חולין ק״א. Open on SefariaAbrir en Sefariaפתיחה בספריא
ורבי שמעון פוטר מאי קסבר אי קסבר איסור חל על איסור כו' — המ"ל הא רבי שמעון לית ליה איסור חל על איסור אפילו באיסור כולל ואפילו חמור על קל גבי האוכל נבלה ביום הכפורים אלא דבלאו הכי פריך שפיר:
וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר.
and Rabbi Shimon exempts him entirely.
וְרַבִּי שִׁמְעוֹן, מָה נַפְשָׁךְ? אִי אִיסּוּר חָל עַל אִיסּוּר – לִיחַיַּיב נָמֵי מִשּׁוּם גִּיד, אִי אֵין אִיסּוּר חָל עַל אִיסּוּר – לִיחַיַּיב מִשּׁוּם טוּמְאָה דִּקְדֵים, וְאִי אֵין בְּגִידִין בְּנוֹתֵן טַעַם – לִיחַיַּיב מִשּׁוּם גִּיד.
The Gemara objects: But according to Rabbi Shimon, whichever way you look at it, it is difficult. If a prohibition takes effect where another prohibition already exists, let Rabbi Shimon deem one liable for eating non-kosher meat and also due to the prohibition of eating the sciatic nerve. Conversely, if a prohibition does not take effect where another prohibition already exists, let Rabbi Shimon deem one liable due to the prohibition of eating meat from a non-kosher species, which preceded the prohibition of the sciatic nerve. And if Rabbi Shimon holds that sciatic nerves do not impart flavor, and therefore the prohibition of eating non-kosher meat does not apply, let him deem one liable due to the prohibition of eating the sciatic nerve.
ה"ג מה נפשך אי קסבר איסור חל על איסור ליחייב נמי משום גיד ואי אין איסור חל על איסור ליחייב משום טומאה דקדים ואי קסבר אין בגידין בנ"ט ליחייב משום גיד - כלומר ואי אין בגידין בנ"ט ומש"ה פטור משום טומאה ליחייביה משום גיד דהא ליכא למיפטריה הכא משום דאין איסור חל על איסור דהא ליכא טומאה:
אָמַר רָבָא: לְעוֹלָם קָסָבַר אֵין בְּגִידִים בְּנוֹתֵן טַעַם, וְשָׁאנֵי הָתָם דְּאָמַר קְרָא: ״עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה״, מִי שֶׁגִּידוֹ אָסוּר וּבְשָׂרוֹ מוּתָּר, יָצְתָה זוֹ שֶׁגִּידוֹ אָסוּר וּבְשָׂרוֹ אָסוּר.
Rava said in response: Actually Rabbi Shimon holds that sciatic nerves do not impart flavor, and therefore they are not subject to the prohibition of eating non-kosher meat. And the reason the prohibition of eating the sciatic nerves does not apply to non-kosher animals is that it is different there, because the verse states: “Therefore the children of Israel eat not the sciatic nerve” (Genesis 32:33). This teaches that the prohibition applies only to a species whose sciatic nerve is forbidden but whose meat is permitted, and excludes this case of a non-kosher animal, whose sciatic nerve would be forbidden and whose meat would also be forbidden.
אמר רבא לעולם קסבר אין בגידין בנ"ט — לפיכך אין כאן טומאה ומשום גיד נמי ליכא דקסבר אינו נוהג בטמאה וטעמא לאו משום דאין איסור חל על איסור אלא דמעטיה קרא בהדיא דאמר קרא כו':
אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: הָאוֹכֵל גִּיד הַנָּשֶׁה שֶׁל נְבֵלָה – רַבִּי מֵאִיר מְחַיֵּיב שְׁתַּיִם, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת.
new sugyaHaving discussed the status of the sciatic nerve of a non-kosher animal, the Gemara addresses the status of the sciatic nerve of a kosher animal that did not undergo a proper ritual slaughter. Rav Yehuda says that Rav says: With regard to one who eats the sciatic nerve of an unslaughtered carcass, Rabbi Meir deems him liable to receive two sets of lashes, and the Rabbis say: He is liable to receive only one set of lashes.
ה"ג אמר רב יהודה אמר רב האוכל גיד הנשה של נבלה ר"מ מחייב שתים כו' ומודים חכמים באוכל גיד של עולה — דחמיר איסורה או של שור הנסקל ומאי חומרייהו שאסורין בהנאה:
דמחייב שתים — וטעמא כדמפרש:
וּמוֹדִים חֲכָמִים לְרַבִּי מֵאִיר בְּאוֹכֵל גִּיד הַנָּשֶׁה שֶׁל עוֹלָה וְשֶׁל שׁוֹר הַנִּסְקָל, שֶׁחַיָּיב שְׁתַּיִם.
And the Rabbis concede to Rabbi Meir in a case where one eats the sciatic nerve of a burnt offering or of an ox that is stoned that he is liable to receive two sets of lashes. The prohibitions concerning a burnt offering and an ox that is stoned are more severe than that of the sciatic nerve, in that it is forbidden to derive any benefit from them, whereas the sciatic nerve is merely forbidden for consumption. Consequently, these prohibitions take effect even with regard to the sciatic nerve, despite the fact that the sciatic nerve was already forbidden before the animal was consecrated or before it gored a person and became liable to be stoned.
מאן האי תנא דבאיסור כולל איסור חל על איסור לית ליה — איסור כולל הוא זה כשנתנבלה וא״ת איסור מוסיף הוא דמגו דאיתוסף בה איסור לגבוה כשנתנבלה איתוסף נמי להדיוט וי״ל דסבר כמ״ד בריש פירקין (חולין דף צ.) דגיד נמי אסור לגבוה:
איסור כולל באיסור חמור אית ליה — הא דאמרינן בפ' אמרו לו (כריתות יד.) אקדשה מגו דאיתוסף בה איסור הנאה לא נקט לשון איתוסף משום דחשיב בכך איסור מוסיף דהא קרי ליה הכא איסור כולל אלא כלומר איתוסף בה חומרא זו ואין לומר דאיסור כולל דקאמר הכא לאו דוקא אלא איסור הנאה חשיב איסור מוסיף כיון דמעיקרא הוה שרי בהנאה דאם כן אדמייתי הכא רבי יוסי הגלילי דלא שמעינן אלא דלית ליה איסור כולל באיסור קל אבל הא דאית ליה באיסור חמור לא אשכחן אלא מסברא אמרינן דאית ליה משום דלא שמעינן ליה דפליג כי היכי דשמעינן ליה לרבי שמעון גבי האוכל נבלה בי"ה הוה ליה לאתויי רבי יוסי דאית ליה בפרק ד' אחין (יבמות לב.) אשת איש ונעשית חמותו נידון משום אשת איש דלית ליה איסור כולל ואמרינן דמודה רבי יוסי באיסור מוסיף ועוד אי איסור הנאה איסור מוסיף הוא מאי פריך בסמוך ורבי יוסי הגלילי נהי דאיסור כולל לית ליה יבא איסור חמור ויחול על איסור קל ודילמא לית ליה איסור כולל אפילו באיסור חמור ואיסור מוסיף אית ליה אלא ודאי איסור הנאה לא חשיב איסור מוסיף אלא איסור חמור בעלמא וכן צריך לפרש בסוף פרק כל הבשר (לקמן חולין קיג:) גבי הא דפריך וסבר שמואל איסור חל על איסור:
וּמַאן הַאי תַּנָּא, דִּבְאִיסּוּר כּוֹלֵל – אִיסּוּר חָל עַל אִיסּוּר לֵית לֵיהּ, אִיסּוּר כּוֹלֵל בְּאִיסּוּר חָמוּר – אִית לֵיהּ.
The Gemara challenges: And who is this tanna who does not hold that in the case of a more inclusive prohibition, the prohibition takes effect where another prohibition already exists, and consequently, according to his opinion the prohibition of eating an unslaughtered animal, which applies to the entire animal, does not take effect with regard to the sciatic nerve. Yet, he does hold that where the second prohibition is both a more inclusive prohibition and a more stringent prohibition, it does take effect, and therefore the prohibition of eating a burnt offering or an ox that is stoned does take effect with regard to the sciatic nerve.
ומאן האי תנא — חכמים:
דבאיסור כולל איסור חל על איסור לית ליה ואיסור כולל באיסור חמור אית ליה ה"ג — והיינו פירושה איסור גיד חל משנולדה וקודם שנתנבלה היה גידה אסור ובשרה מותר וכשנתנבלה נאסר אף בשרה ואע"ג דשם נבלה ה"ל למיחל נמי על גיד משום טעמא דכולל שהוא כולל את הבשר עמו ליאסר ואיכא למימר אפילו למאן דאמר אין איסור חל על איסור האי איסור נבלה חייל דמגו דחייל אבשר דהוה מותר חייל נמי אגיד שכוללו עם הבשר אפ"ה אמרו רבנן דלא חייל:
ואיסור כולל באיסור חמור אית ליה — והיכא דאיסור אחרון אית ביה תרתי כולל ומוסיף כגון עולה או שור הנסקל דמעיקרא כשנולדה היה גידה אסור ובשרה מותר הקדישה או נגחה נאסר אף בשרה הרי זה כולל והגיד הזה מתחלה היה אסור באכילה ומותר בהנאה וכשהקדיש חל עליו איסור הקדש לאוסרו בהנאה שאין כאן איסור חל על איסור שמה ששייר הראשון מוסיף השני וכי היכי דחייל עליה שם הקדש לאוסרו בהנאה על כרחך חל עליו אף באכילה שאם אכלו יתחייב שתים ואע"ג דבאכילה אסור ועומד היה ואין איסור חל על איסור האי הואיל וחייל להנאה חייל נמי אף לאכילה:
אָמַר רָבָא: רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי הִיא, דִּתְנַן: טָמֵא שֶׁאָכַל קֹדֶשׁ, בֵּין קֹדֶשׁ טָמֵא בֵּין קֹדֶשׁ טָהוֹר – חַיָּיב.
Rava said: It is Rabbi Yosei HaGelili who holds that a more inclusive prohibition does not take effect where there is an already existing prohibition. As we learned in a mishna (Zevaḥim 106a): One who is ritually impure who ate sacrificial food, whether it was ritually impure sacrificial food or ritually pure sacrificial food, is liable to receive karet if he did so intentionally and to bring a sliding-scale offering if he did so unwittingly.
רבי יוסי הגלילי היא — דשמעינן ליה דלית ליה כולל באיסור קל ומיהו באיסור חמור לא שמעיניה דפליג:
רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: טָמֵא שֶׁאָכַל אֶת הַטָּהוֹר – חַיָּיב, טָמֵא שֶׁאָכַל אֶת הַטָּמֵא – פָּטוּר, שֶׁלֹּא אֲכַל אֶלָּא דָּבָר טָמֵא.
Rabbi Yosei HaGelili says: An impure individual who ate pure sacrificial food is liable. But an impure individual who ate impure sacrificial food is exempt, as he merely ate an impure item, and the prohibition of eating sacrificial food while one is impure does not apply to impure sacrificial food.
חייב — חטאת שהאוכל קדשים בטומאת הגוף זדונו כרת כדכתיב (ויקרא ז) והנפש אשר תאכל בשר וגו':
אָמְרוּ לוֹ: אַף טָמֵא שֶׁאָכַל אֶת הַטָּהוֹר, כֵּיוָן שֶׁנָּגַע בּוֹ, טִמְּאָהוּ.
The Rabbis said to him: According to your logic, this halakha would apply even in a case of an impure individual who ate what had been pure sacrificial food, because once he has touched it, he has thereby rendered it impure. Yet, in such a case, he is certainly liable for eating it. So too, an impure individual who ate impure sacrificial food is liable.
כיון שנגע בו טמאהו — קודם שיאכלנו ואפ"ה חייביה קרא:
שפיר קאמרי ליה רבנן לרבי יוסי הגלילי — יודעין היו דלא איירי כשתחב לו חבירו לתוך פיו מדקאמרי ליה הכי:
בנטמא הגוף ואח"כ נטמא הבשר כ"ע לא פליגי דחייב דאיסור כרת קדים — ותו לא פקע ולא גרסינן דאיסור מוסיף הוא דלא איירי הכא לאיחיובי תרתי אלא לאיחיובי חטאת משום טומאת הגוף והא דקאמרי ליה רבנן כיון שנגע בו טמאהו היו סבורין רבנן דרבי יוסי הגלילי פטר משום דמחולל ועומד הוא וגמר מתרומה דפטרינן בפ' כל הבשר (לקמן חולין דף קיג:) טמא האוכל תרומה טמאה משום דכתיב ומתו בו כי יחללוהו פרט לזו שמחוללת ועומדת וא"ת לרבנן דפרכי מכי נגע בו טמאהו היכי משכחת טמא שאכל תרומה שיהא במיתה הא מכי נגע בה טמאה וי"ל כגון שתחב לו חברו והכא לא פרכי ליה רבנן אלא משום דידעי דלא איירי בתחב לו כדפירשנו א"נ בשלא נכשרה או בנילושה במי פירות ועוד לפי האמת אפילו הוכשרה משכחת לה כגון שנטמא הגוף ואח"כ נטמאה התרומה כדאמרינן הכא ואיצטריך קרא דפטר במחוללת שנטמא תחלה ואצטריך קרא לאשמועינן דילפינן מהתם בעלמא דאין איסור חל על איסור ולמ"ד איסור חל על איסור בעלמא שאני התם דגלי קרא וכן משמע לקמן בפ' כל הבשר (שם) [וע"ע תוס' סנהדרין פג: ד"ה פרט לזו]:
שַׁפִּיר קָא אָמְרִי לֵיהּ רַבָּנַן לְרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי, וְאָמַר רָבָא: בְּנִטְמָא הַגּוּף וְאַחַר כָּךְ נִטְמָא בָּשָׂר – כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּחַיָּיב, דְּאִיסּוּר כָּרֵת קָדֵים.
The Gemara asks: The Rabbis are saying well to Rabbi Yosei HaGelili; why does Rabbi Yosei HaGelili disagree? And Rava said in elaboration of the dispute: In a case where the person’s body became impure and then afterward the sacrificial meat became impure, everyone agrees that he is liable if he eats the meat, as the prohibition of eating sacrificial meat while impure, which carries the punishment of karet, preceded the prohibition of eating impure sacrificial meat.
ואמר רבא גרסינן:
בנטמא הגוף ואח"כ נטמא הבשר — דטמא שאכל טהור וטמאהו במגעו שקדמה טומאת גופו לטומאת קדש מודי רבי יוסי דחייב דכיון דאיטמי גופיה איתסר בקדש זה באיסור כרת וכי הדר ואיטמי בשר איסור כרת דטומאת הגוף לא פקעה:
ה"ג דכ"ע לא פליגי דחייב דאיסור כרת קדים כי פליגי בנטמא הבשר — תחלה ונאסר על כהנים בלאו בעלמא והבשר אשר יגע וגו' רבנן אית להו איסור חל על איסור ע"י כולל והאי איסור טומאת הגוף כולל הוא דכולל טהורות שהיו מותרות לו והטמאות שהיו אסורות לו ומיגו דחייל אטהורות חייל נמי אטמאות ויש כאן איסור כולל:
כִּי פְּלִיגִי בְּנִטְמָא בָּשָׂר, וְאַחַר כָּךְ נִטְמָא הַגּוּף. רַבָּנַן אִית לְהוּ אִיסּוּר כּוֹלֵל, דְּמִגּוֹ דְּמִיחַיַּיב אַחֲתִיכוֹת טְהוֹרוֹת דְּעָלְמָא, מִיחַיַּיב נָמֵי אַחֲתִיכָה טְמֵאָה.
They disagree when the meat became impure and then afterward the person’s body became impure. The Rabbis hold that a more inclusive prohibition takes effect even where there is an already existing prohibition. Consequently, since the prohibition for an impure person to eat sacrificial meat is more inclusive than the prohibition for a pure person to eat impure sacrificial meat, as an impure person is liable for eating even pure pieces of sacrificial meat that are permitted to the rest of the world, he is also liable for this prohibition when he eats an impure piece of sacrificial meat.
וְרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי לֵית לֵיהּ אִיסּוּר כּוֹלֵל, דְּמִגּוֹ לָא אָמְרִינַן.
And Rabbi Yosei HaGelili does not accept the principle that a more inclusive prohibition takes effect even where there is an already existing prohibition, as he holds that we do not say that since it applies to cases that were not yet prohibited it applies to all cases.
וְרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי, נְהִי דְּאִיסּוּר כּוֹלֵל לֵית לֵיהּ, בְּאִיסּוּר קַל יָבֹא אִיסּוּר חָמוּר יָחוּל עַל אִיסּוּר קַל, וּמַאי נִיהוּ? טוּמְאַת הַגּוּף, שֶׁהֲרֵי טוּמְאַת הַגּוּף בְּכָרֵת.
The Gemara objects: But even according to Rabbi Yosei HaGelili, granted that he does not hold that a more inclusive prohibition always takes effect where there is an already existing prohibition. But in the case of an already existing lenient prohibition, a more stringent prohibition should come and take effect on the more lenient prohibition. And what is the more stringent prohibition? The prohibition due to the impurity of a person’s body, as one who eats sacrificial food when he has impurity of the body is liable to karet, whereas a pure person who eats impure sacrificial food is merely liable to be flogged. Consequently, the prohibition of eating sacrificial food while impure should apply even though the meat became impure before the person became impure.
אָמַר רַב אָשֵׁי: מַאן לֵימָא לַן דְּטוּמְאַת הַגּוּף חֲמוּרָה, דִּלְמָא טוּמְאַת בָּשָׂר חֲמוּרָה, דְּלֵית לֵיהּ טׇהֳרָה בְּמִקְוֶה.
Rav Ashi said: Who can say to us that the prohibition due to the impurity of a person’s body is more stringent? Perhaps the prohibition due to the impurity of the meat is more stringent, as impure meat does not have the possibility of restoring its state of purity via immersion in a ritual bath, whereas a ritually impure person can become pure in this manner.