זמן שהדם שותת עליהן אינן אלא כבין והולכים אבל כשהשומן נוטף הן מעלין עשן. לשון מורי:

תרי גללי דמלחא ומשפייה — שהדם נגרר אצל המלח בשולים ואפילו למ"ד (לעיל חולין דף קח:) אפשר לסוחטו אסור יש להתיר כאן ולא אמרינן מיד כשנוטף השומן מן הבשר נאסר מחמת דם המעורב בו ושוב לא יועיל לו תרי גללי דמלחא דכיון שהדם נפרש ממנו לגמרי אין נשאר בו טעם ואפילו משהו דכך היו בקיאין בדבר המותר ולא דמי לאפשר לסוחטו דלעיל דהתם אין האיסור יוצא לגמרי אלא שמתבטל ועכשיו אין להתיר על ידי תרי גללי דמלחא לפי מה שפירש בהלכות גדולות דדוקא נקט תרי גללי אבל הרבה מלח פוסק כח הדם ואין אנו בקיאין בדבר שלא להרבות ושלא למעט:

מַתְקֵיף לַהּ רַב אָשֵׁי: וְדִלְמָא תַּתָּאָה מְטָא, עִילָּאָה לָא מְטָא? אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי: לֵית לֵיהּ תַּקַּנְתָּא, אֶלָּא מִשְׁדֵּא בֵּיהּ תַּרְתֵּי גַּלְלֵי מִלְחָא,

Rav Ashi objects to this: But perhaps the underside of the meat, which is closest to the coals, has been fully roasted, but its upper part is still not roasted and still expels blood at this stage. Rather, Rav Ashi said: One who wishes to collect the drippings has no remedy except to place two lumps of salt in it, i.e., one in the receptacle under the meat and one on top, in the meat itself.

ודילמא תתאה מטא — צד התחתון של צד גחלים נצלה והעליון לא נצלה:

תרי גללי דמלחא — בין על הבשר ובין בתוך הכלי והדם נגרר אצל המלח לשוליים:

חולין קי״ב: Open on SefariaAbrir en Sefariaפתיחה בספריא

ומשפייה — כמו (ב"מ דף ס.) השופה יין לחבירו קולי"ר כלומר יערה השומן העליון בנחת מכלי אל כלי כדי שלא יתערב הדם בו. וראיתי בהלכות גדולות דדוקא נקט תרי גללי כלומר מעט מלח אבל מלח הרבה פוסק כח הדם ועושהו כמים והוא נעכר ומתערב עם השומן:

וּמִשְׁפְּיֵיהּ.

Doing this will allow the blood dripping from the meat to stick to the salt on the sides of the vessel, while the fat will float to the top. And when emptying the receptacle, he should tilt it gently to pour the fat into another vessel without it mixing with the blood.

ומי אמר שמואל הכי — דלאחר שיכלה כל מראה אדמומית שבו מותר:

והאמר שמואל כו' — והאי בשר כבר נצלה:

שאני התם דאגב דוחקא דסכינא פליט — לעולם כשתעלה תמרתו אין הדם יוצא ממנו ע"י האור ושמנונית הוא ומותר אבל כשחותכו וכובש עליו את הסכין הוא דוחקו ואם נשאר בו דם דוחקו והוא יוצא:

אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא לְרַב אָשֵׁי: וּמִי אָמַר שְׁמוּאֵל הָכִי? וְהָאָמַר שְׁמוּאֵל: כִּכָּר שֶׁחָתַךְ עָלֶיהָ בָּשָׂר אָסוּר לְאׇכְלָהּ! שָׁאנֵי הָתָם, דְּאַגַּב דּוּחְקָא דְסַכִּינָא פָּלֵיט.

Rav Aḥa, son of Rav Ika, said to Rav Ashi: And did Shmuel really say this, that once the meat’s ruddiness has dissipated it is permitted to place a receptacle underneath it? But didn’t Shmuel say: It is prohibited to eat a loaf of bread upon which one cut roasted meat? Apparently he holds that meat contains blood even after it has finished roasting. Rav Ashi replied: Shmuel holds that the meat no longer emits blood after its ruddiness has dissipated. And as for his ruling with regard to a loaf of bread, it is different there, as due to the pressure of the knife the meat expels more blood.

דגים ועופות — לאו דווקא עופות דכל שכן בשר אחר לפי שהוא קשה מבשר עופות:

אסורין — [הדגים לבדן] שהדם יוצא מן הבשר ונבלע בדגים:

אפילו עופות ועופות [נמי] אסירי — כדאמרינן לקמן (חולין דף קיג.) אין מולחין בשר אלא על גבי כלי מנוקב לפי שהדם היוצא נשאר בכלי וחוזר ונבלע בבשר:

אפילו עופות ודגים [נמי] שרי — שהרי הדם יוצא דמה לי דגים ומה לי שאר שתי חתיכות הנמלחות זו על גב זו שאע"ג שהדם יוצא מעליונה לתחתונה אין נאסרין אם הכלי מנוקב:

אָמַר רַב נַחְמָן: דָּגִים וְעוֹפוֹת שֶׁמְּלָחָן זֶה עִם זֶה – אֲסוּרִין. הֵיכִי דָמֵי? אִי בִּכְלִי שֶׁאֵינוֹ מְנוּקָּב – אֲפִילּוּ עוֹפוֹת וְעוֹפוֹת נָמֵי אֲסִירִי, אִי בִּכְלִי מְנוּקָּב – אֲפִילּוּ דָּגִים וְעוֹפוֹת נָמֵי שְׁרֵי.

new sugyaRav Naḥman says: If one salted fish and birds together, the fish are prohibited for consumption due to the blood they absorb from the birds. The Gemara asks: What are the circumstances of this ruling? If they were placed in an unperforated vessel, in which the blood emitted by the birds will pool, then even if one salted a bird and another bird together they should be prohibited, as the blood expelled from one bird will be absorbed by the other. And if the case involves a perforated vessel, out of which the blood can flow, then even if fish are salted with birds the fish should be permitted.

דגים ועופות שמלחן זה עם זה אסורין — הדגים לבדן והקשה רבינו שמואל דא"כ הול"ל דגים שמלחן עם עופות אסורין וי"ל דא"כ הוה משמע אפילו העופות תפל והדגים מלוחים כמו דג טהור שמלחו עם דג טמא דבסמוך דמיירי בטהור מליח וטמא תפל וזה אינו כי בענין זה לא היו הדגים אסורין ונראה דאין העופות נאסרים מהדגים שנאסרו אפילו לאותו פירוש שבכל איסורין אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבלה אם האיסור עצמו הולך ומתפשט ונאמר שגם מן הדם שנבלע בדגים נפלט מקצת עם ציר הדגים ונבלע בעופות אף על פי שכולה אין פולטין להיות מותרין על ידי כן כיון דכבר גמרו פליטתן דמ"מ אין סברא לאסור העופות דדם משרק שריק במליחה כמו בצליה ובדגים דרפו קרמייהו הוא דאמר לעיל דלא שריק דם עופות מינייהו:

לעולם בכלי מנוקב — והיינו טעמא דדגים אסורין:

משום דדגים רפו קרמייהו — קרום שלהן רך:

וקדמי ופלטי — ממהרין לפלוט ציר שלהן:

ועופות קמיטי — צומתין אשטרינ"ט. כלומר אין ממהרין לפלוט וכבר נחו הדגים מלפלוט ועדיין עופות פולטין הלכך בלעי דגים אבל בשר ובשר כמה שזה שוהה לפלוט כך זה שוהה לפלוט ושניהם פולטין יחד וכל זמן שהתחתון טרוד בפליטה אינו בולע:

לְעוֹלָם בִּכְלִי מְנוּקָּב, וְדָגִים מִשּׁוּם דִּרְפוּ קְרָמַיְיהוּ קָדְמִי וּפָלְטִי, וְעוֹפוֹת קְמִיטִי, בָּתַר דְּנָיְחִי דָּגִים פָּלְיטִי עוֹפוֹת, וַהֲדַר בָּלְעִי מִינֵּיהּ.

The Gemara answers: Actually, the ruling is referring to a perforated vessel. And the fish are prohibited because their skin is soft, and therefore when they are salted they expel their blood first, whereas the skin of birds is hard. After the fish finish expelling their blood, the birds continue to expel their blood, and then the fish absorb blood from them. If one salts two birds together, they expel their blood simultaneously, and neither will absorb blood from outside while expelling its own.

ודגים רפו קרמייהו ופלטי ועופות קמיטי — פירש בקונטרס אבל בשר ובשר כמו שזה שוהה לפלוט כך זה שוהה לפלוט ושניהם פולטין יחד וכל זמן שתחתון טרוד לפלוט אינו בולע וכמו כן פירש בסמוך (לקמן חולין דף קיג.) גבי רב ששת דמלח גרמא גרמא דמסיק אלא לא שנא ופירש בקונטרס ל"ש ומותר דכל זמן שטרודים לפלוט אינן בולעים וכשנח זה כבר נח זה ולפירושו תימה כשמולחין הרבה חתיכות יחד זו אחר זו ומניחין שניה על הראשונה וכן שלישית וכן רביעית אפילו יש כמה חתיכות אע"פ שהראשונה גומרת פליטתה תחלה ופשטיה דאלא לא שנא (נמי) משמע (שמותר למלוח כל אחד ואחד בפני עצמו וכן מפרש ר"ת אלא לא שנא) שאע"פ שהתחתון פולט תחלה אינו נאסר ולמה מותר כיון שפליטת התחתון קודמת ונראה דהיינו טעמא משום דדם מישרק שריק במליחה כמו בצליה וכי היכי דשרי בצלי בשרא עלוי בשרא אפילו לכתחלה אע"פ שכלה תחלה פליטתה בצד התחתון של צד האש משום דמשרק שריק הוא הדין נמי במליחה דשרי כה"ג ודגים דוקא משום דרפו קרמייהו אסירי משום דרכיכי ונבלע הדם בתוכן ולא שריק מינייהו ומיהו היכא דאיכא גומות בצד עליון של תחתונות דלא מצי שריק קשה למה יהא מותרין דמעשים בכל יום שמוצאין גומות [בחתיכות] התחתונות מלאות ציר ונוהגין בדבר היתר וי"מ משום דפליטת ציר מושכת הרבה אחר פליטת הדם וכל זמן שמושך פליטת הציר פולטות מה שבולעות מן העליונות אחר פליטת דמן ומה שנמצא בגומות ציר הוא ולא דם אבל בדגים אין לומר כן לפי שפליטת דם העופות מושכת אחר פליטת ציר הדגים וה"ר יוסף מאורלינ"ש היה אומר לפי שפליטת הדגים נגמר קודם התחלת פליטת העופות לכך אינן פולטין עוד מה שבולעין מן העופות אבל בשר ובשר כיון שלא נגמר פליטת דם תחתון קודם התחלת בליעתה מן העליון אין דרך פליטתה נסתמת דהואיל ופתוח לפלוט לא יסתם עד גמר פליטת החתיכה שעליה וכן אם מלחו שלישית ונתנו על העליונות קודם גמר פליטתה התחתונה פולטת עד שתגמור השלישית פליטתה וכן לעולם כל מה שיתנו עליה תבלע ותפלוט כיון שלא נחה רגע אחת וא"ת נהי דלפי שני הטעמים האלו אין לאסור מחמת פליטת חתיכה העליונה מ"מ נאסור מחמת דם הבלוע במלח שבין חתיכה לחתיכה שנמחה בציר שבגומות אחר פליטת כל הדם והציר דבשלמא בכל חתיכה מלוחה דעלמא אין המלח שעליה אוסרה לפי שמועט הוא הדם הבלוע במלח ואינו יכול עוד לזוז משם כלל אבל כאן שנמחה המלח בציר שבגומא ונעשה צלול היה לו לדם זה לאסור כדי קליפה ושמא לא אמרינן מליח הרי הוא כרותח אלא בשעת פליטה אבל אחר גמר פליטה לא חשיב כרותח דפסק כח המלח מחמת שהפליט את הבשר ויוצא כח המלח עם הדם אי נמי י"ל שהמלח שעל הבשר מעכב הדם הזה מליכנס בבשר ולפי אותן השני טעמים שפירשתי דכל זמן שהתחתונה פולטת ציר בולעת ופולטת דם העליונות עם ציר שלה אז כל זמן שפתוחה לפלוט בולעת ופולטת צריך להמתין לתחתונה עד שתשהה העליונה שיעור צליה שעד אותה שעה אין התחתונה יוצאת מידי דמה ומיהו עדיין י"ל טעם אחר דכל זמן שהבשר טרוד לפלוט ציר אין בולע דם וזמן פליטת הציר אינו כלה כל כך מהרה ומכל מקום בשר שבתוך הציר כגון בכלי שאינו מנוקב אין להתיר מטעם זה דאין לו שם כח לפלוט מחמת שהוא שקוע בתוך הציר ובולע והיינו טעמא דשמואל דאמר לקמן (חולין דף קיג.) אין מולחין אלא בכלי מנוקב דאע"ג דעדיין לא גמר הבשר פליטת דמו בולע כדפרישית והיכא דחציה של חתיכה בתוך הציר וחציה בחוץ מה שבתוכו אסור ומה שבחוץ מותר כדפרישית לעיל בפרק גיד הנשה (חולין דף צו:) גבי גדי שצלאו בחלבו והיכא ששהה הבשר במלח כשיעור צליה על דף אחד ואח"כ הושם בגיגית ושהה שם כל הלילה ואחר כך נמצא הכלי מלא מיץ מן המליח שיצא מן הבשר אירע מעשה בביתו של רש"י והשיב דמאחר ששהה הבשר במלח כדי שיעור קודם שהושם בכלי אין המים הנמצאים בכלי מין דם אלא מוחל בעלמא וכן נראה ותדע שאותו המוחל הוא היתר מיד כששהה שיעור צליה הוא מותר להדיחו ולבשלו בקדרה אע"פ שלא נפלט ממנו המוחל היוצא אח"כ ואין לאסור נמי המוחל מחמת המלח שעל הבשר שנמחה בתוכו דאם מכח זה באנו לאסור בשר הנופל באותו מוחל לפי שיש בו רוב מלח שעל הבשר ואין נאכל מחמת מלחו ליחשב כרותח ואוסר את הבשר א"כ גם מטעם זה יאסר כל הבשר שבעולם כשמניחין אותו בתוך הכלי להדיחו שנמחה המלח שעל הבשר במים דמה לי מים מה לי מוחל כיון דשניהם של היתר אלא צריך לומר שהדם שבמלח מתייבש בו ואין בו כח ליבלע בבשר אלא עומד במקומו אע"פ שנמחה בתוך אותו מוחל כמו שפי' גבי אותן גומות שבבשר דמה לי גומא מלאה ציר ומה לי כל הבשר בתוך הציר או מטעם שפסק כח המלח מחמת שהפליט הבשר ולא חשיב כרותח כדפרישית לעיל ומ"מ אין להקל שכבר נהגו העם איסור:

אימלח ליה בשר שחוטה בהדי בשר נבלה — ובכלי מנוקב כמשפט המולחים בשר וקמיבעיא ליה מי אמרינן כי היכי דגבי דם לא חיישינן לדלמא פלט עליון ובלע תחתון דאמרינן כל זמן שטרודים בפליטה אינן בולעין ושניהם נחין יחד מפליטתן ה"נ לא שנא או לא:

רַב מָרִי בַּר רָחֵל אִימְּלַח לֵיהּ בְּשַׂר שְׁחוּטָה בַּהֲדֵי בְּשַׂר טְרֵפָה, אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא.

The Gemara relates: Meat of a slaughtered animal was salted for Rav Mari bar Raḥel together with prohibited meat of an animal that had a wound that would have caused it to die within twelve months [tereifa], in a perforated vessel, as meat is generally salted. He came before Rava to ask whether the kosher meat was prohibited, as perhaps it would not have absorbed flavor from the non-kosher meat while itself expelling blood.

אמר ליה הטמאים — ה"א יתירא דגבי הטמאים לכם בכל השרץ (ויקרא יא):

לאסור צירן ורוטבן וקיפה — פירמא בשר ותבלין הנקפה בשולי הקדירה וכיון דצירן אסור מיתסר הבשר השחוט מחמת ציר הטרפה שהוא נוח ליבלע מן הדם:

אֲמַר לֵיהּ: ״הַטְּמֵאִים״ – לֶאֱסוֹר צִירָן, וְרוֹטְבָן, וְקֵיפֶה שֶׁלָּהֶן.

Rava said to him: When the verse states, with regard to forbidden foods: “These are the unclean to you” (Leviticus 11:31), the added definite article serves to prohibit not only their flesh but also their juice emitted by salting, and their gravy, and their spices with which they are cooked. Even while the kosher meat is emitting its blood, it still absorbs the juices of the non-kosher meat, which are absorbed more easily than blood.

הטמאים לאסור צירן — דרשה גמורה היא גבי שרצים ובהמה חוץ מגבי דגים כדפרישית בפרק גיד הנשה (לעיל חולין דף צט:) גבי שאני ציר דזיעה בעלמא הוא:

ורוטבן וקיפה שלהן — וא"ת ותיפוק ליה ממשרת ליתן טעם כעיקר דמשם אתה דן לכל התורה כדאיתא פרק אלו עוברין (פסחים דף מד:) וי"ל דעיקר דרשה לא איצטריך אלא לצירן ושאר הוו אסמכתא בעלמא כדאמר פרק אלו מציאות (ב"מ דף ל:) גבי והתעלמת דעיקר קרא לזקן ואינו לפי כבודו אי נמי איצטריך נמי לרוטבן וקיפה ואשמעינן דמחוי כממש אם המחה השרץ וגמעו דהוי כאכילה דס"ד דבשתיה לא מיחייב כיון דאכילה כתיבא ביה והכי איתא בהעור והרוטב (לקמן חולין דף קכ.) דמייתי לה אהמחה את החלב וגמעו ואם תאמר אם כן היכי דריש מינה דצירן אסור כיון דאיצטריך להכי ויש לומר דשקולים הם ומציר גופיה לא הוה שמעינן דלהוי שתיה כאכילה דהוי מצינן לאוקומי כשהקפהו ואכלו:

וקיפה שלהן — בהעור והרוטב (גז"ש) מפרש קיפה פירמא ופריך הוא עצמו ליטמא טומאת אוכלין אלא מאי קיפה תבלין והיה יכול להיות בין פירמא בין תבלין דאתא לאשמועינן דשתייתה כאכילתה וכן פירש בקונטרס פירמא בשר ותבלין הנקפה בשולי הקדרה ומיהו לא היה לו לומר הנקפה:

State of the bird	Verdict	Why
Raw	Permitted — rinse the spot	kutaḥ is eaten despite its salt → treated as cold
Roasted	Requires peeling	roasting softens the flesh; taste drawn deeper
Has cracks (pilei)	Entirely forbidden	milk runs into the splits, past any peel
Spiced (tablin)	Entirely forbidden	spices open the flesh to full absorption

Estado del ave	Veredicto	Por qué
Cruda	Permitida — enjuagar el punto	el kutaj se come pese a su sal → tratado como frío
Asada	Requiere pelado	el asado ablanda la carne; el sabor entra más hondo
Con grietas (pilei)	Enteramente prohibida	la leche corre por las fisuras, más allá del pelado
Especiada (tavlín)	Enteramente prohibida	las especias abren la carne a la absorción plena

מצב העוף	הכרעה	מדוע
חי	מותר — הדחת המקום	הכותח נאכל אף שהוא מלוח ← נחשב כצונן
צלוי	טעון קליפה	הצלייה מרככת את הבשר; הטעם נמשך פנימה
בעל סדקים (פילי)	אסור כולו	החלב זורם אל הסדקים, מעבר לכל קליפה
מתובל (תבלין)	אסור כולו	התבלינים פותחים את הבשר לבליעה מלאה

Daf Yomi — Chullin 112 (חולין קיב)Daf Yomi — Julín 112 (חולין קיב)דף יומי — חולין קיב

The big picture (read this first)

Key concepts & terms

El panorama general (leer esto primero)

Conceptos y términos clave

התמונה הגדולה (לקרוא קודם)

מושגים ומונחים מרכזיים

🃏 FlashcardsTarjetasכרטיסיות

Who’s who in today’s daf

Quién es quién en el daf de hoy

מי ומי בדף של היום

חולין קי״ב. Open on SefariaAbrir en Sefariaפתיחה בספריא

חולין קי״ב: Open on SefariaAbrir en Sefariaפתיחה בספריא

Walking through the sugya, step by step

112a — The cut vegetables, and the jugs

112a — The bird in the kutaḥ, and refining “salted is like boiling”

112a — Bread cut on roasted meat

112a — The vessel under the spit

112b — The salt, the knife’s pressure, and salting together

The distinctions, side by side

One line to carry with you

Recorriendo la suguiá, paso a paso

112a — Las verduras cortadas, y los jarros

112a — El ave en el kutaj, y precisar “lo salado es como lo hirviente”

112a — Pan cortado sobre carne asada

112a — La fuente bajo el asador

112b — La sal, la presión del cuchillo, y salar juntos

Las distinciones, lado a lado

Una línea para llevarte

עוברים על הסוגיה, צעד אחר צעד

קיב ע״א — הירקות החתוכים, והקיתונים

קיב ע״א — העוף בכותח, ודיוק ב”מליח הרי הוא כרותח”

קיב ע״א — ככר שחתכו עליה בשר צלוי

קיב ע״א — הכלי תחת השיפוד

קיב ע״ב — המלח, לחץ הסכין, והמליחה יחד

ההבחנות, זו מול זו

שורה אחת לקחת אתכם

🎯 Test yourselfPonte a pruebaבחנו את עצמכם